קִידְּשׁוּהוּ קוֹדֶם לִזְמַנּוֹ אוֹ לְאַחַר עִיבּוּרוֹ יוֹם אֶחָד יָכוֹל יְהֵא מְקוּדָּשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם. אוֹתָם אֵלֶּא הֵם [מוֹעֲדָיי]. אֵין אֵ֥לֶּה מוֹעֲדָיי. לִפְנֵי זְמַנּוֹ עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם. לְאַחַר עִיבּוּרוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם יוֹם. וּמְנַיִין שֶׁמְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל הַגָּלִיּוֹת שֶׁעָלוּ וַאֲדַיִין לֹא הִגִּיעוּ. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֹעֲדָיי. עֲשֵׂה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָן כָּל יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וְהֵן שֶׁהִגִּיעוּ לִנְהַר פְּרָת.
Pnei Moshe (non traduit)
על הגליות שיצאו גריס בנדרים. שיצאו לעלות לרגל ואינן יכולין להגיע לירושלים לעשות הפסח בזמנו:
והן שהגיעו לנהר פרת. דוקא כשכבר נשמע שהגיעו לגבול א''י:
קידשוה קודם לזמנו. כדמפרש לקמיה קודם לזמנו בכ''ט ולאחר עיבורו ביום ל''ב ואע''פ שקידשוהו ליום זמנו שהוא יום שלשים או עיברוהו ליום העיבור:
יכול יהא מקודש. וא''צ לקדשו עוד:
ת''ל אותם. אם תקראו בזמנן אלה הם מועדי ואין אלה מועדי שנקראו שלא בזמנן:
וּכְשֶׁקִּידְּשׁוּ אֶת הַשָּׁנָה בְאוּשָׁה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עָבַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. אוֹמֵר כְדִבְרֵי 15b רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן בְּיַבְנֶה. בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי עָבַר רִבִּי חֲנִינָה בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְאָמַר כְּדִבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. כֵּן הָיִינוּ נוֹהֲגִין בְּיַבְנֶה. וְהָא תַנֵּי. קִידְּשׁוּהוּ בָרִאשׁוֹן ובַשֵּׁינִי. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חִסְדַּאי. אוֹתָהּ הַשָּׁנָה נִתְקַלְקְלָה. מָהוּ בָרִאשׁוֹן מָהוּ בַשֵּׁינִי. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. שָׁנָה רִאשׁוֹנָה' וְשָׁנָה הַשְּׁנִייָה. וְהָא תַנֵּי. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַיּוֹם הַשֵּׁינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
וכשקידשו את השנה באושא. תוספתא היא בפ''ש דמכילתין ולקמיה פריך אהא דאמר רבי תשרי לא נתעבר מימיו:
כדברי ר' יוחנן בן נורי. לקמן בפ''ד דקאמר כולל מלכיות עם קדושת השם ואינו תוקע:
ואמר כדברי ר''ע. דקאמר כולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע:
והא תני קידשוהו בראשון ובשני. כלומר שמעינן מיהת מהאי ברייתא שעשו שני ימים ראש השנה ועיברוהו לאלול. ומשני אותה השנה נתקלקלה קלקול וטעות בחשבון אירע להם באותה שנה ועל ידי כך עשו. ב' ימים מה בין ראשון לשני. כך גריס בשביעית וסיומא דמילתא היא שהטעות היה כך ולגי' דהכא וכן בנדרים ובסנהדרין כמו ואיבעית אימא הוא. מהו בראשון מהו בשני כדר' בא בשנה הראשונה ובשנה השני' ודחי לה הש''ס והתני ביום הראשון וביום השני אלא מחוורתא כדר' זעירא:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי. קִידְּשׁוּהוּ וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הָעֵדִים זוֹמְמִין. הֲרֵי זֶה מְקוּדָּשׁ. קָם רִבִּי יוֹסֵה עִם רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי. אָמַר לֵיהּ. אַתָּה שָׁמַעְתָּה מִן אָבוּךְ הָדָא מִילְּתָא. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין מְדַקְדְּקִין בְּעֵדוּת הַחוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
אין מדקדקין בעדות החדש. אע''פ שאח''כ נודע ששקר העידו מה שעשו עשוי:
בֵּית דִּין שֶׁרָאוֹ אֶת הַהוֹרֵג. אָ‍ֽמְרוּ. אִם רוֹאִין אָנוּ אוֹתוֹ אֵין אָנוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ. לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. דִּכְתִיב וְעֵינֵי֖נוּ לֹ֥א רָא‍ֽוּ׃ מִכָּל מָקוֹם. וַהֲרֵי רָאוּ. וּבֵית דִּין שֶׁרָאוֹ אֶת הַהוֹרֵג. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יַעַמְדּוּ שְׁנַיִם וְיָעִידוּ לִפְנֵיהֶן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יַעַמְדּוּ כוּלָּן וְיָעִידוּ בְמָקוֹם אַחֵר. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִים כָּאן כָּךְ חֲלוּקִין בְּעֵדוּת הַחוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
כשם שהן חלוקין כאן. לענין אם עד הרואה נעשה דיין כך חלוקין הן בעדות החדש ותנא בתרא פליג אמתני' דהכא:
אית תניי תני יעמדו כולן ויעידו. לפני ב''ד אחר דמכיון שראו והן עדים אינן ראוין להיות עכשיו ב''ד אלא שנים מכולן יעידו במקום אחר:
יעמדו שנים. מהן ויעידו לפני השאר שראו אותו:
וב''ד שראו את ההרוג. כצ''ל דאמרינן התם לעיל שצריך שיראו העדים את ההרוג ואם ב''ד ראו אותו ובב''ד של כ''ג מיירי:
מכל מקום. והרי ראו אע''פ שאינן מכירין אותו:
ב''ד שראו את ההורג וכו'. גרסינן להא ריש פרק עגלה ערופה:
וִיקוּם חַד וִיתִיב חַד. וִיקוּם חַד וִיתִיב חַד. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵין הָעֵד נַעֲשֶׂה דַייָן. כְּהָדָא רַב הוּנָא הֲוָה יְדַע שַׂהֲדוּ לְחַד בַּר נַשׁ. אֲזַל בָּעֵי מֵידוֹן קוֹמֵיהּ וְכָפַר בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. בְּגִין דְּאַתְּ יְדַע דְּרַב הוּנָא בַּר נָשָׁא רַבָּה אַתְּ כְּפַר בֵּיהּ. מָה אִילּוּ ייֵזִיל וְיִשְׂהַד עֲלָךְ קוֹמֵי בֵית דִּין חוֹרָן. אֲמַר לֵיהּ רַב חוּנָה. וְעָ‍ֽבְדִין כֵּן. אֲמַר לֵיהּ. אִין. וְשָׁרָא רַב הוּנָא גַרְמֵיהּ מִן הַהוּא דִינָא. וַאֲזַל וְאַשְׂהַד עֲלוֹי קוֹמֵי בֵית דִּין חוֹרָן.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל רב הונא. לר' שמואל ועבדין כן אם יכול אני לסלק עצמי מן הדין הזה כדי ליעשות עד בדבר וא''ל אין ומיד סילק רב הונא עצמו מן הדין והלך והעיד לפני ב''ד אחר:
מה אילו יוזיל. ומה תעשה אם ירצה רב הונא לילך ולהעיד עלך לפני ב''ד אחר:
בגין דאתידע דרב הונא בר נש רבה. ואין כבודו לילך ולהעיד בפני בית דין אחר אתה סומך על זה וכפר ביה בפניו:
אזל. האי ובעי מידון קמיה דרב הונא וכפר בבעל דינו ואף שהיה יודע דרב הונא יודע עדות לחבירו:
ויקים חד ויתיב חד. להאי תנא בתרא מפרש אמאי מעידין בפני אחרים ויקים חד ויעיד בפני השני שיושב ואח''כ ויקום זה ויתיב זה וכלומר שהרי יכולין שנים מהן להעיד בפני השאר ואפי בעמידת שנים בבת אחת לא צריך אלא ויקים חד וכו' ואח''כ ישבו. ומשני שאני היא הכא הואיל וכולן ראו ואף עד הרואה אין נעשה דיין:
פִּיו מְצוּפֶּה זָהָב. צִּיפָּהוּ זָהָב מִבִּפְנִים פָּסוּל. מִבַּחוּץ כָּשֵׁר. צִּיפָּהוּ מְקוֹם הַנָּחַת פִּיו אוֹ שֶׁהָיָה קוֹלוֹ עָבֶה מַחְמַת הַצִּיפּוּי פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
פיו מצופה זהב. ותני בתוספתא פ''ב ציפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ כשר אם אינו נשתנה קול התקיעה מכמות שהיה:
ציפהו מקום הנחת פיו וכו'. ומתני' שלא במקום הנחת פיו תנן:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָה. כְּדֵי שֶׁיִּפְשְׁטוּ לִבָּם בִּתְשׁוּבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אשכחת. אלא דאשכחת לה דתני בברייתא בהדיא דפליגי דר' יוסי מכשיר בשל פרה דלית ליה כל הני טעמי לפסול וחכמים פוסלין וכדמסיק לטעמייהו:
מ''ט דר' יוסי וכו'. כדפרישנא במתני':
מ''ט דרבנן. דאע''ג דקאמר לקמן טעמייהו דכל השופרות וכו' דפרה קרן אקרי ולא נקרא שופר מכל מקום הרי מצינו דפרה נמי אקרי שופר דכתיב ותיטב לה' משור פר ומאי משור פר דקאמר אלא משופר הוא וכתיב כאן שור הלכך קאמר דרבנן דרשי להאי קרא דקאי על שור שהקריב אדם הראשון והיינו שור פר שור שהוא גדול כפר דכל מעשה בראשית בקומתן נבראו:
מקרן כתיב חסר קרן אחד. וכלומר זהו ראיי' דעלי' האי שור קאי וכדאמרי' שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היה לו במצחו:
התיבון. על טעמייהו דרבנן דקאמר בברייתא והרי של יעל דכשר הוא כדתנן במתני' דלקמן והלא אינו קרוי לא קרן ולא שופר דלא אשכחן דכתיב גביה לא זה ולא זה:
מאי כדון. והשתא מאי טעמא דרבנן גבי פרה:
כהיא. אלא כהאי דאמר לר' לוי דעיקר טעמייהו דשניא היא פרה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור דמכיון דשופר לזכרון הוא בדין הוא שלא יזכר להם מעשה עגל:
גמ' אמר רבי יונה. לכך שופר של ראש השנה של יעל פשוט כדי שיפשטו לבם לעשות בתשובה:
ולא פליגין. ר' יוסי ורבנן לדינא אלא ר' יוסי כמקשה על טעמייהו דרבנן הוא דקאמריתו מפני שהוא קרן והלא כל השופרות נקראו קרן אבל לדינא מודה ר' יוסי דשל פרה פסול ומטעמא אחרינא וכדאמרי' לקמן שאין קטיגור נעשה סניגור:
גמ' הוון. בני הישיבה בעיין מימר מעיקרא:
משנה: שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל יָעֵל פָּשׁוּט וּפִיו מְצוּפֶּה זָהָב וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת מִן הַצְּדָדִין. שׁוֹפָר מַאֲרִיךְ וַחֲצוֹצְרוֹת מְקַצְּרוֹת שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּשּׁוֹפָר:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שופר של ראש השנה של יעל. חיה אחת שמה יעל וקורין אותן אשטיינבו''ק:
פשוט. שהוא פשוט מן הסתם ומשום דלתפלה בעינן פשוטות וכדכתיב נשא לבבינו אל כפים:
ופיו מצופה זהב. בשל מקדש קאמר. ושלא במקום הנאת פה אבל בגבולין לא עשו כך דחסה התורה על ממונם של ישראל:
ושתי חצוצרות מן הצדדין לפי שמצות היום בשופר. לפיכך הוא באמצע ואף על גב דתרי קלי לא מישתמעי' איידי דדבר חדש הוא וחביבא עלייהו משתמעי:
שופר מאריך וכו'. לאחר שפסק מתקיעת חצוצרות מאריך הוא בשופר כדי להודיע שמצות היום בשופר:
והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר והיה במשוך בקרן היובל. ויובל דכרא הוא כדקאמר ר''ע בגמרא כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא אלמא אפי' שופר איל נקרא קרן וכתיב כשמעכם את קול השופר. ורבנן אמרי כל השופרות אקרו קרן ואקרו שופר דכתיב במתן תורה במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר אבל דפרה קרן אקרי שופר לא אקרי והלכה כחכמים:
חוץ משל פרה. מפני שהוא נקרא קרן כדכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וקמ''ל דשל פרה נקרא ג''כ קרן כשל שור ולא נקרא שיפר וגבי ר''ה שופר בעינן דכתיב ביובל והעברת שופר תרועה וגמרי' ר''ה מיובל:
מתני' כל השופרות כשרין. בר''ה:
הלכה: הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. וְלָא פְלִיגִין. אַשְׁכָּחַת תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵה מַכְשִׁיר בְּשֶׁלְפָּרָה וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. מַה (טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין) [טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי] וְהָיָ֞ה בִּמְשׁוֹךְ בְּקֶ֣רֶן הַיּוֹבֵ֗ל. מַה טַעֲמָא (דְּרִבִּי יוֹסֵה) [דְּרַבָּנִן]. וְתִיטַ֣ב לָ֭יי מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִין מַפְרִ‍ֽיס׃ מַקְרִן כְּתִיב. וְרַבָּנִן. כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן וְנִקְרְאוּ שׁוֹפָר חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה שֶׁנִּקְרָא קֶרֶן וְלֹא נִקְרָא שׁוֹפָר. הָתִיבוּן. הֲרֵי שֶׁל יָעֵל הֲרֵי אֵינוֹ קָרוּי לֹא קֶרֶן וְלֹא שׁוֹפָר. מַאי כְדוֹן. כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי לִֵוי. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁאֵין קַטֵּיגוֹר נַעֲשֶׂה סֻנֵיגוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
אשכחת. אלא דאשכחת לה דתני בברייתא בהדיא דפליגי דר' יוסי מכשיר בשל פרה דלית ליה כל הני טעמי לפסול וחכמים פוסלין וכדמסיק לטעמייהו:
מ''ט דר' יוסי וכו'. כדפרישנא במתני':
מ''ט דרבנן. דאע''ג דקאמר לקמן טעמייהו דכל השופרות וכו' דפרה קרן אקרי ולא נקרא שופר מכל מקום הרי מצינו דפרה נמי אקרי שופר דכתיב ותיטב לה' משור פר ומאי משור פר דקאמר אלא משופר הוא וכתיב כאן שור הלכך קאמר דרבנן דרשי להאי קרא דקאי על שור שהקריב אדם הראשון והיינו שור פר שור שהוא גדול כפר דכל מעשה בראשית בקומתן נבראו:
מקרן כתיב חסר קרן אחד. וכלומר זהו ראיי' דעלי' האי שור קאי וכדאמרי' שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היה לו במצחו:
התיבון. על טעמייהו דרבנן דקאמר בברייתא והרי של יעל דכשר הוא כדתנן במתני' דלקמן והלא אינו קרוי לא קרן ולא שופר דלא אשכחן דכתיב גביה לא זה ולא זה:
מאי כדון. והשתא מאי טעמא דרבנן גבי פרה:
כהיא. אלא כהאי דאמר לר' לוי דעיקר טעמייהו דשניא היא פרה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור דמכיון דשופר לזכרון הוא בדין הוא שלא יזכר להם מעשה עגל:
גמ' אמר רבי יונה. לכך שופר של ראש השנה של יעל פשוט כדי שיפשטו לבם לעשות בתשובה:
ולא פליגין. ר' יוסי ורבנן לדינא אלא ר' יוסי כמקשה על טעמייהו דרבנן הוא דקאמריתו מפני שהוא קרן והלא כל השופרות נקראו קרן אבל לדינא מודה ר' יוסי דשל פרה פסול ומטעמא אחרינא וכדאמרי' לקמן שאין קטיגור נעשה סניגור:
גמ' הוון. בני הישיבה בעיין מימר מעיקרא:
משנה: כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁירִין חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה מִפְנֵי שֶׁהוּא קֶרֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וַהֲלֹא כָל הַשּׁוֹפָרוֹת נִקְרְאוּ קֶרֶן שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְשׁוֹךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל כְּשָׁמ‍ְ‍ֽעֲכֶם֙ אֶת ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' שופר של ראש השנה של יעל. חיה אחת שמה יעל וקורין אותן אשטיינבו''ק:
פשוט. שהוא פשוט מן הסתם ומשום דלתפלה בעינן פשוטות וכדכתיב נשא לבבינו אל כפים:
ופיו מצופה זהב. בשל מקדש קאמר. ושלא במקום הנאת פה אבל בגבולין לא עשו כך דחסה התורה על ממונם של ישראל:
ושתי חצוצרות מן הצדדין לפי שמצות היום בשופר. לפיכך הוא באמצע ואף על גב דתרי קלי לא מישתמעי' איידי דדבר חדש הוא וחביבא עלייהו משתמעי:
שופר מאריך וכו'. לאחר שפסק מתקיעת חצוצרות מאריך הוא בשופר כדי להודיע שמצות היום בשופר:
והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר והיה במשוך בקרן היובל. ויובל דכרא הוא כדקאמר ר''ע בגמרא כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא אלמא אפי' שופר איל נקרא קרן וכתיב כשמעכם את קול השופר. ורבנן אמרי כל השופרות אקרו קרן ואקרו שופר דכתיב במתן תורה במשוך היובל וכתיב ויהי קול השופר אבל דפרה קרן אקרי שופר לא אקרי והלכה כחכמים:
חוץ משל פרה. מפני שהוא נקרא קרן כדכתיב בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו וקמ''ל דשל פרה נקרא ג''כ קרן כשל שור ולא נקרא שיפר וגבי ר''ה שופר בעינן דכתיב ביובל והעברת שופר תרועה וגמרי' ר''ה מיובל:
מתני' כל השופרות כשרין. בר''ה:
קָרָא עֶרֶר עַל חֲתִימַת יְדֵי הָעֵדִים. עַל חֲתִימַת יְדֵי הַדַּייָנִין. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. 16a רָצָא לְקַייֵם בִּכְתַב יְדֵי הָעֵדִים מְקַייֵם. בִּכְתַב יְדֵי הַדַּייָנִים מְקַייֵם. וַאֲנִי אוֹמֵר. אֲפִילוּ בְעֵד אֶחָד. אֲפִילוּ בְדַייָן אֶחָד מְקַייֵם. בָּיוֹמוֹי דְרִבִּי אַבָּהוּ אֲתוֹן בָּעֵיי מֵימַר גּוֹאֲלֵינוּ וְאָ‍ֽמְרוּן גְּאוּלָּתֵינוּ וְקִבְּלוֹן. בְּיוֹמוֹיֹ דְרִבִּי בֶּרֶכְיָה אִישְׁתַּתְּקוּן. אֲמַר לוֹן. שְׁמַעְתּוּן דְּאִתְקַּדַּשׁ יַרְחָא. וְאַרְכִינוּן בְּרָאשֵׁיהוֹן וְקִבְּלוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
ביומו דר' אבוהו. אירע שבאו אנשים להעיד שקידשו ב''ד את החדש ורצה לנסותם אם כשרים ומהוגנין הן ואמר להם שיאמרו פסוק זה גואלינו ה' צבאות ומפני שלא רצה להשביעם בשם ה' הזכיר לפניהם זה כדי שיתבוננו ויאמרו האמת ורצו לומר גואלינו וטעו ואמרו גאולתינו ואפי' כן קבלום ר' אבוהו וטעמא דעדות זה אינו אלא גילוי מלתא בעלמא ואפי' בא אחד בסוף העולם ואמר קדשו בית דין את החדש נחמן וכן ביומי דרב ברכיה אירע שבאו להעיד שנתקדש החדש ונשתתקו ואמר להן ר' ברכיה שמעתם דאיתקדיש ירחא והרכינו בראשיהם הן וקיבל אותם דבהרכנת הראש סגי לעדות כזו:
ואני אומר. דלאו דוקא בחתימת שני העדים או בחתימת כל הב''ד אלא אפילו בחתימת ע''א ובחתימת אחד מהדיינים מצטרפין. עם זה ומקוים הוא. ואיידי דאיירי הכא בעד שמצטרף להיות דיין בדבר מייתי נמי להא:
ר''ב בשם ר' יהודה. אמר אם רצה לקיימו זה השטר או בחתימת ידי העדים או בחתימת ידי הדינים היוצא ממקום אחר מקיים:
קרא ערר. אם הבע''ד קרא ערער על השטר היוצא עליו בחתימת עדים ומקויים בב''ד וטוען זה מזויף הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source