עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. הָהֵן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מָה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. כְּרוֹב כְּמִיעוּט. אִין תֵּימַר כְּרוֹב. הַטְּהוֹרִין אֵינָן עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן. אִין תֵּימַר כְּמִיעוּט. הַטְּטְמֵאִין אֵין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לֹא אָמַר. רוֹב טְהוֹרִים אֵינָן עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן. רוֹב טְמֵאִין אֵינָן עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁינִי. לֹא אָמַר אֶלָּא. רוֹב טְמֵאִין לֹא יִידָּחוּ לְפֶסַח שֵׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתיה דרבי מאיר. השתא מפרש לה דלרבי מאיר דסבירא ליה במחצה על מחצה הטהורין עושין את הראשון והטמאין עושין השני. ומדייק הש''ס ההן מחצה על מחצה מה את עביד ליה לר''מ כרוב כמיעוט. אם הוא כרוב או כמיעוט ממה נפשך קשיא:
אין תימר כרוב הטמאין אין עושין את השני אין תימר כמיעוט הטהורין אינן עושין את הראשון. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלף בטעות דאם תאמר כרוב משוי להו א''כ המחצה טמאין נידונין כרוב ואמאי הטמאים עושין את השני הא רובא לא עבדי בשני ואם תאמר כמיעוט משוי להו וכלומר דס''ל פלגא ופלגא לא הוי כרוב א''כ המחצה טהורין הוו נמי כמיעוט ואמאי עבדי בראשין והיינו דעיקר הקושיא אליבא דר''מ דאי אמרת דאין נדונין כרוב. א''כ מכיון דזיל הכא ליכא רובא וזיל הכא ליכא רובא אמאי אלו עושין בראשון ואלו עושין בשני הא טפי עדיף סבריה דר' יהודה למאי דאית ליה דכולהו עבדי בראשון והללו עושין לעצמן בטהרה והללו עושין לעצמן בטומאה דהא רבי מאיר לית ליה האי דאין קרבן צבור חלוק ואמאי ליעבדי מחצה הטמאין בשני:
אמר ר' יוסי. לעולם אימא לך דלרבי מאיר אי עביד מחצה על מחצה כרוב ואי לא עביד לא קשיא הא דקאמר דהטמאין עושין את השני דהא לא אמר רוב טהורין אין עושין את הראשון. בתמיה וכלומר דלא אמר רחמנא שרוב הטהורין לא יעשו בראשון הואיל ואיכא נמי טמאין הא ודאי לא אמרינן וא''כ כמו כן לא אמרו רוב טמאין אין עושין את השני ודקס''ד דרובא לא מיכשר למיעבד בשני והלכך קשיא לך אבל הא ליתא אלא דלא אמר רחמנא אלא רוב טמאין לא ידחו לפסח שני כדדרשינן איש נדחה ואין הצבור נדחין ואי בעי למיעבד בראשון עבדי ואי בעי למיעבד בשני עבדי והלכך ס''ל לר''מ דמכיון דאיכא הכא פלגא ופלגא מוטב שיעשו הטהורין בראשון והטמאין בשני ומשום דהשתא היכי דקאמרת ניחא אי מחצה על מחצה אינו כרוב א''כ הטהורין ודאי מצי למיעבד בראשון והטמאין דין הוא שידחו לשני ואי מחצה על מחצה כרוב נמי שפיר דהטמאין עבדי בשני דנהי דלא צריכי למידחי לשני האי מיהת אי בעי דלא למיעבד בראשון אלא בשני מצו עבדי:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. הָהֵן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מָה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. רִבִּי בָּא מִשֵּׁם רַב. מְטַמְּאִין אֶחָד בְּשֶׁרֶץ. שְׁמוּאֵל אָמַר. מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה. אַתְיָא כְמָאן דְּאָמַר. הַיָּחִיד מַכְרִיעַ עַל הַטּומָאָה. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין הַיָּחִיד מַכְרִיעַ עַל הַטּומָאָה. מְשַׁלְּחִין שְׁנַיִם. דְּרַב כְּרִבִּי אֶלְעָזָר. כְּמַה דְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הָיָה הַצִּיבּוּר מַגַּעֵי נְבֵילוֹת מַגַּעֵי שְׁרָצִים. עוֹשִׂין בְטוּמְאְה. שֶׁאֵין שָׁם מַיִם לְטְבּוֹל. [אֲבָל] אִם יֵשׁ שָׁם מַיִם לְטְבּוֹל. אֵינָן עוֹשִׂין בְטוּמְאָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הַבָּא בְטוּמְאַת כְּלִי שָׁרֱת הַבָּא בְטוּמְאָה. הוּא בָא בְטוּמְאַת כְּלִי שָׁרֱת הַבָּא בְטוּמְאַת יָדַים הַבָּא בְטוּמְאַת סַּכִּינִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתיה דר' יהודה ההן מחצה על מחצה מה את עביד ליה. כלומר ומאי תקנה אית להו דהא ר' יהודה אית ליה אין קרבן צבור חלוק כדלעיל שאמרו לו כשיטתך דסבירא ליה במנחות היאך נאמר הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן:
מטמאין אחד. מן הטהורים בשרץ ועודפין הטמאין ועושין בטומאה:
משלחין אותן. לאחד מן הטהורין לדרך רחוקה והוו להו טמאין רובא ועבדי בטומאה:
אתיא כמאן דאמר היחיד מכריע על הטומאה. דפלוגתא היא בתוספתא פ''ו דתני שם היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה דברי ר' יהודה ר' אליעזר בן מתיה אומר אין היחיד מכריע את הפסח לעשותו בטומאה שנאמר לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך ודריש באחד שלא תוכל לזבוח ע''י נטיית יחיד:
ברם. כהאי מ''ד אין היחיד וכו' ואי ס''ל כר' יהודה בהא דלעיל שאין קרבן צבור חלוק אם כן משלחין שנים לדרך רחוקה ועדיפי הטמאים על הטהורין בשנים:
דרב. דקאמרי מטמאין אחד בשרץ אתיא כדאמר ר' אלעזר שאם היה הצבור מגעי נבלות או מגעי שרצים עושין הן בטומאה כמו אם היו טמאי מתים ולא דריש מלנפש דדוקא צבור טמאי מתים הוא דנדחין לפסח שני:
שאין וכו'. ודוקא שאין יכולין ליטהר היום שאין שם מים לטבול ממגע טומאתן אבל אם יש שם מים לטבול אין עושין בטומאה אלא משלחין קרבנותיהן ע''י הטהור לעשות שהרי יכולין ליטהר ולאכול לערב:
הבא בטומאת כלי שרת הבא בטומאה הוא. כלומר אם הפסח הוא אינו בא אלא בטומאת כלי שרת שהכל טהורין הן אלא שהכלי שרת טמאין דינו נמי כמי שבא בטומאה הוא שהרי ע''כ יטמא הכל וכולן עושין בטומאה כשאר הפסח הבא בטומאה:
בא בטומאת כלי שרת וכו'. כלומר אחד שבא בטומאת כלי שרת שצריכין הן לקבלת הדם ואחד הבא בטומאת ידים שלא נטמאו הכלי שרת אלא מחמת טומאת ידים וכמ''ד יש טומאת ידים במקדש ואחד הבא בטומאת סכינין וה''א הואיל דבעלמא אמרינן שחיטה לאו עבודה היא לא הויא כבא בטומאה וצריכין לעשות שאר העבודות בטהרה קמ''ל דהכל דין פסח הבא בטומאה הוא:
הלכה: מָאן תַּנָּא רוֹב. רִבִּי מֵאִיר. דְּתַנֵּי. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הִיא מַחֲצִית כָּל הַשְּׁבָטִים הִיא מַחֲצִית כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט. וּבִלְבַד רוֹב. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. 50a חֲצִי כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט. וּבִלְבַד רוֹב שְׁבָטִים שְׁלֵימִים. שֵׁבֶט אֶחָד גּוֹרֵר כָּל הַשְּׁבָטִים. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל הַשְּׁבָטִים קְרוּיִים קָהָל. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. גְּרִירָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֵין שֵׁבֶט אֶחָד גּוֹרֵר כָּל הַשְּׁבָטִים. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. שֵׁבֶט אֶחָד גּוֹרֵר כָּל הַשְּׁבָטִים. אַתְיָא דְּרִבִּי יוּדָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. כְּמַה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. שֵׁבֶט אֶחָד גּוֹרֵר כָּל הַשְּׁבָטִים. כֵּן רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. שֵׁבֶט אֶחָד גּוֹרֵר כָּל הַשְּׁבָטִים. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. שֵׁבֶט אֶחָד גּוֹרֵר כָּל הַשְּׁבָטִים. מוֹדֶה וְהוּא שֶׁתְּהֵא הוֹרָיָה מִלִּשְׁכַּת הַגָּזִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. טַעֲמֵיהּ דָּהֵין תַּנַּייָה מִן הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יי. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. וְנִסְלַ֗ח לְכָל עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. כִּ֥י לְכָל הָעָ֖ם בִּשְׁגָגָֽה׃ מַה מְקַייֵם רִבִּי שִׁמְעוֹן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה וְנִסְלַׄח לְכָל עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל. פְרָט לַנָּשִׁים וְלַקְּטַנִּים. מַה מְקַייֵם רִבִּי יוּדָה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן כִּ֥י לְכָל הָעָ֖ם בִּשְׁגָגָֽה. פְרָט לְשֶׁתְּחִילָּתָהּ בְּזָדוֹן וְסוֹפָהּ בִּשְׁגָגָה. רִבִּי אַבּוּן בְשֵׁם רִבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי. קִרְייָא מְסַייֵעַ לְמָאן דְּאָמַר. כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט קָרוּי קָהָל. גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ. וְאַדַּיִין לֹא נוֹלַד בִּנְיָמִין. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חוֹלְקִין כָּאן כָּךְ הֵן חַלּוּקִין בְּטוּמְאָה. דְּתַנֵּי. הָיָה הַצִּיבּוּר חֶצְייָם טְהוֹרִין וְחֶצְייָן טְמֵאִין. הַטְּהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וְהַטְּמֵאִים עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁינִי. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוּמֵר. הַטְּהוֹרִין עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַטְּמֵאִין עוֹשִׂין לְעַצְמָן. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין הַפֶּסַח בָּא חֲצָיִין. אֶלָּא אוֹ כוּלָּם יַעֲשׂוּ בְטַהֲרָה אוּ כוּלָּם יַעֲשׂוּ בְטוּמְאָה. מִנוּ אָֽמְרוּ לוֹ. רִבִּי מֵאִיר. מִחְלְפָה שִׁטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. 50b דְּתַנִּינָן תַּמָּן. נִיטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ אֶחָד מִן הַסְּדָרִים רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּרֵיפָה. שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. הַטָּמֵא בְטוּמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל׃ רִבִּי יוֹסֵה בֵּרִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מָני אָֽמְרוּ לוֹ. חֲכָמִים שֶׁהֵן כְּשִׁיטַּת רִבִּי מֵאִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כשם שחלוקין כאן. לענין הוראת בית דין כך הם חלוקין בפסח הבא בטומאה אם מחצה כל הקהל הוי כרוב או לא:
דתני. בתוספתא פ''ו:
דברי ר''מ. ולטעמיה אזיל דס''ל מחצית השבטים או מחצית הקהל אינן כרוב כדקאמר לעיל ובלבד רוב ולקמן מפרש לה:
ר' יהודה אומר וכו'. והכי גריס לה נמי בפ''ק דהוריות ובתוספתא גריס בהא ר''ש אומר חציין טהורין וחציין טמאין הטהורין עושין לעצמן והטמאין עושין לעצמן. משום דס''ל מחצה על מחצה כרוב הלכך הטהורין עושין לעצמן בטהרה והטמאין עושין לעצמן בטומאה ואין נדחין לפסח שני דהוו כרוב ואין הרוב נדחה לשני:
מני אמרו לו. מאן האי תנא דאמרו לו:
כר' יהודה. לפי גי' דהכא ודהוריות בתמיה קאמר דפריך מני אמרו לו והא האי כר' יהודה גופיה הוא דאית ליה הכי דתנינן תמן בפ''ב דמנחות נטמאת אחת מן החלות של שתי הלחם או אחד מן הסדרים של לחם הפנים ר' יודה אומר וכו' שאין קרבן צבור חלוק ואם נפסל חציו נפסל כולו וזהו כדאמרו לו אין הפסח בא חצאין והוה ליה לר''י למימר לנפשיה הכי וקאמר ר' יוסי בר' בון בשם ר' יוחנן מני אמרו לו חכמים שהן בשיטת ר' יהודה. כצ''ל וכך הוא בהוריות חכמים דפליגי עליה הכא והן סוברים בשיטתו של ר' יהודה דמנחות:
קרייא מסייע למ''ד. דכל שבט ושבט בפ''ע קרוי קהל דהא כתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך ועדיין לא נולד בנימין וכלומר באותה שעה שנאמר זה ליעקב בבואו מפדן ארם כבר נולדו כל השבטים מלבד בנימין עדיין לא נולד וקאמר ליה קב''ה עליה גוי וקהל גוים יהיה ממך אלמא שבט אחד איקרו קהל:
מה נפק מביניהון גרירה. בטעות הועתק כאן לזה דלא קאי הא אדר''מ ור' יהודה אלא אדר' יהודה ור''ש:
גמ' מאן תנא רוב. דבעינן רוב כל הקהל ישראל דוקא רבי מאיר היא דהכי שמעינן לי' בפרק קמא דהוריות גבי הוראות בית דין וגרסי' שם בהלכה ו' להאי סוגיא ומוקי להמתני' דהכא כרבי מאיר דהתם:
דתני. גבי הוראות בית דין רבי מאיר אומר היא מחצית כל השבטים וכו'. דס''ל שם הורו ב''ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהן מביאין פר ועלה קאמר בין שעשו ששה שבטים שלמים ובין מחצית כל שבט ושבט שעשו בהוראות ב''ד דהוי כששה שבטים ובלבד שיהיו רוב כל קהל ישראל אז הב''ד מביאין פר:
ר' יהודה אומר חצי כל שבט ושבט. כלומר אפי' מחצית השבט מן כל שבט עד שיהיו רוב השבטים וכדמסיים ואזיל ובלבד רוב שבטים שלמים שיהו כמו הרוב של השבטים והן שבעה שבטים וכשיש כאן רוב השבטים אף על פי שאינם רוב כל הקהל ישראל הוי רוב:
שבט אחד גורר כל השבטים. כלומר ונמצא שלפעמים אפי' שבט אחד שחטא חייבין וכגון שהוא רוב הקהל ולא עוד אלא שהוא גורר עמו כל השבטים שאף שאר השבטים שלא חטאו מביאין על ידיהן פר מאחר שישרוב הקהל שחטאו וכמו בדאיכא רוב השבטים שחטאו גוררין את השאר והוי כאלו חטאו כולן כדס''ל לר' יהודה שם במתניתין דאבתרה וכן דינו ממש בשבט אחד אם הוא רוב הקהל וכמפורש לקמן:
רמ''א וכו'. השתא מפרש פלוגתייהו דר''מ ס''ל דוקא כל השבטים כולן הוא דאיקרו קהל והלכך לעולם רוב כל קהל ישראל בעי דרובו ככולו:
ר' יהודה. ס''ל כל שבט ושבט קרוי קהל ואפי' שבט אחד שעשו אם הן רוב כל הקהל חייבין והלכך או ברוב כל הקהל אע''פ שאינם אלא שבט א' או ברוב השבטים אע''פ שאינם רוב כל הקהל קאמר ר' יהודה דחייבין וכדלקמן:
ובהוריות שם נכתב על פי הסדר וגריס הכא מקודם להא דלקמן וכצ''ל אתיא דר' יהודה כר''ש. בהא דס''ל כל שבט ושבט קרוי קהל. במה דר' יהודה אומר כל שבט קרוי קהל כן ר' שמעון אומר כל שבט ושבט קרוי קהל מה נפיק מביניהון גרירה. ר' יהודה אומר שבט אחד גורר כל השבטים רש''א אין שבט א' גורר כל השבטי' כך הגירסא בהוריות ונכונה היא:
האי דר''ש התם במתני' דאבתר' דפליגי ר''מ ור''י ור''ש בענין ז' שבטים שחטאו ור''י ור''ש ס''ל דאפי' אינן רוב כל הקהל אלא ז' שבטים שחטאו והן רוב השבטים כל שבט ושבט מביאין פר ומשום דכל שבט איקרו קהל וחייבין בפר המפורש בתורה ולא פליג התם ר''ש אדר' יהודה אלא אם ב''ד מתכפרין בפר הקהל או לא דר' יהודה ס''ל דמתכפרין ור''ש ס''ל שאין ב''ד מתכפרין עם הקהל אלא צריך פר לב''ד בפני עצמן והיינו דקאמר דבענין כל שבט ושבט איקרו קהל לא פליגי ר' יהודה ור''ש ומה נפק מביניהון דר' יהודה ור''ש בענין זה דמודו תרווייהו וקאמר דגרירה איכא בינייהו דלר' יהודה גוררין הן השבטים שחטאו לשאר השבטים שלא חטאו ואף הן מביאין פר לכל שבט ושבט ורבי שמעון לית ליה גרירה אלא אותן שחטאו הן בלבד מביאין:
אע''ג דר' יודה וכו'. אף על גב דאית ליה לר' יהודה גרירה ואפי' שבט אחד שחטא והוא רוב כל הקהל גורר הוא את כולן וכדעיל מודה הוא בזה והוא שתהא הורייה מלשכת הגזית והוא ב''ד הגדול וכלומר בההיא דגרירה צריך שתהא הורייה מב''ד הגדול לרבי יהודה נמי והיינו נמי דתנינן התם בסוף הפרק הורו ב''ד של אחד מן השבטים ועשה אותן השבט על פיהן אותו השבט הוא תייב ושאר כל השבטים פטורין דברי ר' יהודה והרי קאמר הכא דר' יהודה אית ליה גרירה אלא דהתם בהוראת ב''ד של אותו השבט הוא ובכה''ג לית ליה לר' יודה גרירה והכא דאית ליה גרירה היינו אם הוראה מלשכת הגזית היא דאף דפליג ר' יודה התם עם החכמים בזה מודה הוא גבי גרירה דצריך מב''ד הגדול:
טעמא דהן תנייה. טעמיה דהאי תנא דסבירא ליה שם דכל הוראה בענין זה צריך שיהא מלשכת הגזית משום דכתיב בזקן ממרא אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ויליף דבר דבר מזקן ממרא:
מה טעם דר' יודה. דאית ליה שבט אחד גורר לכל השבטי' דכתיב ונסלח לכל עדת בני ישראל ואף אלו שלא חטאו צריכין סליחה וכפרה בקרבן מפני אותו השבט שבהן שחטא:
מה טעם דר''ש. דל''ל גרירה דכתיב כי לכל העם בשגגה משמע לכל אלו ששגגו ועשו ע''פ הוראת ב''ד ולא לאלו שלא שגגו מחמת הוראתן:
פרט לנשים וקטנים. שאינן בכלל עדת בני ישראל:
פרט לשתחילה בזדון. העושה אע''פ שסופה בשגגה פטור מקרבן כדתנינן בשבת סוף הזורק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source