מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דָּמַר. כָּל הַמְיוּחַד לְאִיסּוּר אָסוּר. דְּתַנִּינָן. כּוֹפִין סַל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִין שֶׁיַּעֲלוּ וְשֶׁיֵּרְדוּ. וְתַנֵּי עֲלָהּ. עָלוּ מֵאֵילֵיהֶן אָסוּר לְטַלְטְלָן. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. תִּיפְתָּר בְּמָאוּס. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֲפִילוּ סְאָה אֲפִילוּ תַּרְקַב. אִית לָךְ מֵימַר. סְאָה וְתַרְקַב מְאוּסִין הֵן
Pnei Moshe (non traduit)
אפילו סאה ואפי' תרקב. וקס''ד דמאוס דקאמר היינו שהסל מאוס מחמת עצמו והלכן פריך אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן בתמיה הרי למדוד בהן עומדין ומסתמא מקפיד עליהן שיהיו נקיים. ויש לפרש נמי למאי דפרישית שנתמאסו מחמת האפרוחין ופריך מסאה ותרקב וכלו' והלא דרכן להשתמר שיהיו נקיים וא''כ אם היה אפשר שיתמאסו מחמת האפרוחין והיינו שיושבין עליהן איזה זמן ומטנפין אותן לא היה מעמיד את מידות האלו במקום שיכולין האפרוחין לעלות ולישב על גביהן אלא ודאי שאינו אלא לפי שעה כדי שיעלו וירדו למקומן וא''כ אין דרך להתמאס בשעה קלה כזו ואפ''ה קתני דאפי' עלו מאליהן אסור לטלטלן וקשיא להאי מ''ד וכדלעיל:
כיפין סל וכו' ותני עלה עלו מאליהן על הסל אסור לטלטלן הרי אע''פ שלא כפה הוא הסל ולא יחדה הוא לאיסור אפ''ה אסור לטלטל את הסל משום האפרוחין דמוקצין נינהו:
תיפתר במאוס. הסל וכמ''ד מוקצה מחמת מיאוס אסור וכלומר שנתמאס מחמת האפרוחין והלכך אפילו עלו מאליהן אסור לטלטלו:
מתני' פליגא על מ''ד כל שיחדו לאיסור אסור. כצ''ל דאלו למ''ד כל המיוחד ואפי' לא יחדה הוא ל''ק מהא דלקמיה:
דתנינן. בפ' מפנין:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דָּמַר. כָּל הַמְיוּחַד לְאִיסּוּר אָסוּר. 26b דְּתַנִּינָן. הָאֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹפֶלֶת. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר אַשִּׁי. פָּתַר לָהּ רַב בְּשׁוּכֵחַ. וּמִן דְּבַתְרָהּ. הָֽיְתָה בֵין הֶחָבִיּוֹת מַגְבִּיהָהּ וּמַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. עוֹד הוּא פָּתַר לָּהּ רַב בְּשׁוּכֵחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' פליגא וכו'. אכתי מהאי מתני' קשיא להאי מ''ד אליבא דר''מ דתנינן לקמן בפכ''א האבן שע''פ החבית והוא רוצה ליטול היין ממנה מטה החבית על צידה והאבן נופלת ולא יטול האבן בידים אלמא דמיוחד לאיסור מותר דהא מטה הוא החבית אע''פ שהאבן עליה והרי החבית מיוחדת לאיסור ואע''פ שלא יחדה הוא לכך שתהא האבן עליה כל השבת הא אמרת דאפי' בכה''ג אסור:
פתר לה רב בשוכח. האבן ולא הניחה בידים מעולם על החבית ולא הויא בסיס לדבר האסור כלל:
ומן דבתרה. הסיפא אכתי קשיא דקתני היתה חבית זו בין החביות אחרות ומתיירא כשתפול האבן עליהם ישברו מגביה אותה החבית מבין האחרות ומטה וכו' וקס''ד דמטעמא דהויא בסיס לדבר האסור הלכך מהדרינן אתקנתא דאי לאו הכי לא הי' צריך לטרוחי כולי האי והדרא קושיא לדוכתה להאי מ''ד אליבא דר''מ:
עוד הוא פתר לה רב בשוכח. גם להסיפא פתר לה בשוכח ומשים דבעוד האבן עליה כל כמה דמצינן לאהדורי אתקנתא מהדרינן שלא יטה החבית עד שתפול האבן מעליה ואע''ג דלא מיקריא בסיס לדבר האסור:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי מֵאִיר. שְׁמוּאֵל אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי וְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְּ מַה אַתְּ אָמַר. אָמַר לוֹן. אֵין לִי אֶלָּא מִשְׁנָה. כָּל הַנֵּרוֹת מִיטַּלְטְלִין חוּץ מִן הַנֵּר הַדָּלֵק בַּשַּׁבָּת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הוֹרֵי בְאַטַּרָבּוּלִיס. מְנוֹרָה קְטַנָּה מוּתֶּרֶת לְטַלְטְלָהּ. רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרִבִּי אַבָּהוּ. קוֹמֵי רִבִּי חֶלְבּוֹ לֹא מַעֲבִרִין. קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ מַעֲבִרִין. רִבִּי יָסָא סְלַק גַּבֵּי רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָא. בְּעָה מֵיעֲבַרְתֵּיהּ קוֹמוֹי. אֲמַר לֵיהּ. בְּפָנֵינוּ. רִבִּי יוּסֵה גַלִּילַייָא סְלַק קוֹמֵי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה. בְּעָה מֵיעֲבַרְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מָאן שָׁרָא לָךְ. אַשְׁכָּחַת רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן אִילֵּין דְּאָֽסְרִין חָדָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אִילֵּין דְשַׁרְיֵיהּ חָדָא. רִבִּי לָֽעְזָר בַּר חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה הָיָה וְטִילְטְלוּ פוֹמֹט מִתַּחַת הַנֵּר בַּשַּׁבָּת. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר. אֲפִילוּ פוֹמֹט יְהֵא אָסוּר. אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲפִילוּ נֵר יְהֵא מוּתָּר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה דוּ אָמַר. נֵר מָאוּס. פָּמוֹט אֵינוֹ מָאוּס.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא כן אנן קיימין. לאוקמי להאי עובדא דכר' יהודה הוו סבירא להו דהוא אוסר במוקצה מחמת מיאוס והנר מאוס הוא אבל הפומט שתחתיו אינו מאוס וטלטלוהו מתתת הנר:
ר' אלעזר בר' חנינה. אמר מעשה היה וטילטלו את הפומט והוא כנו של הנר שעומד מתחתיו שלא יתמאס השולחן מחמת הנר ומפרש לה אליבא דמאן עשו מעשה הזה אם אליבא דר''מ אפי' הפומט יהא אסור לטלטל דהא מוקצה מחמת האיסור הוא ואם כר''ש אפי' להנר יהא מותר דהא מסתמא לאחר שכבה ה''ה המעשה:
אשכחת וכו'. זה הכל מדברי ר' תנחום כלו' ועוד הא אשכחת לה דהא מילתא בספיקא קיימא דרב ורב יוחנן אילין דאסרין חדא הן לצד אחד כדלעיל דרב פוסק הלכה כר''מ וכן ר' יוחנן אמר אין לי אלא משנה וריב''ל ור''ש בן לקיש אילין דשרייה חדא ושאלו המתירין הן ג''כ לצד אחד והויא להו תרי לגבי תרי והדבר שקול ואין לנו הכרע להתיר:
בעא מעברתיה קומוי. רצה להעביר הנר שהדליקו בו מלפני ר' תנחום א''ל ר' תנחום בפנינו היה המעשה דר' יוסי הגלילי סליק אצל ר' יוסי ב''ח ורצה להעביר הנר מלפניו וא''ל ר' יוסי הגלילי מאן שרא לך:
ר' חלבו ור' אבהו. היו חלוקין בדבר זה דמלפני ר' חלבו לא היו מעבירין נר שהדליקו בו ומלפני ר' אבהו היו מעבירין דס''ל כר''ש:
מנורה קטנה. לפי שאין אדם קובע לה מקום וס''ל לר''ל כר''ש. ובמנורה גדולה אסור מטעמא שאדם קובע לה מקום ומקצה דעתו ממנה:
כאטרבוליס. שם מקום:
אני אין לי אלא משנה כל הנרות וכו'. כלו' כת''ק דהתוספתא דנר שדלקו בו אסור לטלטל דמדנשנה לדברי הת''ק כר''מ ש''מ דהלכה כמותו:
אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּקַדְמִיתָא הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. מַה פְלִיגִין בְּאוֹתוֹ שֶׁכָּבָה. בְּשֶׁגָּֽרְרוּ הְעַכְבָּרִים אֶת הַפְּתִילָה. בָּאֲפוּצָה. וַאֲפִילוּ תֵימָא בְּשֶׁלֹּא גָֽרְרוּ הָעַכְבָּרִים אֶת הַפְּתִילָה. וַאֲפִילוּ תֵימָא שֶׁלֹּא בָאֲפוּצָה. בְּשֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכוֹ שֶׁמֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
ואפי' תימא בשלא גררוהו וכו'. כלו' ואי נמי דאפ''ת בשלא גררו את הפתילה וכן לא אפוצה היא הוה מוקמינן לה נמי שפיר כגון שיש עדיין בתוך הנר שמן דאגב דשרי לטלטוליה מחמת השמן שבתוכו דלא אקצי דעתיה מן השמן לאחר שכבה לר''ש שרי נמי לטלטל הפתילה:
בשגררו העכברים את הפתילה באפוצה ואפי' תימא וכו'. כלו' הא דמתיר ר''ש לטלטלו בהכי הוא דמיירי כשאין הפתילה בנר כגון שגררוהו עכברים אי נמי באפוצה שהיא נפוצה מן האפר שעליה דאי לאו הכי אכתי הוה אסור לטלטלו אפי' לרבי שמעון דהפתילה עם האפר שעליה מוקצה הוא דלא חזיא למידי:
א''ר מנא וכו' מילתא באנפי נפשה הוא ואפלוגתא דבתוספתא דלעיל קאי וכלו' שבראשונה היינו אומרים דבמה פליגי בנר שכבה דלרבי שמעון מותר לטלטלו ואינך אסור:
מָאן אִית. כָּל הַמְיוּחַד לְאִיסּוּר אָסוּר. לֹא רִבִּי מֵאִיר. הֲוֵי. מָאן תַּנָּא. אִם הִתְנָה עָלָיו יְהֵא מוּתָּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲבָל כּוֹס וּקְעָרָה וַעֲשָׁשִׁית אַף עַל פִּי שֶׁכָּבוּ אָסוּר לִיגַּע בָּהֶן. רִבִּי טָבִי בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. אְפִילוּ כְרִבִּי שִׁמְעוֹן דּוּ אָמַר תַּמָּן מוּתָּר. מוֹדֵי הוּא הָכָא שֶׁהוּא אָסור. שֵׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ שֶׁהוּא מוּתָּר. אַף הוּא מְכַבֶּה אוֹתָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
אבל כוס וקערה וכו'. סיפא דהאי תוספתא דלעיל היא דקתני התם דבאלו אף על פי שכתב אסור ליגע בהן וקאמר ר' טבי בשם רב חסדא דאפי' כר''ש אתייא האי סיפא דהוא אמר תמן ברישא גבי נר שכבה מותר לטלטלו מודה הוא הכא באלו שהן עשויין להשתמש בהן לדבר אחר שהוא אסור אף לאחר שכבה שאם אתה אומר לו שהוא מותר חיישינן שאף הוא מכבה אותן כדי להשתמש בהן והשתא שפיר מוקמינן להאי דהתנה כר''ש וכגון בכוס וקערה ועששית דאם לא התנה עליהן אסור אפי' אחר שכבו אבל אם התנה עליהן מתחלה מותר דתו ליכא למיחש שמא יכבה אותן כדי להשתמש בהן שהרי התנה ואמר איני בודל מהן לאחר שיכבו ומסתמא בכה''ג יצפה עד שיכבו מאליהן ויהיה לו היתר להשתמש בהן כפי תנאו ולא יבא לידי איסור:
הוי מאן תנא וכו'. כלו' אלא ע''כ דהכי בעינן למימר מאן תנא להאי ברייתא דמהני תנאי ר' שמעון היא והא דפירכת אי רבי שמעון למה לי תנאי לא קשיא כדמסיק ואזיל:
תַּנֵּי. אִם הִתְנָה עָלָיו יְהֵא מוּתָּר. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר. אֲפִילוּ הִתְנָה עָלָיו אָסוּר. אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲפִילוּ לֹא הִתְנָה עָלָיו יְהֵא מוּתָּר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. נֵר מָאוּס. טַבֻּלָה אֵינָהּ מָאוּסָה. מַה חֲמִית מֵימַר. כְּרִבִּי יוּדָה אֲנָן קַייָמִין. דְּתַנֵּי. נֵר שֶׁהוּא מוּנַח אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בַּשַּׁבָּת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לֹא לְכַבּוֹת וְלֹא לְהַעֲבִיר. רַב וּשְׁמוּאֵל פָּֽתְרִין לָהּ בְּשׁוֹכֵחַ וּמְקַלְלִין מָאן דַּעֲבַד כֵּן. יַכְרֵ֨ת יְי לָאִ֨ישׁ אֲשֶׁ֤ר יַֽעֲשֶׂ֨נָּה֙ עֵ֣ר וְעֹנֶ֔ה.
Pnei Moshe (non traduit)
דתני נר שהוא מונח וכו'. כלו' דהשתא מסיק להא דקאמר דאי כר''מ אפי' התנה עליו אסור דלא תיקשי ומנא לך הא דילמא לר''מ מהני תנאי במוקצה הלכך מייתי ראיה מהא דתני בברייתא נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו בשבת ובלבד שלא יתכוין וכו' ורב ושמואל תרווייהו פתרין להאי ברייתא דבשוכח מיירי ולא הוי הדלת בסיס לדבר האסור אלא דמקללין מאן דעבד כן ואמרו יכרת וגו' ומטעמא דאע''פ שאין מתכוין לכבות ולהבעיר מ''מ פסיק רישיה הוא ולכ''ע אסור. ומדפתרין לה לענין היתר טילטול הדלת דבשוכח מיירי ולא פתרי דמיירי שהתנה בכך שלא יהא בדיל מן הדלת לפתחו אחר שיכבה הנר אלא ודאי משום דמאן אית ליה כל המיוחד לאיסור אסור ואפי' בלא יחדו מתחלה לכל השבת לכך לא ר''מ הוא וכדאמרי' לעיל להאי מ''ד אליבא דר''מ הלכך רב ושמואל דסבירא להו כר' מאיר לא בעו לאוקמי כשהתנה ובלאחר שכבה הנר משום דלר''מ לא מהני התנאי דמיהת מיוחד לאיסור הוא והדרינן למאי דאקשינן כמאן אזלא האי ברייתא דאי כר''מ לא מהני התנאי ואי כר' שמעון לא בעי תנאי וכר' יהודה נמי לא מצית לאוקמית לה דאי משום דבמאוס מיירי מה מהני תנאי לדבר המאוס:
מה חמית מימר כר' יודה אנן קיימין. מה ראית לומר כן ולאוקמי להאי דהתנה אליבא דר' יהוד' וכי שייך לתנאי בדבר שהוא מאוס הא מיהת נפשו קצה ממנו ומה מהני התנאי:
דר' יודה אמר נר מאוס וכו'. לא גרסי' לזה ואגב שיטפא דלעיל טעו וקבעו כאן לזה:
אלא כן אנן קיימין כר' יהודה. ולקמיה פריך עלה:
תני. בחדא ברייתא אם התנה עליו שלאחר שיכבה יהא מטלטלו מותר ומפרש לה אליבא דמאן אנן קיימין להא אי כר''מ ודאי לא מהני תנאה דהא מיהת מיוחד לאיסור הוא ואי כר''ש למה לי תנאה הא בלאו הכי מותר לדידיה לאחר שכבה:
תַּנֵּי נֵר שֶׁהוּא מוּנַח עַל גַּבֵּי טַבֻּלָה. מְסַלֵּק אֶת הַטַּבֻּלָה וְהַנֵּר נוֹפֵל. אָמַר רִבִּי יוֹחָנַן. קָרוֹב הוּא זֶה לָבוֹא לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת. 27a לְפָנָיו מִשּׂוּם מַבְעִיר. לְאַחֲרָיו מִשּׁוּם מְכַבֶּה. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. בְּכָבָה. אָמַר לֵיהּ. תָּנוּחַ דַּעְתָּךְ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר. אֲפִילוּ טַבֻּלָה תְהֵא אֲסוּרָה. אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֲפִילוּ נֵר יְהֵא מוּתָּר. אֶלָּא כָאן כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. נֵר מָאוּס. טַבֻּלָה אֵינָהּ מָאוּסָה
Pnei Moshe (non traduit)
אלא. ע''כ דכאן כר' יהודה הוא דתני לה בברייתא דאית ליה מוקצה מחמת מיאוס והנר הוא מאוס וטבלא אינה מאוסה:
מה אנן קיימין. להאי ברייתא דטבלא ואליבא דמאן מיתנייא אי כר''מ אפי' טבלא תהא אסורה להטלטל דהא מיהת מיוחדת לנר שהוא אסור וכמ''ד לעיל דלר''מ אפי' מיוחדת לאיסור אסור ואי כר''ש הא אפי' הנר מותר לטלטל לאחר שכבה והכא על כרחך בשכבה מיירי כדאוקי לה שמואל בר אבא:
שמואל בר אבא. פירש זה לפני ר' יסא דבכבה הנר מיירי וא''ל תניח דעתך שהנחת את דעתי:
תני. בתוספתא שם נר שהוא מונח וכו' וקס''ד דבעוד הנר דולק מיירי והיינו דקאמר ר' יוחנן ומתמה עלה דה''ז קרוב הוא לבא לידי חיוב דאם הנר נופל לפניו לפי שהוא מטה את הטבלא לצד זה ולסלקו א''כ כשמטה את הטבלא חייב משום מבעיר דבשעה שהוא מגביה הטבלא לפניו מטה השמן לפי הנר ומבעירו ואם לאחריו הוא יש בו משום מכבה בשעה שהיא מטה את הטבלא לאחורי הנר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source