רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מִידַּת מִנְעָל לַקָּטָן. וּבִלְבַד קָטָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִנְעוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד קטן שהוא יודע לנעול. את המנעל שלו אבל לא בקטן ביותר שאין מדת מנעלו כלום:
הוציא דיו וכו' כדפרישית במתני':
תמן תנינן. בפ' י''ב דפרה אוחז הוא הטהור בקרדום הטמא ובכנפו ומזה עליו ואע''פ שיש עליו כדי הזייה טהור וכמה יהא במים ויהא בהם כדי הזייה כדי שיטבול ראשי גבעולים ויזה וכלו' חוץ ממה שהאזוב בולע:
ר' ירמיה בעי. וכי לא מסתברא שאם היה בכלי שצריך יותר מזה ודומיא להא דאמרי' גבי דיו לענין הוצאה ואנן סתמא תנן כדי שיטבול ומשמע אפי' הן בכלי:
גֶּמִי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלוּי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. הָדָא דָאַתְּ אָמַר 55b בָּהֵין גַּווַיָא. בְּרֵם בָּהֶן בַּרַייָא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי בָתִּים לְנָפָה וְלִכְבָרָה. תַּנֵּי. הוּצִּין כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹזֶן לִקְפִיפָה מִצְרִית. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּאִילֵּין רַכִּיכַיָּא. בְּרַם בָּאִילֵּין קַשִּׁייָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת צְפוֹרָא. הוֹצִיא כְלֵי נְצָרִים חַייָב. תּוֹרֵי דֶקֶל שְׁנַיִם. זְמוֹרוֹת לִנְטִיעָה שְׁתַּיִם. אִם לִבְהֵמָה כִּמְלוֹא פִי גְדִי. אִם לָעֵצִים כְּשִׁיעוּר הָעֵצִים. הוֹצִיא שְׁנֵי נִימִין מִזְּנַב הַסּוּס מִזְּנַב הַפָּרָה חַייָב. שֶׁכֵּן מַתְקִינִין אוֹתָן לַנִּשְׁבִּין. זִיפֵי חֲזִיר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁתַּיִם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אַחַת. מָאן דְּאָמַר. שְׁתַּיִם. בְּאִילֵּין רַכִּיכָתָא. מָאן דְּאָמַר. אַחַת. בָּאִילֵּין קַשִּׁייָתָא. גַּלָעִינִין לִנְטִיעָה שְׁתַּיִם. אִם לִבְהֵמָה כִּמְלוֹא פִי חֲזִיר. כַּמָּה הוּא מְלֹא פִיו. אַחַת. אֲחֵרִים אוֹמְרִים. חֶשְׁבּוֹן חָמֵשׁ. הוֹצִיא סִיאָה אֵזוּב וְקוּרְנִית. אִם לָאוֹכְלִין כִּגְרוֹגֶרֶת. אִם לִבְהֵמָה כִּמְלוֹא פִי גְדִי. אִם לָעֵצִים כְּשִׁיעוּר הָעֵצִים. אִם לְהַזָּייָה כְשִׁיעוּר הַזָּייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
חשבון חמש. אם הוציא הגרעינן לחשבון שיעורן בחמש משום שבחמש ראויין הן לסימן החשבון כדרך שעושין לסימן האחת הראשונה היא סימן לעשיריות והשניה הוא למאות והשלישית לאלפים והד' לרבבה והחמישי' למאה אלפים ומכאן ואילך א''צ לסימן אלא חוזרין וכופלין:
אם להזייה של אפר פרה שמזין באזוב והן ג' גבעולין:
קלף וכו' הדא דאת אמר בקולף פני העור כדפרישית במתני' שחולק את העור לשנים ופני העור זהו החלק שכנגד הבשר וקולף זה של צד הבשר ומתקנו שיהא ראוי לכתוב עליו ולפיכך נקרא קלף וזה שיעורו בפרשה קטנה שבתפילין:
ברם בהון דוכסוסטין כדי לכתוב וכו'. כלו' דקמ''ל דאפילו כותב הוא בצד הבשר אלא שלא חילק את העור מתחלה נקרא כולו דוכסוסטוס ושיעורו כשיעור דוכסוסטוס ממש כדי לכתוב עליו שתי פרשיות שבמזוזה:
זיפי חזיר. הן הנימין מהשדרה של חזיר ועומדות שורות שורות:
באילין רכיכתא. שהאחת אינה ראויה לרצענין כעין שעושין בראש החוט של התפירה אא''כ היא קשה:
הדא דאת אמר בהין גוויא. בזו הקליפה הפנימית של הגמי אבל בהחיצונה ועושין ממנו סביבות הנפה והכברה כדי לעשות שני בתים לנפה ולכברה מפני שהוא קשה ואינה ראויה לתלאי:
תני. בתוספתא פ''ט וכן להא דלקמן:
הדא דאת אמר באילין שהן רכות וראויות לעשית מהן אוזן אבל באלו הקשות כדי לעשות צפירה והיא שעושין סביבות הכפיפה למעלה לשפה:
כלי נצרים. סיב שעושין ממנו כלי נצרים:
תורי דקל. הן השורות שסביבות הדקל והוא כעין הסיב:
זמורות. של עצי הגפנים:
אם לבהמה. כשהן רכות וראויות למאכל בהמה:
כשיעור העצים שהוא אם לתקן כל שהן ואם להיסק כדי לבשל ביצה קלה:
לנשבין. סביבות הנפה לחזק אותה:
הוצין. שעושין מהן מסיפס למחיצה:
הַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין. תַּנֵּי. הוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין. עַד שֶׁלֹּא הַרְאֵהוּ לְמוֹכָס חַייָב. מִשֵּׁהַרְאֵהוּ לְמוֹכָס פָּטוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַף מִשֵּׁהַרְאֵהוּ לְמוֹכָס חַייָב. שֶׁהוּא רָאוּי לְהַרְאֵהוּ לְמוֹכָס אַחֵר. הוֹצִיא שְׁטַר חוֹב. עַד שֶׁלֹּא הַרְאֵהוּ לְבַעַל חוֹב חַייָב. מִשֵּׁהַרְאֵהוּ לְבַעַל חוֹב פָּטוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַף מִשֵּׁהַרְאֵהוּ לְבַעַל חוֹב חַייָב. שֶׁהוּא רָאוּי לְהַרְאֵהוּ לְבַעַל חוֹב אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
להראותו למוכס אחר. חזי דגברא דפרע מוכסא אנא:
לבעל חוב אחר. שרוצה ללות הימנו ולומר חזי דגברא דפרע אנא:
נְייָר מָחוּק. תַּנֵּי. אִם יֵשׁ בּוֹ חָלָק כְּדֵי לִכְתוֹב שָׁתֵי אוֹתִיּוֹת חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
אם יש בו חלק וכו'. וקמ''ל דלא תימא מקום החלק בטל הוא לגביה דכוליה מחוק הוא:
משנה: עוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמִיעַ. דּוֹכְסוֹסְטוֹס כְּדֵי לִכְתוֹב עָלָיו מְזוּזָּה. קְלַף כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁהוּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. דְּיוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. כְּחוֹל כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת. זֶפֶת וְגָפְרִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. שַׁעֲוָה כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
זפת וגפרית כדי לעשות נקב בגמרא קאמר במזניק שנו כלומר שמדרך שסותמין את החבית וזופין אותה בזפת ובגפרית שלא יצא היין דרך הסדקין ועושין נקב קטן בהן. שיהא זונק היין דרך הנקב כשהוא רוצה ואם יש בו כדי לעשות נקב קטן כזה זהו שיעור הוצאתן:
מתני' עור כדי לעשות קמיע. אם הוא מעובד קצת כגון שהיה מלוח אבל עדיין לא נעשה בקמח ולא נתעבד בעפצים בזה שיעורו כדי לעשות ממנו קמיע ואם לא נתעבד כלל ועדיין הוא רך שיעורו כדי לצור בו משקלות קטנה שמשקלה שקל ואם הוא עשוי בקמח אבל עדיין לא נתעבד בעפצים שיעורו כדי לכתוב עליו את הגט ואם הוא מעובד כל צרכו שיעורו בחמשה על חמשה:
דוכסוסטוס. מדרך הוא שחולקין את העור לשנים והצד שהוא כנגד השער נקרא דוכסוסטוס וראוי לכתוב עליו מזוזה שמצותה בדוכסוסטוס והצד השני שהוא כנגד הבשר נקרא קלף וכותבין עליו תפילין ושיעורו כדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין שהוא שמע ישראל. ולהכי נקיט לפרש שהוא שמע ישראל לאשמעינן שמשערין בכתב קטנה של תפילין ובפרשה קטנה שבהן וכלומר דאע''ג דבמזוזה נמי אית בה פרשת שמע ישראל לא משערינן בה מפני שרגילין לכתוב כתב של מזוזה יותר גדול מבשל תפילין ואנן אזלינן לחומרא בכל שיעורי שבת במידי דשייכא לכך ולכך ושכיחא לתרוייהו והא קמ''ל במאי דשנה של תפילין ושהיא שמע ישראל:
דיו כדי לכתוב שתי אותיות. והיינו אם הוציא אותו בקולמוס אבל אם הוציאו בכלי בפני עצמו צריך יותר ובכדי שיעלה ממנו על הקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות והכי קאמר בגמרא:
שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן. לסותמו:
הלכה: ג'. עוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמִיעַ כול'. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כְּדֵי לִיתֵּן עַל הַקָּמִיעַ. מָאן דְּאָמַר. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמִיעַ. בָּהֵין רַכִּיכָה. וּמָאן דְּאָמַר. כְּדֵי לִיתֵּן עַל הַקָּמִיעַ. בָּהֶין קַשְׁייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אית תניי תני כדי ליתן על הקמיע. ולא כדי לעשות כדתני במתני' ומפרש לה דמ''ד כדי לעשות קמיע מיירי בההן רכיכה דהואיל שהוא רך ראוי לעשות הקמיע עליו ומ''ד כדי ליתן על הקמיע ולכרוך בו מיירי בזה שהוא קשה ואינו ראוי אלא לכרוך בו:
קֶלַף כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִלִּין שֶׁהִיא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּקוֹלֵף פְּנֵי הָעוֹר. בְּרַם בְּהֵין דּוּכְסוֹסְטוֹן. כְּדֵי לִכְתוֹב עָלָיו שְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת שֶׁבִּמְזוּזָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
חשבון חמש. אם הוציא הגרעינן לחשבון שיעורן בחמש משום שבחמש ראויין הן לסימן החשבון כדרך שעושין לסימן האחת הראשונה היא סימן לעשיריות והשניה הוא למאות והשלישית לאלפים והד' לרבבה והחמישי' למאה אלפים ומכאן ואילך א''צ לסימן אלא חוזרין וכופלין:
אם להזייה של אפר פרה שמזין באזוב והן ג' גבעולין:
קלף וכו' הדא דאת אמר בקולף פני העור כדפרישית במתני' שחולק את העור לשנים ופני העור זהו החלק שכנגד הבשר וקולף זה של צד הבשר ומתקנו שיהא ראוי לכתוב עליו ולפיכך נקרא קלף וזה שיעורו בפרשה קטנה שבתפילין:
ברם בהון דוכסוסטין כדי לכתוב וכו'. כלו' דקמ''ל דאפילו כותב הוא בצד הבשר אלא שלא חילק את העור מתחלה נקרא כולו דוכסוסטוס ושיעורו כשיעור דוכסוסטוס ממש כדי לכתוב עליו שתי פרשיות שבמזוזה:
זיפי חזיר. הן הנימין מהשדרה של חזיר ועומדות שורות שורות:
באילין רכיכתא. שהאחת אינה ראויה לרצענין כעין שעושין בראש החוט של התפירה אא''כ היא קשה:
הדא דאת אמר בהין גוויא. בזו הקליפה הפנימית של הגמי אבל בהחיצונה ועושין ממנו סביבות הנפה והכברה כדי לעשות שני בתים לנפה ולכברה מפני שהוא קשה ואינה ראויה לתלאי:
תני. בתוספתא פ''ט וכן להא דלקמן:
הדא דאת אמר באילין שהן רכות וראויות לעשית מהן אוזן אבל באלו הקשות כדי לעשות צפירה והיא שעושין סביבות הכפיפה למעלה לשפה:
כלי נצרים. סיב שעושין ממנו כלי נצרים:
תורי דקל. הן השורות שסביבות הדקל והוא כעין הסיב:
זמורות. של עצי הגפנים:
אם לבהמה. כשהן רכות וראויות למאכל בהמה:
כשיעור העצים שהוא אם לתקן כל שהן ואם להיסק כדי לבשל ביצה קלה:
לנשבין. סביבות הנפה לחזק אותה:
הוצין. שעושין מהן מסיפס למחיצה:
דְּיוֹ. הוֹצִיא דְיוֹ. אִם בְּקוֹלְמוֹס. כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. אִם בְּכֶלִי צָרִיךְ יוֹתֵר. תַּמָּן תַּנִּינָן. כַּמָּה יְהֵא בַמַּיִם וְיִהְיֶה בָהֶם כְּדֵי הַזָּיָה. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. לֹא מִסְתַּבְּרָא. אִם בְּכֶלִי צָרִיךְ יְתִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד קטן שהוא יודע לנעול. את המנעל שלו אבל לא בקטן ביותר שאין מדת מנעלו כלום:
הוציא דיו וכו' כדפרישית במתני':
תמן תנינן. בפ' י''ב דפרה אוחז הוא הטהור בקרדום הטמא ובכנפו ומזה עליו ואע''פ שיש עליו כדי הזייה טהור וכמה יהא במים ויהא בהם כדי הזייה כדי שיטבול ראשי גבעולים ויזה וכלו' חוץ ממה שהאזוב בולע:
ר' ירמיה בעי. וכי לא מסתברא שאם היה בכלי שצריך יותר מזה ודומיא להא דאמרי' גבי דיו לענין הוצאה ואנן סתמא תנן כדי שיטבול ומשמע אפי' הן בכלי:
כּוֹחֵל כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. שֶׁכֵּן אִשָּׁה כּוֹחֶלֶת אַחַת מֵעֵינֶיהָ וְיוֹצֵא לַשּׁוּק. אָמַר רִבִּי אָבוּן. 56a אֲפִילוּ זוֹנָה שֶׁבַּזּוֹנוֹת אֵינָהּ עוֹשָׂה כֵן. אֶלָּא שֶׁכֵּן אּשָּׁה חוֹשֶׁשֶׁת אַחַת מֵעֵינֶיהָ וְכוֹחֶלֶת חֲבֵירָתָהּ וְיוֹצֵא לַשּׁוּק. אָמַר רִבִּי מָנָא. מַה תַנָּא. חוֹשֶׁשֶׁת. אֶלָּא שֶׁכֵּן אִשָּׁה כּוֹחֶלֶת אַחַת מֵעֵינֶיהָ וּמְטַמֶּנֶת חֲבֵירָתָהּ וְיוֹצֵא לַשּׁוּק. לִבַּבְתִּ֨ינִי֙ בְּאַחַ֣ת מֵעֵינַ֔יִךְ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. שֶׁכֵּן אִשָּׁה סוּמָה בְּאַחַת מֵעֵינֶיהָ וְכוֹחֶלֶת חֲבֵירָתָהּ וְיוֹצֵא לַשּׁוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
כחול וכו' שכן אשה כוחלת. לפעמים אפי' אחת מעיניה להתקשט ויוצאה לשוק והלכך שיעורו בעין אחת אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן להתקשט בעין אחת וכלו' דאי אזלת בתר העושים להתקשט א''כ מדרכן של אלו לכחול שתי העינים ואפי' היא זונה שבזונות ומופקרת לכל אף בלא קישוט כל כך מכל מקום מקפדת לכחול שתיהן ואמאי משער התנא בעין אחת. אלא היינו טעמא שכן אשה כשהיא חוששת באחת מעיניה ואינה יכולה לכחול אותה כוחלת היא עין אחרת שלה ויוצאת כך לשוק:
אמר ר' מנא מה. בתמיה וכי תנא חוששת בעיניה במתני' אלא כך הוא שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ומטמנת השניה ויוצאת כך לשוק ודרך הצנועות לעשות כן מפני שהולכות מעוטפות ואינן מולות אלא עין אחת כדי לראות וכהאי דכתיב לבבתני באחת מעיניך אלמא שמדרך הצנועות כך הוא:
שכן אשה סומא באחת מעיניה. ועושה נמי כן שכוחלת את השניה:
זֶפֶת וְגָפְרִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר. בִּמְזַנֵּיק שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
במזניק שנו. כדפרישית במתני':
שַׁעֲוָה כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן: תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי סֶדֶק קָטָן.
Pnei Moshe (non traduit)
על פי סדק קטן. לאו נקב ממש אלא ע''ג סדק שהיא יותר קטן מהנקב:
משנה: דֶּבֶק כְּדֵי לִתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁבְשֶׁבֶת. חַרְסִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּטְפּוּט. סוּבִּין כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. סִיד כְּדֵי לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כִּלְכּוּל. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַנְדִּיפִי׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אדמה. טיט עב נקרא אדמה ודרך לחתום בה המרצופין והן השקין של עורות:
אנדיפי. היא בת צידעא שטופלין על הפדחת להסיר את שערות הקטנות והדקות והל' כת''ק:
כדי לעשות כלכול. נקראת צידעא שטופלין הצדעין טינפל''א בלע''ז להשכיב את השיער:
כחותם האיגרות. שהיא פחות מחותם המרצופין והלכה כחכמים:
כדי לזבל כרישה. והוא פחות מקלח של כרוב והלכה כחכמים:
חול הגס. שדרך שמערבין אותן עם הסיד לחזק:
כדי ליתן על מלא כף של הסיידין:
כדי לעשות קולמוס. שיגיע לראשי אצבעותיו:
אם היה עבה או מרוסס. שבורה ואינה ראויה לקולמוס שיעורה כעצים כדי לבשל בה ביצה קלה שבבצים והיא ביצת תרנגולת שהיא קלה להתבשל יותר משאר בצים והיינו כגרוגרת מביצה קלה וכשהיא כבר טרופה מעורבת בשמן ונתונה באילפס שממהרת היא להתבשל:
כדי לסוד קטנה שבבנות. דרך הבנות כשמגיעין לפרקן ולא בא להן האורח טופלות אותן בסיד שיהא האורח ממהר לבא וג''כ להשיר את השער. ויש מפרשין לסוד אצבע קטנה שבבנות מפני שדרך לסוד אותן להשיר את השער ולעדן הבשר וטופלין אברים אברים כדי שלא יזיק להן הסיד:
מתני' דבק כדי ליתן בראש השבשבת. קנה של ציידין ועושין כעין דף קטן בראשו ומשימין עליו דבק כדי שהעוף הבא עליו יהא נדבק בו:
חרסית. מפרש בגמרא חוורא והוא מה שחופרין בהקרקע ומוציאין משם כעין סיד לבן ועושין ממנו הכור של צורפי הזהב שמתיכין בו ושיעורן כדי לעשות הפי של הכור:
כדי לעשות פטפוט. הוא הרגל למושב הכור:
סובין. דרך לתת סובין על פי הכור שמתיכין בו הזהב או הכסף:
הלכה: ד. מָהוּ חַרְסִית. חִווְרָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. עָפָר כְּדֵי לְכַסּוֹת בּוֹ דַּם צִפּוֹר קְטַנָּה. תַּנֵּי שְׁמוּאֵל. עָפָר וָאֶפֶר כְּדֵי לְכַסּוֹת בּוֹ דַּם צִפּוֹר קְטַנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
תני שמואל. ובדבי שמואל תני שהעפר והאפר שיעורן כדי לכסות וכו':
גמ' מהו חרסית חוורה. כדפרישי' במתני':
גמ' לקישרי אצבעותיו. ומשום דרבי יוחנן אמר סתם הלכך בעי רבי זעירא איזה קישרי דניחא אם נפרש עד הכא כמו שהיה מראה לפני בני בה''מ עד קשר הראשון או דילמא עד הכא והיינו למעלה עד קשר השני:
תמן תנינן. בפ' י''ג דכלים מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק. יש כלי שראשו אחד חד כקולמוס לכתוב על הפנקס וראשו אחד עב וחלק למחוק בו הכתב ולחזור ולכתוב כפי מה שהוא צריך ואם ניטל ראשו אחד עדיין כלי הוא וטמא מפני שראוי עדיין בשביל ראש השני שנשאר ובעי נמי ר' זעירא ניחא עד הכא אם ניטל צד הכותב עד כדי אחיזה כקשר הראשון או דילמא אפילו עד הכא שאף אם ניטל עד כדי אחיזה במקום הקשר השני. ולא איפשיטא ליה:
כל ביצה דתנינן בכלים. בפ' י''ז דכלים ושנינו שם כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית וזהו על כל מקום ששנינו שיעורו כביצה כגון לטומאת אוכלין וכיוצא בו מיתפרשא כביצה ממש לבד מה ששנינו בשיעורי שבת כביצה לאו ביצה ממש אלא כגרוגרת מכביצה ומפורש היא מאיזה ביצה:
תַּנֵּי. חֶרֶשׂ כָּל שֶׁהוּ גֶּמִי כָל שֶׁהוּ מוּתָּר לְטַלְטְלָן בְּתוֹךְ הַבַּית. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. וּבִלְכַד מִן הַמּוּכָן. וְתַנֵּי כֵן. מְגוּפַת חָבִית וְחַרְסֶיהָ מוּתָּר לְטַלְטְלָן בְּתוֹךְ הַבַּית. הִשְׁלִיכָן לָאַשְׁפָּה אָסוּר לִיגַּע בָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד מן המוכן. שתהא דעתו עליהן ולאפוקי אם השליכן לאשפה וכדתני כן וכו':
חרש כל שהוא וכן הגמי כל שהוא מותר לטלטלן בתוך הבית. בשבת מפני שראוין לכסות בהן את הרוק וכיוצא בו:
אָמַר רִבִּי. נִרְאִין דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בְּעָשׂוּי כְבֵיצָה. וְדִבְרֵי רִבִּי נְחֶמְיָה בְחָבוּט.
Pnei Moshe (non traduit)
בעשוי כביצה. חתיכה עבה שראויה לכלכול ודברי ר' נחמיה בחבוט הסיב במים ונימוח הוא שראוי להנדיפי:
אמר רבי וכו'. כך היא בתוספתא פ''ט:
משנה: אֲדָמָה כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִים דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כְּחוֹתַם הָאִיגְּרוֹת. זֶבֶל וְחוֹל דַּק כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁל כְּרוּב דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵישָׁה. חוֹל הַגַּס כְּדֵי לִיתֵּן עַל מְלֹא כַף סִיד. קָנֶה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קולְמוֹס. אִם הָיָה עָבֶה אוֹ מְרוּסָּס כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָאִילְפָס׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אדמה. טיט עב נקרא אדמה ודרך לחתום בה המרצופין והן השקין של עורות:
אנדיפי. היא בת צידעא שטופלין על הפדחת להסיר את שערות הקטנות והדקות והל' כת''ק:
כדי לעשות כלכול. נקראת צידעא שטופלין הצדעין טינפל''א בלע''ז להשכיב את השיער:
כחותם האיגרות. שהיא פחות מחותם המרצופין והלכה כחכמים:
כדי לזבל כרישה. והוא פחות מקלח של כרוב והלכה כחכמים:
חול הגס. שדרך שמערבין אותן עם הסיד לחזק:
כדי ליתן על מלא כף של הסיידין:
כדי לעשות קולמוס. שיגיע לראשי אצבעותיו:
אם היה עבה או מרוסס. שבורה ואינה ראויה לקולמוס שיעורה כעצים כדי לבשל בה ביצה קלה שבבצים והיא ביצת תרנגולת שהיא קלה להתבשל יותר משאר בצים והיינו כגרוגרת מביצה קלה וכשהיא כבר טרופה מעורבת בשמן ונתונה באילפס שממהרת היא להתבשל:
כדי לסוד קטנה שבבנות. דרך הבנות כשמגיעין לפרקן ולא בא להן האורח טופלות אותן בסיד שיהא האורח ממהר לבא וג''כ להשיר את השער. ויש מפרשין לסוד אצבע קטנה שבבנות מפני שדרך לסוד אותן להשיר את השער ולעדן הבשר וטופלין אברים אברים כדי שלא יזיק להן הסיד:
מתני' דבק כדי ליתן בראש השבשבת. קנה של ציידין ועושין כעין דף קטן בראשו ומשימין עליו דבק כדי שהעוף הבא עליו יהא נדבק בו:
חרסית. מפרש בגמרא חוורא והוא מה שחופרין בהקרקע ומוציאין משם כעין סיד לבן ועושין ממנו הכור של צורפי הזהב שמתיכין בו ושיעורן כדי לעשות הפי של הכור:
כדי לעשות פטפוט. הוא הרגל למושב הכור:
סובין. דרך לתת סובין על פי הכור שמתיכין בו הזהב או הכסף:
הלכה: ה. קָנֶה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קולְמוֹס כול'. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהוּא שֶׁיְּהֵא מַגִּיעַ לְקִישְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. נִיחָא עֲד הָכָא. דִּלְמָא עַד הָכָא. תַּמָּן תַנִּינָן. מַכְתֵּב שֶׁנִּטַּל הַכּוֹתֵב טָמֵא מִפְּנֵי הַמּוֹחֵק. נִטַּל הַמּוֹחֵק טָמֵא מִפְּנֵי הַכּוֹתֵב. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. נִיחָא עֲד הָכָא. דִּלְמָא עַד הָכָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל בֵיצָה דָּתַנִּינָן בְּכֵלים כְבֵיצָה מַמָּשׂ. בַּשַּׁבָּת בִּגְרוֹגֶרֶת מִכְּבֵיצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תני שמואל. ובדבי שמואל תני שהעפר והאפר שיעורן כדי לכסות וכו':
גמ' מהו חרסית חוורה. כדפרישי' במתני':
גמ' לקישרי אצבעותיו. ומשום דרבי יוחנן אמר סתם הלכך בעי רבי זעירא איזה קישרי דניחא אם נפרש עד הכא כמו שהיה מראה לפני בני בה''מ עד קשר הראשון או דילמא עד הכא והיינו למעלה עד קשר השני:
תמן תנינן. בפ' י''ג דכלים מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק. יש כלי שראשו אחד חד כקולמוס לכתוב על הפנקס וראשו אחד עב וחלק למחוק בו הכתב ולחזור ולכתוב כפי מה שהוא צריך ואם ניטל ראשו אחד עדיין כלי הוא וטמא מפני שראוי עדיין בשביל ראש השני שנשאר ובעי נמי ר' זעירא ניחא עד הכא אם ניטל צד הכותב עד כדי אחיזה כקשר הראשון או דילמא אפילו עד הכא שאף אם ניטל עד כדי אחיזה במקום הקשר השני. ולא איפשיטא ליה:
כל ביצה דתנינן בכלים. בפ' י''ז דכלים ושנינו שם כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית וזהו על כל מקום ששנינו שיעורו כביצה כגון לטומאת אוכלין וכיוצא בו מיתפרשא כביצה ממש לבד מה ששנינו בשיעורי שבת כביצה לאו ביצה ממש אלא כגרוגרת מכביצה ומפורש היא מאיזה ביצה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source