רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. קָשַׁר נֵימָא לַחֲבֵירָתָהּ. אַחַת הִיא. אַחַת לִשְׁתַּיִם שְׁתַּיִם הֵן. לְשָׁלֹֹש שָׁלֹשׁ הֵן. רַב יְהוּדָה אָמַר. זוֹ שֶׁהִיא יוֹרֶדֶת לִטְבּוֹל לְנִידָּתָהּ קוֹשֶׁרֶת שְׂעָרָהּ כִּזְנָב הַסּוּס. לְעוּבְרָה וּסְמִיךְ עֲלוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
קשר נימא לחבירתה. מהו ופשיט לה דהיינו הך כדאמרן דאם לאחת היא קשורה היא אחת חשובה ואם לשתים שתים הן וספק אם חוצצות או לא ואם לשלש שלש הן ואינן חוצצת:
זו שיורדת לטבול לנדתה. ורוצה שלא תתפזר שערה אנה ואנה בשעת טבילה קושרת שערה בשער של זנב הסוס לעוברה כלומר בשעה שעוברת לטבול. וסמיך עלי יכולה היא לסמוך עלי שאין כאן חציצה דשער בשער לא מיהדק:
הלכה: בַּמָּה אִשָּׁה יוֹצְאָה כול'. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר. עַל יְדֵי שֶׁהִיא מַתִּרָתָן שֶׁהֵן חָצִין בְּנִידָּתָהּ וְהִיא שְׁכִיחָה וּמְהַלֶּכֶת בָּהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּקַדְמִייָתָא הֲוִינָן אָֽמְרִין. עַל יְדֵי שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הַתָּפוּר. וְלֹא הֲוִינָן אָֽמְרִין כְּלוּם. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חוֹתֶל שֶׁל תְּמָרִים קוֹרֵעַ וּמַתִּיר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשׁוֹר. תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵלּוּ חוֹצְצִין בָּאָדָם. חוּטֵי צֶמֶר וְחוּטֵי פִשְׁתָּן וְהָֽרְצוּעוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי הַבָּנוֹת. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֵית כָּאן שֶׁלְּשִׂיעֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה אֶלָּא שֶׁלְּצֶמֶר. הָא שֶׁלְּשִׂיעֵר דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין חוֹצְצִין. רִבִּי בַּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַבָּנִין. 33b הָֽיְתָה נֵימָא אַחַת. חוֹצֶצֶת. שְׁתַּיִם סָפֵק. שָׁלֹשׁ אֵינָן חוֹצְצוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ע''י וכו'. כלומר דהאי ולא תטבול דקתני טעמא הוא מפרש דמפני מה אסרו חכמים לצאת בהן משום שעל ידי שהיא מתרת אותן לפי שהן חוצצין בטבילת נדתה חיישינן שהיא שוכחת ומהלכת בהן כשהן בידה ד' אמות בר''ה:
בקדמיתא. בראשונה היו אומרים דטעמא הויא ע''י שהיא מתרת את התפור כלו' החוטין האלו כשהיא מתרת וסותרת אותן הרי זה כמתיר את התפור בשבת:
תמן תנינן. בפ''ט דמקואות אלו חוצצין וכו' והרצועות שבראשי הבנות ר' יהודה אומר של צמר ושל שער אינן חוצצין:
לית כאן שיער על דעתיה דר' יהודה. כלומר הא דקתני בדברי ר' יהודה של שער אינן חוצצין לאו על דעתיה דר' יהודה בלחוד הוא דמיתנא דלא פליג ת''ק אדר''י בשל שער אלא של צמר הוא דפליג על ר' יהודה הא של שיער ד''ה אין חוצצין משום דשער ע''ג שער לא מיהדק כל כך. והא דנקט ר' יהודה בדבריו של שער ה''ק כשם שמודים אתם לי בשל שער כך אודו לי נמי בשל צמר:
היתה נימא אחת. קשורה חוצצת:
ולא הוינן אמרין כלום. חזרנו בנו דלא אמרינן כלום דאין זה מתיר את התפור דתני ר' הושעיה חותל והיא סל שמניחין בו תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור וה''נ כן דאין נקרא מתיר אלא בדבר העומד להתקיים כך אלא טעמא הויא כהאי דמפרש לה רב נחמן בר יעקב:
כָּהֲנָא שָׁאַל לְרַב. מָהוּ מֵיפַק בְּאִילֵּין תִּיכַּייָא. אֲמַר לוֹן. כֵּן אָֽמְרִין. אָסוּר לוֹ לְאָדָם לָצֵאת בְּהֶמְייָנֵי. רַב הוּנָא הוֹרִי לְאִיתְּתֵיהּ דְּרֵישׁ גָּלוּתָא מִיתַּן לִיבְרָה דִדְהָבָא עַל קַפִּילִּיטָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן הוֹרִי לְאִילֵּין דְּבֵית כּוֹן תְּמִינָא טַלְייָה דְמַרְגָּלִיתָא עַל פַּרְגָּזְתָּא. אָמַר רִבִּי אִילָא. כָּל הַמְחוּבָּר לִכְסוּת הֲרֵי הוּא כִּכְסוּת. וְתַנִּינָן. יוֹצֵא הוּא בְזוֹגִּין שֶׁבִּכְסוּתוֹ וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְזוֹגִּין שֶׁבְּצַוָּארוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ מְקַבְּלִין טוּמְאָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ אֵין מְקַבְּלִין טוּמְאָה. מָאן דָּמַר. בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ מְקַבְּלִין טוּמְאָה. בְּשֶׁעָשָׂה לָהֶן מֶמְבּוֹלֵי. וּמָאן דָּמַר. בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ אֵין מְקַבְּלִין טוּמְאָה. בְּשֶׁלֹּא עָשָׂה לָהֶן אֶמְבּוֹלֵי. וְאֲפִילוּ עָשָׂה לָהֶן אֶמְבּוֹלֵי יְהוּ טְהוֹרִין. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּזוֹגִּין שֶׁבָּעֲרִיסָה. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל. וְחָרָנָה אָמַר. אִם הִשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל אָסוּר. וְאִם לָאו מוּתָּר. תַּמָּן. אִם אֵינָן עֲשׂוּיִין לְהַשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל בַּשַּׁבָּת עֲשׂוּיִין הֵן לְהַשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל בַּחוֹל. בְּרַם הָכָא. אִם אֵין עֲשׂוּיִין לְהַשְׁמִיעַ הַקּוֹל לֹא בַחוֹל וְלֹא בַשַּׁבָּת מִפְּנֵי מֶה עָשָׂה לָהֶן אֶמְבּוֹלָי.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן וכו'. כלומר דמשני דתמן הכל לענין אם מעבירו בשבת או לא הוא דקאמר. ואם אינן עשויין להשמיע קול בשבת הא מיהת עשויין הן להשמיע קול בחול. דכשיש להן אמבולי ודאי לכך הוא דעשוין ובשבת הוא דפליגי אם צריך לעשות תחבולה לכך או לאו אבל הכא לענין אם הוי כלי לענין טומאה או לא על כרחך כשעשה להן אמבולי נגמר הכלי דלכך הוא עשוי. דאם לא להשמיע את הקול לעולם מפני מה עשה להן האמבולי ולפיכך האמבולי משויא להו כלי לענין טומאה:
ואפילו וכו'. כלומר והא משכחת לה שאינו משמיע את הקול כדלקמן וא''כ ואפי' יש להן אמבולי יהו טהורין דהא ולא כן א''ר אבהו בשם ר' יוחנן בזוגין שבעריסה של תינוק שעשויין להשמיע את הקול כדי שישמע התינוק וישן. פליגי בה תרין אמוראין אם מותר להעביר העריסה עם הזיגין ממקום למקום בשבת דחד אמר מוליך ומביא ממקום למקום ובלבד שיסתום בתוך הזוג שלא ישמיע קול ואחרינא אמר דלא סגי במה שעושה עכשיו שלא ישמיע את הקול אלא אם כבר השמיע את הקול פעם אחת אסור להעבירו בשבת דשמא לא יסתום היטב. ואם לאו שעדיין לא השתמשו בו להשמיע קול מותר. אי נמי דהאי מאן דאמר לקולא קאמר דאין צריך שיעשה שלא ישמיע קול אלא יזהר בכך ואם השמיע קול הוא דאסור ואם לאו מותר אף על פי שלא עשה איזה תחבולה לכך. אלמא דמיהת לכ''ע אין האמבולי שבתוכו כלום דהכל במשמיע הקול תליא מילתא וא''כ אפילו עשה להם אמבולי יהו טהורין:
אית תניי תני בין אלו ובין אלו מקבלין טומאה. דהוו כלי ואיכא דתני ששניהן אינן מקבלין טומאה וה''ג נמי בתוספתא וקאמר הש''ס דלא פליגי דמ''ד שמקבלין טומאה בשעשה להן אמבולי הוא העינבל המשמיע את הקול בטדי''ל בלע''ז דהעינבל משויא ליה כלי ומ''ד אינן מקבלין טומאה בלית להן אמבולי:
ותנינן. הכי בתוספתא פ''ו יוצא הוא בזוגין המקשקשין ומחוברין בכסותו אבל לא בזוגין הקבועין בחוט שסביב צוארו:
כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות. עצמו ויוצא בכך בדרך מלבוש:
לאילין דבית בון מיתנא טלייה דמרגלית'. כמין מטלית שביצה במרגלי' על פרגזתא שלה הוא הפרגוד בלשון משנה בפ''ג דשקלים לא בפרגוד חפות. כתונת הפסים תרגום יהונתן פרגוד מצוייר וטעמא שהתירו להן לצאת בכך מפני שאין דרכן של החשובים כמו אלו להסירן ולהראות חשיבותן להתפאר והלכך לא חיישינן דלמא שלפא ומחויא לחבירתה:
תיכייא. תיכי הן כמו שרשרות של חוטין אם מותר לצאת בהן בשבת אמר לון ומה שאלה הוא זו וכי כן אנן אמרין אסור לו לאדם לצאת בהמיינו בשבת שג''כ עשוי כמין שרשרות קבועות זו בזו בתמיה:
מיתן ליבדה דדהבא. ליתן מטפחת של זהב על קפיליטה. כיפה קטנה שלה ליבדה היא מטפחת דוגמתו בפ' היה קורא בהלכה ד' איתעביד זבן לבדים למיינוקא. קפיליטה היא לשון לעז ממש כובע קטנה קורין קפיליטה:
לֹא בַטּוֹטֶפֶת. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. קוּבְּטִירָה. דָּבָר שֶׁהוּא נוֹתֵן בִּמְקוֹם הַטּוֹטֶפֶת. וְלֹא בַסַּנְבּוּטִין. צוֹבְעִין תּוֹתְבָן. לֹא בַכָּבוּל. סֻכּוּסָה. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַתִּיר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם כָּהֲנָא. אַתְיָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר כְּרִבִּי. כְּמַה דְרִבִּי אָמַר. דָּבָר שֶׁהוּא טָמוּן מוּתָּר. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר. דָּבָר שֶׁהוּא טָמוּן מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
אתיא דרשב''א כרבי. דרבי נמי ס''ל דבר שהוא טמון מותר לצאת בו דלא חיישינן שמא תגלה שערה ותטלנו:
תני רשב''א מתיר בכבול זה והכי תני בתוספתא פ''ה כלל אמר ר' שמעון בן אלעזר כל נוי שלמטה משערה יוצאין בו למעלה משערה אין יוצאין בו:
לא בכבול. היא סכוסה הנתון תחת הטוטפת ומסכך למקום שעל המצח והטוטפת נתונה עליה:
ולא בסנבוטין. אלו חוטין הצובעים תותבן שיושבין על הטוטפת:
לא בטוטפת. מפרש ר' בון שהיא קיבטירה שמשימה בראש ובמקום הסמוך למצחה ולכך קרי טוטפת דבר שהוא נותן במקום הטוטפת שהיא למעלה מן המצח:
תַּכְשִׁיטִין לָמָּה הֵן אֲסוּרִין. אָמַר רִבִּי בָּא. עַל יְדֵי שֶׁהַנָּשִׁים שַׁחְצָנִיּוֹת וְהִיא מַתִּרָתָן לְהַרָאוֹתָן לַחֲבֵירָתָהּ וְהִיא שְׁכֵיחָה וּמְהַלֶּכֶת בָּהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
ע''י שהנשים שחצניות מתפארות הן ליוהרא. והיא מתרת אותן להראות לחברתה וחיישינן שהיא שוכחת ומהלכת כשכן בידה ד' אמות בר''ה:
תכשיטין. של אשה למה אסרו חכמים לו לאו משאוי חשיבי:
תַּנֵּי. אֵין יוֹצְאִין בְּאִיסְטֶמָּא. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים נֶאֱמְרוּ בְאִיסְטֶמָּא. אֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. וְאֵינָהּ מְטַמְאָה בִנְגָעִים. וְאֵין יוֹצְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אַף אֵין בָּהּ מִשּׁוּם עֲטָרָה לָכָּלּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ה:
באיסטמא. היא כמו מצנפת קטנה וקצרה שהאשה מכסה בה שערות הקטנות היוצאין מתחת קליעות שערה שקשרה:
אין בה משום כלאים. שהיא עשויה מלבדין ואינה טוויה:
ואין מיטמאין בנגעים. דבגד כתיב והאי לאו בגד מיקרי:
אף אין בה משום עטרה לכלות. שגזרו בפולמוס של טיטוס כדתנן בפרק בתרא דסוטה והאי לא חשיבה הוא:
אֵין רוֹאִין בַּמִּרְאֶה בַשַּׁבָּת. אִם הָֽיְתָה קְבוּעָה בַכּוֹתֶל. רִבִּי מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא. טַעֲמֵיהּ דְּהָדֵין דְּאָסַר. פְּעָמִים שֶׁהִיא רוֹאָה נֵימָא אַחַת לְבָנָה וְהִיא תוֹלְשָׁתָהּ וְהִיא בָאָה לִידֵי חִייוּב חַטָּאת. וְהָאִישׁ אֲפִילוּ בַחוֹל אָסוּר. שֶׁאֵינוֹ דֶרֶךְ כָּבוֹד. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הִתִּירוּ לְבֵית רִבִּי. שֶׁיְּהוּ רוֹאִין בַּמִּרְאֶה. וְשֶׁיְּהוּ מְסַפְּרִין קוֹמֵי. וְשֶׁיְּהוּ מְלַמְּדִין אֶת בְּנֵיהֶן יְווָנִית. שֶׁהָיוּ זְקוּקִין לַמַּלְכוּת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוּתָּר אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ יְווָנִית. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַכְשִׁיט לָהּ. שָׁמַע שִׁמְעוֹן בַּר בָּא וְאָמַר. בְּגִין דְּרִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי מַלְפָּה בְנָתֵיהּ יְווָנִית הוּא תָלֵי לָהּ בְּרִבִּי יוֹחָנָן. שָׁמַע רִבִּי אַבָּהוּ וְמַר. יָבֹא עָלַי אִם לֹא שְׁמַעְתִּיהָ מִן רִבִּי יוֹחָנָן.
Pnei Moshe (non traduit)
אין רואין במראה בשבת. תוספתא שם בתר האי דלעיל:
פעמים שהיא רואה נימא אחת לבנה וכו'. כשהיא קבועה בכותל אדהכי והכי מידכרה:
שאינה דרך כבוד. לאיש לתלוש הלבינות מתוך השחורות לפיכך אפי' בחול לא יסתכל במראה:
שלשה דברים התירו וכו' ושיהו מסתפרין קומוי. שער שלפני ראשם:
מפני שהיא תכשיט לה לשבח ולתפארת. ועיקר הטעם שאסרו ללמד יונית מפני המסירת היא כדאמר בהאי תלמודא סוף פ' בתרא דסוטה שלא ירגיל ע''י כך לחצר המלך וימסור ובאשה ליכא חשש דמסורת:
בגין דר' אבהו. חפץ הוא ללמד בתו יונית תולה הדבר בשם ר' יוחנן שמע ר' אבהו ואמר יבא עלי אם לא שמעתיה בפירוש מר' יוחנן. גי' זו עקרית ולא כדגריס בפ''ק דפיאה ובסוטה שם:
תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתַּא בֶּן שָׁאוּל. תַּכְשִׁיטִין אָסוּר לְשַׁלְּחָן. אָמַר רִבִּי מִינָא. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא לְשַׁלְּחָן. הָא לְלֹבְשָׁן מוּתָּר. תַּנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. וְאֶת הַפִּינַקְס וְאֶת הַקַּרְקָּשׁ וְאֶת הַמִּרְאֶה 34a לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. אָמַר רִבִּי בּוּן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶֶׁאָסוּר לְלוֹבְשָׁן. דְּתַנִּינָן. כָּל שֶׁנֵּיאוֹתִין בּוֹ בְיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתָן׃ אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁמּוּתָּר לְלוֹבְשָׁן יְהֵא מוֹתָּר לְשַׁלְּחָן. וּמַה הָדָא דְתַנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. וְאֶת הַקַּרְקָּשׁ וְאֶת הַמִּרְאֶה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. בְּשֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן תּוֹאַר כֶּלִי. עַד כְּדוֹן תַּכְשִׁיטִין שֶׁלְּזָהָב. וַאֲפִילוּ תַּכְשִׁיטִין שֶׁלְּכֶסֶף. אָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אָסוּר. אָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. מוֹתָּר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אֲנָא יְדַע רֵישָׁא וְסֵיפָא. טַלְייָן דַּקִּיקִין הַוְייָן מִתְרַבְּייָן בְּדָֽרְתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. אֲתָא וְשָׁאַל לָרִבִּי זְעִירָא. אֲמַר לֵיהּ. לָא תִיסוֹר וְלֹא תִישְׁרֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
אנא ידע רישא וסיפא. ראש הדבר של מעשה דלקמיה וסוף הדבר היאך השיב להן דטליין קטנים היו רגילין להתגדל בצד שער חצירו של ר' ירמיה והן שאלו ממנו ובא ושאל לר''ז וא''ל לא תאסור להן ולא תישרי בהדיא יעשו מה שיעשו והואיל ור' ירמיה היה מסופק בדבר לפיכך יש שהבינו ממנו שאסר ויש שהבינו שהתיר:
אמרין וכו'. אית דאמרי בשמיה אסור וא''ד מותר:
עד כדון תכשיטין של זהב. שאסור לשלחן בי''ט שאין הכל ראויין להשתמש בהן ואם אפי' תכשיטין של כסף אסור:
בשיש עליהן תואר כלי. כלו' תואר כלי של כיסוי וא''כ ראויין מתחלה לכך וקמ''ל דאע''פ שעיקר מלאכתן לאיסור הוא מ''מ כשיש להן תואר כלי לכסות מכסין בהן:
ומה הדא דתני וכו'. ומ''ט דשרי לטלטל את אלו הרי אינן ראוין למלאכתן דאין מסתכלין במראה בשבת וכן באינך אסורין להשתמש בהן למה שהן עשויין וא''כ מוקצין נינהו:
אמר ר' בון וכו'. על דברי ר' מנא קאי דמדייק מברייתא דר' חלפתא דמותר ללובשן וכי מתני' אמרה כן דאדרבה ש''מ דאסור ללובשן אפילו בי''ט דהא תנינן כל שניאותין וכו' ואם אומר את שמותר ללובשן א''כ יהא מותר לשלחן:
ואת הקרקש. הוא כלי שמקרקשין בו להשמיע את הקול. בברכות פ' הרואה הוה מקרקש ליה בת רב חסדא אמגוזי בלקני והרבה דומיהן. וכן את המראה כדי לכסות בהן את הכלים שהוא צריך לכסותן:
תני. בתוספתא פי''ד מטלטלין את השופר בשבת להשקות בו את התינוק:
לא אמרו אלא לשלחן. הוא דאסור הא ללובשן מותר לצאת בהן ולא גזרינן י''ט אטו שבת:
תכשיטין אסור לשלחן. ביום טוב לפי שאין הכל ראויין לכך והוא הוצאה שלא לצורך. וגרסינן להא לקמן בסוף פרק קמא דביצה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source