משנה: וְעוֹד זֹאת הָ‍ֽיְתָה יְרוּשָׁלִַם יְתֵרָה עַל יַבְנֶה שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וִיכוֹלָה לָבוֹא תּוֹקְעִין בָּהּ. וּבְיַבְנֶה לֹא הָיוּ תוֹקְעִין אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבָד:
Pnei Moshe (non traduit)
רואה ושומעת וקרובה. אלא שאינה יכולה לבוא מחמת שהנחל של מים מפסיק וזו אימעוט מיכולה לבא:
רואה ואינה שומעת. כלומר אע''פ שהיא רואה ירושלים כגון שירושלים היא מלמעלן לנגדה והעיר היא מלמטן ויכולה לראות למקום הגבוה ממנה שהיא יושבת במישור אלא שאינ' שומעת להשופר שבירושלים וזו נמעטת מדקתני שומעת:
גמ' והן. ודווקא שיהו כל הדרכים האלו השנוים בה ומפרש ואזיל:
ושומעת פרט לעיר שיושבת בראש ההר. וקרובה פרט ליושבת חוץ לתחום. ויכולה לבא פרט למפסיק לה נהר:
שכל עיר שהיא רואה. כדמפרש בגמרא פרט לעיר שיושבת בנחל ואינה רואה ירושלים ואעפ''י שהיתה קרובה לא היו תוקעין בה בשבת:
מתני' ועוד זאת. מתני' חסורי מחסרא והכי קתני בירושלים הי' תוקעין בכל העיר כל זמן שהיו בית דין יושבין בלשכת הגזית במקדש ששם ב''ד יושבין עד ו' שעות ביום וביבנה לא היה תוקעין אלא בזמן ב''ד ובפני ב''ד ועוד זאת היתה ירושלים בעודה בבניינה יתרה בתקיעת שבת על יבנה:
הלכה: יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה כול'. 18b רִבִּי אַבָּא בַּר פַּפָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲווֹן יְתִיבִין מַקִשֵׁיי. אָ‍ֽמְרִין. תַּנִּינָן. יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תוֹקְעִין אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אִין דְּבַר תּוֹרָה הוּא אַף בַּגְבוּלִין יִדְחֶה. אִין לֵית הוּא דְּבַר תּוֹרָה הוּא אַף בַּמִּקְדָּשׁ לֹא יִדְחֶה. עָבַר כַּהֲנָא. אָ‍ֽמְרִין. הָא גַבְרָא [רַבָּה] דְנִישְׁאוֹל [לֵיהּ]. אֲתוֹן שְׁאָלוֹן לֵיהּ. אָמַר לוֹן. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. הָא כֵיצַד. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּחוֹל. י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּשַּׁבָּת. זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. מַזְכִּירִין אֲבָל לֹא תוֹקְעִין. רִבִּי זְעוּרָה מְפַקֵּד לַחֲבֵרַייָא. עוֹלוּן וּשְׁמָעוּן קָלֵיהּ דְּרִבִּי לֵוִי דְרַשׁ. דְּלֵית אֶיפְשַׁר דְּהוּא מַפִּיק פָּ‍ֽרְשָׁתֵיהּ דְּלָא אוּלְפָן. וְעָל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. הָא כֵיצַד. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּחוֹל. י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּשַּׁבָּת. זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. מַזְכִּירִין אֲבָל לֹא תוֹקְעִין. מֵעַתָּה אַף בַּמִּקְדָּשׁ לֹא יִדְחֶה. תַּנָּא. בְּאֶחָ֣ד לַחוֹדֶשׁ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בְמָקוֹם שֶׁהֵן יוֹדְעִין שֶׁהוּא בְאֶחָד לַחוֹדֶשׁ יִדְחֶה. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. וְהִקְרַבְתֶּ֥ם. בְּמָקוֹם שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת קְרֵיבִין. אָ‍ֽמְרִין חֲבֵרַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. וְהָ‍ֽכְתִיב וְהַ‍ֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעַה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וגו'. אֲמַר לוֹן. זוֹ אַתְּ מַעֲבִיר בְּאַרְצְכֶם. הָא אֲחֶרֶת לֹא. אָ‍ֽמְרִין לֵיהּ אוֹ נֹאמַר. זוֹ אַתֶּם מַעֲבִירִין בְּאַרְצְכֶם. הָא אַחֶרֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בַּחוּצָה לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִילּוּ הֲוָה כְתִיב תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּאַרְצְכֶם הָיִיתִי אוֹמֵר. כָּאן מִיעֵט וּבְמָקוֹם אֲחֵר רִיבָה. אֶלָּא בְּכָ‍ֽל אַרְצְכֶ‍ֽם. כָּאן רִיבָה וּבְמָקוֹם אֲחֵר מִיעֵט.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרין ליה. חברייא או דילמא נאמר דה''ק קרא זו אתם מעבירין בארצכם אבל לא בחו''ל הא אחרת של ר''ה בין בארץ ובין בחו''ל נוהג אף בשבת:
א''ל. הכי דרשינן זו. שופר דיובל את מעביר בארצכם הא אחרת וזה שופר של ר''ה לא נוהגת בכל ארצכם בשבת:
והכתוב והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחודש ביום הכפורים. ומאי שנא שופר דר''ה בשבת משופר דיובל ביום הכפורים ונימא נמי דלא דחיא יה''כ בגבולין וקרא כתיב בכל ארצכם:
מפקד. מצווה לחברייא עולון לבית המדרש ושמעו קולו דר' לוי מה הוא דורש היום דלית אפשר שהוא מוצא פרשה שלו כמה שדורש דלא יהא איזה לימוד ודבר חדש ונכנס ר' לוי לבהמ''ד ואמר לפניהם הדרש הזה כתוב אחד אומר וכו' ואמור מעתה אפי' במקדש לא ידחה ומתרץ דתנא דהיינו טעמא דכתיב באחד לחדש יום תרועה וגו' וזהו במקדש ששם היו קובעין החודש ויודעין מתי הוא באחד לחדש אלא דאכתי קשיא מעתה אפי' במקום המדינה שהן יודעין שהוא באחד לחדש שהרי שלוחין יוצאין וכ''ת הרי היום אין השלוחין יוצאין מ''מ מאי שנא במקדש דנקט אפי' בירושלים ידחה. שהרי הן יודעין שקבעו ב''ד את החודש היום וע''כ דאתינן להאי דתני ר''ש בן יוחי דכתיב בתר דהאי קרא. יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה וגו' ודנקט כאן והקרבתם אגב אשגרת לישנא הוא דהאי והקרבתם דפ' אמור בתר שבתון זכרון תרועה הוא דכתיב וקרא דפ' פנחס דבתר יום תרועה הוא ועשיתם כתיב והיינו הך דהתורה מרמזת לנו דבמקום שמקריבין קרבנות הוא דלעולם יום תרועה יהיה לכם ואפי' בשבת ומשום דועשיתם דפ' פנחס סמיך ליה ליום תרועה יהיה לכם וקרא דזכרון תרועה על גבולין הוא דנאמר ואף בירושלים לפי האי דרשא:
אמר לון כתוב אחד אומר וכו'. כלומר ודאי דיש לנו ללמוד מהכתובים הללו דכאן אומר יום תרועה וכאן אומר זכרון תרועה דזה מיירי בחול וזה מיירי בשבת אלא דקשיא דא''כ אף במקדש לא ידחה יעל כרחינו צריכין אנו להאי דרשא דר''ש בן יוחי כדלקמן אלא דאכתי לא אסיק להקושיא ולהתירוץ עד דמייתי להאי דר''ז דלקמיה דה''נ דריש ר' לוי ולבתר הכי מקשה ומפרק:
גמ' ר' אבא בר פפא אמר דר' יוחנן ורשב''ל הוון יתבין ומקשין בהא דתנינן וכו' אם ד''ת הוא שדוחה את השבת אף בגבולין ידחה וכו':
אילו הוה כתיב. גבי יובל תעבירו שופר בארצכם הייתי דורש כאן מיעט לח''ל ובמקום אחר והוא ראש השנה ריבה אף בחוץ לארץ אבל השתא דכתיב תעבירו שופר בכל ארצכם ובכל ריבויא הוא ועל כרחך דהכי דרשינן כאן ריבה אף בגבולין ובמקום אחר בר''ה מיעט גבולין דלא דחיא שבת:
משנה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחוֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם. פַּעַם אַחַת נִשְׁתָּהוּ הָעֵדִים מִלָּבוֹא וְקִילְקְלוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא עַד הַמִּנְחָה. בָּאוּ עֵדִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָן נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קוֹדֶשׁ וּלְמָחָר קוֹדֶשׁ. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה. דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:
ובמדינה יום אחד. דכתי' ולקחתם לכם ביום הראשון ולא כתיב כאן לפני ה' אלהיכם:
זכר למקדש. דמצוה לעשות זכר למקדש דאמר קרא ציון אין דורש לה מכלל דבעי דרישה:
ושיהא יום הנף. של העומר שהוא ט''ז בניסן כולו אסור לאכול חדש כמפורש הטעם לעיל בפ' לולב הגזול בהל' י''א:
מתני' בראשונה. קוד' שאירע הקילקול היו מקבלין עדות החודש כל היום ל':
פעם אחת נשתהו העדים מלבוא. עד בין הערבים ונתקלקלו הלוים בשיר של תמיד של בין הערבים שלא אמרו בו שירה כלל לפי שרוב פעמים היו העדים באים קודם המנחה ולפיכך היו נוהגים בו לומר שיר של י''ט בתמיד של בין הערבים ולתמיד של שחר שעל הרוב עדיין לא היו העדים באים ולא ידעו אם יתקדש היום אם לאו לא תיקני לו שיר של יו''ט אלא שיר של חול היו אומרים ואותו הפעם הגיע שעת הקרבה של תמיד של בין הערבים ועדיין לא באו העדים לא ידעו הלוים מה שיר יאמרו אם שיר של חול או של יום טוב שאפשר שיבואו העדים מיד ויתקדש היום ולא אמרו שירה כלל והתקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה ואם לא באו עד מן המנחה ולמעלה אע''פ שלא יתקדש היום ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר מכל מקום הואיל והתחילו לנהוג בו קדושה דשמא יבואו עדים ויתקדש היום נוהגין בו קדושה ואסור בעשיית מלאכה ומשום דילמא אתי לזלזוליה ביה לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה בתחלת היום שיאמרו אשתקד נהגנו בו קודש ומן המנחה ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול לפיכך גומרין אותו היום בקדושה ולמחר קודש שזהו י''ט:
משחרב ביה''מ. ואין כאן חשש קלקול השיר ולא קרבן התקין רבן יוחנן בן זכאי שיחזור הדבר ליושנו ושיהו מקבלין עדות החודש כל היום ולקדשו היום ולא עשו ב' ימים:
חֲבֵרַייָא בְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן. וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֛ה לַ‍ֽיי שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים. אֵין שִׁבְעָה בְלֹא שַׁבָּת. וְדִכְווָתָהּ וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ‍ֽים. אֵין שִׁבְעָה בְלֹא שַׁבָּת. אֲמַר לוֹן. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָ‍ֽרִאשׁ֗וֹן. חָלַק הָרִאשׁוֹן מֵהֶן. מֵעַתָּה בַמִּקְדָּשׁ יִדָּחֶה. וּבִגְבוּלִין לֹא יִדָּחֶה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִילּוּ הֲוָה כְתִיב וּלְקַחְתֶּם לִפְנֵי יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶם הָיִיתִי אוֹמֵר. כָּאן רִיבָה וּבְמָקוֹם אַחֵר מִיעֵט. אֶלָא וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם. מִכָּל מָקוֹם. וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ‍ֽים. בִּירוּשָׁלַ‍ִם.
Pnei Moshe (non traduit)
יצאו ב''ד ממקום. שהן יושבים למקום אחר לא היו תוקעין ור' יוסי בעי לפני ר' סימון אם אפי' מבית לבית או מטרקלין לקיטון והוא החדר שמבפנים נמי בכלל או לא:
א''ל ר' סימון בי רבי שלי והוא ריב''ל עד כאן שמעתי ממקום למקום ותו לא שמעתי ממנו:
גמ' כתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם וכו'.גרסינן להא לעיל פ' לולב הגזול שם עד סוף הלכה ומפורש היטב וע''ש:
הלכה: כְּתִיב וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛יִ יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ‍ֽים: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּשִׂמְחַת שְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּשִׂמְחַת הַלּוּלָב הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מָאן דְּאָמַר. בְּשִׂמְחַת שְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן דְּבַר תּוֹרָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים דְּבַר תּוֹרָה. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מַתְקִין עַל דְּבַר תּוֹרָה. מָאן דְּאָמַר. בְּשִׂמְחַת הַלּוּלָב הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן דְּבַר תּוֹרָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים מִדִּבְרֵיהֶן. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מַתְקִין עַל דִּבְרֵיהֶן. וְיֵשׁ תַּקָּנָה אַחַר תַּקָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
היך מה דאת אמר וכו'. קושיא היא אמאי לא אמרינן דכמו דגבי ירושלים שכל עיר וכו' ואימר אף ביבנה כן ואמאי לא התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא זה גם ביבנה שכל עיר שהיא רואה וכו' ומשני דלא דמי דבשלמא ירושלים ד''ת שתוקעין בה בשבת והעיירות הסמוכות לה ד''ת כלומר שנוסף הוא על מקום שהוא ד''ת שם וכדמסיים ואזיל ורבן יוחנן בן זכאי מתקין על ד''ת כלומר דשפיר שייך שמתקינין ומוסיפין על המקום שהוא מד''ת אבל יבנה היא גופה מדבריהן הוא והעיירות הסמוכות לה מדבריהן בתמיה וכדמסיים ורבן יוחנן בן זכאי יהא מתקין להוסיף על דבר שהוא מדבריהם וכי יש תקנה אחר התקנה:
ר' יונה בעי היתה יכולה לבא על ידי עירובין. מהו אם קרינן בה יכולה לבא או דילמא אפי' כן קרינן בה אינה יכולה לבא דזימנין יאבד העירוב א''נ דבעינן דלעולם יכולה לבוא אפי' בלא עירוב הוא דבעינן ולא איפשיטא:
רואה וכו'. אף על פי שיש לה אלו השנים אלא שאינה יכולה לבא וזו היושבת חוץ לתחום ואימעוט מקרובה:
ושומעת. אעפ''י ששומעת אלא שאינו רואה ירושלים וכגון שההר מפסיק ביניהם:
משנה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַלּוּלָב נִיטַּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְהֵא לוּלָב נִיטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה. דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:
ובמדינה יום אחד. דכתי' ולקחתם לכם ביום הראשון ולא כתיב כאן לפני ה' אלהיכם:
זכר למקדש. דמצוה לעשות זכר למקדש דאמר קרא ציון אין דורש לה מכלל דבעי דרישה:
ושיהא יום הנף. של העומר שהוא ט''ז בניסן כולו אסור לאכול חדש כמפורש הטעם לעיל בפ' לולב הגזול בהל' י''א:
מתני' בראשונה. קוד' שאירע הקילקול היו מקבלין עדות החודש כל היום ל':
פעם אחת נשתהו העדים מלבוא. עד בין הערבים ונתקלקלו הלוים בשיר של תמיד של בין הערבים שלא אמרו בו שירה כלל לפי שרוב פעמים היו העדים באים קודם המנחה ולפיכך היו נוהגים בו לומר שיר של י''ט בתמיד של בין הערבים ולתמיד של שחר שעל הרוב עדיין לא היו העדים באים ולא ידעו אם יתקדש היום אם לאו לא תיקני לו שיר של יו''ט אלא שיר של חול היו אומרים ואותו הפעם הגיע שעת הקרבה של תמיד של בין הערבים ועדיין לא באו העדים לא ידעו הלוים מה שיר יאמרו אם שיר של חול או של יום טוב שאפשר שיבואו העדים מיד ויתקדש היום ולא אמרו שירה כלל והתקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה ואם לא באו עד מן המנחה ולמעלה אע''פ שלא יתקדש היום ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר מכל מקום הואיל והתחילו לנהוג בו קדושה דשמא יבואו עדים ויתקדש היום נוהגין בו קדושה ואסור בעשיית מלאכה ומשום דילמא אתי לזלזוליה ביה לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה בתחלת היום שיאמרו אשתקד נהגנו בו קודש ומן המנחה ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול לפיכך גומרין אותו היום בקדושה ולמחר קודש שזהו י''ט:
משחרב ביה''מ. ואין כאן חשש קלקול השיר ולא קרבן התקין רבן יוחנן בן זכאי שיחזור הדבר ליושנו ושיהו מקבלין עדות החודש כל היום ולקדשו היום ולא עשו ב' ימים:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לִֵוי. יָ‍ֽצְאוּ בֵית דִּין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְלֹא הָיוּ תוֹקְעִין. רִבִּי יוֹסֵה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי סִימוֹן. אֲפִילוּ מִבַּיִת לְבַיִת. אֲפִלוּ מִטְּרִיקְלִין לְקֳיְטוֹן. אָמַר לֵיהּ. בִּירְבִי. עַד כָּאן שָׁמַעְתִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
יצאו ב''ד ממקום. שהן יושבים למקום אחר לא היו תוקעין ור' יוסי בעי לפני ר' סימון אם אפי' מבית לבית או מטרקלין לקיטון והוא החדר שמבפנים נמי בכלל או לא:
א''ל ר' סימון בי רבי שלי והוא ריב''ל עד כאן שמעתי ממקום למקום ותו לא שמעתי ממנו:
גמ' כתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם וכו'.גרסינן להא לעיל פ' לולב הגזול שם עד סוף הלכה ומפורש היטב וע''ש:
הלכה: וְהֵן שֶׁיְּהוּ כָל הַדְּרָכִים הָאֵילּוּ בָהּ. רוֹאָה וְאֵינָהּ שׁוֹמַעַת. כְּגוֹן יְרוּשָׁלִַם מִלְּמַעֲלָן וְעִיר מִלְּמַטָּן. וְשׁוֹמַעַת וְאֵינָהּ רוֹאָה. הָהָר מַפְסִיק. רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לָבוֹא. 19a חוּץ לִתְחוּם. רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לָבוֹא. הַנַּחַל מַפְסִיק. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. הָ‍ֽיְתָה יְכוֹלַה לָבוֹא בְּעֵירוּבִין. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אֲמַר בִּירוּשָׁלִַם. שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וִיכוֹלָה לָבוֹא תּוֹקְעִין בָּהּ. וְאָמַר אַף בְּיַבְנֶה כֵן. יְרוּשָׁלִַם דְּבַר תּוֹרָה וְהָעֲייָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לָהּ דְּבַר תּוֹרָה. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מַתְקִין עַל דְּבַר תּוֹרָה. וְיַבְנֶה מִדִּבְרֵיהֶן וְהָעֲייָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לָהּ מִדִּבְרֵיהֶן. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מַתְקִין עַל דִּבְרֵיהֶן. וְיֵשׁ תַּקָּנָה אַחַר הַתְקָנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
היך מה דאת אמר וכו'. קושיא היא אמאי לא אמרינן דכמו דגבי ירושלים שכל עיר וכו' ואימר אף ביבנה כן ואמאי לא התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא זה גם ביבנה שכל עיר שהיא רואה וכו' ומשני דלא דמי דבשלמא ירושלים ד''ת שתוקעין בה בשבת והעיירות הסמוכות לה ד''ת כלומר שנוסף הוא על מקום שהוא ד''ת שם וכדמסיים ואזיל ורבן יוחנן בן זכאי מתקין על ד''ת כלומר דשפיר שייך שמתקינין ומוסיפין על המקום שהוא מד''ת אבל יבנה היא גופה מדבריהן הוא והעיירות הסמוכות לה מדבריהן בתמיה וכדמסיים ורבן יוחנן בן זכאי יהא מתקין להוסיף על דבר שהוא מדבריהם וכי יש תקנה אחר התקנה:
ר' יונה בעי היתה יכולה לבא על ידי עירובין. מהו אם קרינן בה יכולה לבא או דילמא אפי' כן קרינן בה אינה יכולה לבא דזימנין יאבד העירוב א''נ דבעינן דלעולם יכולה לבוא אפי' בלא עירוב הוא דבעינן ולא איפשיטא:
רואה וכו'. אף על פי שיש לה אלו השנים אלא שאינה יכולה לבא וזו היושבת חוץ לתחום ואימעוט מקרובה:
ושומעת. אעפ''י ששומעת אלא שאינו רואה ירושלים וכגון שההר מפסיק ביניהם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source