אֵי זֶהוּ קֶבֶר הַתְּהוֹם. כָּל שֶׁאֵין אָדָם זוֹכְרוֹ. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם יוֹדֵעַ. בְּחֶזְקַת הַחַי כַּחַי. תְּיפְתָּר שֶׁמְצָאוֹ קַמְצִיץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר שמצאו קמצוץ. מרוצץ וממועך וכדאמר שם לקמן שאני אומר גל נפל עליו והרגו ולא הכיר בו אדם מעולם אין לך עושה קבר התהום למיחשב ליה לספק טומאה וצריך ריצוי ציץ אלא למת בלבד ולא אמרו כן בשאר ספק טומאה:
כל שאין אדם זוכרו. שנקבר בו א' ולא היה ניכר מעולם ופריך וחש לומר שמא יש אחד בסוף העולם שיודע בו ובחזקת החי כחי וכלומר כמו שהוא בחי שחזקתו שראה אותו אדם אחר חי. א''נ שחזקת החי לטפל בחבירו ולקברו ולשון בחי לשון נאה ומתוקן הוא ועל דרך סגי נהור:
אֵי זֶהוּ קֶבֶר תְּהוֹם. הַמֵּת שֶׁנִּקְבַּר בְּקַשׁ וּבְתֶבֶן וּבְעָפָר וּבִצְרוֹרוֹת. אֲבָל אִם נִקְבַּר בַּמַּיִם וּבָאֲפֵילָה וּבִנְקִיקֵי סְלָעִים אֵינוֹ עוֹשֶׂה קֶבֶר תְּהוֹם. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר. כָּל שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ עוֹשֶׂה קֶבֶר תְּהוֹם. וְכָל שֶׁאֵין אַתְּ יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה קֶבֶר תְּהוֹם. וְקַשׁ וְתֶבֶן אֵין אַתְּ יָכוֹל לְפַנּוֹתוֹ. מַתְנִיתָה דְלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. 52a תֵּבֶן וּבִיטְּלוֹ. בָּטֵּל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּשֶׁבָּֽלַל בֶעָפָר. יֵשׁ תֵּבֶן שֶׁהוּא כְעָפָר. וְיֵשׁ עָפָר שֶׁהוּא כְתֵּבֶן. תֵּבֶן שֶׁאֵין אַתְּ עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כְעָפָר. וְעָפָר שֶׁאַתְּ עָתִיד לְפַנּוֹתוֹ הֲרֵי הוּא כְתֵּבֶן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. חִיפָּהוּ מַחֲצָלִיּוֹת בִּטֵּל. אִיתָא חֲמִי. מִילֵּהוּ מַחֲצָלוֹת לֹא בִטֵּל. חִיפָּהוּ מַחֲצָלִיּוֹת בִּטֵּל. מִילֵּהוּ חָרִיּוֹת צְרִיכָה. רִבִּי זְרִיקָן רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וָאֲפִילוּ רַק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפי' ריק. לישנא קלילא הוא וכמו רקיק חררה דקה ורכה וס''ל דמסתמא מבטל ליה הואיל ודק הוא ונרקב מהלחלוחית הוא:
מילאוהו חריות. של דקל צריכה היא דמספקא לן אם עתיד לפנותן או שמא מבטלן שם:
איתא חמי. ומתמה הש''ס על זה בא וראה הרי אם מלאוהו להבית במחצלות ודאי לא בטל הוא דעתיד הוא לפנותן וחיפהו להחלון מחצלות בטל קאמרת בתמיה אלא דלא היא דמסתמא לא מבטל ליה:
חופהו מחצלות. אטומאה בבית קאי ויש בו חלון לבית אחר ובו פותח טפח מביא הטומאה לצד השני ואם חופהו להחלון במחצלת בטל ואין כאן פותח טפח שיביא הטומאה לבית או לצד האחר:
תבן שאין את עתיד לפנותו. כגון שהוא מפוזר הרבה וידוע הוא שאין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר סתם ובטל:
יש תבן שהוא כעפר. מילתה דר' יוסי דתוספתא דהתם נקט ואתי כדמסיים שם:
רבי יוסי בר' בון. אמר דברי הכל הוא הכא דמה דאמר ר' יוסי מיירי בשבללו לתבן בעפר כמו שעושין לבנין שמערב לתבן עם הטיט ובכה''ג מסתמא עתיד לפנותו הוא והלכך לא מיבטל עד שיבטלנו בפירוש:
כללו של דבר. כל שאין אתה יכול לפנותו עושר קבר התהום וכל שאתה יכול לפנותו אין עושה קבר התהום כצ''ל. ובספרי הדפוס נתחלף הוא. שהדברים שאין אדם עשוי לפנותן אלא נשארין הן במקומן לא חיישינן נמי שאדם נתנן לשם מדעת אלא מעצמן נתגלגלו לשם ועושה קבר התהום אבל דברים שאדם עשוי לפנותן אין עושה קבר התהום דהואיל ומדרך לפנותן חיישינן שמא אדם אחד מדעת נתנו לשם ועתיד לפנותו וא''כ כבר הכיר בו א'. ויש לפרש בדוחק לפי גי' הספרים דכל שאת יכול לפנותו היינו שבקל יכול הוא להפנות מאליו כמו הקש והתבן ואת יכול לפנותו דקאמר שאת יכול לומר בו שנפנה הוא מעצמו לכאן ועושה קבר התהום שאפשר שלא הכיר בו אדם וכל שאין אתה יכול לפנותו שאין אתה יכול לומר בו שעשוי הוא לפנות מעצמו לכאן אין עושה קבר התהום דמסתמא אדם אחד הביאו לכאן אלא דנראה מהא דלקמיה שטעות הוא בספרים וכמו שהגהתי כך הוא העיקר וקש ותבן אין אתה יכול לפנותו קרית להו א''כ הך ברייתא דלא כר' יוסי היא דר' יוסי אמר תבן וביטלו בפירוש אז הוא בטל והאי דר' יוסי תוספתא הוא בפ' ט''ז דאהלות ואמתני' דפרק ט''ו דאהלות מיתניא דתנינן התם בית שמלא עפר וצרורות ותבן ויש בו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת דהואיל שאין שם חלל טפח הויא לה טומאה רצוצה וטמונה וקיי''ל טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע בוקעת ויורדת עד התהום וקאמר ר' יוסי התם עלה תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר דמשמע שידוע הוא שאין עתיד לפנותו שביטלו בפירוש להיות שם אבל תבן סתם עתיד לפנותו היא וכמאן דאית ביה חלל טפח דמי והכא דאמרינן דאפי' סתם תבן כאין עתיד לפנותו הוא דלא כר' יוסי:
במים ובאפלה ובנקיקי הסלעים. הואיל ואדם יכול להסתכל בהן ע''י הדחק ואפשר שהכיר בו אחד מעולם אין זה עושה קבר התהום:
המת. שנמצא נקבר בקש ובתבן שהן להתגלגל מאליהן ע''י הרוח וכן עפר וצרורות עשויין להתגלגל מעצמן ויכול להיות שלא הכיר בו אדם מעולם שנקבר שם:
איזהו קבר התהום שאפשר לומר בו שלא נודע מעולם:
עפר שאת עתיד לפנותו. שידוע הוא שעתיד לפנותו הרי הוא כתבן סתם ולא בטל ור' יוסי בר' בון מפרש לה נמי בתבן שבודאי עשוי לפנותו וכדאוקי לעיל:
תַּנֵּי. אֵין לָךְ עוֹשֶׂה קֶבֶר הַתְּהוֹם אֶלָּא הַמֵּת בִּלְבַד. הָא נְבֵילָה לֹא. קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם הַמֵּת שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב עוֹשֶׂה קֶבֶר תְּהוֹם. נְבֵילָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אֵינוֹ דִין שֶׁתַּעֲשֶׂה קֶבֶר תְּהוֹם. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר. אֵין לָךְ עוֹשֶׂה קֶבֶר תְּהוֹם אֶלָּא הַמֵּת בִּלְבַד. לְהוֹצִיא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לאיזה דבר נאמר וכו'. כלומר דמשני דלאיזה דבר נאמר כן לאו לענין החומרא שמשוינן ליה מיהת לספק טומאה אלא איפכא הוא ולקולא נאמר דבטומאת המת מרצה הציץ עליו ואין צריך לפסח שני ולהוציא להמטמא משכב ומושב מזה שאין אומרים דין טומאת התהום בזיבה וכגון הזב בשביעי שלו דספק הוא שמא יראה היום ויסתור כל שבעה וספק לא יראה אין שוחטין וזורקין עליו בפסח ונדחה הוא לפסח שני:
הא נבלה לא. לאו נבלה ממש מתפרשת דמה ענין משכב ומושב דלקמיה גבי נבלה אלא לשון ניוול ונמאס הוא ועל זב קאי וכך הוא דרך הש''ס הזה להשתמש בשמות הכנויים וקאמר דק''ו הוא לומר כן גם בזב דמה אם המת שאינו עושה משכב ומושב כדתנן בפ''ה דזבים עושה הוא קבר התהום ומיטמא מספק טומאת נווילה והוא הזב שעושה משכב ומושב אינו דין שתעשה בו ספק טומאה כקבר התהום:
משנה: נִטְמָא שָׁלֵם אוֹ רוּבּוֹ שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. נִטְמָא מִיעוּטוֹ וְהַנּוֹתָר שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בְחַצְרוֹתֵיהֶן אוֹ עַל גַּגּוֹתֵיהֶן מֵעֲצֵי עַצְמָן. הַצַּיְקָנִין שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה בִּשְׁבִיל לֵיהָנוֹת מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' נטמא שלם או רבו שורפין אותי לפני הבירה. כל המקדש כולו קרוי בירה שנאמר אל הבירה אשר הכינותי ואית דאמרי מקום היה בהר הבית ושמו בירה וכדקאמר טעמו בגמ' ששורפין אותו שם כדי לפרסמו ולביישו ושיזהרו שלא יביאו עוד לידי טומאה ודוקא אם לא נזהר עד שנטמא רובו:
מעצי המערכה. לפי שלב ב''ד מתנה עליהן שיכול ליהנות משל הקדש הואיל והזקיקוהו לשרפו לפני הבית ולביישו:
נטמא מיעוטי. לא הזקיקוהו לביישו וכן הנותר של פסח טהור ושורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן:
מעצי עצמן. הציקנים הן הצרי עין ומקמצין את שלהן שורפין את המיעוט ולהנותר מפסח טהור לפני הבירה ובשביל ליהנות מעצי המערכה וקמ''ל דאין חוששין לכך מכיון שהן עצמן רוצין להתבייש ובשביל ליהנות בדבר מיעוט:
רִבִּי יִצְחָק בַּר גּוּפְתָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אִילּוּ יָחִיד בַּפֶּסַח לָמֵד מִן הַצִּיבּוּר בַּפֶּסַח. עוֹבֵד בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה לָמֵד מִן הַצִּיבּוּר בַּפֶּסַח. רִבִּי אִמִּי בָעֵי. הָהֵן טָמֵא מָה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. כְּטָמֵא טוּמְאַת זִיבָה וְטוּמְאַת צָרַעַת. וְהָתַנִּינָן. מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה. אָם מִשֶׁטָּבַל הוּא מְחַלֵּל. לֹא כָּל שֶׁכֵּן עַד שֶׁלֹּא טָבַל. הָהֵן טְבוּל יוֹם מַה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. בִּטְבוּל יוֹם מִן הַמֵּת. אִיתָא חֲמִי. טָמֵא מֵת אֵינוֹ מְחַלֵּל. לֹא כָּל שֶׁכֵּן טְבוּל יוֹם מִן הַמֵּת. אֶלָּא טְבוּל יוֹם מִן הַשֶּׁרֶץ. אִיתָא חֲמִי. טְבוּל יוֹם מִן הַמֵּת אֵינוֹ מְחַלֵּל. לֹא כָּל שֶׁכֵּן טְבוּל יוֹם מִן הַשֶּׁרֶץ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יוּדָן. מַגַּעֵי זָבִין. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין פָּֽתְרִין כּוּלָּהּ בְּזָב. טְבוּל יוֹם שֶׁרָאָה אַחַת. טָמֵא (מת) שֶׁרָאָה שְׁתַּיִם. מְחוּסָּר כִּיפּוּרִים שֶׁרָאָה שָׁלשׁ. עַל דָּעְתִּין דִּדְּרוֹמָאיֵי. מַגַּע זָב כְּזָב. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וְנָשָׂ֨א אַֽהֲרֹ֜ן אֶת עֲוֹ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים. עֲוֹן הַקְּרֵיבִין. לֹא עֲוֹן הַמַּקְרִיבִין. מָהוּ עֲוֹן הַקְּרֵיבִין. דַּם זָב. לֹא מַגַּע זָב. וְדִכְווָתָהּ. עֲוֹן הַמַּקְרִיבִין. מַגַּעֵי הַזָּב. הָדָא אָֽמְרָה. הָיָה הַצִּיבּוּר מַגַּעֵי זָבִין וּמַגַּעֵי זָבוֹת. אֵינָן עוֹשִׂין בְּטוּמְאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יצחק בר גופתא. הקשה לפני ר' מנא על האי דזקני דרום דמעיקרא דדינא ליתא כלל דהאיך נילף לכהן בקרבנות היחיד בשאר ימות השנה שמרצה בטומאת מת מהא דאשכחן בצבור בפסח שהרי הבעלים גופייהו לא ילפינן יחיד בפסח מן הצבור בפסח ואלו יחיד וכו' היה למד מן הצבור שפיר הוה ילפינן נמי עובד וכו' מן הצבור בפסח אבל השתא איך נילף עובד ביחיד מן הצבור בפסח:
ר' אמי בעי. קושיא אחריתא על הא דזקני דרום מהאי מתני' דזבחים גופה דהא לדידהו ההן טמא דקתני במה את מפרש ליה בטמא טומאת זיבה וצרעת שהן מחוסרי כפרה. וא''כ קשיא והתנינן במתני' מחוסרי כפרה שמחללין עבודה ואם משטבל ואינו אלא מחוסר כפרה בלבד הוא מחלל לכ''ש עד שלא טבל ולמה צריכה ליה למיתני לטמא:
ההן טבול יום מה את עביד ליה. ועוד קשיא דההן טבול יום דקתני במתני' מה את מפרש ליה על כרחך בטבול יום מן המת דמזיבה וצרעת תיפוק ליה דמחוסר כפרה הוא ולזקני דרום קשיא:
איתא חמי. בא וראה טמא מת גופיה אינו מחלל עבודה ולכ''ש לטבול יום מן המת שלא יחלל והאיך תני במתני' לטבול יום שמחלל:
אלא בטבול יום מן השרץ. וכ''ת דמפרשי דבטבול יום מן השרץ מיירי א''כ קשיא איתא חמי טבול יום מן המת דחמיר ועל כרחך דלזקני דרום אינו מחלל כדאמרן ולכ''ש שטבול יום מן השרץ בדין הוא שלא יחלל:
אמר ר' שמואל בר יודן. דמטבול יום לא קשיא לזקני דרום דיכולין לפרש בטבול יום דמגעי זבין שהנוגע בזב מטמא טומאת ערב וזה אינו מחוסר כפרה ושפיר מצי לאוקמי בכהאי גוונא:
רבנן דקסרין פתרין. אליבא דזקני דרום דמצי לפרושי דכולה בזב מיירי טבול יום שראה אחת ואינו אלא כבעל קרי:
טמא שראה שתים כצ''ל ואין צריך קרבן ומחוסר כפורים בשראה ג' ראיות מיירי דהוי זב גמור וצריך קרבן:
על דעתן דדרומאי. איכא למיבעי אם מגע זב כדין זב גופיה לענין קרבן פסח דכמו דצבור זבין אין מביאין בטומאה מגעי זבין נמי אין מביאין ולדרומאי דעבדין מגע זב כזב לענין חלול עבודה כדמפרש ר' שמואל אליבייהו אם ה''ה לענין פסח כן:
נשמעינה. לזה מן הדא וכו' דאמר לעיל דדריש עון טומאת הקריבין הציץ מרצה ולא עון המקריבין ומהו עון טומאת הקריבין דם זב בתמיה וכי הדם זב הוא לא מגע זב קאמר שאם נטמא הדם במגע הזב הציץ מרצה אף טומאת המקריבין שאין הציץ מרצה נמי דכוותה שאם נטמא במגע זב הוי כזב וא''כ הדא אמרה שאם היה הצבור מגעי זבין ומגעי זבות אין עושין הפסח בטומאה אלא נדחין לפסח שני כמו אם היו בעצמן זבין:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַזְּבָחִים שֶׁקִּיבֵּל דָּמָן זָר. אוֹנֵן. וּטְבוּל יוֹם. מְחוּסַּר בְּגָדִים. מְחוּסַּר כִּיפּוּרִים. וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִים. עָרֵל. טָמֵא. יוֹשֵׁב. עוֹמֵד עַל גַּבֵּי כֵלִים. עַל גַּבֵּי [בְהֵמָה. עַל גַּבֵּי] חֲבֵירוֹ. פָּסַל. דְּרוֹמַאיֵי אָֽמְרֵי. בְּטָמֵא טוּמְאַת זִיבָה וְטוּמְאַת צָרַעַת אֲנָן קַייָמִין. אֲבָל בְּטָמֵא מֵת אֵינוֹ מְחַלֵּל. מֵאַחַר שֶׁהוּתָּר מִכְּלַל טוּמְאָה לְרַבִּים כַּפֶּסַח. מְתִיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לִדְרוֹמָאיֵי. מָה אִם הַבְּעָלִים שֶׁיִּיפִּיתָה כוֹחָן בִּשְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבַּשָּׁנָה. הוֹרְעֵתָה כוֹחָן בְּטָמֵא מֵת בַּפֶּסַח. עוֹבֵד. שֶׁהוֹרְעֵתָה כוֹחוֹ בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת שֶׁלְכָּל הַשָּׁנָה. אֵינוֹ דִּין שֶׁתּוֹרֶע כּוֹחוֹ בְּטָמֵא מֵת בַּפֶּסַח. וְעוֹד שֶׁשָּׁנָה רִבִּי. הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טּוּמְאַת הַדָּם. אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טּוּמְאַת הַגּוּף. אִין תֵּימַר בְּטָמֵא טוּמְאַת זִיבָה וְטוּמְאַת צָרַעַת אֲנָן קַייָמִין. 52b לֵית יְכִיל. דְּתַנִּינָן. מִטַּמֵּא טוּמְאַת תְּהוֹם הַצִּיץ מְרַצֶּה׃ מָה עָֽבְדִין לָהּ דְּרוֹמַאיֵי. פָּֽתְרִין לָהּ בַּבְּעָלִים. וְהָא תַנִּינָן. נָזִיר. פָּֽתְרִין לָהּ בָּעוֹבְדִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לֹא שַׁנְייָא. הִיא בְעָלִים הִיא עוֹבְדִין. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. הֲרֵי זֶה קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה. דְּאִינּוּן יָֽכְלִין מֵימַר לֵיהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּבְעָלִים. שֶׁהוֹרְעֵתָה כוֹחָן בְּזָקֵן וּבְחוֹלֶה. תֹּאמַר בְּעוֹבֵד. שֶׁיִּיפִּיתָה כוֹחוֹ בְּזָקֵן וּבְחוֹלֶה. וְכָל קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה בָּטֵל קַל וָחוֹמֶר. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. הֲרֵי זֶה קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה. דְּאִינּוּן יָֽכְלִין מֵימַר לֵיהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּבְעָלִים. שֶׁמִּילַת זְכָרָיו וָעֲבָדָיו מְעַכְּבִין אוֹתוֹ. תֹּאמַר בְּעוֹבֵד. שֶׁאֵין מִילַת זְכָרָיו וָעֲבָדָיו מְעַכְּבִין אוֹתוֹ. וְכָל קַל וָחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תְּשׁוּבָה בָּטֵל קַל וָחוֹמֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' חנינא הרי זה ק''ו וכו'. כלומר ומצד אחר גם כן מיפריך הוא שכן יפה כחו של העובד בפסח שאין מילת זכריו ועבדיו של הבעלים מעכבין אותו מלעבוד תאמר בבעלים שמעכבין אותו מלעשות פסחו כדכתיב גבי זכרים המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו וגבי עבדים ומלתה אותו אז יאכל בו:
הרי זה ק''ו שיש עליו תשובה וכו'. וכדאמרינן לעיל דזקן וחולה בבעלים אין שוחטין עליו את הפסח וכהן זקן וחולה כשר הוא לעבודה. ואם כן הק''ו דרשב''ל בטל הוא דאית ליה פירכא שכן מצינו שהעובד יפה כחו משל בעלים:
על דעתיה דרשב''ל. דמקשה לדרומאי מהמתני' משום דס''ל לא שנייא היא בעלים היא עובדין ועל תרוויהו תנינן נטמא טומאת הגוף אין הציץ מרצה:
והא תנינן נזיר פתרין לה בעובדין כלומר והא דתנינן נזיר במתני' לא צריכו לאוקמי בבעלים דוקא אלא אף בכהנים העובדים ומשום שבנזיר א''א לומר שהותרה טומאת מת מכללה ואף בהן שנטמא טומאת הגוף אין הציץ מרצה:
מה עבדין לה דרומאי. להמתני' פתרין לה בבעלים להא דקתני נטמא טומאת הגוף אין הציץ מרצה אבל בכהן העובד הציץ מרצה בטומאת מת:
אין תימר וכו'. וכי תימא דמתני' בנטמא טומאת זיבה וצרעת אנן קיימין לית אתה יכול לפרש כן דהא תנינן נטמא טומאת התהום הציץ מרצה ואין לך עושה קבר התהום אלא למת בלבד כדאמרינן לעיל אלמא דבטומאת מת הוא דאיירינן במתני':
ועוד בלאו האי ק''ו קשיא על זקני דרום ממתני' דידן ששנה רבי וכו'. והרי בהדיא שאינו מרצה על טומאת הגוף:
עובד. כהן העובד שהורעת כחו בשאר כל הטומאות של כל השנה דהא מודיתו דכהן הטמא בשאר הטומאות כגון זיבה וצרעת וטמא שרץ שמחלל הוא העבודה אינו דין שהורעת כחי בטמא מת בפסח כלומר אף בפסח וה''ה בכל קרבנות יחיד בדין הוא שהורע כחו של הכהן בטומאת מת שהרי הורעת כחו משל בעלים בשאר כל הטומאות:
הורעת כחן.. של בעלים בטמא מת בפסח שהיחיד שנטמא טמא מת אינו יכול לשלח קרבנו אלא נדחה לפסח שני:
מתיב רשב''ל לדרומיי. הא האי מתני' בקרבן יחיד מיירי והיאך גמריתו דכהן טמא מת מרצה בדיעבד מהאי דהותרה מכללה בקרבנות צבור אדרבה נילף מק''ו שאינו מרצה בקרבן יחיד דמה אם הבעלים שיפיתה כוחן בשאר כל הטמאות שבשנה שמשלח הוא קרבנותיו אם הוא טמא שרץ או טומאת זיבה בשביעי שלו דדמי לטמא שרץ שיכול לאכול בקדשים לערב וכן כל כיוצא בזה:
דרומייא. זקני דרום אמרין דהא דקחשיב בהאי מתני' דטמא מחלל עבודה בטמא טומאת זיבה או טומאת צרעת אנן קיימינן ומשום דלא אשכחן בטומאה דכה''ג שהותרה מכללה בצבור אבל בטמא טומאת מת נהי דלכתחלה לא יעבוד אם עבד אינו מחלל העבודה מאחר שטומאת מת הותר מכלל טומאה לרבים גבי פסח וה''ה שהותר מכלל טומאה בכל קרבנות צבור אלא משום דשאר קרבנות צבור שדוחין הטומאה בטומאת מת מפסח היא דילפינן כדאמרינן לעיל ריש פ''ו להכי נקט בפסח:
כל הזבחי' שקיבל דמן וכו'. דמקבלה ואילך צריך כהונה ובכשר אבל אלו הפסולין מחללין העבודה:
תמן תנינן. בריש פ''ב דזבחים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source