רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי אִילָא תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי. וְהַשְּׁנִייָה בֵּין כְרִבִּי מֵאִיר בֵין כְרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי עֶזְרָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ. וּדְלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי נֵימַר וּדְלֹא כְרִבִּי מֵאִיר. לְפִי שֶׁמָּצִינוּ רִבִּי יוֹסֵי שׂוֹרֵף תְּלוּיָה בְּכָל מָקוֹם. אָמַר רִבִּי מָנָא. אָֽזְלִית לְקַיְסָרִין וּשְׁמָעִית רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. רִבִּי מֵאִיר שׂוֹרֵף תְּלוּיָה בְּכָל מָקוֹם. וְאָֽמְרִית לֵיהּ. אֲפִילוּ כְגוֹן הַהִיא שֶׁהִיא תְלוּיָה דְּבַר תּוֹרָה. וְאָמַר לִי. אִין. אֲנָא פָתַר לָהּ שֶׁנִּיטְמֵאת מָדוֹר גּוֹיִם. מַה בְיָדָךְ. תַּנֵּי. מָדוֹר גּוֹיִם תּוֹלִין. רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. שׂוֹרְפִין. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָא. רִבִּי מֵאִיר שׂוֹרֵף תְּלוּיָה בִּשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁנָה. וְהָא תַנֵּי כֵן. תְּרוּמָה תְלוּיָה טְמֵיאָה שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. בִּזְמַנָּהּ. וְיִשְׂרוֹף בְּשַׁחֲרִית. תִּיפְתָּר שֶׁנִּתְעַצֵּל וְלֹא שָׂרַף. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנֵּי טְמֵיאָה. לֹא מִשֶּׁנִּתְעַצֵּל וְלֹא שָׂרַף. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אַחֲוָה דְּרִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר שֶׁנּוֹלַד לָהּ טוּמְאָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר וכו'. כלומר מהכא לא מצית לדייק מידי דתיפתר שנטמאת באותו שעה קודם חשיכה וכהאי דר' יוסי בר בון דלעיל ולית שמע מינה כלום:
תדע לך שהוא כן דתני טמאה לא כשנתעצל ולא שרף. דהרי טמאה קתני נמי שורף עם חשיכה ולמה לא שרפה שחרית שהוא ודאי לשריפה עומדת אלא על כרחך כשנתעצל ולא שרף מיירי:
תיפתר כשנתעצל. בשחרית ולא שרף אותה והא קמ''ל דבהאי שעתא דבעי לשורפה שירף אותה עם הטמאה ולא חיישינן למידי:
והא תני תרומה תלויה וכו'. בתוספתא שהובאה לעיל שורפין אותה ע''ש עם חשיכה כשחל ערב פסח בשבת ולדידך קשיא וישרוף בשחרית אלא ודאי משום חמץ הוא דאמר שורפין לפי שאין לה אוכלין ותתחמץ ולפיכך כל היכא דמצי לשהויי משהי לה:
שורף תלויה בשאר ימות השנה. אפילו בשאר ימות השנה מטעם ספק טומאה:
תני. כך שנינו בתוספתא דאהלות שם דפלוגתא היא לת''ק מדור של עכו''ם תולין עליה את התרומה ולר''י בר' יהודה שורפין:
מה בידך. ומהיכן שמעינן דאף לענין ששורפין על ספק מדור עכו''ם את התרומה:
אמר ליה אין. הכי הוא דשמעינא ואנא פתר לה אפי' הספק שנטמאת במדור של עכו''ם דטומאה מדבריהן הוא כדתנן בפרק בתרא דאהלות דחכמים גזרו טומאה על מדור של עכו''ם מפני שקוברין שם את הנפלים:
ואמרית ליה כגון ההיא שהיא תלויה דבר תורה. כך היא בתרומות והאי אפילו הכתוב כאן בספרים ט''ס הוא. אם בכה''ג היא דשמעית לר''מ דנטמאה בספק שהוא מדברי תורה דהואיל וחמירא ספיקא שורפין אותה:
לית הדא פליגא על ר' יוסי. בתמיה הא לר' יהושע דחבית שניה והלכתא כוותיה שרי לטמויי ביד ולר' יוסי אסור:
ר' זעירא ור' אילא. לא אמרי כהאי דחברייא בשם ר' אלעזר אלא תריהון אמרין בשמיה. ובתרומות גריס בשם ר' יוחנן דמשנה דחבית הראשונה ודאי כר' יוסי היא כדאמרי' לעיל אבל מתני' דחבית השנייה והיא חבית שנשברה בגת העליונה וכו' ההיא אתיא בין כר''מ ובין כר' יוסי הכי אמרי בשמיה ור' זעירא מדייק עלה לקמיה דר' מנא:
א''ל ודלא כר' יוסי נימר ודלא כר' מאיר לפי שמצינו שר''מ שורף תלויה בכל מקום. כצ''ל וכך הוא שם בתרומות דלר''מ שמעינן דסבירא ליה דשורפין לתלויה כהאי דקאמר בתוספתא והובאה לעיל וכן לקמן והשתא לדידך דמדמית לה האי דינא דחבית שניה לדין פלוגתייהו דרבי מאיר ור' יוסי במתני' דידן ואם כן דלא כר' יוסי וכן דלא כרבי מאיר אתיא דאי כרבי מאיר הא איהו ס''ל דשורפין לתלויה ואי ס''ל כר' יהושע דחבית שניה דכל היכא דאיכא חששא שרי לטמויי בידים הוה קשיא אמאי קאמר רבי מאיר שורפין לתלויה מוטב לטמאה אותה בידים בטומאה ודאית משום האי חששא דספק טומאה דאית בה ולשורפה אח''כ ולא לשרפה בספקה דשמא טהורה היא וכ''ת אין הכי נמי דלרבי מאיר הדין הוא כך דבעודה תלויה שורפין ולא יטמא אותה בידים בפני עצמה אם כן מתני' דחבית שניה אליבא דר' יהושע כמאן היא דלא כרבי מאיר ודלא כר' יוסי כדקאמרת ואלא כמאן וצריך אתה להרבו' במחלוקת ולומר דר' יהושע הוא דסבירא ליה הכי וג' מחלוקת בדבר בתמיה אלא דהא ליתא דאף ר' יוסי מודה בדינא דחבית שניה וכדאמרי' לעיל דשאני התם דאיכא הפסד חולין:
וְאַתּוּן אָֽמְרִין. חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי. וְלֵית רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה בָהּ. וְהָתַנֵּי. בַּמֶּה דָבָרִים אֲמוּרִים. בְּבוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת. אֲבָל בְּבוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא אָסוּר לְטַמְּאוֹת. וְאִין כְּרִבִּי מֵאִיר. הִיא בוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת וְהִיא בוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת. אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא אָסוּר לְטַמּוֹת. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנִּינָן. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי. אֵינָהּ הִיא הַמִּידָּה. לֵית בַּר נַשׁ אָמַר. אֵינָהּ הִיא מִכְּלָל דּוּ מוֹדֶה עַל קַדְמִייָתָא. מָיִי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. 9a תַּמָּן כְּדֵי לָחוּס עַל נִכְסֵיהוֹן שֶׁלְיִשְׂרָאֵל. וְהָכָא מָה אִית לָךְ. אֲפִילוּ הָכָא אֵינוֹ מַפְסִיד לְיִשְׂרָאֵל מָמוֹן. שֶׁהוּא צָרִיךְ לִשְׂרוֹף עֵצִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְזוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ. לְהֶפְסֵד מְרוּבֶּה חָשׁוּ. לְהֶפְסֵד מְמוּעָט לֹא חָֽשְׁשׁוּ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר. מִדִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה וּמִדִּבְרֵי רִבִּי חֲנִינָה סְגַן הַכֹּהֲנִים. וְלֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יוסי כר בון תיפתר אליבא דחברייא דהאי מדבריהם דר''מ במתני' כמ''ד מדברי ר''ע ור''ח סגן הכהנים והשתא לית ש''מ כלום דתיקשי לחברייא מהאי דר' יוסי דקאמר אינה היא המדה דעל מילתא אחריתא הוא וכדקתני בתוספתא א''ל ר' יוסי אין הנדון דומה לראיה וכו' דהתם בדר''ת שניהן טמאין הן ולר''ע זה פסול וזה טמא אבל הכא היאך נשרוף הטהורה עם הטמאה. וחברייא דקאמרי חבית שניה כר''מ ולא כר' יוסי הכי הוא דקאמרי דסברת ר' יהושע כר''מ דכל היכא דהולכת לאיבוד אין חוששין לטמא אותה ביד ולא כרבי יוסי דשמעי' לדידיה דאפילו בכהאי גוונא אסור לטמא ביד:
ומשני להפסד מרובה הוא דחששו ולהפסד מועט לא חששו חכמים ומ''מ קשיא לחברייא כדאמרן:
אפי' הכא וכו'. כלומר דפריך הכא נמי איכא הפסד ממון שהוא צריך עצים לשרוף לכל אחת בפ''ע:
מאי כדין. השתא מפרש לה ומ''ט דר' יוסי דקאמר אינה היא המידה משום דשאני תמן בתרומו' כדי לחוס על נכסיהון של ישראל שאם תפול התרומה לתוך החולין טמאין תטמא התרומה ותדמע החולין ויפסיד הכל דלא חזי ליה אפילו בימי טומאתו מחמת התרומה שבתוכן אבל הכא בתרומה בע''פ מה אית לך איזה הפסד ולפיכך קאמר ר' יוסי אינה היא המידה:
ועוד. קשיא לדידכו דאמריתו דלית ר' ייסי מודה בחבית שניה מן הדא דתנינן א''ל ר' יוסי אינה היא המדה כלומר לא דמיא האי דתרומה בע''פ להא דר' יהושע בתרומות והיינו ע''כ דר' יהושע בחבית שניה וא''כ מכלל דר' יוסי מודה בה דהא לית בר נש אמר אינה היא המידה אלא אם מודה בהאי קדמייתא והיינו מה דמדמה ר''מ לחבית שניה דתרומות אליבא דר' יהושע והשתא קשיא דאמריתו דלית ר' יוסי מודה להאי דחבית שניה אליבא דר' יהושע:
ואין כר''מ היא בור שיש בו וכו' אסור לטמאות. בתמיה כלומר ואי כר' מאיר מוקמית לה הא לדידיה לעולם מותר לטמאות את התרומה ביד היכא דבלאו הכי הולכת לאיבוד כדקאמר במתני' דידן ומאי האי דמחלק בברייתא אליבא דר' יהושע הא לדידכו יליף ר''מ מדברי ר' יהושע דלעולם בגוונא שהולכת התרומה לאיבוד מותר לטמא אותה ביד:
ואתון אמרין וכו'. כלומר דהדר והקשה ר''י לחברייא קושיא אחריתי ואסוף דבריהם קאי הקושיא דאתון אמרין חבית הראשונה היא דכר' יוסי ולית ר' מאיר מודה בה וחבית השניה כר''מ ולית ר''י מודה בה ומי מצית לאוקמי הך דחבית שנשברה בגת העליונ' כר''מ והתני בברייתא עלה. וכצ''ל בד''א בבור שאין בו כדי להעלות אבל בבור שיש בה כדי להעלות אפי' כל שהוא אסור לטמאות. ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות. כלומר אם אין בחולין שבבור שתחת הגת כדי להעלות את התרומה כשתפול לתוכו שהחולין הן פחות ממאה נגד התרומה בהא פליג ר' יהושע וקסבר מותר לטמאות אותה ביד כדי להציל את החולין אבל אם יש בחולין כדי להעלות את התרומה אסור לטמא אותה ביד אפילו כל שהוא:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אַתְיָא דְּרִבִּי יוּדָה כְרַבָּן גַּמָלִיאֵל. וּדְרַבָּנִין כְּרִבִּי אֶלִיעֶזֶר. וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי יוֹשׁוּעַ. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. יַקִּיז אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתָכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת בּוֹ מוּם. וְאַתְיָא כְרִבִּי יוֹשׁוּעַ אַחֵרַייָא. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. תִּיפְתָּר בְּקֳדָשִׁים שֶׁהוּא חַייָב בְּאֲחֵרָיוּתָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בברייתא בשם ר''ש דס''ל יקיז אע''פ שמתכוין לעשות בו מום והאי תנא אליבא דר''ש אתיא כר' יהושע אחריי וזהו כרבי יהושע דחבית שניה בתרומות דס''ל שאף מתכוין הוא לטמאה ביד הואיל ובלאו הכי הולכת לאיבוד וקרי ליה רבי יהושע אחרייא משום דתרי תנאי ואליבא דרבי יהושע כדקאמר לעיל ותנא דברייתא לר''ש כר''מ אליבא דר' יהושע בתרומות דכל היכא דאזלא לאיבוד שרי לטמוייה בידים ותנא דמתני' דבכורות לר''ש כתנא דתוספתא לר''ש אליבא דרבי יהושע:
אמר ר' בון וכו'. כלומר דלא תדחוק לאוקמי מתני' דבכורות והברייתא לר' שמעון אליבא דתנאי אלא תיפתר להאי ברייתא דלאו בבכור מיירי אלא בקדשים שהוא חייב באחריותן כגון דאמר הרי עלי וכר''ש כלומר דר''ש לטעמיה דס''ל בכל מקום קדשים שהוא חייב באחריותן הרי הן כשלו לכל הדינים כדאמר במרובה ובשאר מקומות ולפיכך אפילו מתכוין הוא לעשות מום שרי טעמא דר' יודה דאסור להקיז דכתיב לא תאכלני וגו' ודריש ליה להאי קרא אבכור דכתיב רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים וכתיב בתריה לא תוכל לאכול בשעריך בכורות בקרך יצאנך וסבירא ליה דקרא קמא נמי בבכור משתעי לומר לך לא התרתי לך את דמו אלא בשפיכה ושתוכל לאכלו אבל לא להקיז דמו בעוד שהוא חי:
תַּמָּן תַּנִּינָן. בְּכוֹר שֶׁאֲחָזוֹ דָם. אֲפִילּוּ מֵת אֵין מַקִּיזִין לוֹ אֶת הַדָּם. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. יַקִּיז וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בוֹ מוּם. אִם עָשָׂה בוֹ מוּם הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחוֹט עָלָיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. יַקִּיז אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בוֹ מוּם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בפ''ה דבכורות וכדאיירינן לעיל בהאי עניינא:
אתייא דר' יודה כר''ג. דחבית הראשונה בתרומות והובאה לעיל דכמו דס''ל לר''ג אל יחדש בה דבר ה''נ ס''ל לר' יהודה בבכור דאע''ג דאזיל לאיבוד דמיית לא יקלקלנו ולא יתקננו ודרבנן דאמרי יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום דאסרי לקלקל בידים ואם יכול לתקנו בלא מום מותר כר''א דתרומות דקאמר אם היתה במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע משום דאסור לגרום לה טומאה ומצניעה שלא תיטמא:
ודר''ש. דס''ל יקיז שמותר לגרום ואע''פ שממילח עושה בו מום ובלבד שלא יתכוין למום וזהו כר' יהושע דתוספתא לר''ש אליביה וכדגריס במתני' דהכא דתלויה וטמאה שורפין שתיהן כאחת והאי דמיא ממש לדינא דבכיר דכמו דהתם ספק הוא אם ימות או לו ומותר לו לגרום מום ובלבד שלא יתכוין ה''נ מותר לגרום טומאה לספק טמאה וג''כ אינו מתכוין הוא לטמאה אלא ממילא תיטמא כששורפה עם הטמאה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. אָמַר רִבִּי אִילָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן דִּבְכוֹרוֹת וְרִבִּי יוֹשׁוּעַ דִּתְרוּמוֹת לֹא דֵין מוֹדֶה לְדֵין וְלֹא דֵין מוֹדֶה לְדֵין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. 9b מִסְתַבְּרָא רִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹדֶה לְרִבִּי יוֹשׁוּעַ. [אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא לְרִבִּי זְעִירָא. עַל דַּעְתָּךְ דְּתֵימַר. רִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹדֶה לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְהָא תַנִּינָן. אֲבָל הֵיאַךְ נִשְׂרַף תְּלוּיָה עִם הַטְּמֵאָה.] מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר לְרִבִּי יוֹשׁוּעַ שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. וְיִשְׂרוֹף שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת. טְהוֹרָה הִיא דְּבַר תּוֹרָה. אַתְּ הוּא שֶׁגָּזַרְתָּה עָלֶיהָ שְׂרֵיפָה. מִכָּל מָקוֹם לֹא נִפְסְלָה בְהֵיסַח הַדַּעַת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֶסִּיעַ דְּבַר תּוֹרָה. אֲחוּזַת דָּם כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן תּוֹרָה. חָבִית הַשְּׁנִייָה כְרִבִּי מֵאִיר תּוֹרָה. אֵינָהּ כֵּן. אֶלָּא מְשַׁמְּרָהּ הוּא שֶׁלֹּא תִגַּע בְּטַהֲרוֹת אֲחֵרוֹת. הָתִיב רִבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה כְתוֹבָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה נְתוּנָה עַל גַּבֵּי הַגְּחָלִים. אָמַר לֵיהּ. לִכְשֶׁיִּיתְּנֶנָּהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא לְרִבִּי שַׁמַּי. אַתּוּן אָֽמְרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן יוֹדֶה לְרִבִּי יוֹשׁוּעַ. אֲפִילוּ רִבִּי יוֹשׁוּעַ לֵית הוּא רִבִּי יוֹשׁוּעַ. אָמַר לֵיהּ. תַּנָּיִין אִינּוּן. תַּמָּן רִבִּי מֵאִיר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ. בְּרַם הָכָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אינה כן וכו'. כלומר דהא ל''ק דמיירי שלא נפסלה בהיסח הדעת אלא משמרה היא שלא תגע בטהרות אחרות וכלומר שלא תתערב באחרות שראויין לו לאכול וכיון שכן ממילא נשמרת היא שלא יגע בה דבר המטמאה מן התורה ואכתי בחזקת טהורה היא ובעינה ואין לטמאה ביד ולשורפה עם הטמאה:
התיב ר' יצחק בריה דר' חייה ברובה. כצ''ל:
הגע עצמך שהיא נתונה ע''ג גחלים. לשורפה וכבר אינה משמרה אם אכתי אסור ליתן בצידה הטמאה ולשרוף שתיהן כאחת וא''ל לכשיתננה כלומר דבכה''ג לא אמרינן שכבר נתנה ע''ג גחלים אלא דאנן לכתחלה קאמרינן שאסור ליתן את שניהן כאחת ולשורפן:
אתון אמרין ר''ש יודה לר' יהושע אפילו ר' יהושע לית הוא ר' יהושע. כלומר דמקשי ליה בהא דאמרו לעיל דר''ש דבכורות אפשר דמודה הוא לר' יהושע דתרומות וקאמריתו דאין תימר כך דמודה הוא לר' יהושע קשיא הא דתנינן הכא מודין ר''א ור' יהושע וכו' כדלעיל ומה אית לך לאהדורי אליבא דר''ש שפיר טפי הוה לך למירמי אליבא דר' יהושע גופיה דאפי' ר' יהושע גופיה דהכא לית הוא ר' יהושע דתרומות והוה לך למירמי דידיה אדידיה דהתם בתרומות קאמר דמכיון שתלך לאיבוד שרי לטמויי בידים והכא במתני' קאמר דשורפין זו לעצמה וזו לעצמה:
א''ל דר' יהושע אדר' יהושע גופיה לית לן למירמי אהדדי דודאי תנאין אינון אליבא דר' יהושע דתמן בתרומות ר''מ בשם דר' יהושע כדאוקימנא דחבית שניה כר''מ ואיהו ס''ל נמי הכא דשורפין טהורה עם הטמאה:
ברם הכא במתני' ר''ש בשם ר' יהושע הוא. כדקתני בתוספתא דלעיל דר''ש הוא דקאמר לה מודין ר''א ור' יהושע וכו' והלכך דר' יהושע אדר' יהושע ל''ק אבל לר''ש שפיר דייקינן אי אמרינן דמודה הוא לר' יהושע כדפרכינן לעיל ושנינן:
וכן חבית שניה דאוקימנא כר''מ אליבא דר' יהושע תורה היא שדבר תורה אסור הוא לטמא תרומה ואעפ''כ שרי לטמויי ביד מכיין שבלאו הכי הולכת היא לאיבוד והשתא ה''נ גבי תרומה בע''פ אמאי לא ישרפו אותה עם הטמאה והא דאמרת דמיהת מן התורה טהורה הוא ולא דמיא להני דעכ''פ ילכו לאיבוד הרי גם כאן נפסלה מחמת היסח הדעת ולר' יוחנן פסולה היא מן התורה:
ומעתה אחיזת דם כר''ש תורה. כלומר לר''ש הרי מן התורה אסור להטיל מום בבכור ואעפ''כ מתיר להקיז אפי' עושה בו מום:
טמאה בכל מקום לא נפסלה בהיסח הדעת לא כן וכו'. כלומר דפריך הא מ''מ כטמאה היא וכי לא נפסלה בהיסח הדעת דמכיון שחכמים גזרו שלא יאכלו בשעה זו קודם חצות כבר הסיח דעתו ממנה ואינו נזהר לשמרה וא''כ מ''מ נפסלה היא מן התורה דהרי לא כן אמר ר' יוחנן דהיסח הדעת פוסל דבר תורה:
טהורה היא וכו'. תשובת ר''ז לר' בון היא כלומר שאני הכא שהרי טהורה היא דבר תורה שבזמן ששורפה יהיא בתחלת שש עדיין ראויה היא לאכילה מן התורה כשאר תרומה טהורה ואתה הוא שגזרת לשורפה דמדבריהם היא שגזרו לשרוף שעה אחת קודם חצות והלכך מכיון דמן התורה עדיין ראויה היא אסור לטמאה בידים ולשורפה עם הטמאה:
על דעתך דתימר ר''ש מודה לר' יהושע. משום דבמקום שברור הוא שתלך לאיבוד מותר לטמאה בידים אם כן קשיא והא תנינן בתוספתא והבאתי לעיל דר''ש גופיה קאמר לה אבל האיך נשרוף תלויה וכו' ומודה ר''א ור' יהושע בטהורה ובטמאה ששורפין בע''פ זו לעצמה וזו לעצמה ואמאי וישרפו שתיהן כאחת דהא הך תרומה טהורה תלך ג''כ לאיבוד שהרי אין לה אוכלין עכשיו שנתחמצה ולמה לא יטמא אותה בזה ששורפה עם הטמאה הא לדידך כל כי האי גוונא לכ''ע אינה מוזהר עליה מלטמאה:
אמר ר' זעירא מסתברא. הוא דרבי שמעון שפיר מודה הוא לר' יהושע דק''ו הוא מה התם ספק הוא אי מיית או לא מתיר ר' שמעון להקיז אף על פי שעושה בו מום הכא דבודאי תטמא התרומה ותלך לאיבוד לכ''ש אבל ר' יהושע אינו מודה לר''ש דשאני הכא דודאי היא שתלך לאיבוד:
אמר רבי אילא. דלא היא אלא ר''ש דבכורות ור' יהושע דתרומות לא דין מודה לדין וכו' דר''ש אינו מודה לר' יהושע דטעמיה דר''ש בבכור משום דדבר שאינו מתכוין הוא שהרי אין מתכוין לעשות בו מום אלא אע''פ שעושה בו מום ממילא הוא דקאמר אבל גבי תרומה דמטמא אותה בידים לר' יהושע לא מודה ליה ר''ש וכן ר' יהושע אינו מודה לר''ש דהכא בתרומה ודאי היא שתיטמא התרומה אם תפול לתוך החולין טמאה ותלך לאיבוד אבל התם מי יימר דמיית לא קאמר ר' יהושע:
רבי שמעון ורבי יהושע אמרו דבר אחד. ר' שמעון דבכורות דמייתי ליה לקמן דקאמר התם בפ''ה גבי בכור שאחזו דם יקיז לו דם אף על פי שעשה בו מום. וקס''ד דטעמיה משום דאי שביק ליה הכי מיית הלכך אינו עובר כלום אף על פי שהוא עושה בו מום בידים והיינו בר' יהושע דחבית שניה דהואיל ובלאו הכי תלך התרומה לאיבוד ותטמא מותר לטמאה בידים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source