Vayedaber

הלכה: מְנַיִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לְשׁוֹחְטוֹ לְאוֹכְלָיו. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ. אָמַר רִבִּי יֹאשִׁיָּה. לְשׁוֹן סוּרְסֶי הוּא זֶה. כְּאָדָם שֶׁהוּא אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. כּוֹס לִי אֶת הָטְּלֶה הַזֶּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואמר ר' יאשיה ל' סורסי הוא זה. לשון ארמית שמדברין בו בארץ סוריא שאם רוצה לומר שחוט אומר כוס לי טלה זה:

גמ' איש לפי אכלו תכסו. כתיב:

משנה: 34a שְׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לִמְחוּיָן, לָעֲרֵלִים וְלַטְמֵאִים פָּסוּל. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו לִמְנוּיָיו וְשֶׁלֹּא לִמְנוּיָיו לַמּוּלִים וְלָעֲרֵלִים לַטְּמֵאִים וְלַטְּהוֹרִים כָּשֵׁר. שְׁחָטוֹ קוֹדֶם לַחֲצוֹת פָּסוּל שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בֵּין הָעַרְבָּיִם. קוֹדֶם לַתָּמִיד כָּשֵׁר. וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אֶחָד מְמָרֵס בְּדָמוֹ עַד שֶׁיִּזָּרֵק דַּם הַתָּמִיד. וְאִם נִזְרַק כָּשֵׁר׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ובלבד שיהא אחר ממרס בדמו. שלא יהא נקרש וכדי שיהא ראוי לזריקה אחר התמיד ואם נזרק קודם לתמיד כשר:

קודם לתמיד כשר. דיאוחר הפסח בהלכה ב' לא נאמר אלא למצוה לכתחילה:

לאוכליו ושלא לאוכליו וכו'. כשר ולא דמי לשמו ושלא לשמו דפסול דהתם פסולו בגופו שהמחשבה שפוסלתו בגופו של קרבן הוא אבל הכא אין המחשבה בגופו של הקרבן אלא בדבר שהוא חוץ לגופו:

ולטמאים. והן אסורים באכילת קדשים וחייבין כרת על אכילתם:

לערלים. לישראלים שהן ערלים וכגון שמתו אחיהם מחמת מילה ופסולים לאכול הפסח דכתיב וכל ערל לא יאכל בו:

ושלא למנויו. שלא להנמנין בחבורה זו אלא לשם חבורה אחרת:

מתני' שחטו שלא לאוכליו. כגון חולה וזקן או קטן שאינן יכולין לאכול כזית בשר ואע''פ שיש עליו מנוין אחרים פסול דלפי אכלו תכסו כתיב לשם הראוין לאכילה:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִן הָדָא דְרִבִּי לָֽעְזָר אַתְּ שְׁמַע תַּרְתֵּיי. דָּמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָה בְּשֶׁשְּׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. אֲבְל אִם שָׁחַט מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו פָּסוּל. הֲרֵי פְסוּלוֹ מַחְמַת אֲחֵרִים וְאַתְּ יָכוֹל לָבוּר פְּסוּלוֹ מִתּוֹךְ הֶכְשֵׁירוֹ. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. אֶלָּא כֵינִי. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נוֹהֵג בְּכָל הַקֳּדָשִׁים. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי אַבִּין. אִית לָךְ חוֹרִי. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נוֹהֵג בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִשְׁחִיטָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולאוכליו אינו נוהג אלא בשחיטה. ואין מחשבת שלא לאוכליו פוסלת בשאר העבודות:

אית לך חורי. עוד יש לך דבר אחר מה שהיא ביניהן שלשמו ושלא לשמו נוהג בכל הארבע עבודות כדתנן במתניתין דלעיל:

אלא כיני וכו'. כלומר אלא אי אתה יכול לחלק ביניהן כ''א בענין זה דלשמו ושלא לשמו נוהג בכל הקדשים וחמיר איסורי ולאוכליו וכו':

מן הדא דרבי אלעזר. דלעיל דקאמר מתניתא בששחטו מתחלה לאוכליו גרידא ואח''כ נתערבו ונתכפרו גם כן שלא לאוכליו הוא דכשר אבל אם בשעה ראשונה שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו פסול א''כ את שמע מינה תרתי דאיכא הכא למעילות שהרי פסולו מחמת אחרים הוא וכן את יכול לברר הפסול מתוך ההכשר אף אם שחטו משעה ראשונה שיתכפרו בו אוכליו ושלא לאוכליו ואפ''ה את אומר הכין בתמיה דבכהאי גוונא פסול הוא ואמאי:

רִבִּי שִׂמְלַאי אֲתַא גַבֵּי רִבִּי יוֹנָתָן. אֲמַר לֵיהּ. אַלְפִּין אֲגָדָה. אֲמַר לֵיהּ. מְסוֹרֶת בְּיָדִי מֵאֲבוֹתַיי שֶׁלֹּא לְלַמֵּד אֲגָדָה לֹא לְבַבְלִי וְלֹא לִדְרוֹמִי. שֶׁהֵן גַּסֵּי רוּחַ וּמְעוּטֵי תוֹרָה. וְאַתְּ נְהַרְדָּעַאי וְדָר בְּדָרוֹם. אֲמַר לֵיהּ. אֱמוֹר לִי הָדָא מִילְּתַא. מַה בֵין לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ. מַה בֵין לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. אָמַר לֵיהּ. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פְּסוּלוֹ מִגּוּפוֹ. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו פְּסוּלוֹ מֵאֲחֵרִים. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל לָבוּר פְּסוּלוֹ מִתּוֹךְ הֶכְשֵׁירוֹ. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אַתְּ יָכוֹל לָבוּר פְּסוּלוֹ מִתּוֹךְ הֶכְשֵׁירוֹ. לִשְׁמוֹ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ נוֹהֵג בְּכָל הַקֳּדָשִׁים. לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַפֶּסַח.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואוכליו ושלא לאוכליו אינו נוהג אלא בפסח. דביה כתיב לפי אכלו תכוסו שתהא השחיטה לשם אוכליו ואין זה בשאר הקדשים:

אין אתה יכול לבור פסולו מתוך הכשירו. שאי אפשר לך לומר זה החלק של הפסח הוא שלא לשמו וזה הוא לשמו לפיכך כולו פסול הוא אבל לאוכליו ושלא לאוכליו אתה יכול לברר וליטול חלק זה הוא לאלו הראוין לאכילה וזה הוא מאלו שאינן ראויין וכל חלק וחלק נראה בפ''ע הוא:

פסולו מאחרים. מדבר שהוא חוץ לגופו של הפסח:

אמור לי הדא מילתא וכו'. ותדע שאני בעל תורה:

שהן גסי רוח ומעוטי תורה. ומטין הדברי' כרצונם ואינן מכוונין אל האמת:

אלפן אגדה. למדני דברי אגדה לדרוש ולהבין פסוקי ד''ה שאינן מתפרשין אלא ע''י דברי אגדה:

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָה בְּשֶׁשְּׁחָטוֹ לְאוֹכְלָיו וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. אֲבְל אִם שְׁחָטוֹ מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה וְנִתְכַּפֵּר בּוֹ לְאוֹכְלָיו וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו פָּסוּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתניתא. דמכשר באוכליו ושלא לאוכליו בששחטו מתחל' לאוכליו גרידא ואח''כ נתכפר בו גם שלא לאוכליו אבל אם שחטו משעה ראשונה שיהא נתכפרין בו אוכליו ושלא לאוכליו פסול:

כֵּיצַד שֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו. שְׁחָטוֹ לְשֵׁם חוֹלֶה לְשֵׁם זָקֵן שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹכַל כְּזַיִת. כֵּיצַד שֶׁלֹּא לִמְנוּייָו. שְׁחָטוֹ לְשֵׁם חֲבוּרָה אֲחֶרֶת. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁהַקָּטָן יֵשׁ לוֹ מִינְייָן לִפְסוֹל. הָדָא אָֽמְרָה. הָיָה נָתוּן בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וּשְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ פָּסוּל. הָדָא אָֽמְרָה. הָדָא מְסַייעָא לִדְרוֹמַיי. דִּדְרוֹמַיי אָֽמְרִין. אֵימוֹרִין שֶׁאָֽבְדוּ מְחַשֵּׁב לָהֶן כְּמִי שֶׁהֵן קַייָמִין. הָדָא אָֽמְרָה. 34b שְׁחָטוֹ שֶׁתֹּאכַל מִמֶּנּוּ חֲצִי חֲבוּרָתוֹ פָּסוּל. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. תִּיפְתָּר שֶׂהָיוּ כוּלָּן חוֹלִין. אָמַר לֵיהּ. נִיתְנֵי לְשֵׁם בְּנֵי חֲבוּרָה פְסוּלִין. אָמַר לֵיהּ. בְּשֶׁהָיוּ שָׁם כְּשֵׁירִין וּשְׁחָטוֹ לְשֵׁם פְּסוּלִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ל. לא מצי למיתני לשם בני חבורה פסולין דמיירי בשהיו שם ג''כ כשירין הראויין לאכילה והוא לשם הפסולין כולן שיש בחבורה ואפ''ה לא תפשוט אם שחטו לשם חצי חבורה והיינו אפי' לשם חצי הכשירין שיפסול דשאני הכא ששחט לשם הפסולין:

א''ל. ר' יוסה א''כ נתני לשם בני חבורה פסולין שהרי כולן אינן ראוין לאכילה הן:

תיפתר שהיו כולן. הבני חבורה כולן חולין אבל אם שחטו לשם חצי חבורה הראויין לאכול בלבד אפשר שהוא כשר:

הדא אמרה שחטו שתאכל ממנו לחצי חבורתו פסול. דקס''ד כשיש בחבורה זו חולה או זקן קמיירי ואף על פי שיש בחבורה הראויין לאכול אפ''ה לא הוי כלאוכליו ושלא לאוכליו ומכיון ששחטו לשם אלו שאינן ראוין לאכילה פסול:

הדא אמרה. מדקחשיב התנא לטמאים לבבא בפני עצמו ותיפוק ליה דהוי שלא לאוכליו שהרי אינן יכולין לאכול אלא לאו בטומאת גברי מיירי ואי בטומאת בשר פשיטא דעיקר מצות פסח לאכילה הוא אלא ע''כ בטומאת אימורין הוא והא אכתי תיפוק ליה דבלאו הכי ואפי' לא שחטו על שם כך ושאפילו יטמאו האימורים אחר השחיטה תהני ליה לאכילת בשר שהרי אם נטמאו האימורין אינו יכול לזרוק את הדם ואכתי אין הבשר ראוי לאכילה אלא לאו ש''מ דהדא מסייעא לדרומי. לזקני דרום שהן אומרים אימורין שאבדו או נטמאו קודם זריקת הדם הרי הן כמו שהן קיימין וזורק את הדם להתיר הבשר לאכילה:

הדא אמרה היה נתון בדרך רחוקה. ושחט אחד פסח לשמו פסול שאין יכול לבוא ולאכול:

הדא אמרה. מדקחשיב חולה וזקן שהן פוסלין משום שאינן ראוין לאכילת כזית וש''מ שהן הן המנויין על פסח הזה דאל''כ תיפוק ליה שהוא שלא למנויו וקמ''ל שאם נמנו עליו אותן שאינן ראויין לאכילה ושחטו אח''כ לשם חבורה אחרת נפסל הוא משום שלא למנויו ואע''פ שאותן שנמנו עליו אינן ראויין לאכילת כזית אפ''ה מנויין נקראין לענין לפסול לשם חבורה אחרת אם כן הדא אמרה שהקטן שאינו יכול לאכול כזית יש לו מנין לפסול כלומר יש לו גם כן דין דמנין לענין לפסול לשאר שאינן נמנין על פסח זה דמהו דתימא הואיל וקטן לאו בר חיובא הוא אינו נקרא בכלל המנוין ונ''מ אם נמנו על פסח זה חבורה כולה קטנים אם שחטו לשם חבורה אחרת לא הוי שלא למנויו לפי שאין מנויי הקטנים כלום קמשמע לן דיש לו מניין לענין לפסול אחרים שהרי שוה הוא לענין חולה וזקן לענין זה:

כיצד שלא לאוכליו וכו'. תוספת' היא בפ''ד:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source