משנה: אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵרְרָה חוּלְדָּה מִבַּיִת לְבַיִת וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם אִם כֵּן מֵחָצֵר לְחָצֵר וּמֵעִיר לְעִיר אֵין לַדָּבָר סוֹף׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אין חוששין. כשבדק זוית הבית זו ובא לבדוק זוית זו אינו חושש שמא בתוך שבא לבדוק זוית האחרת גיררה חולדה ילמקום הבדוק ויהא צריך לחזור ולבדוק שא''כ שבאת לחוש לכך הרי גם מחצר לחצר יש לומר כך אני בדקתי קודם לחברי ולאחר בדיקתי הביאה חולדה חמץ מחצר חבירי לחצירי וכן מעיר לעיר והרי אין לדבר סוף:
כְּמָה אָֽמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף וכו'. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. 3a קוֹלְפוֹ כְמִין גַּם. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. קוֹלְפוֹ כְמִין שְׁנֵי גַּמִּין. הָיָה נָתוּן בְּאֶמְצַע הַבַּיִת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב חוּנָא מַפְשִׁיטוֹ חָלוּק אֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבַר קַפָּרָא מַפְשִׁיטוֹ שְׂנֵי חֲלָקוֹת. הָיָה עָשׂוּי מַדְרֵיגוֹת מַדְרֵיגוֹת. קוֹלְפוֹ גַּמִּים גַּמִּים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם חִזְקִיָּה. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה הִיא הָעֶלְיוֹנָה הָרוֹאָה אֶת הַפֶּתַח וְאֶת הַקּוֹרָה. שֶׁלּפְנִים מִמֶּנָּה. תַּנֵּי. שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר. שֶׁלּפְנִים הִימֶּינָּה. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלְּמַטָּה הִימֶּינָּה. מָאן דָּמַר. שֶׁלְּמַטָּה הִימֶּינָּה. הָא לִפְנִים הִימֶּינָּה לֹא. נִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲצִי שׁוּרָה. פְּשִׁיטָה. אוֹתָהּ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ יֵשׁ לָהּ שֶׁלּפְנִים מִמֶּנָּה וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ יֵשׁ לָהּ שֶׁלּפְנִים מִמֶּנָּה וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. הָדָא דְתֵימַר. בִּמְחוֹלְלוֹת. אֲבָל בָּאֲפוּצוֹת מַעֲבִיר עֲלֵיהֶן אֶת [הַנֵּר וְדַיוֹ.] הָדָא אָֽמְרָה שֶׁחָשׁוּ לִנְפִילָה. אָמַר רִבִּי פִינְחָס דָּיָפוֹ. אֲנִי אוֹמֵר. בְּשָׁעָה שֶׁסִּידְרָן הִכְנִיס שָׁם חָמֵץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר פנחס דיפי דלא היא. דלא שמעי' מינה דחיישינן לנפילה אלא טעמא דבדיקת מרתף לפי שאני אומר דשמא בשעה שסידרן להחביות הכניס שם חמץ לאכיל:
הדא אמרה שחשו לנפילה. לימא דש''מ ממתני' שחששו לנפילת חמץ מאליו מדצריך לבדיקת המרתף כל כך כמו בחדר שמכניסין בו חמץ:
דתימר במחוללות. אשתי שורות דמתני' קאי דוקא במחוללות שיש חלל ביניהן ואינם תכופות ודבוקות וצריך לבדוק יפה יפה שמא יש חמץ בתוך החלל אבל באפוצות שהן דחוקות ודבוקות זו לזו מעביר עליהן את הנר ודיו כלומר בהבטה אחת בעלמא סגי:
נשתמש בחצי שורה. שידוע לו שבכל פעם היה משתמש בחצי שורה זו של ימין או של שמאל. אם כן פשיטא היא שלאותה חצי שורה צריך הוא לבדוק את השניה לפנים ממנה להאי מ''ד ואת שלמטה ממנה להאי מ''ד אלא אותה חצי שורה שלא נשתמש בה מהו יש לה שלפנים ממנה למר ושלמטה ממנו למר דשמא נשתמש בה לפעמים ואינו זכור או דילמא דלא חיישינן לה כלל ולא איפשיטא הבעיא:
הוון בעי מימר. בני הישיבה לפרש דלמ''ד שורה שניה שלפנים הימנה כ''ש את שלמטה הימנה שצריכה בדיקה שהיא יותר סמוכה לו בכניסתו להשתמש ממנה ולדידיה שתי שורות דקאמרי ב''ה היינו לאפוקי מדב''ש דסברי ב' שורות על פני כל המרתף כמין ג''ם ועלה קאמרי ב''ה שא''צ לבדוק למעלה אלא ב' העליונות בלבד ולעולם אף לב''ה אותן שלפני הפתח צריך לבדוק אבל למ''ד דשירה שניה למטה ממנה היא א''כ הא לפנים ממנה לא צריך לבדוק דלא חיישי ב''ה אלא לאותן שתים החיצונות הרואות את הפתח בלבד:
תני. בתוספתא פ''ק לדברי ב''ה שורה העליונה הרואה את הפתח ואת שלמטה הימנה ותרוייהו חיצונות הן. ולגבי שתחתיהן נקראו עליונות:
שורה החיצונה וכו'. דברי ב''ה דמתני' מפרש דקאמרי' ב' שורות החיצונות היינו שורה החיצונה שהיא העליונה הרואה את הפתח ואת השורה שלפנים ממנה והיינו שהן העליונות דקאמרי דתרוויהו עליונות הן:
קולפו גמים גמים. כלומר כל מדרגה בודקו בזקיפה ובשכיבה וקמ''ל דלא תימא במדריגה התחתונה בזקיפה ובשכיבה סגי שסמוכה לפתח ביותר ומפני שלפעמים השמש חפץ ליטול מן אותן שהן למעלה ופתו בידו הלכך צריך לבדוק כל מדרגה ומדרגה גמין גמין:
היו עשוי מדריגות מדריגות. שאין כל השורות התחתונות ואת שעליהן מסודרות בשוה זו ע''ג זו אלא התחתונה היא רחבה על פני כל המרתף ושלמעלה ממנה היא יותר קצרה וכן כולן עד שמי קורה וכמדריגות הללו:
היה נתון באמצע הבית. שיש ריוח מכאן ומכאן והשורות מסודרות באמצע ונמצא שצריך לבדוק גם צד הפנימי שבין כותל הבית לבין החביות א''כ לדעתיה דרב הונא דקאמר בנתונות אצל כותל הבית בג''ם העליון סגי והכא שנתונות באמצע הבית מפשיטו חלוק אחד כלומר דבכה''ג שצריך לבדוק כל ג' הצדדין של השורות והיינו צד החיצון וצד הפנימי ולמעלה על גג השורות וכחלוק הזה סביב סביב הוא מפשיטו ובודקו ולדעתיה דבר קפרא דקאמר גם העליון ועוד גם שלמטה הימנו א''כ בנתונות באמצע מפשיטו שני חלוקות אחת שלמעלה והשניה שלמטה הימנו:
קולפו כמין שני גמי''ן. כלומר שצריך לבדוק עוד ב' שורות אלו מצד המרתף מזה ומצד המרתף מזה תחת הג''ם העליון עד ג''ם שלמטה ממנו וזהו על פני כל המרתף:
קולפו כמין גם. לב''ש דקאמרי שתי שורות על פני כל המרתף היינו שורה אחת בזקיפה. לפני הפתח ושורה אחת למעלה בשכיבה כדפרישית במתני' זהו קולף כלומר בודק:
מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. בּוֹדְקִין אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר. וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשַׁחֲרִית. וּבִשְׁעַת הַבִּעוּר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אִם לֹא בָדַק אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. צָרִיךְ לִבְדּוֹק שְׁלֹשָׁה פְעָמִים. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּעוּרוֹ אַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לִבְדּוֹק שְׁלשָׁה פְעָמִים. בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַן בִּעוּרוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן. (לֹא צוֹרְכָה דְלֹא. לֹא בָדַק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹֹק בְּמוֹעֵד. צָרִיךְ לִבְדּוֹק שְׁלשָׁה פְעָמִים. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּעוּרוֹ אַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לִבְדּוֹק שְׁלשָׁה פְעָמִים. בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַן בִּעוּרוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן.) לֹא צוֹרְכָה דְלֹא. אִם לֹא בָדַק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד יִבְדּוֹק לְאַחַר הַמּוֹעֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא צורכה דלא אם לא בדק וכו'. סיומא דהקושיא היא כלומר אלא ודאי דלר' יהודה נמי לא בעי ג' בדיקות בדוקא אלא בחד מג' פרקים הללו סגי ומה דפליג אחכמים לא פליג אלא אאם לא בדק בתוך המועד דקאמרי חכמים יבדוק לאחר המועד ורבי יהודה סבירא ליה שאם לא בדק קודם זמן איסורו שוב לא יבדוק כלל כדפרישית במתני' דגזיר דילמא בהדי דקא בדיק אתי למיכל מיניה:
צריך לבדוק ג' פעמים. כלומר לדידך דקאמרת דלר' יהודה צריך ג''פ בדוקא שיש להן רמז מן התורה וא''כ ק''ו מה אם בשעה שלא הגיע זמן ביעורו והיינו אור י''ד ושחרית י''ד אתה אומר צריך לבדוק ג''פ דקחשיב להו בהדי שעת הביעור כי היכי דליהוי ג' בדיקות בשעה שהגיע זמן ביעורו לכ''ש דליבעי ג' בדיקות ואמאי פליג רבי יהודה אדברי חכמים דלדידיה פשיטא הוא שאם לא בדק מקודם יבדוק בשעת הביעור ובתוך המועד ולאחר המועד כי היכי דלקיים ג' בדיקות:
מחלפה שיטתיה דרבי יהודה דתני וכו'. כלומר לרבי יוחנן דמפרש טעמא דרבי יהודה כנגד ג''פ שבתורה וג' בדיקות בדוקא קאמר א''כ קשיא דרבי יהודה גופיה דידיה אדידיה להא דקתני בודקין אור י''ד וכו' וחכמים אומרים וכו' ומדקאמרי חכמים לא בדק אור ארבעה עשר וכו' לא בדק בתוך המועד וכו' ש''מ דרבי יהודה לית לי' לבדיקה משעת ביעור ואילך והשתא קשיא כדמסיים ואזיל:
הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה פְעָמִים שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה לֹא יֵ‍ֽרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאוֹר. וְהָֽכְתִיב תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאוֹר מִבָּֽתֵּיכֶ֑ם. בַּעֲשֵׂה הוּא. וְהָא כְתִיב שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאוֹר לֹ֥א יִמָּצֵא֭ בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּוָן שֶׁזֶּה צָרִיךְ לָזֶה וְזֶה צָרִיךְ לָזֶה כְּמִי שֶׁכּוּלָּן אֶחָד. לֹא יֵ‍ֽרָאֶ֨ה לְךָ֜. הָיִיתִי אוֹמֵר. הִפְקִיד אֶצְלוֹ יְהֵא מוּתָּר. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹ֥א יִמָּצֵא֭ בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם. אִי לֹ֥א יִמָּצֵא֭ בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם הָיִיתִי אוֹמֵר. יִיחַד לֹו בָיִת יְהֵא אָסוּר. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵ‍ֽרָאֶ֨ה לְךָ֜. הָא כֵיצַד. הִפְקִיד אֶצְלוֹ אָסוּר. יִיחַד לוֹ בָיִת מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכיון שזה צריך לזה וכו'. כלו' מכיון דלא יראה לך ולא ימצא בבתיכם תרוייהו צריכי ללמד זה על זה כדמסיים ואזיל לקמיה כחד קרא חשיב דאלו נאמר לא יראה לך לחוד הייתי אומר אם הפקיד הנכרי חמץ אצלו מותר דלך כתיב ת''ל לא ימצא בבתיכם והרי הוא בבתיכם. ואי מלא ימצא בבתיכם הייתי אומר אפילו יחד לו בית להנכרי להניח חמצו שם יהא אסור דסוף סוף בבתיכם הוא ת''ל לא יראה לך שלך אי אתה רואה ולא של אחרים הא כיצד הפקיד וכו' דהכי תני בתוספתא פ''ב הפקידו אצלו אסור ומיירי שקיבל עליו אחריות והרי הוא כשלך ואם יחד לו בית מותר דכשיחד לו בית מסתמא לא מקבל עליו אחריות אלא אומר לו הרי הבית לפניך תניחו בחדר או בזוית זו הלכך אינו עובר עליו:
והכתיב תשביתו וגו'. ולרבי יוחנן ליבעי רבי יהודה ד' בדיקות ומשני האי בעשה הוא ולא קחשיב אלא כנגד הלאוין:
גמ' כנגד ג' פעמים שכתוב בתורה וכו'. כלומר ג' פעמים כתוב בתורה לא יראה לך תרי בפ' בא לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור וחד בפ' ראה ולא יראה לך שאור וכנגד אותן ג' ס''ל לר' יהודה שצריך ג' פעמי' לבדוק ולקמן מקשי על הא דר' יוחנן ומסיק דר' יהודה נמי לא בעי ג' פעמים בדוקא אלא באחד מג' פרקים הללו קאמר ומכאן ואילך לא:
יכולין הן כל ישראל לבדוק חמצן כאחת. בתמיה וזהו עיקר טעמא למאי דמסיק וכדאמרן שהרי ודאי א''א לכל ישראל לבדוק חמצן בבת אחת ואם היינו חוששין מבית זה לבית אחר היינו חוששין ג''כ שמא הביאה מבית שאינו בדוק לבית הבדוק והיה צריך בדיקה אחרת ואין לדבר סוף:
שאם מבית לבית אי אתה חושש וכו'. זהו אסוקי לטעמא דמילתא וכלומר שהרי אם באת לחוש לכך א''כ ניחוש גם כן שמא הביאה חולדה מבית חבירו שלא בדק לבית זה ויהא צריך בדיקה אחרת וכן ממקום למקום כו' אבל השתא שאין לחשוש שמא הביאה מבית זה לבית אחר אין אנו חוששין ג''כ שמא הביאה מבית שאינו בדוק לבית זה לשיהא צריך בדיקה אחרת וכשאי את חושש מבית לבית כ''ש שאי את חושש ממקום למקום וכו':
אין חוששין וכו'. כלומר ועיקר פירושא דמתני' בענין החשש לא כדס''ד דר' יונה דהחשש מבית האחרת לבית זו וכן כולן דאי הכי הוה קשיא כדאקשי ר' יונה אלא דה''ק אין חוששין שמא גררה חולדה מבית זה שמכניסין בו חמץ וצריך בדיקה לבית אחר שאין מכניסין בו חמץ ויהא ג''כ צריך בדיקה. וכן ממקום למקום בחצר דא''כ מחצר ולחצר וכו' ואין לדבר סוף והיינו דקאמר אפי' כמתני' אתיא היא דהשתא לישנא דמתניתין על הסדר נשנה:
אמר ר' יוסי. דלא היא דא''צ להפוך סדר הלשון אלא אפי' כסדר שנשנה במתני' אתיא היא שפיר כדמסיק ואזיל:
גמ' אמר ר' יונה הכין צריך למיתנייה מעיר לעיר וכו'. ר' יונה קשיא ליה לישנא דמתניתין שלא על הסדר נשנה דהא מדקתני מבית לבית וממקום למקום ע''כ דה''ק וממקום למקום בחצר דאי על הבית קאי איפכא הו''ל למיתני אין חוששין ממקום למקום בבית ומבית לבית וכו' וקס''ד נמי דר' יונה דמה דאשמעינן התנא דאין חוששין היינו לשמא הביאה החולדה מבית או ממקום אחר לכאן אחר שכבר בדק כאן ואי הכי כל סדר הלשון מסורס הוא שהרי מתחילה מביאה מעיר אחרת לזו העיר ואח''כ מחצר לחצר וממקום למקום בחצר ואח''כ מבית לבית והיינו דקשיא ליה דהכין היה צורכה למיתני אין חוששין שמא גיררה חולדה מעיר לעיר וכו' וכדמפרש ואזיל שהרי אם את חושש מעיר לעיר וכו' ואין לדבר סוף:
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בּוֹדְקִין אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשַׁחֲרִית וּבִשְׁעַת הַבִּעוּר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא בָדַק אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אִם לֹא בָדַק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד. לֹא בָדַק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד יִבְדּוֹק לְאַחַר הַמּוֹעֵד. וּמַה שֶּׁהוּא מְשַׁייֵר יַנִּיחֶנּוּ בְצִינְעָא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ בְְְּּּדִיקָה אַחֲרָיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומה שמשייר וכו'. קאמר בגמרא דשמא תטול חולדה בפנינו ויהא צריך בדיקה פעם שנייה לאותו הבית:
לאחר המועד. לאחר הפסח כדי שלא יתערב לו חמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה. ואית דמפרשי בתוך המועד בשעה ששית שהיא מועד הביעור לאחר המועד עד שתחשך. וטעמיה דר' יהודה דס''ל לאחר זמן איסורו של חמץ לא יבדוק דילמא אתי למיכל מיניה וחכמים ס''ל דמכיון שכל עצמו מחזר עליו לשרפו לא חיישינן דילמא אתי למיכל מיניה. והלכה כחכמים:
יבדוק בתוך המועד. בתוך ימי הפסח:
מתני' רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר וכו'. בגמרא מסיק אליבא דרבי יהודה דה''ק באחד מג' פרקים הללו בלבד בודקין ולאחר מכאן אם לא בדק שוב אינו בודק:
הלכה: אֵין חוֹשְׁשִׁין כול'. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָכֵין צוֹרְכָה מַתְנֵי. מֵעִיר לְעִיר וּמֵחָצֵר לְחָצֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמִבַּיִת לְבַיִת. אִם חוֹשֵׁשׁ אַתְּ מֵעִיר לְעִיר אַתְּ חוֹשֵׁשׁ מֵחָצֵר לְחָצֵר. אִם חוֹשֵׁשׁ אַתְּ מֵחָצֵר לְחָצֵר חוֹשֵׁשׁ אַתְּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אִם חוֹשֵׁשׁ אַתְּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אַתְּ חוֹשֵׁשׁ מִבַּיִת לְבַיִת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אֲפִילוּ כְמַתְנִיתָא אַתְיָא הִיא. אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵרְרָה חוּלְדָּה מִבַּיִת לְבַיִת וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם אִם כֵּן מֵחָצֵר לְחָצֵר וּמֵעִיר לְעִיר אֵין לַדָּבָר סוֹף׃ שֶׁאִם מִבַּיִת לְבַיִת אֵי אַתָּה חוֹשֵׁשׁ אַתְּ לֹא כָל שֶׁכֵּן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אִם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵי אַתְּ חוֹשֵׁשׁ לֹא כָל שֶׁכֵּן מֵחָצֵר לְחָצֵר. אִם מֵחָצֵר לְחָצֵר אֵי אַתְּ חוֹשֵׁשׁ לֹא כָל שֶׁכֵּן מֵעִיר לְעִיר. 3b יְכוֹלִין הֵן כָּל יִשְׂרָאֵל לִבָדוֹק חָמֵיצָן כְּאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכיון שזה צריך לזה וכו'. כלו' מכיון דלא יראה לך ולא ימצא בבתיכם תרוייהו צריכי ללמד זה על זה כדמסיים ואזיל לקמיה כחד קרא חשיב דאלו נאמר לא יראה לך לחוד הייתי אומר אם הפקיד הנכרי חמץ אצלו מותר דלך כתיב ת''ל לא ימצא בבתיכם והרי הוא בבתיכם. ואי מלא ימצא בבתיכם הייתי אומר אפילו יחד לו בית להנכרי להניח חמצו שם יהא אסור דסוף סוף בבתיכם הוא ת''ל לא יראה לך שלך אי אתה רואה ולא של אחרים הא כיצד הפקיד וכו' דהכי תני בתוספתא פ''ב הפקידו אצלו אסור ומיירי שקיבל עליו אחריות והרי הוא כשלך ואם יחד לו בית מותר דכשיחד לו בית מסתמא לא מקבל עליו אחריות אלא אומר לו הרי הבית לפניך תניחו בחדר או בזוית זו הלכך אינו עובר עליו:
והכתיב תשביתו וגו'. ולרבי יוחנן ליבעי רבי יהודה ד' בדיקות ומשני האי בעשה הוא ולא קחשיב אלא כנגד הלאוין:
גמ' כנגד ג' פעמים שכתוב בתורה וכו'. כלומר ג' פעמים כתוב בתורה לא יראה לך תרי בפ' בא לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור וחד בפ' ראה ולא יראה לך שאור וכנגד אותן ג' ס''ל לר' יהודה שצריך ג' פעמי' לבדוק ולקמן מקשי על הא דר' יוחנן ומסיק דר' יהודה נמי לא בעי ג' פעמים בדוקא אלא באחד מג' פרקים הללו קאמר ומכאן ואילך לא:
יכולין הן כל ישראל לבדוק חמצן כאחת. בתמיה וזהו עיקר טעמא למאי דמסיק וכדאמרן שהרי ודאי א''א לכל ישראל לבדוק חמצן בבת אחת ואם היינו חוששין מבית זה לבית אחר היינו חוששין ג''כ שמא הביאה מבית שאינו בדוק לבית הבדוק והיה צריך בדיקה אחרת ואין לדבר סוף:
שאם מבית לבית אי אתה חושש וכו'. זהו אסוקי לטעמא דמילתא וכלומר שהרי אם באת לחוש לכך א''כ ניחוש גם כן שמא הביאה חולדה מבית חבירו שלא בדק לבית זה ויהא צריך בדיקה אחרת וכן ממקום למקום כו' אבל השתא שאין לחשוש שמא הביאה מבית זה לבית אחר אין אנו חוששין ג''כ שמא הביאה מבית שאינו בדוק לבית זה לשיהא צריך בדיקה אחרת וכשאי את חושש מבית לבית כ''ש שאי את חושש ממקום למקום וכו':
אין חוששין וכו'. כלומר ועיקר פירושא דמתני' בענין החשש לא כדס''ד דר' יונה דהחשש מבית האחרת לבית זו וכן כולן דאי הכי הוה קשיא כדאקשי ר' יונה אלא דה''ק אין חוששין שמא גררה חולדה מבית זה שמכניסין בו חמץ וצריך בדיקה לבית אחר שאין מכניסין בו חמץ ויהא ג''כ צריך בדיקה. וכן ממקום למקום בחצר דא''כ מחצר ולחצר וכו' ואין לדבר סוף והיינו דקאמר אפי' כמתני' אתיא היא דהשתא לישנא דמתניתין על הסדר נשנה:
אמר ר' יוסי. דלא היא דא''צ להפוך סדר הלשון אלא אפי' כסדר שנשנה במתני' אתיא היא שפיר כדמסיק ואזיל:
גמ' אמר ר' יונה הכין צריך למיתנייה מעיר לעיר וכו'. ר' יונה קשיא ליה לישנא דמתניתין שלא על הסדר נשנה דהא מדקתני מבית לבית וממקום למקום ע''כ דה''ק וממקום למקום בחצר דאי על הבית קאי איפכא הו''ל למיתני אין חוששין ממקום למקום בבית ומבית לבית וכו' וקס''ד נמי דר' יונה דמה דאשמעינן התנא דאין חוששין היינו לשמא הביאה החולדה מבית או ממקום אחר לכאן אחר שכבר בדק כאן ואי הכי כל סדר הלשון מסורס הוא שהרי מתחילה מביאה מעיר אחרת לזו העיר ואח''כ מחצר לחצר וממקום למקום בחצר ואח''כ מבית לבית והיינו דקשיא ליה דהכין היה צורכה למיתני אין חוששין שמא גיררה חולדה מעיר לעיר וכו' וכדמפרש ואזיל שהרי אם את חושש מעיר לעיר וכו' ואין לדבר סוף:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source