אוף ר' יוסי מודה. כלומר דדחי לה הש''ס להא דר' אילא דלא היא אלא אם הפתחים פתוחין הן לפלטיא אחת אף ר' יוסי מודה דמצטרפין דשתי פתחים אינן גורמין למיחשב לפלטיא אחת כשתי רשויות כדמסיק ואזיל:

לא סוף דבר וכו'. ר' אילא מפרש להא דר' יוסי דקאמר שתי רשויות אין מצטרפין דלאו דוקא אם שני פתחים של החצר פתוחות הן לשתי פלטיות והן רשות הרבים כגון שפתח זה פתוח לפלטיא לצד מזרח ופתח זה פתוח לפלטיא שבצד מערב או לצד אחת בענין שכל פלטיא ופלטיא ר''ה בפ''ע הוא אלא אפילו פתוחין הן לפלטיא אחת ההולכת לפני החצר והוציא חצי גרוגרת דרך פתח הזה וחצי גרוגרת דרך פתח האחר הוי כמוציא לשתי רשויות ואין מצטרפין:

וקשיין. השתא מסקי לה דמילתיה דר'' יוחנן דלא כר' יוסי הוא דאי תימא כר' יוסי קשיא לן דמה אלו הוצאה והוצאה אין מצטרפין בשתי רשויות כר' יוסי לכ''ש הכנסה והוצאה דודאי לשתי רשויות הן אלא ע''כ הוי מה דאמר ר' יוחנן הוא דלא כר' יוסי:

ר' יוסי אומר בהעלם אחד וכו'. כלומר אפילו הוא בהעלם אחד אם הוציא ברשות אחד לשתיהן מצטרפין וחייב אבל אם ההוצאה לשתי רשויות היא וכגון ששתיהן רה''ר אלא שיש הפסק ביניהן ולקמן מפרש לה או אם אפילו ברשות אחד והן בשתי העלמות שנזכר בין הוצאה ראשונה לבין שניה וחזר ושכח והוציא פטור דאין שתי רשויות מצטרפין לכשיעור כמו דהעלמו' אינן מצטרפין:

דתני. בתוספתא דמכלתין פ''י:

ר' יסא וכו'. גופא דלעיל קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן הכא וקאמר הש''ס דמה דאמר ר' יוחנן הוא דלא כר' יוסי בברייתא דלקמן:

וגרסי'. לכל הא בריש מס' שבועות ושם גריס ועוד מהדא דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן וכו' ופירשתי שם קצת בענין אחר לזה וגי' דהכא עיקרית:

ארג כמה חוטין וכו'. כלומר וכן אם ארג כמה חיטין בכמה בגדים כשיעור בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת אחת וה''נ ברשויו' דשבת אליבא דר' יוסי:

שאם ארג וכו'. שהרי אם ארג חוט אחד בבגד זה בשבת וחוט אחד בתוך בגד אחר שמא הוא כלום דהא אנן בעינן שיעור שני חוטין בבגד אחד ואין החוטין משתי בגדים מצטרפין ואפילו בהעלם אחד:

רבנן דקסרין אמרין. לר' יודן עד דאת מדמי לה לחלבים דמינה לשבת למה לך לאהדורי ולדמות דין זה לר' יוסי לדין שיעור צירוף באכילת חלב וכה''ג ואמאי לא מדמית לה לדין אחר בענין צירוף שיעור ובשבת גופיה:

ר' יוסי מדמה רשויות לאכילת פרסיים וכו'. כלומר דהא קי''ל באכילת איסור כשיעור אין האכילה מצטרפית אא''כ אכל השיעור והוא כזית בכדי אכילת פרס ואם שהה באכילה יותר מכדי אכילת פרס אינה מצטרפות והשתא כי היכי דאפילו בהעלם אחד אין כדי אכילת פרס זה מצטרף עם כדי אכילת פרס אחר אלא צריך שיאכל כזית בתוך אכילת פרס אחד ה''ה נמי לר' יוסי אין שתי רשויות מצטרפין זה עם זה לכשיעור ואפי' עשה המלאכה בהעלם אחד:

דר' יוסי מדמי רשויות וכו'. כלומר דהא ודאי כי היכי דר' יוסי מדמה רשויות לדין העלמות לפטור כך הוא מדמה רשויות לדין העלמות לענין חיוב שהרי אם הוציא כגרוגרת בפתח זה להפלטיא וחזר והוציא כגרוגר' בפתח האחר בהעלם אחד שמא אינו חייב שתים דס''ל להאי סתמא דהש''ס כהאי תנא דפ''ג דכריתות שאם עשה מלאכה כשיעור וחזר ועשה אותה מלאכה בעצמה אפילו בהעלם אחד חייב שתים דכל או''א מלאכה בפ''ע ומתחלקות לחטאות והלכך קאמר בפשיטו' דודאי אם הוציא כשיעור מפתח זה וחזר והוציא בפתח זה כשיעור חייב שתים ואפילו בהעלם אחד והשתא לר' יוסי דמדמי דין רשויות לדין העלמות אם הוציא חצי שיעור דרך פתח זה וחצי שיעור דרך פתח זה מצטרפין לכשיעור וחייב חטאת אחת הואיל והפתחים אינן גורמין לחלק הרשויות אלא ודאי לא קאמר ר' יוסי אלא כשהחצר פתוחה לשתי פלטיות ובהא הוא דקאמר דאין הרשויות מצטרפין לכשיעור ואפי' בהעלם אחד כמו דהעלמות מחלקין לענין חצי שיעור שאינן מצטרפות ובבה''ג הוא דקאמר דשתי רשויות כשתי העלמות הן:

אמר ר' יודן תיפתר. להאי מתני' דכריתות כגון שהיה האדם מוטל על האסקופה שלפני רה''י ומקצתו הוא בפנים ופיו הוא לחוץ לר''ה ופשט ידיו לפנים ונטלה ואכלה והרי לא הלך כלומר דשפיר קרינן לה הוצאה שהרי פשט ידו לפנים ונטלה ואכלה בחוץ והשתא אותה אכילה לאו במהלך מיתוקמא שהרי זה לא הילך והא דקאמר ר' יוסי לר''מ אינו השם שזה משום מהלך וזה משום מניח אותה אכילה בעצמה קאמר דאע''ג דאין כאן מהלך ה''ק היאך אתה מדמה חיובא דשבת למיחשבה בהדי חיובא דאינך הא ודאי לא דמי דאלו חיובא דכל הני משכחת לה אפילו עמד זה אח''כ והלך ואכל כשהוא מהלך אבל לענין שבת ע''כ לאו הכי הוא דאלו אם לא אכל זה כשהוא מוטל על האסקופה ופיו לחוץ אלא שעמד אח''כ בעוד האוכל בפיו והוציאו ואכלו ודאי אינו מתחייב משום שבת שהרי שזה שגופו בפנים כשעמד כולו בפנים הוא וכשיצא הוציא האוכל בפיו והוצאה בפיו לאו הוצאה הוא למיחייב עלה. כדתנן בפ' המצניע אלא דחיובא דידיה השתא משום דמניח הוא שאכלו כשהוא מוטל על האסקופה ופיו לחוץ וכמונח דמי וחיובא דהוצאה אתי עלה כשפשט ידו לפנים ונטלה וההנחה בשעת אכילה היא ומיהת לא דמיא לחיובא דאינך אם היה עומד ואוכל כדאמרן וזו היא התשובה שהשיב ר' יוסי לר''מ ולעולם בעלמא אמינא לך דהיכא שהוציא החפץ מרה''י אע''פ שעודנו מהלך חייב דמהלך כמניח דמי לר' יוסי:

מחלפה שיטתיה דר' יוסי. קשיא דר' יוסי אדר' יוסי דתמן לא עביד המהלך כמניח לענין שבת והכא הא עביד להמהלך כמניח כדקאמר בברייתא דלעיל אם העבירו דרך עליה חייב אלמא דעיקר חיובא קאתי עליה בשעה שהעבירו דרך עליה ואע''פ שהניחה אח''כ חוץ לד' אמות של הראשונ' כדמפרשינן לעיל:

ר' יוסי. ר' יוסי דבר פלוגתיה היא:

מני אמר לו. מאן האי תנא דהשיב כך לר''מ:

שזה חייב משום מהלך וזה מחייב משום מניח. כלומר כולהו חיובי דהני דקחשיב במהלך ואוכל נמי חייב הוא אבל חיובא דשבת עד שיניח וכל זמן שלא הניח ואכלו כשהוא מהלך לא מתחייב משום הוצאה:

תמן תנינן. בפ''ג דכריתות דתנן התם יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביום הכפורים. שחייב משום אוכל קודש בטומאה ומשום חלב ומשום נותר ומשום יה''כ ואשם מעילה שאכל קודש. ר' מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו חייב עוד חטאת אחת משום שבת אמרו לו אינו מן השם וכדמפרש הש''ס ואזיל מאי אינו מן השם משום דלא דמיא חיובא דשבת לחיובי דאינך:

והרי לא הוציא את השניה בתוך הארבע אמות לראשונה. כלומר שההנחה של אותה הוצאה של השנייה אינה בתוך ד' אמות של הראשונה שהרי הניחה לצד השני של הפתח והפתח הוא רחב יותר מד' אמות אבל כשהוציא את השניה הוציאה בתוך ד' אמות דהא על כרחך בעינן לשנויי הקושיא דאמאי לא נימא לר' יוסי המהלך כמניח דמי וליפטר ובענין אחר לא מצית לאוקמי אלא כדמוקי לה מעיקרא שהיתה הראשונה נתונה בתוך ד' אמות של הרה''י דעכשיו כשהוציא את השניה בתוך ד' אמות של הראשונה הוא שהוציאה אלא דהואיל דקשיא ליה היכי תפרש לפלוגתייהו דת''ק ור' יוסי דאם השניה בתוך ד' אמות של הראשונה למה ליה לר' יוסי למימר אם העבירה דרך עליה ועל כרחך אהאי דקאמר הת''ק ואם לאו פטור הוא דקאי ר' יוסי הלכך משני לה דמשכחת לה בכה''ג שהיה הפתח רחב חמשה אמות ולאו דוקא אלא כלומר יותר מד' אמות והשתא מפרשינן לפלוגתייהו דת''ק ור' יוסי שפיר דלהת''ק צריך שיניח להשניה בתוך ד' אמות של הראשונה ואם לאו אלא שהניחה חוץ לד' אמות של הראשונה פטור ועלה קאמר ר' יוסי דאם העבירו דרך עליה אע''פ שהניחה חוץ לד' אמות של הראשונה חייב ולעולם כשהוציאה על כרחך בתוך ד' אמות של הראשונה הוציאה ומשכחת לה בכגון שהראשונה מונחת בתוך ד' אמות של הרה''י והפתח רחב מד' אמות והנחת השניה בחוץ לד' אמות של הראשונה היא ומפני שהעבירה דרך עליה של הראשונה חייב:

אמר רבא בריה דרב פפי תיפתר דהכא במאי עסקינן כגון שהיה הפתח של רה''י רחב חמש אמות והוציא חצי גרוגרת אחת לכאן מצד הפתח והניחה וחזר והוציא השניה והניחה לכאן מצד השני של הפתח:

כהדא דתני ואם לאו פטור. בתמיה דאי הכי היאך אתה מפרש לפלוגתייהו דת''ק ור' יוסי דהא להאי דקתני בדברי הת''ק אם הניחה בתוך ד' אמות לראשונה חייב ואם לאו פטור ועלה קאמר ר' יוסי אם העבירו דרך עליה חייב דמשמע דר' יוסי אהא דקאמר ואם לאו פטור הוא דקאי דכשהעבירו דרך עליה אע''פ שהניחה חוץ מד' אמות לראשונה אפ''ה חייב משום דדרך עליה כמונח דמי ומצטרף עם חצי גרוגרות הראשונה והדרא קושיא לדוכתה דאמאי לא נימא דמכיון שהוציאה נעשה כמו שהניחה שם דמהלך כמניח דמי ויהא פטור:

תיפתר שהיתה נתונה בתוך ארבע אמות. כלומר שהחצי גרוגרת הראשונה היתה נתינה בתוך ד' אמות של אותו רה''י שהוציא דהשתא כשהוציא החצי גריגרת השנייה אפילו תימא דמכיון שהוציאה נעשה כמו שהניחה שם דהמהלך כמניח הוא מ''מ חייב הוא דהרי סוף סוף אותה השניה בתוך ד' אמות היא ולקמיה פריך עלה:

כמה דר' יוסי עביד וכו'. ופריך הש''ס היכי משכחת לה לר' יוסי שיהא חייב והא לדידיה המהלך כעומד ומניח דמי וא''כ מיד שהוציא להחצי גרוגרת השניה כמניח הוא דכמו דמשוית להמהלך כמניח לחייבו בהעבירו דרך עליה של הראשונה כן נימא נמי לפטור דהוי כמו שהניחה מקודם שהעבירה דרך עליה של הראשונה ויהא פטור:

ר' יוסי אמר אם מעבירו. לחצי גרוגרת שנייה דרך עליה של הראשונ' אע''פ שלא הניח אצלה חייב ואם לאו פטור אלמא דר' יוסי עביד המהלך כמניח והאי דר' יוחנן דלא כר' יוסי:

בתוך ד' אמות לראשונה חייב. דהוי כהנחה אחת ומצטרפות:

דתני. בתוספתא פ''י:

מה דאמר דר' יוחנן. מילתה באנפי נפשה היא דמהדר הש''ס אמילתיה דר' יוחנן דקסבר עד שיניח אלמא ס''ל מהלך לאו כעומד ומניח דמי וזהו דלא כר' יוסי בברייתא דלקמיה:

ר' יעקב קאמר בשם ר' יוחנן עד שיטול ועד שיניח. ובעי ר' זעירא היכי קאמר אם נפרש דהאי עד שיטול ועד שיניח דקאמר אינו שיטול מתחלה על מנת להוציא ולהניח ולאפוקי אם נטל לאכול מתחלה ונמלך עליו להוציא ולהניח דלא הוי חייב:

המוציא אינו חייב עד שיניח. וכל זמן שהוא מהלך פטור: