מַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה. דַּם זִבְחִי. דַּם פֶּסַח וְדַם תָּמִיד.
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא לַשּׁוֹחֵט לְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לַשּׁוֹחֵט אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִבְּנֵי חֲבוּרָה. לְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹחֵט. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ נָתוּן עִמּוֹ בִירושָׁלֵם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא נָתוּן עִמּוֹ בָעֲזָרָה. דֵּין כְדַעְתֵּיהּ וְדֵין כְדַעְתֵּיהּ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. 36b שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְגָּלִיוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל סָפֵק. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵמְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל סָפֵק. הַכֹל מוֹדִין שֶׁאִם הָיָה נָתוּן כְּנֶגְדּוֹ בַחַלּוֹן בִּירושָׁלֵם. מָאן דְּאָמַר. סָפֵק. ווַדַּאי. מָאן דְּאָמַר. בָּעֲזָרָה. בִּירוּשָׁלֵם הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
מ''ט דר' יהודה. במתני' דאמר אף התמיד משום דכתיב דם זבחי ודם מיותר הוא אלא לרבות דם פסח ודם תמיד שלא יהו על החמץ:
מ''ד ספק ודאי. כלומר אפי' למאן דפוטר משום התראת ספק הכא ודאי הוא שהרי רואה את החמץ וא''כ לכ''ע עובר הוא בלאו:
הכל מודין וכו'. מסקנת הבעיא היא דאי נימא דהכא נמי בהתראת ספק היא דפליגי א''כ הכל מודין היכא שהחמץ היה נתון כנגדו בחלון בירושלים שבשעת שחיטה יכול הוא לראות אותו:
דאיתפלגין. בפי''א דיבמות בסופו גבי העושה מלאכה בשני י''ט של גליות דלר' יוחנן ס''ל התראת ספק שמה התראה אפי' הוא ספק שמא היום י''ט או למחר וה''נ אע''פ שאין עמו בעזרה והתראת ספק הויא דלא ידעינן אם יש לו חמץ בביתו ועוד שיכול לומר שוגג הייתי ולא ידעתי אם יש לי חמץ בביתי או לא אפ''ה התראה הוא ולר''ל דס''ל התראת ספק לאו שמה התראה הלכך הכא נמי עד שיהא החמץ עמו בעזרה:
דין כדעתיה ודין כדעתיה. דרך בעיא היא כלומר מי נימא דאזדו לטעמייהו:
אפי' נתון עמו. החמץ בירושלים ואינו עמו בעזרה עובר בלאו:
לשוחט וכו'. אם יש חמץ להשוחט אף על פי שהוא אינו מבני חבורה מתחייב הוא בלאו דלא תשחט וכן אם חמץ לאחד מבני חבורה אף על פי שאינו שוחטו אלא אחר שוחטו עובר השוחט בלאו:
עד שיהא לשוחט לאחד מבני חבורה. שיהא השוחט אחד מבני חבורה בפסח הזה אז הוא מתחייב בשוחטו על החמץ:
מ''ד בעזרה בירושלי' הוא. כלומר דדחי לה הש''ס דלא היא דלא פליגי הכא מטעמא דהתראת ספק אלא למ''ד עד שיהא נתון עמו בעזרה אפי' היכא דרואה אותו דרך החלון מ''מ בירושלים היא החמץ ואין עמו בעזרה וטעמיה משום דס''ל על החמץ כתיב ובעי' על בסמוך:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר. לֹֽא תִשְׁחַ֥ט עַל חָמֵץ֭ דַּם זִבְחִ֑י. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר לֹֽא תִזְבַּ֥ח עַל חָמֵץ֭ דַּם זִבְחִ֑י. אֶחָד הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אֶחָד שְׁאָר כָּל הַזְּבָחִים בְּחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹתָן בְּחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד וּלְהוֹצִיאָן מִן אַרְבָּעָה עָשָׂר. אַחַר שֶׁרִיבָה הַכָּתוּב מִיעֵט. מַרְבֶּה אֲנִי אוֹתָן בְּחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד שֶׁהוּא בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. וּמוֹצִיאָן מֵאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁאֵינָן בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּעֵא. וָאַתְיָא כַיי דְאָמַר רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן מִדִּבְרֵיהֶן. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּלָהֵן דִּכִתִיב זֶבַ֭ח חַ֥ג הַפָּֽסַח אַרְבָּעָה עָשָׂר אֲנָן קַייָמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
להן דכתיב זבח חג הפסח ארבעה עשר אנן קיימין. כלומר אנן קיימין מילתא דר''ש דאהאי קרא דכתיב ביה חג זבח הפסח הוא דסמוך למידרש דבזבח הפסח הוא דזמנו בי''ד הוא עובר על לא תשחט וגו' וא''כ קרא דלא תזבח דאיירי בשאר זבחים בחולו של מועד הוא דאיירי:
אמר ר' מנא לא היא. דלא צריכת לאוקי מילתא דר''ש כר''מ אלא אפי' כר' יהודה דס''ל זמן הביעור מו' שעות ולמעלה מדאורייתא הוא נמי אתיא שפיר:
ואתייא כהאי דאמר ר''מ. לעיל בפ''ק בהלכה ד' מו' שעות ולמעלה מדבריהן הוא שצריך לבער חמץ ומדאורייתא עד סמוך לשקיעת החמה כדדרי' התם מאך חלק:
אחר שריבה הכתוב מיעט. דבקרא קמא לא תזבח כתיב סתם ומשמע שאר זבחים ג''כ בכלל ובקרא דלא תשחט כתיב ביה זבח חג הפסח וא''כ מיעט שאר הזבחים והלכך מרבה אני מקרא דלא תזבח לשאר זבחים בחולו של מועד דיש בו ג''כ לאו דבל יראה ובל ימצא ומוציאן אני מי''ד שאינו בבל יראה ובל ימצא:
מה ראית לרבותן. לשאר זבחים בחולו של מועד ולהוציאן מי''ד:
כתוב אחד אומר וכו'. בפ' כי תשא כתיב ולא תשחט וגו' ולעיל מיניה בפ' משפטים כתיב לא תזבח וגו' ותרי קראי למה לי אלא אחד להפסח בי''ד ואחד לשאר כל הזבחים בחולו של מועד:
טעמא דר''ש. במתני':
דֵּלֹמָה. רִבִּי זְעוּרָה וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְרִבִּי אַבִּינָּא הֲוֹון יְתִיבִין. אָמַר רִבִּי אַבִּינָּא. מִפְּנֵי הָרַמָּאִין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. בְּכָל פּוּמָךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא. אֱמוֹר לֵיהּ בְּפַלְגּוּת [פּוּמָך]. אֲתַא רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי הָרַמָּאִין.
Pnei Moshe (non traduit)
דלמה. מעשה שר''ז וכו' היה יושבין ואמר רבינא הטעם ששורה שכולה כסף וכו' מפני הרמאין שלא יטלו של זהב ויחזרו של כסף ולפיכך כשכל השורות שוין הן הגזברים יכולין ליתן עיניהם מאיזו שורה הוא:
בכל פומך. אם בכל פיך אתה אומר הטעם הזה וא''ל רבי זעירא אמור לי בפלגות פומך אתה אומר זה. ומשום שלא היה לו נוח להאי טעמא וכי אתא ר' ירמיה אמר כן בשם ר' יוחנן שהטעם הוא מפני הרמאין:
תַּנֵּי. תָּמִיד שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְסָכִים תוֹקְעִין לִנְסָכִים. פֶּסַח שֶׁאֵין לוֹ נְסָכִים [תוֹקְעִין] לִשְׁחִיטָתוֹ.
הלכה: רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. נִיתַּן כֹּחַ בְּקוֹלוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה וְהָיָה קוֹלוֹ מְהַלֵּךְ בְּכָל אֶרֶץ מִצרַיִם מַהֲלַּךְ מ֗ יוֹם. וּמַה הָיָה אוֹמֵר. מִמְּקוֹם פְּלוֹנִי עַד מְקוֹם פְּלוֹנִי כַּת אַחַת. וּמִמְּקוֹם פְּלוֹנִי עַד מְקוֹם פְּלוֹנִי כַּת אַחַת. וְאָל תְתַמֶּה. וּמַה אִם אָבָק שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַלֵּךְ אַתָּ מַר וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָ֑יִם. קוֹל שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַלֵּךְ לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי לֵוִי. כְּשֵׁם שֶׁנִּיתַּן כֹּחַ בְּקוֹלוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה כָּךְ נִיתַּן כֹּחַ בְּקוֹלוֹ שֶׁלְפַּרְעֹה. [וְהָיָה קוֹלוֹ מְהַלֵּךְ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מְהַלַּךְ אַרְבָּעִים יוֹם.] וּמַה הָיָה אוֹמֵר. ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י. לְשֶׁעָבַר הָיִיתֶם עַבְדֵי פַרְעֹה. מִיכָּן וָהֵילַךְ אַתֶּם עַבְדֵי יי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ אוֹמְרִים הַֽלְלוּ יָ֙הּ ׀ הַ֭לְלוּ עַבְדֵ֣י יְי. וְלֹא עַבְדֵי פַרְעֹה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ניתן כח בקולו של משה. מפני שפסח מצרים לא היו יכולין לשחוט במקום אחד שלא היו להן בית קבוע לכך ומצוה לחלק לג' כיתות ושיהיו כל כת וכת שוחטין כאחת לפיכך ניתן כח בקולו של משה בכל ארץ מצרים והיה אומר להם ממקום פלוני ועד מקום פלוני כת אחת וכן לכל כת וכת:
באותה השעה. שענה הוא עצמו בעל כרחו כך פתחו ואמרו הללויה וכו' ולא עבדי פרעה ואף שכבר קראו הלל בשעת עשיית הפסח:
משנה: הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל קָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל. נִכְנְסָה כַּת הָרִאשׁוֹנָה וְנִתְמַלֵּאת הָעֲזָרָה נָעֲלוּ דַלְתוֹת הָעֲזָרָה תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ הַכֹּהֲנִים עוֹמְדִין שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת וּבִידֵיהֶם בָּזִיכֵי כֶסֶף וּבָזִיכֵי זָהָב. שׁוּרָה שֶׁכּוּלָּה כֶּסֶף כֶּסֶף. שׁוּרָה שֶׁכּוּלָּהּ זָהָב זְהָב. לֹא הָיוּ מְעוֹרָבִין וְלֹא הָיוּ לַבָּזִיכִין שׁוּלַיִים שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וְיִקְרַשׁ הַדָּם׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הפסח נשחט בג' כיתות. ואפי' אם הצבור מועטין ויכולין לשוחטו כאחת מצוה לחלקן לג' כיתות זו אחר זו:
שנאמר וכו'. קהל ועדה וישראל הרי ג' כיתות:
נכנסה כת הראשונה וכו' הי' נועלין דלתות העזרה. שלא יכנסו יותר מכת אחת:
בזיכי כסף. כפות לקבל בהן הדם:
שורה שכולה כסף וכו'. בבבלי מסיק משום דהכי שפיר טפי:
ולא היה לבזיכין שולים. שהיו רחבים מלמעלה וחדים מלמטה כדי שלא יוכלו להניח' ע''ג הקרקע שמא יניחו' הכהנים על הקרקע עד שיקבל דם אחר מחמת שהן מרובים וישכחום ויקריש הדם ולא יהא ראוי לזריקה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. חֲבוּרָה הָֽיְתָה מַקְשָׁה. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׂאָבַד וְנִמְצָא קוֹדֶם לַכַּפָּרָה. בֶּין לִשְׁמוֹ בֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ כָשֵׁר וְנִיתַּק לִרְעָיָה. אִם בְּשֶׂאָבַד וְנִמְצָא לְאַחַר כַּפָּרָה. בֶּין לִשְׁמוֹ בֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פְסוּל שְׁלָמִים הוּא. וְקִיַימְנָה בְּשֶׁנִּיטמְאוּ הַבְּעָלִים אוֹ שֶׁהֵזִידוּ וּכְבָר נִדְחֶה לְפֶסַח שֵׁינִי. לִשְׁמוֹ פָטוּר וְהוּא פָסוּל. שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ חַייָב וְהוּא כָשֵׁר. וְהַיי דֵינוֹ לִשְׁמוֹ פָטוּר. תַּמָּן אָֽמְרִין בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. בְּשֶׁעָֽבְרָה שְׁנָתוֹ בֵּין רִאשׁוֹן לַשֵּׁינִי. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 37a בְּשֶׁעִיבֵּר זְמַן כַּפָּרָתוֹ. פֶּסַח שֶׁעִיבֵּר זְמַנּוֹ וּשְׁחָטוֹ לִשְׁמוֹ בִזְמַנּוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט אֲחֵרִים לִשְׁמוֹ בִזְמַנּוֹ. רִבִּי לִיעֶזֶר פוֹסֵל וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ מַכְשִׁיר. רִבִּי לִיעֶזֶר פוֹסֵל שֶׁהוּא כְשׁוֹחֵט פֶּסַח לְשֵׁם שְׁלָמִים. וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ מַכְשִׁיר שֶׁהוּא כְשׁוֹחֵט שְׁלָמִים לְשֵׁם פֶּסַח. מִכֵּיוָן שֶׁעִיבֵּר זְמַנּוֹ לֹא שַׁנְייָא. הִיא הַשּׁוֹחֵט פֶּסַח לְשֵׁם שְׁלָמִים. הִיא הַשּׁוֹחֵט שְׁלָמִים לְשֵׁם פֶּסַח. עַל דַּעְתְּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. בְּשֶׁעִיבֵּר שְׁנָתוֹ בֵּין רִאשׁוֹן לַשֵּׁינִי. עַל דַּעְתְּיהּ דְּרִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁעִיבֵּר זְמַן כַּפָּרָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
שהוא כשוחט פסח לשם שלמים. מכיון ששחטו בזמנו והוי שלא לשמו ופסול:
שהוא כשוחט שלמים לשם פסח. ופריך מכיון שעבר זמנו לא שניא הוא השוחט וכו' דהרי כבר אינו ראוי לפסח ומשני דעל דעתיה דרב חסדא וכו' וכלומר דמיירי שנדחה לפסח שני ובין ראשון לשני יעבור זמנו הוא דקאמר. והשתא אכתי שם פסח עליו. ולדעתיה דר' אילא בשם ר' יוחנן האי בשעיבר זמנו בשעבר זמן כפרתו הוא:
או ששחט. זבחים אחרים לשמו בזמנו:
תמן. בבבל אמרין בשם רב חסדא כגון בשעברה שנתו בין פסח ראשון לבין פסח שני ושוב אינו ראוי לפסח שני ור' אילא בשם ר' יוחנן קאמר דלא צריך לאוקמי שיעבור שנתו בין ראשון לשני אלא בשעיבר זמן כפרתו בשעה ששחטו במועד וכבר אינו ראוי ופסול הוא:
והיידינו לשמו פטור. ופריך ואכתי ואיזהו דקאמרת דשחטו בפי' במועד לשמו פטור הא מכיון דלפסח שני קאי אפי' סתמא לאו לשמו קאי ופסול הוא ופטור:
וקיימינה. ותירצו בני חבורה להקושיא דהכא כשלא עבד עסקינן אלא בשנטמאו הבעלים או שהזידו. ולא הקריבו אותו בפסח ראשון ונדחו לפסח שני ומפני שזה לפסח קאי שהרי כבר נדחת הוא שיהא לפסח שני וסתמיה לאו לשלמים קאי הלכך אם בפירוש שחטו במיעד לשמו פסול הוא ופטור ואם שלא לשמו ששחטו לשם שלמים ועקרו משם פסח חייב מפני שהוא עכשיו כשר לשלמים:
אם בשאבד ונמצא לאחר כפרה בין לשמו בין שלא לשמו כשר שלמים הוא. כצ''ל כדתנן שם נמצא אחר שחיטת הפסח הוא עצמו קרב שלמים וא''כ אפי' שחטו לשמו שלמים לשם פסח קשחיט וכשר ואמאי לשמו פטור הרי שחיטה ראוי' היא:
וניתק לרעייה. כדתנן לקמן בפ''ט הפסח שאבד ונמצא קודם זמן שחיטתו והוא נתכפר באחר ירעה עד שיסתאב וימכר ויקח בדמיו שלמים וכיון דהוא עצמו לאו לשלמים קאי אם שחטו אף שלא לשמו פסול היא ואמאי שלא לשמו חייב לר''ש הא שחיטה שאינה ראויה היא:
אם בשאבד. בי''ד ונמצא קודם לכפרה שהוא זמן שחיטת הפסח א''כ בין לשמו בין שלא לשמו פסול הוא. כצ''ל ונתחלפו התיבות כאן בין כשר לבין פסול:
חבורה היתה מקשה. מפי חבורה נזרקה קושייא על הא דקתני ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב דבמה אנן קיימין בפסח זה שלא נשחט בזמנו אלא במועד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source