רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. רִבִּי חִייָה רִבִּי אִיסִּי חַד מִיחְלַף וְחַד כְּהָדֵין תַּנָּייָא. מָאן דְּמִחְלַף לֵית לֵיהּ כְּאִילֵּין קִישּׁוּיָא. וְכַמְּה יִשְׁבּוֹר. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַיָּד מְחַגֶּרֶת. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. רִבִּי זְעוּרָה וְרִבִּי בָּא תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר. עַד כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַיָּד מְחַגֶּרֶת. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ צִפּוֹרֶן. מָאן דְּאָמַר. יָד. כָּל שֶׁכֵּן צִפּוֹרֶן. מָאן דְּאָמַר. צִפּוֹרֶן. אֲבָל יָד לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרֵי. לְעוֹלָם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּשְׁבּוֹר עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר וּמִמְּקוֹם בָּשָׂר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָעֵי. מֵיַתַּה. לְעוֹלָם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּטּוֹל אֶבֶן וִירַסֵּס. עֶ֖צֶם. לְחַייֵב עַל כָּל עֶצֶם וָעֶצֶם. הָדָא דְתֵימַר. בְּהַתְרָייָה אַחַת. אֲבָל בִּשְׁתֵּי הַתְרָיוֹת. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ עֶצֶם אֶחָד וְשִׁבְּרוֹ וְחָזַר וְשִׁבְּרוֹ חַייָב שְׁתַּיִם. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. לֵית הָדָא פְלִיגְא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עֶצֶם שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר מוּתָּר לְשׁוֹבְרוֹ. לֹא אָמַר אֶלָּא שֶׁלֹּא יִלָּקֶה. הָא לֶאֱסוֹר אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית הדא פליגא על ר' שמעון בן לקיש. הא דקתני לחייב על כל עצם ועצם וכי לא פליגא הדא על דר' שמעון בן לקיש דקאמר בריש הלכה דלעיל דעצם שאין עליו בשר במקום זה אף על פי שיש עליו בשר במקום אחר מותר לשוברו והא מהכא משמע שאפי' בעצם כה''ג חייב דהא על כל עצם ועצם קאמר וכי היאך אפשר שלא יהא בו עצם שאין עליו בשר אלא במקום א' ואינו מחופה כולו בבשר ומשני דהא דקאמר ר''ל מותר לשברו לאו דוקא דלא אמר אלא שלא ילקה עליו הא לאסור אסור ואיהו דריש נמי מעצם דכתיב דלא לחייב מלקות על כל עצם ועצם קאמר אלא ללמד דאיסור מיהת איכא בכל עצם ואפי' אין עליו בשר במקום שבירה:
הדא דתימר בהתרייה אחת. שאם התרו בו בהתראה אחת לא תשבור העצמות חייב הוא על כל עצם ועצם בפ''ע אבל בשתי התראות משכח''ל שחייב שתים אפי' בעצם אחד שכן הוא אפי' בעצם אחד שהתרו בו ושברו וחזרו והתרו בו אל תשברו במקום אחר באותו עצם חייב שתים:
עצם כתיב. ל''י לחייב על כל עצם ועצם שבו:
שמואל בר אבא בעי. על דאמרי במקום בשר דווקא דמעתה לעולם אינו חייב עד שיטול אבן וירסס בתמיה וכלומר שהרי במקום בשר צריך שיטול אבן וירסס עד שישבור העצם תחתיו וכי ס''ד דדוקא בכהאי גוונא אסרה התורה אלא דלאו מילתא היא וכשיש עליו בשר חייב אפילו שברו שלא במקום בשר:
וממקום בשר. ולאפוקי שלא במקום בשר ואפי' יש עליו בשר במקום אחר:
עד כדי שתהא היד מחגרת. כלו' בשר אצבע היד תהא מחגרת בפגימת השבירה וכדמפרש לקמיה להאי דאידך דאמר אפי' צפורן מחגרת בו ומפרש ואזיל מ''ד יד כ''ש צפורן וכו' וכלומר דלא תימא לפרש דמ''ד יד לא בעי אלא שתהא כל כך שבשר האצבע נכנס בהשבירה ומ''ד אפי' צפורן היינו שאם היא כל כך שאפי' הצפורן עם הבשר מחגרת בו הוי שבירה וא''כ האי מ''ד מיקל הוא להכי קאמר דלא היא איפכא היא דהויא דמ''ד יד כ''ש צפורן והיינו דאיהו מיקל שאם מרגיש בשר האצבע לפגימת השבירה מכ''ש שמרגיש הצפורן בה שלעולם נרגשת פגימה הקטנה בצפורן יותר מבבשר ולדידיה צריך שתהא הפגימה גדולה שבשר האצבע מחגרת בה ומכ''ש שהצפורן מחגרת בה ומ''ד צפורן אבל יד לא כלומר דלא שתהא גדולה כל כך שאף בשר האצבע מחגרת אלא אפי' צפורן בלבד מחגרת בה הוי פגימה והיינו דקאמר אפי' צפורן ואיהו הוא דמחמיר:
וכמה ישבור בעצם. הפסח ויהא עובר בלאו:
רבנן דקיסרין אמרי. דפליגי ר' חייה ור' איסי בהאי מימרא דר' יוחנן ור''ל דחד מיחלף דר' יוחנן לדר''ל ודר''ל לדר' יוחנן וחד תני כהדין תנייה דלעיל ומאן דמיחלף להו לית ליה באילין קישויא מרומיא דאהדדי דלדידיה לשיטתייהו הוא דאזלי:
הלכה: גִּידִּים הָרַכִּים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִימְנִין עֲלֵיהֶן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין נִימְנִין עֲלֵיהֶן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. [דְּתַנִּנָן תַּמָּן.] אֵילּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן. עוֹר הָאָדָם וְעוֹר חֲזִיר שֶׁל יִישּׁוּב. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אַף עוֹר שֶׁלְחֲזִיר חַבָּר. [עוֹר חֲטֶרוֹת גָּמָל הָרַכָּה. עוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ. עוֹר בֵּית הַפְּרָסוֹת. עוֹר בֵּית הַבּוֹשֶׁת. וְעוֹר הַשְּׁלִיל. וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה. וְעוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחוֹמֶט. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הַלְּטָאָה כַּחוּלְדָּה. וְכוּלָּן שֶׁעִיבְּדָן. אוֹ שֶׁהִילֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה. טְהוֹרִין. חוּץ מֵעוֹר הָאָדָם. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. שְׁמֹנָה שְׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת׃] אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. 55a לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאִיסּוּר וּלְטומְאָה. אֲבָל לִלְקוֹת. עוֹר הוּא. וְאֵין לוֹקִין עָלָיו מִשּׁוּם נְבֵילָה. רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִשְׁנָה שְׁלֵימָה שָׁנָה רִבִּי. בֵּין לְאִיסּוּר בֵּין לִלְקוֹת בֵּין לְטוּמְאָה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תַּמָּן הוּא עֲבַד לֵיהּ בָּשָׂר. וָכָא לָא עֲבַד לֵיּהּ בָּשָׂר. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. שַׁנְייָא הִיא תַמָּן שֶׁהוּא עוֹר. וְעוֹר סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת. כָּל שֶׁכֵּן מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַה אִין תַּמָּן שֶׁסוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת הוּא עֲבַד לֵיהּ בָּשָׂר. כָּאן שֶׁאֵין סוֹפוֹ לְהַקְשׁוֹת לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי אַבּוּן. טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְאָֽכְל֥וּ אֶת הַבָּשָׂר֭. לֹא גִידְים
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שנייא היא תמן שהוא עור ועור סופו להקשות. כלומר אינו עשוי להקשות אלא בסופו אבל עכשיו רך הוא ופריך א''כ כ''ש דמחלפא שיטתיה דר''ל וכו' דמה אם תמן דמיהת סופו להקשות ביותר ויותר מן הגידין ואפ''ה הוא עביד ליה בשר דאזיל בתר השתא כאן בגידין שאין סופן להקשות כל כך כמו הני דהתם לכ''ש דניזיל בתר השתא:
גמ' גידים הרכים. עכשיו וסופן להקשות:
ר' יוחנן אמר נימנין עליהן. בפסח דבתר השתא אזלינן וראויין הן לאכילה:
אין נמנין עליהן. דבתר בסוף אזלינן וגרסינן להאי סוגיא לקמן בסנהדרין פ' בן סורר ומורה בהלכה ב':
מחלפה שיטתיה דר' יוחנן וכו'. קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דלקמן וכן דר''ל אדר''ל:
דאיתפלגון. בהא דתנינן תמן בפ' העור והרוטב אלו שעורותיהן כבשרן וכו' ופליגי דלענין מאי הן כבשר דר' יוחנן אמר לא שנו אלא לאיסור אכילה כגון עור חזיר ועור חטוטרת גמל הרכה וכן לענין טומאת נבלה כאלו דקחשיב אוכל ללקות עור הוא ולא מיחשב כבשר מכיון שסופן להקשות:
משנה שלימה שנה רבי. לנו ובין לאיסור ובין למלקות ובין לטומאה חשיבי כבשר ומשום דבתר השתא אזלינן וקשיא:
מתלפא שיטתיה דרשב''ל. דתמן עבד ליה כבשר וס''ל דבתר השתא אזלינן והכא בגידין הרכין לא עבד ליה בשר. וברומיא דר' יוחנן אדר' יוחנן לא מהדר מידי משום שקבלה היתה בידם דהדר ביה ר' יוחנן לגבי דר''ל בגידין וס''ל אין נמנין עליהן אלא דר''ל אדר''ל קשיא:
אמר ר' אבין טעמא דר''ל. כאן דכתיב ואכלו את הבשר ולא גידין וגזירת הכתוב הוא ולא מטעמא דאין נחשבין כבשר:
אֲבָל הַמּוֹתִיר [בַּטָּהוֹר] וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא אֵינוֹ לוֹקֶה אַרְבָּעִים. רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מַתְנִיתָה כְּשֶׁבָּא בְטוּמְאָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם בָּא בְטַהֲרָה וְנִטְמָא כְּבָא בְטַהֲרָה וְלוֹקִין עַל שְׁבִירָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל המותיר בטהור וכו'. מתניתא דקתני השובר בטמא אינו לוקה דוקא בבא בטומאה משעה ראשונה וכו' כדפרישית במתני':
מתיב ר' יוחנן לרשב''ל וכו'. כאן הוא מקומו ולבתר הכי גרסינן הא דמציין אבל המותיר בטהור וכו' דעל הא דקאמר ר''ל מייתו הא דמתיב ליה ר' יוחנן וכדלעיל ומשני מפני מוח וכדפרישית לעיל ומוסיף עוד בקושיא הכא ויחלוץ בשר מן העצם ויקוץ כלומר ויחלוץ ע''י גומרתא שיניח מבחוץ ויוציא המוח שמבפנים ויכול לשברו אח''כ ומשני שלא לפקח מחמת הגומרתא במקום אחר בעצם שהוא תחת הבשר שעליו ולפי גי' הספרים שמצוין זה בתר מתני' דלקמן יש לפרש דקושיא השנייה ויחלוץ בשר מן העצם וכו' אהאי מתני' דלקמן קאי אבר שיצא וכו' דאמאי צריך לקלוף וכו' ומשני וכו' וכדפרישי' ואגב מייתי להאי דמתיב ר' יוחנן וכו' דלעיל:
55b מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְהָא תַנִּינָן. הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים וְהַנּוֹתָר יִשָּֽרְפוּ בְשִׁשָּׁה עָשָׂר. וְיִקּוֹץ. מִפְּנֵי מוֹחַ. וְיַחֲלוֹץ בָּשָׂר מִן הָעֶצֶם. וְיִקּוֹץ. שֶׁלֹּא לְפַקֵּעַ תַּחַת הַבָּשָׂר.
משנה: אֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ חוֹתֵךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם וְקוֹלֵף עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַפֶּרֶק וְחוֹתֵךְ וּבַמּוּקְדָּשִׁין קוֹצֵץ בַּקּוֹפִיץ שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם. מִן הָאֲגֹף וְלִפְנִים כְּלִפְנִים מִן הָאֲגֹף וְלַחוּץ כְּלַחוּץ. הַחַלּוֹנוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה כְּלִפְנִים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אבר. מן הפסח:
שיצא מקצתו. לחוץ מחבורה דהאי מתני' בלילי ט''ו איירי שאסור להוציא אפי' מחבורה לחבורה ועובר בלאו דכתיב לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה וכדדריש בהלכה דלקמן ואם הוציא נאסר באכילה ולוקה על אכילתו דהרי הוא כבשר קדשי קדשים שיצא חוץ לעזרה או בשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים שהרי הוא כטריפה ואם מקצת האבר הוא שיצא חותך את הבשר היוצא סביב סביב עד שהוא מגיע לעצם וקולף את הבשר שמבפנים שלא יצא לחוץ ואוכלו ועד שמגיע לפרק שמתחברים שם שני העצמות חותך הוא זה הפרק שיצא מקצתו ומשליכו:
ובמוקדשים. בשאר הקדשים שאין בהם משום שבירת העצם קוצץ הוא בקופיץ אותו מקצת האבר שיצא וישרף:
מן האגף ולפנים כלפנים. אגף קרוי כל מקום הגפת הדלתות שהוא חופף ונוקף שם כשסוגרין הדלת דינו כלפנים בעזרה לענין קדשי קדשים ובירושלים לענין קדשים קלים ובפסח מן אגף הבית ולפנים ומן האגף ולחוץ כלחוץ ומקום האגף עצמו ג''כ כלחוץ:
החלונות. שבבית לענין פסח ושבעזרה לק''ק ושבחומת ירושלים לקדשים קלים וכן עובי ראש החומה על גגה כלפנים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source