וְהַטּוֹחֵן. הָהֵן דִּשְׁחַק מֶלַח חֲסַף פִּילְפְּלִין חַייָב מִשּׁוּם טוֹחֵן. הָהֵן דִּחְשַׁר גִּיר גִּבְּסִין מוֹץ חוֹל עָפָר חַייָב מִשּׁוּם מְרַקֵּד. הָהֵן דִּגְבַל גִּיר גִּבְּסִין עָפָר קִילוֹרִין מָלוּגְמַא סַמְמָנִין חַייָב מַשּׁוּם לָשׁ. הַלָּשׁ וְהַמְקַטֵּף וְהָעוֹרֵךְ כּוּלְּהוֹן מִשּׁוּם לָשׁ. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. וְחַייָב עַל לִישָׁתָהּ וְעַל עֲרִיכָתָהּ וְעַל אֲפִייָתָהּ: וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא תַמָּן יֵשׁ לוֹ לַחֲלוֹק. חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. בְּרַם הָכָא אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אַתְּ חֲמִי אֲפִייָה תוֹלְדַת לְבִישּׁוּל וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא בְּגִין דְּתַנִּינָן סֶדֶר עִיסָּה תְּנִינָתָהּ עִמָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית חמי. על המתני' מתמה דקתני האופה בא וראה הרי האופה לא היה במשכן אלא מבשל בסממנין וא''כ מבשל הוא האב והאופה תולדה דמבשל ואת אמר הכין בתמיה. דאמאי לא קחשיב התנא להמבשל אלא בשביל דתנינן בשארי מלאכות שהן מסדר העיסה החורש והזורע תנינתה להאופה עמהן דסידורא דהעיסה נקיט ואתא:
אלא תמן יש לו לחלוק. כלומר שאני תמן דיש לו מן המקרא ללמד לחלק מדכתיב לא תעשה חמץ וכתיב לא תאפה חמץ אפייה בכלל היתה ויצאת להקיש אליה מה אפייה מעשה יחידית וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעשה יחידי והלכך חייב על כל אחת ואחת אבל לענין שבת מכיון שכולן מעין מלאכה אחת הן אינו חייב אלא אחת:
תמן אתה אומר. בפ''ה דמנחות כל המנחות נלושות בפושרין ומשמרין אותן שלא יחמיצו ואם החמיצו שיריה עובר בל''ת וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה על כל אחת ואחת בפני עצמה אלמא דלישה ועריכה כשתי מלאכות הן והכא את אומר הכין בתמיה:
ההן דגבל. זה שמגבל הגירגבסין שאמרנו או עפר או קילורין או למלוגמא או לסממנין חייב משום לש:
הלש. וקאמר דהמקטף את העיסה והעורך אותה כולן משום לש ומעין מלאכה אחת הן:
ההן דשחיק. זה שהוא שוחק מלח או חסף חרס או פלפלין חייב משום טוחן:
ההן דחשר. זה שהוא מרקיד גירגבסין. והוא מין גרתיקין המוזכר בפ' במה טומנין בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתיקון ושורין אותו עם מוץ חול ועפר או המרקד את המוץ והחול והעפר חייב בו משום מרקד וקמ''ל שאף שאין דרכן של אלו להרקיד אם הרקיד חייב:
רִבִּי זְעִירָא רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַמְשַׁמֵּר חַייָב מִשּׁוּם בּוֹרֵר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלֹא מִשׁוּם מְרַקֵּד. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בְּקַדְמִיתָא הֲוִינָן אָֽמְרִין. יְאוּת אָמַר רִבִּי זְעִירָא. וּמַה הַמְרַקֵּד קֶמַח מִלְּמַטָּן וְסוֹלֶת מִלְמַעֲלָן. אַף הַמְשַׁמֵּר יַיִן מִלְּמַטָּן וּשְׁמָרִים מִלְמַעֲלָן. וְלֹא הֲוִינָן אָֽמְרִין כְּלוּם. לָמָּה. שֶׁהוּתָר מִכְּלָל בְּרֵירָה הוּתָר מִכְּלָל שִׁימּוּר. הוּתָּר מִכְּלָל בְּרֵירָה בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ וּבְתַמְחוּי. וְהוּתָר מִכְּלָל שִׁימּוּר אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב: וְלֹא הוּתָר מִכְּלָל הַרְקָדָה. דָּמַר רִבִּי חֲנִינָא בֶּן יָקֶה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. 50b אֵין שׁוֹנִין אֶת הַקֶּמַח אֲבָל מַרְקִידִין לַאֲחוֹרֵי הַנָּפָה. אִין תֵּימַר מִשּׁוּם מְרַקֵּד הוּא. יְהֵא אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וּדְלֹא כְרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. אֲבָל בְּמַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ הִתִּירוּ. בְּעַייָא דָא מִילְּתָא. מָהוּ לְשַׁנּוֹת אֶת הַקֶּמַח לַאֲחוֹרֵי הַנָּפָה כְּרַבָּנִן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
המשמר. שנתן שמרים במשמרת לסננן בשבת חייב משום בורר:
ר' זעירא. משמיה דנפשיה לא אמר כן אלא מסתברא דאלא משום מרקד הוא שחייב:
בקדמיתא. בראשונה היינו אומרים דיאות אמר ר' זעירא דמשמר דומה למרקד הוא דמה מרקד קמח מלמעלן וסולת מלמטן. כצ''ל אף המשמר היין הוא מלמטן והשמרים נשארו מלמעלה אבל לא הוינן אמרינן כלום דעל כרחך משמר משום בורר הוא למה. לפי שמצינו שהותר מכלל ברירה בי''ט וכב''ה דאמרי בורר כדרכו וכו' וכן נמי מצינו שהותר מכלל שמירה בי''ט כדתנן בריש פ' תולין וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת בי''ט ואין נותנין לתלויה בשבת. אבל נותנין לתלויה ביו''ט ולא מצינו שהותר מכלל הרקדה בי''ט להיות מותר לרקד כדרכו דהא אמר ר''ח וכו' אין שונין את הקמח לחזור ולהרקיד אף מה שכבר הורקד אבל מרקידין ע''י שינוי לאחורי הנפה ואי אמרת דמשמר משום מרקד יהא אסור בי''ט כמו דמרקיד אסור כדרכו ואפי' לחזור ולשנות מה שנרקד:
אמר ר' יוסי בר' בון די לא כר' יהודה. כך היא הגי' בביצה. ואמרקידין לאחורי הנפה קאי וכלומר דלא מסתברא כי דלא אתיא אלא כר' יהודה דתני בברייתא בשם ר' יהודה אף מכשירי אוכל נפש התירו וכך הוא שם ומיהת ע''י שינוי דכל מה דאפשר למיעבד בשינוי עבדינן:
בעיא דא מילתא מהו. לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן. כלומר אבל אליבא דרבנן דר' יהודה דפליגי דלא התורה התורה אלא מלאכת אוכל נפש אבל לא במכשירין שאפשר לעשות מערב י''ט א''כ מיבעיא לן הדא מילתא דאימא לדידהו אסור לחזור ולשנות ולהרקיד הקמח ואפי' לאחורי הנפה:
הָהֵן דְּאַזִּין גִּיר קַרָדִין מְשִׁיח כילוס שָׁרֵי זִיפּוֹת שָׁרֵי מוסרין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה. הַמַּתִּיךְ אֵבֶר חַייָב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. הַצּוֹלֶה וְהַמְטַגֵּן הַשׁוֹלֵק וְהַמְעַשֵּׁן כּוּלְּהֹן מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. בִּישֵּׁל בַּחַמֵּי טִיבֵּרִיָּא מָהוּ. חִזְקִיָּה אָמַר. אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא. אָֽזְלִית לְקַיְסָרִין וּשְׁמַעִית רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם חִזְקִיָּה. לְחִזְקִיָּה צְרִיכָה לֵיהּ פֶּסַח שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בַּחַמֵּי טִיבֵּרִיָּא מָהוּ. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחָרָנָה אָמַר. מוּתָּר. מָאן דָּמַר. אָסוּר. אַל תֹּֽאכְל֤וּ מִמֶּ֨נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבוּשָּׁל בַּמָּ֑יִם. וּמָאן דָּמַר. מוּתָּר. כִּ֣י אִם צְלִי אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל כְּרָעָ֖יו וְעַל קִרְבּֽוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאן דאמר אסור. מדכתיב ובשל מבושל מכל מקום ואפי' בחמי טבריה ומ''ד מותר מדכתיב כי אם צלי אש ואש מיותר הוא אלא למידרש לדיוקא דמה שהיא מבושל על האש ולא צלי היא דאסרה התורה ולאפוקי המבשל בחמי טבריה דלא נקרא בישול:
אמר ר' מנא. אני לא שמעתי בשם חזקיה בהדיא לאיסור אלא כדאזלית לקיסרין שמעתי שר' זריקא אמר בשם חזקיה דלחזקי' צריכא ומספקא ליה וחושש הוא לאיסור:
הצולה וכו'. ואם בישל בחמי טבריה מהו:
המתיך. על האש את האבר חייב משום מבשל:
זיפות מוסרין. וכן מדבש הזיפות או משמן הבא ממוסק וקמ''ל דכל הני לא מיחזי כרפואה למיגזר משום שחיקת סממנין:
משיח בילוס שרי. אם הן כמשיחה מעורבת מלשון עיסה בלוסה מותר:
ההן דאזין. אזין כמו אסין מלשון אסיא כלומר שעושה לרפואה מהגירקררין והוא מלשון גוהרקי כדמצינו בפ' כל שעה הוה שייף ליה לברתיה בגוהרקי דערלה והן גרגרין שלא בישלו כל צרכן ומושחין בהן לרפואה:
כָּל אִילֵּין שִׁיעוּרַיָּא. אִם לְאוֹכְלִין. כִּגְרוֹגֶרֶת. אִם לִבְהֵמָה. כִּמְלוֹא פִי גְדִי. אִם לְבַשֵּׁל. כְּדֵי לְבַשֵׁל בֵּיצָה קַלָּה. [] אִם לֶאֱרוֹג. כִּמְלוֹא רוֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. אִם לִטְווֹת. כִּמְלוֹא רוֹחַב הַסִּיט כָּפוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל אילין שיעורייא שאמרו חכמים כדתנן לקמן אם לאוכלין וכו' וכלומר ובגוזז ג''כ אם לארוג שיעורו כאורג כמלא רוחב הסיט. ול''ג כפול וכדתנן בפ' האורג ואם לטוות שיעורו כטווה כמלא רחב הסיט כפול דכמו שצריך לו כך הוא בהגוזז את הצמר לכך:
הַצּוֹבְעוֹ. מַה צְבִיעָה הָֽיְתָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ מְשַׁרְבָּטִין בַּבְּהֵמָה בְּעוֹרוֹת אֵלִים מְאָדָּמִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא אָֽמְרָה. הָעוֹשֶׂה חַבּוּרָה וְנִצְרַר בָּהּ דָּם חַייָב. הַמְאַדֵּם אוֹדֶם בַּשָׂפָה חַייָב. הַמּוֹצִיא דָּם חַייָב מִשּׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם. הַצָּר צוּרָה. הָרִאשׁוֹן חַייָב מִשּׁוּם כּוֹתֵב וְהַשֵּׁינִי חַייָב מִשּׁוּם צוֹבֵעַ. חִיסֵּר בָּהּ אֶבֶר וּבָא אַחֵר וּגְמָרָהּ חַייָב מִשּׁוּם מַכֶּה בַפַּטִּישׁ. וְהַסּוֹחֵט וְהַמְכַבֵּס מְלָאכָה אַחַת הִיא. תַּנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר. הַצַּבָּעִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ עוֹשִׂין סְחִיטָה מְלָאכָה בִפְנֵי עַצְמָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁלְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אַרְבָּעִים מְלָאכוֹת אִינּוּן. וְנִיתְנֵי. לֹא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא מִילִּין דְּכָל עַמָּא מוֹדֵיי בָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הצובעו ומפרש מה צביעה היתה במשכן שהיו משרבטין בבהמה בשרביט הצבועה להכירה לזו שהופרשה לקרבן או כדרך שעשו להיוצא עשירי כדתנן בפ''ט דבכורות והיוצא עשירי סוקרו בסיקרא וכן היו צובעין בעורות אילים מאדמים:
הדא אמרה. מדקאמר דכל סימן מראה נקרא צובע ש''מ העושה חבורה ונצרר בה דם חייב משום צובע שניכר האודם וכן המאדם בצבע אדום ועושה אודם אפילו בשפה אחת לסימן ה''ז צובע:
המוציא דם. איידי דאיירי בחבורה קאמר נמי להא שאם הוציא הדם חייב עוד על הדם. משום נטילת נשמה שבאותו מקום שחבל בו שכל דם ודם כשנוטלו ה''ז כנטילת נשמה:
הצר צורה. ודרך הוא שאחד מסמן הצורה באבר או באיזה דבר ואח''כ נותן בהסימן הצבע שהוא רוצה הרי הראשון שעשה הסימן חייב משום כותב והשני הוא שחייב משום צובע דבצביעה זו אין הסימן של הראשון ניכר ולפיכך לא שייך אצלו אלא משום כותב. והלכך הוא דנקיט לה בשני בני אדם דבכה''ג משכחת לה תרתי חיובי ולא באחד:
חיסר בה אבר א' בהצורה ובא אחר וגמרה חייב השני משום מכה בפטיש:
והסוחט והמכבס מלאכה אחת היא. ואם עשה אותן כאחת אינו חייב אלא אחת:
תני. בתוספתא פרק עשירי:
הצבעים. שבירושלים היו עושין סחיטה מלאכה בפני עצמה. שלאחר שכיבסו כדי לצבוע סחטו וחשבו בחשבון להסחיטה בפ''ע:
על דעתיה דר' ישמעאל. משכחת לה לארבעים מלאכות וקשיא דניתני נמי במתניתין להסוחט שאינו בכלל המלבן שזהו מכבס ולדידיה סוחט לא הוי בכלל. ומשני לא אתינן מיתני במתני' אלא מילין דכ''ע מודים בהון ולאפוקי סוחט דלא אתיא אלא כהאי דר' ישמעאל:
הַמְנַפְּסוֹ. הָהֵן דְּנַפִּיס סִיב הוּצִּין גוֹמָא חַייָב מִשּׁוּם מְנַפֵּס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
המנפצו. ההן דנפיץ סיב של דקל או הוצין או גמי ומחלקו חייב משום מנפץ:
הַמְלַבְּנוֹ הָהֵן דִּמְגַפֵּר עָא לְמָנִין נחֲבָלִין אֶלִיקָה. הָדָא אִיתָּתָא דְּשָֽׁרְקָה אַפָּהּ דְּשָֽׁרְקָה מָעַזְלָהּ. הָהֵן חַייְטְא דִּיהַב חוּטָא גָּו פּוּמֵיהּ. רַב כֹּהֵן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין. הָמִיַינְטוֹן חַייָב מִשּׁוּם מְלַבֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אליקה. זה אחד מן מה שהכניסו במנין המלבן אם הוא מגפר את האליתא שתהא נוחה להדליק והגיפור שלה הוא כמלבן:
אליקא. מלשון הציתו את האש באליתות במסכת תמיד:
הדא איתתא דשרקה אפה. וכן האשה זו כשהיא שורקת פניה בכחול ובאיזה דבר ה''ז משום מלבן. או דשרקה מעזלה שלה עץ שטווה בו. בידיה טוו תרגומו בידהא מעזלא וכן הדין חייטא דיהיב חוטא גו פומיה מלבן את החוט ברוק שבפיו כולהו חייבין משום מלבן:
עאל מנין נהבלין. כלומר שנכנס ג''כ במנין שמנו נהבלין ועל שם מקומן נקרא כדאשכחן נהרבלאי מתנו:
המלבנו ההן דמגפר. זה שהוא מגפר בגפרית בכלל המלבן הוא:
הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. גָּזַז סְתָם מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הוֹצִיא דְיֹוֹ. אִם בְּקוֹלְמוֹס. כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. אִם לְהַגִּיהַּ. כְּדֵי לַהֲגוֹת אוֹת אַחַת. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר עוֹשֶׂה מָקוֹם לָקוֹפִיץ מִכָּן וּמִכָּן וְתוֹלֵשׁ הַשִּיעֵר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ. וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ אֶת הַשִּיעֵר 51a לִרְאוֹת מְקוֹם מוּם: רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַתּוֹלֵשׁ מִן הַקֳּדָשִׁים פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. רֵישׁ לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאִיתָפַּלְּגוֹן. הַתּוֹלֵשׁ בַּקֳּדָשִׁים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתָפַּלְּגוֹן. הַתּוֹלֵשׁ כְּנַף בָּעוֹף. הַמּוֹרְטָהּ וְהַקּוֹטְמָהּ. חַייָב מִשֵׁם שָׁלֹשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא פְלִיגִין. הַתּוֹלֵשׁ חַייָב מִשּׁוּם גוֹזֵז. הַמּוֹרְטָהּ חַייָב מִשּׁוּם מוֹחֵק. הַקּוֹטְמָהּ חַייָב מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. וְלָא דַמְייָא. עוֹף שֶׁאֵין לוֹ גִיזָה. תְּלִישָׁתָהּ הִיא גִיזָתָהּ. בְּרַם הָכָא אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּגָּזֵז. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנֵּי. תָּלַשׁ מִן הַמֵּיתָה חַייָב. תְּלִישָׁתָהּ זוֹ הִיא גִיזָתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תדע לך שהוא כן. דבמקום שאין מדרך לגזוז תלישה הויא כגיזה כדתני תלש מן המתה בקדשים חייב משום דתלישתה היא גזיזתה:
ולא פליגין. לישניה דר''ש בן לקיש אהדדי דהכא התולש חייב משום גוזז והמורט חייב משום ממחק והקוטמה שהוא גמר מלאכה משום מכה בפטיש דלא דמיא לדהתם דעוף שאין לו גיזה אחרת תלישתה היא גזיזתה ברם הכא בצאן קדשים עד שיגוז כדרך הגיזה:
מחלפה שיטתיה דר''ש בן לקיש. בהא דאיתפלגון דהכא אמר התולש לאו כגוזז הוא והא קאמר התולש כנף בעוף והמורטה לאחר שתלשה מורט את ראשון הדק הדק וקוטמו לשער מכאן ומכאן כדי להשים בכר וכסת חייב משום שלש כדמפרש לקמיה אלמא תולש כגוזז הוא:
ר''ש בן לקיש כדעתיה. דאשכחן דפליג בהדיא עם ר' יוחנן בהא:
התולש. ביד מן הקדשים פטור דאין בזה משום גיזוז דתלישה ביד לא הוי גזיזה:
תמן תנינן. בפ''ג דבכורות ר' יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ וכו' ותולש את השער וכו' ואין כאן משום לא תגוז בכור צאנך:
נישמעינה מן הדא. ברייתא אם הוציא דיו אם הוא בקולמוס כלומר סתם ולא נתכוין להגיה שיעורו ככותב ואם יש בו כדי לכתוב שתי אותיות חייב ואם נתכוין בהוצאה זו כדי להגיה שיעורו כדי להגות בו אות אחת כדין המגיה שזה משלים הוא וה''ה בגוזז את הצמר סתם דלטוות היא שעומד ושיעורו כטווה:
גזז סתם מהו. שיעורו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source