משנה: מָזְגוּ לוֹ כוֹס רִאשׁוֹן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וב''ה אומרים מברך על היין תחלה. לפי שהיין גורם לקידוש וה''ה המקדש על הפת שאם אין לו יין או פת לא יקדש ועוד תדיר ושאינו תדיר התדיר קודם:
מברך על היום. בתחלה לפי שהיום גורם לקידוש שלא בא אלא בשביל קידוש היום וכבר קידש היום משקיבל עליו והיין עדיין לא בא על השולחן וכשם שקדם לכניסה כך הוא קודם לברכה:
מתני' מזגו לו כוס ראשון. שכן דרך בני חורין לשתות יין מזוג:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. לוֹגְא דְאוֹרַיְתָא תוֹמַנְתָּא עַתִּיקְתָא דְּמּוּרִייֵסָא דְצִיפּוֹרִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. חֲכִים אֲנָא לָהּ. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי מְכִילִין בָהּ דְּבַשׁ. תַּנֵּי. חֲצִי שְׁמִינִית טִיבֶּרָנִית יְשָׁנָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָדָא דִידָן הֲווָת. וְלָמָּה לֹא אָמַר. עַתִּיקְתָא. בְּגִין דַּהֲווָת בְּיוֹמוֹי. אִית דְּאָֽמְרִין. 69b דַּהֲווָת זְעִירָא. וְרָבַת וּזְעִירַת. וְלָא זְעִרַת כַּמָּה דַהֲווָת. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרוֹ שֶׁלְּכוֹס. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוּדְה בַּר פָּזִי רִבִּי יוּסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. אֶצְבָּעַיִם עַל אֶצְבָּעַיִם עַל רוּם אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה וּשְׁלִישׁ אֶצְבַּע. תַּנֵּי. יָבֵשׁ כְּזַיִת. דִּבְרֵי רִבִּי נָתָן. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְיָא דְּרִבִּי [נָתָן] כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. כְּמַה דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. בָּרְבִיעִית. כֵּן רִבִּי נָתָן אָמַר. לִכְשֶׁיּקְרַשׁ יְהֵא בוּ כְזַיִת.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נְהִגִין תַּמָּן. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין יַיִן שְׁלִיחַ צִיבּוּר יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְאוֹמֵר בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע. וְחוֹתֵם. מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נהיגין תמן. בבבל במקום שאין יין לקדש עליו הש''ץ יורד לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע וחותם וכו' ובזה יצאו ידי קידוש:
אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן. מַבְדִּילִין בְּלֹא יַיִן וְאֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא בְיַיִן. הִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה. דְּרִבִּי זְעוּרָה אָמַר. מַבְדִּילִין עַל שֵׁכָר. וְאָֽזְלִין מִן אָתָר לְאָתָר לְמִישְׁמַע קִידּוּשָׁא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היא דעתיה דרבי זעירא. וכן נמי היא דעתיה דרבי זעירא גופיה דאמר מבדילין על השכר במקום שאין היין מצוי ובקדוש קאמר הולכין ממקום למקום למישמע קידושא על היין שהיא עיקר מצות קידוש ואין מקדשין על השכר ומיהת שמע מינה שאין היין מעכב בהבדלה:
א''ר זעירא מדברי שניהן. דר' יוסי ודר' מנא דמר מדייק הכי ומר מדייק איפכא ומיהת זה נלמד מדברי שניהן דמבדילין בלא יין אבל אין מקדשין אלא ביין כדקאמרי תרוייהו בפשיטות שאין היין מעכב בהבדלה כמו שמעכב בקידוש או הפת:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן. יַיִן וְאַבְדָּלָה הַיַּיִן קוֹדֵם. כְּלוּם טַעַמְהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי לֹא שֶׁקְּדוּשַּׁת הַיּוֹם גָּֽרְמָה לַיַּיִן. וְכָאן הוֹאִיל וְאַבְדָּלָה גָּֽרְמָה לַיַּיִן שֶׁיָּבוֹא. הַיַּיִן קוֹדֵם. כְּלוּם טַעַמְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל אֶלָּא שֶׁהַיַּיִן תָּדִיר וֹקְדוּשָּׁה אֵינָהּ תְּדִירָה. וְכָאן הוֹאִיל וְהַיַּיִן תְּדִירָה וְאַבְדָּלָה אֵינָהּ תְּדִירָה. הַיַּיִן קוֹדֵם. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן. יַיִן וְאַבְדָּלָה אַבְדָּלָה קוֹדֵם. כְּלוּם טַעַמְהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי אֶלָּא שֶׁכְּבָר נִתְחַייֵב בִּקְדּוּשַּׁת הַיּוֹם עַד שֶׁלֹּא בָא הַיַּיִן. וְכָאן הוֹאִיל וְנִתְחַייֵב בָאַבְדָּלָה עַד שֶׁלֹּא בָא הַיַּיִן. אַבְדָּלָה קוֹדֶמֶת. כְּלוּם טַעַמְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל אֶלָּא שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לִקְדּוּשַּׁת הַיּוֹם שֶׁתֵּיאָמֵר. וְכָאן הוֹאִיל וְהַיַּיִן גּוֹרֵם לָאַבְדָּלָה שֶׁתֵּיאָמֵר. אַבְדָּלָה קוֹדֶמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כלום טעמא דב''ה וכו'. וכאן הואיל ואין היין גורם לאבדלה וכו' כצ''ל וכך הוא שם וכן לב''ה דטעמייהו בקידוש לפי שהיין או הפת גורם לקידוש היום שתאמר וכאן הואיל והבדלה אין היין גורם שתאמר דלא תליא הבדלה ביין אף לב''ה הבדלה קודמת להיין הלכך מהא ליכא למישמע מינה:
כלום טעמא דב''ש אלא שכבר נתחייב וכו'. וא''כ כאן בהבדלה נמי הואיל ונתחייב בהבדלה מיד שחשכה למוצאי שבת קודם שבא היין לפניו בדין הוא שהבדלה ג''כ קודמת ליין כמו קידוש לב''ש:
אמר ר' מנא. דלא היא דמצינן למימר נמי איפכא מדברי שניהן יין ואבדלה אבדלה קודם דמאי חזית דנקטת להני טעמייהו דב''ש וב''ה גבי קידוש וילפת מינייהו דמודים בהבדלה שהיין קודם נקוט אידך טעמייהו דידהו דגבי קידוש ואשכחת איפכא כדמפרש ואזיל:
כלום טעמא דב''ה וכו'. כלומר ולב''ה פשיטא דשייכא נמי האי טעמא דאמרי גבי קידוש תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם דכמו כן הוא בהבדלה:
כלום טעמא דב''ש. בקידוש הא לא הויא אלא מפני שקדושת היום גרמה להיין שיבא ולפיכך סברי שברכת קדישת היום קודמת אבל כאן הואיל ולא אבדלה גרמה ליין שיבא היין קודם. כצ''ל וכך הוא שם. וכלומר שהרי עיקר הבדלה בתפלה היא ולא אמרו שיחזיר ויבדיל על הכוס אלא מפני התינוקות כדאמר התם בהאי תלמודא בפ' תפלת השחר הלכך אף ב''ש מודים בהבדלה שברכת היין קודם:
מדברי שניהן. נלמד דסבירא להו דבהבדלה לעולם ברכת היין. קודם ואח''כ ברכת הבדלה דלא דמיא לקידוש כדמפרש ואזיל:
הלכה: מַה טַעַמְהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. שֶׁקְּדוּשַּׁת הַיּוֹם גָּֽרְמָה לַיַּיִן שֶׁיָּבוֹא. וּכְבָר נִתְחַייֵב בִּקְדּוּשַּׁת הַיּוֹם עַד שֶׁלֹּא בָא הַיַּיִן. מַה טַעַמְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לִקְדּוּשַּׁת הַיּוֹם שֶׁתֵּיאָמֵר. דָּבָר אַחֵר. הַיַּיִן תָּדִיר וֹקְדוּשָּׁה אֵינָהּ תְּדִירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מה טעמא דב''ש וכו' גרסינן לכולא סוגיא זו לעיל בברכות ריש פרק אלו דברים:
שקדושת היום גרמה וכו'. כדפרישית במתניתין:
תַּנֵּי וּבִגְבוּלִין צְרִיכִין שְׁנֵי תַבְשִׁילִין אֶחָד זֵיכֶר לַפֶּסַח וְאֶחָד זֵיכֶר לַחֲגִיגָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני ובגבולין וכו'. מפני שבמקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח כדקתני בסיפא ושני תבשילין בגבולין הוא דקתני:
תַּגָּרֵי יְרוּשָׁלֵם הָיוּ אוֹמְרִים. בּוֹאוּ וּטְלוּ לָכֶם תַּבְלֵי מִצְוָה. בְּנֵי בֵיתֵיהּ דְּאִיסִּי בְשֵׁם אִיסִּי. וְלָמְּה נִקְרֵא שְׁמָהּ (דּוּכָה) [רוֹבָה]. דּוּ דּוכָה עִימּוֹ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּן לֵוִי אָמַר. צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא עַבַה. מִילְּתֵיהּ אָֽמְרָה. זֵיכֶר לַטִּיט. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא רַכָּה. מִילְּתֵיהּ אָמַר. זֵיכֶר לַדָּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תגרי ירושלי' וכו'. על החרוסת ור''א בר צדוק קאמר לה דסבירא לי' חרוסת מצוה:
בני ביתיה דאיסי. קיבלו בשם איסי דג''כ ס''ל חרוסת מצוה שהיה אומר ולמה נקרא שמה רובה כך היו קוראין בכינוי להחרוסת:
שהיא רבה עמו. כלומר על שם רבבה כצמח השדה נתתיך שדרשי מזה שמאליהן נתרבו וגדלו כצמח השדה זו שהיא רבה מאליה ולזכר זה הוא החרוסת כדפרישית במתני':
צריכה החרוסת שתהא עבה. וממילתיה שמעינן שהיא זכר לטיט ואית תנא תני צבריה שתהא רכה צוברה ביין ומשקין שתהא רכה א''נ צבעה גריס וממילתיה שמעינן שהיא זכר לדם מכה הראשונה שבאה עליהם במידה כנגד מידה:
הלכה: חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צָרִיךְ לְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת שְׁנֵי פְעָמִים. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵינוֹ צָרִיךְ לְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת שְׁנֵי פְעָמִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אִם לֹא טִבֵּל פַּעַם רִאשׁוֹנָה צָרִיךְ לְטַבֵּל פַּעַם שְׁנִייָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת. הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. סְבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַל הָדָא דְבַר קַפָּרָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל בַּר קַפָּרָא. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין אוֹתוֹ עִם הַפַּת. וְכָאן אָנוּ מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. יוֹצְאִין בַּמַּצָּה בֵּין שֶׁכִּיווֵן. בֵּין שֶׁלֹּא כִיווֵן. וְהָכָא מִכֵּיוָן שֶׁהֵיסַב. חֲזָקָה כִּיוֵּין. מְתִיב רִבִּי יִרְמְיָה קוֹמֵי רִבּי זְעוּרָה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרוֹסֶת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרוֹסֶת מִצְוָה. חֲזָרָת מִצְוָה. אָמַר לֵיהּ. שֶׁכֵּן רַב מְטַבֵּל בַּתַּרְדִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כבר רשב''ל על הדא דבר קפרא. כלומר כהדא דתני בר קפרא בברייתא דיליה שאין חיוב בטיבול שתי פעמים:
מתניתא. ברייתא דלקמיה נמי פליגא על בר קפרא דקתני שבכל הלילות אנו מטבילין אותו להחזרת או להירק עם הפת וכאן בלילה הזה אנו מטבילין אותו בפני עצמו אלמא צריך שיהיה טיבול מקודם שמביאין המצה שעדיין הטיבול הוא בלא פת עמו דאלו מה שמטבל אח''כ בחרוסת כ''ע לא פליגי דצריך וש''מ מיהת דצריך טיבול שני פעמים:
מתניתא פליגא על ר''י. דס''ל שמצות אין צריכין כוונה דקאמר יוצאין במצה בין שכיוון לשם מצוה בין שלא כיוון והא קתני הכא דצריך לטבל בחזרת ב''פ וקפ''ד דטעמא הויא משום דבטיבול הראשון מברך בפה''א ולא איכוין לשם מצות מרור והלכך הוא דצריך עוד לטבל בפעם שנייה ולברך על אכילת מרור לצאת י''ח מרור אלמא מצות צריכות כוונה:
והכא מכיון שהיסב חזקה כיוון. כלומר דמשני דלאו היינו טעמא דטיבול שתי פעמים דהא הכא מכיון שהיסב לעשות סדר המצות בלילה זו חזקה היא דמה שעשה לכוונת המצוה עשה ואי משום כוונה לא הוה צריך לטבל פעם שנייה שכבר יצא י''ח בראשונה אלא הכא היינו טעמא כי היכא דליהוי היכרא לתינוקות וישאלו:
מתניתא פליגא על רשב''ל. דקאמר שאין צריך לטיבול שתי פעמים אלא אם לא טבל פעם ראשונה וכו' והא קתני הביאו לפניו וכו' אעפ''י שאין חרוסת מצוה ומדקתני אין חרוסת מצוה משמע הא חזרת מצוה ואפי' בפעם הראשון דקחשיב התנא חזרת אלמא שצריך לטבל בחזרת שתי פעמים ואע''ג דכבר שני לעיל דר''ל כבר קפרא ס''ל אפ''ה הדר מותיב ר' ירמיה מסיפא דהמתני' דמדייק ליה מדקתני אין חרוסת מצוה ומשמע הא חזרת ששנינו מצוה ואף בפעם הראשון ודלא כבר קפרא והיא גופה קשיא אמאי סמיך ר''ל אדבר קפרא ולא כהתנא דהמתני':
א''ל שכן רב מטבל בתורדין. כלימר הא נמי ל''ק לר''ל דהא דקתני ברישא ירקות וחזרת לא תידוק מינה דחזרת מצוה היא אף בטיבול הראשון אלא או או קאמר או ירקות או חזרת שכן רב היה נוהג שהיה מטבל בפעם הראשון בתרדין אלמא דחזרת דרישא לאו דיוקא ורשב''ל נמי ה''ק אם לא טיבל בחזרת פעם ראשונה אלא בשאר ירקות צריך לטבל בפעם שנייה בחזרת ובהא פליג על ר''ז בשם ר' יוחנן דלעיל דלר''ז דקאמר א''צ לטבל בחזרת שני פעמים משמע שאם טיבל בפעם הראשונה בחזרת סגי ולרשב''ל עיקר המצוה בחזרת בפעם שנייה ובפעם הראשונה אף בשאר ירקות סגי:
מתניתא. דלקמן פליגא על רשב''ל שבכל הלילות וכו' אלמא דטיבול שתי פעמים מיהת צריך:
רשב''ל אמר. שאף הטיבול שתי פעמים לאו דוקא אלא אם לא טבל פעם ראשונה צריך לטבול פעם שניי' כלו' כשמביאין החזרת בפעם שנייה עם המצה שאז עיקר מצות הטיבול:
רבי זעירא בשם ר' יוחנן. קאמר א''צ לטבל בחזרת שני פעמים כלומר דהטיבול הראשון א''צ בחזרת דווקא אלא ה''ה בשאר ירקות ומיהו שני פעמים צריך לטבל:
גמ' חברייא בשם ר' יוחנן צריך לטבל בחזרת שני פעמים. כדפרישית במתני' לפי נוסחא דהכא ויש לפרש דשני פעמים דקאמרי היינו בחריסת ולטבל בחזרת כלומר שמטבל החזרת בחרוסת ולפ''ז הא דקתני ירקות וחזרת או או קתני או ירקות בחרוסת או בחזרת בחרוסת לטיבול הראשון אלא מדלא מזכיר התנא חרוסת ברישא משמע כדפרישית במתני':
משנה: הֵבִיאוּ לְפָנָיו יְרָקוֹת וַחֲזֶרֶת מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרוֹסֶת וּשְׁנֵי תַבְשִׁילִין אַף עַל פִּי 70a שֶׁאֵין חֲרוֹסֶת מִצְוָה. רִבִּי לִעֶזֶר בֵּי רִבִּי צָדוֹק אוֹמֵר מִצְוָה. וּבַמִּקְדָּשׁ מְבִיאִין לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פֶּסַח׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובזמן המקדש. בזמן המקדש היו מביאין לפניו גופו של פסח כשהביאו המצה והחזרת:
ר''א ברבי צדוק אומר מצוה שהוא זכר לטיט ולדם כדקאמר בגמ' ומשימין בו תפוחים כדכתיב תחת התפוח עוררתיך שהיו יולדות שם בניהם בלי עצב ולא יכירו בהן המצרים:
אע''פ שאין חרוסת מצוה. שעיקר המצוה היא חזרת ואין החרוסת שעשוי ממיני תבלין אלא לרפואה לבטל הארס שבחזרת:
מתני' הביאו לפניו ירקות וחזרת מטבל בחזרת. לפי נוסחא דהכא שמביאין לפניו שאר ירקות וכן החזרת מקודם ומטבל הירק בחזרת וזהו הטיבול הראשון שקודם האכילת מצה כדתני עד שהוא מגיע לפרפרת הפת וזהו לאכילת מצה שמביאין לפניו אחר עקירת השולחן מצה וחזרת וחרוסת ומטבל החזרת בחרוסת וכמ''ד בגמרא צריך לטבל בחזרת שני פעמים וכדי שיראו התינוקות וישאלו ועל הטיבול הראשון מברך בפה''א ועל השני מברך על החזרת על אכילת מרור שזהו עיקר המצוה לפי שמצות מרור אחר מצות המצה כדכתיב על מצית ומרורים ברישא מצות והדר מרורים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source