Vayedaber

משנה: הָאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ צֵא וּשְׁחוֹט עָלַי אֶת הַפֶּסַח. שָׁחַט גְּדִי יֵאָכֵל שָׁחַט טָלֶה יֵאָכֵל. שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן. שָׁכַח מָה אָמַר לוֹ רַבּוֹ כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יִשְׁחוֹט גְּדִי וְטָלֶה וְיֹאמַר אִם גְּדִי אָמַר לִי רַבִּי גְּדִי שֶׁלוֹ וְטָלֶה שֶׁלִי. וְאִם טָלֶה אָמַר לִי רַבִּי טָלֶה שֶׁלּוֹ וּגְדִי שֶׁלִּי. שָׁכַח רַבּוֹ מָה אָמַר לוֹ שְׁנֵיהֶן יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּרֵפָה וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר''ש אומר וכו'. בנמנין הכל מודים שעד שישחוט הוא שנמנין דכתיב במכסת נפשות והדר תכוסו ומחלוקת לימשך דרבנן סברי מהיות משה כתיב מחיותיה דשה ור''ש סבר מהויותה דשה עד שיזרוק הדם שהוא הויה שלו ואין הלכה כר''ש:

לעולם אין נמנין עליו. הרבה אלא עד שיהא בו כזית וכו' ובנוסחת הבבלי לעולם נמנין עליו וכו' והיינו הך:

מתני' האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים. לא אמר כן אלא כדי לזרזן במצות וכדי שכל אחד יזדרז להיות ראשון ומיהת המנה את כולן עליו אלא שאותו שיעלה ראשון יזכה ראשון והוא יזכה את אחיו עמו לפיכך כיון שהכניס ראשון ראשו ורובו וכו' ומזכה את אחיו עמו:

שכח רבו מה אמר לו. אין כאן תקנה ושניהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני ודוקא ששכח אחר הזריקה דזריקה מעלייתא הואי חדא אהאי וחדא אהאי וקמי שמיא גלייא אבל אם שכח קודם הזריקה חייבין לעשות פסח שני:

גדי שלו וטלה שלי. התם פריך מה שקנה העבד קנה רבו ושניהן הן של רבו וקאמר שהולך אצל הרועה שרגיל רבו אצלו. וניחא ליה בתקנתא דרביה ונותן לו הרועה גדי וטלה ויאמר לו שחוט שניהן כדי שתשחוט כמו שאמר לך רבך ואחד מהן שלך על מנת שאין לרבך בו כלום ואח''כ יכול לומר העבד אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי וכו':

שכח מה אמר לו רבו. שפירש לו רבו איזה מהן והוא שכח:

שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון. בבבלי מוקי לה דמתני' במלך או מלכה מיירי שאמרו לעבדיהם כך ולפיכך שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון משום שלום מלכות שלא יקצפו על עבדיהם ויהרגום א''נ משום שהן סומכין על עבדיהן ואינן מקפידים אם גדי אם טלה אבל אינשי דעלמא דליכא חששא דנפשות משום שלום וכן מקפידין הן על סעודתן לא יאכל לא מן הראשון ולא מן השני ויצאו שניהן לבית השריפה לפי שאין נמנין על שני פסחים כאחד לאכול מאיזה מהן שירצה ומשום דבמידי דאורייתא אין ברירה וכי בעי למיכל מהא דילמא בשעת שחיטה לא הוה דעתיה עליה:

ואם שחט גדי יאכל. אע''פ שרגיל תמיד בטלה וכן אם שחט טלה יאכל אע''פ שהיה רגיל בגדי:

מתני' האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח. סתם ולא פירש לו הלכך עליה דידיה סמיך:

משנה: הָאוֹמֵר לְבָנָיו הֲרֵינִי שׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל מְנָת מִי שֶׁיַּעֲלֶה מִכֶּם רִאשׁוֹן לִירוּשָׁלַיִם כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס הָרִאשׁוֹן רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ זָכָה בְחֶלְקוֹ וּמְזַכֶּה אֶת אֶחָיו עִמּוֹ. לְעוֹלָם אֵין נִמְנִין עָלָיו עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כַזַּיִת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר עַד שֶׁיִּזָּרֵק עָלָיו אֶת הַדָּם׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

לעולם אין נמנין עליו. הרבה אלא עד שיהא בו כזית וכו' ובנוסחת הבבלי לעולם נמנין עליו וכו' והיינו הך:

שכח מה אמר לו רבו. שפירש לו רבו איזה מהן והוא שכח:

ואם שחט גדי יאכל. אע''פ שרגיל תמיד בטלה וכן אם שחט טלה יאכל אע''פ שהיה רגיל בגדי:

מתני' האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח. סתם ולא פירש לו הלכך עליה דידיה סמיך:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הִפְרִישׁ פִּסְחוֹ עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר וְנִתְגַּייֵר. עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחְרֵר וְנִשְׁתַּחְרֵר. עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרֹוֹת וְהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרֹוֹת. צָרִיךְ לְהִמָּנוֹת עַל פֶּסָח אַחֵר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. כָּל הַסְּפֵיקוֹת דְּרִבִּי נָתָן אִינּוּן. חוּץ מִן הַזֻּוֹרֵק דַּם חַטָּאתוֹ וְדַם אֲשָׁמוֹ. סָפֵק בַּלַּיְלָה זָרַק סָפֵק בַּיּוֹם זָרַק. נַעֲשֶׂה כִּסְפֵק כַפָּרָה. וּסְפֵק כַפָּרָה כִיפֵּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

חוץ מן הזורק וכו'. שהן באין לכפרה וספק נעשה הזריקה בהכשר או לא כגון שזרקו בין השמשות שהות ספק יום ספק לילה בזה הכל מודים שנעשה כספק כפרה וספק כפרה כיפר וא''צ להביא קרבן אחר:

כל הספקות דר' נתן אינון. כל מקום ששנינו באיזה ספק פטור מלעשות פסח שני כגוונא דמתני' וכיוצא בו אליבא דר' נתן הן דס''ל יוצאין בזריקה בלא אכילה:

צריך. כל אחד מאלו צריך הוא להימנות על פסח אחר דהשתא כגברא אחרינא הוא ולא עלה לו זה שהפרישו מקודם:

הפריש פסחו עד שלא נתגייר. שהיה בדעתו להתגייר קודם הפסח והפריש פסחו שיביא לאחר שיתגייר ונתגייר:

הלכה: תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. הַנִּמְנֶה עַל שְׁנֵי פְסָחִין כְּאַחַת אוֹכֵל מֵאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁנִּשְׁחַט רִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. דְּרִבִּי נָתָן הִיא. דְּרִבִּי נָתָן אָמַר. יוֹצְאִין בִּזְרִיקָה בְלֹא אֲכִילָה. רִבִּי חִזְקִיְּה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. תִּיפְתָּר שֶׁשָּׁכַח רַבּוֹ בֵּין שְׁחִיטָה לַזְּרִיקָה. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. מָתִיב חַד מִן רַבָּנִן. וְאָֽמְרִין. הוּא הֲוָה. וְהָא תַנִּינָן. שָׁכַח רַבּוֹ מָה אָמַר לוֹ. יִשְׁחוֹט גְּדִי וְטָלֶה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר ר' חזקיה מתיב חד מן רבנן. ואית דאמרין הוא בעצמו הוה דמותיב על הא דשמיע ליה מר' בא בר ממל והא קתני ברישא שכח מה אמר לו רבו ישחוט וכו'. כצ''ל אלמא דהספק נולד קודם השחיטה ורישא וסיפא בחד גוונא הוא דאיירי:

תיפתר ששכח רבו בין שחיטה לזריקה. ולא צריכת לדחוק ולאוקמי כר' נתן דמכיון דבשעת שחיטה אכתי הוי ידע איזה מהן פסחו אפי' רבנן מודו דפטור מלעשות פסח שני:

דר' נתן היא. הא דקתני ופטורין מלעשות פ''ש כר' נתן היא דס''ל יוצאין בזריקה בלא אכילה דאין אכילת פסח מעכבת כדתני בתוספתא פ''ז והבאתי בפרק דלעיל בהלכה ה' ולדידיה אפי' נולד הספק קודם השחיטה ולא חזי לאכילה מספיקא אפ''ה יזרוק הדם ויוצאין בו:

גמ' תני ר' חייה וכו' בתוספתא פ''ז והובא בהלכה דלעיל:

חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל רַבּוֹ׃ רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִּי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין. קִידֵּשׁ אִשָּׁה. אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. וְדִכְווָתָהּ. גִּירֵשׁ. 59b אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵירשָׁיו. שְׁמוּאֵל אָמַר. חוֹשְׁשִׁין לְגֵירשָׁיו. אַתְיָא דִשְׁמוּאֵל כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין. רַבִּי יוּדָה מְחַיֵּב. וַחֲכָמִים פוֹפְרִין׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אתיא דשמואל כר' יהודה. דפ' אלו הן הנחנקין דתנינן תמן גבי הגונב נפש מישראל גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב דמישראל קרינן ביה לחומרא והיינו נמי דשמואל:

שמואל. פליג אגירושין שאם קידש ביום של עצמו דלכ''ע חוששין לקידושיו אם אח''כ גירש אפי' ביום של רבי חוששין לגירושין לחומרא שתהא פסולה לכהונה דהא מיהת חציו ישראל הוא ומצד בן חורין שלו חיילא שם גרושה עליה:

חציו עבד וכו'. איידי דאיירי ביה במתני' מייתי להא דר' חייא בשם רבי יוחנן בגיטין פ''ד בהלכה ה' דקאמר התם מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש אשה ביום של מריה אין חוששין לקידושיו ביום של עצמו חוששין לקידושיו ומייתי ראיה התם דלא כן אמר ר' חייה בשם ר' יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקדושיו ודכוותה גירש אין חוששין לגירושיו והיכי משכחת לה לגירושין הא אין לו קידישין אלא על כרחך דה''ק קידש אשה ביום של רבו אין חוששין לקידושיו אבל ביום של עצמו חוששין לקידושיו ודכותה אם גירש למחר ביום של רבו אין חוששין לגירושיו:

הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן הֲרֵינִי שׁוֹחֵט. אֶלָּא הֲרֵינִי מַקְדִּישׁ. 60a וְלָמָּה תְנִינָתָהּ. הֲרֵינִי שׁוֹחֵט. כְּדֵי לְזַרְזוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' אמר ר' יוחנן לית כאן הריני שוחט. אינו בדין למיתני הריני שוחט. דהא דתני ומזכה את אחיו עמו ואם שחט על אחד מהן שוב אין נמנין האחרים עמו דהא לכ''ע אחר שנשחט אין נמנין עליו אלא הריני מפריש קאמר:

ולמה תנינתה הריני שוחט. ויאמר התנא כך הריני פרוש בשביל לזרזו כלומר דקמשמע לן דכוונתו היה בשביל לזרזו לכל אחד ואחד מהן ויסבור שאינו שוחט אלא בשבילו אבל לעולם הימנה את כולן קודם השחיטה כדפרישית במתני':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source