אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. רָאוּ אוֹתוֹ יוֹצֵא וּמְלַקֵּט עֲשָׂבִים אֵין אַתְּ זָקוּק לוֹ. תַּמָּן אֵין לוֹ צוֹרֶךְ בָּעֲשָׂבִים. הָכָא יֵשׁ לוֹ צוֹרֶךְ כִּיבּוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא כן תני ראו אותו להקטן יוצא ומלקט עשישים בשבת אין אתה זקוק לו להפרישו ואמאי קתני אין שומעין לו:
תמן אין לו צורך בעשבים וכו'. בלשון תמיה מיתפרשא בשלמא התם וכי אין לו צורך בעשבים הא מסתמא כשלקט אותן לאיזה צורך שלו הוא מלקטן ולפיכך אין אתה זקוק לו שעושה מדעת עצמו הוא ברם הכא יש לו צורך כבוי בתמיה וקטן בכבוי מאי איכפית ליה אלא ודאי בעושה על דעת אביו מיירי ולפיכך אין שומעין לו:
ועל צואה של קטן. ופריך ולא למאכל תרנגולין אינון וא''כ מותר להוציאו להדיא או להאכיל לתרנגולין ואמאי יכפה הכלי עליו:
תפתר באילן רכיכה. שהיא רכה ביותר ושלא יבואו לידי מירוח בשיתן לפני התרנגולים ימרחו וילכלכו את הבית:
אמרו לו וכו'. תוספתא הוא בפי''ד דגריס שם שהזקנים שאלו לר''ג מה אנו לירד ואמר להן וכו' והאי וירדו וכו' דקתני אחרי שהתיר להן ר''ג הוא:
סליק פרקא
הלכה: נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת. בִּימֵי רִבִּי אִמִּי נָֽפְלָה דְלֵיקָה בַּכְּפָר. אַפִּיק רִבִּי אִימִּי כְּרוּז בְּשׁוּקֵי דַאֲרָמָאֵי וָמַר. מָאן דַּעֲבַד לָא מַפְסִיד. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. סַכָּנָה הָֽייְתָה. אִם הָֽיְתָה סַכָּנָה אֲפִילוּ רִבִּי אִמִּי יַטְפֵּי. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה אֵין אוֹמְרִין. יֵיעָשׂוּ דְבָרִים הַלָּלוּ בַּנָּשִׁים וּבִקְטַנִּים. אֶלָּא אֲפִילוּ בִּגְדוֹלִים אֲפִילוּ בִּיִשְׂרָאֵל. מַעֲשֶׂה שֶׁנָּֽפְלָה דְלֵיקָה בַּחֲצַר יוֹסֵי בֶּן סִימַאי בְּשִׁיחִין. וְיָֽרְדוּ בְנֵי קַיצְרָה שֶׁלְצִיפּוֹרִין לְכַבּוֹת וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶן. אָמַר לָהֶן. הַנִּיחוֹ לַגַּבַּאי שֶׁיִּגְבֶּה חוֹבוֹ. מִיַּד קָשַׁר עַלָיו הֶעָנָן וְכִיבָּהוּ. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שָׁלַח לְכָל חַד מֵהֶם סֶלַע וּלְאִיפַּרְכוֹס שֶׁלָּהֶן חֲמִשִּׁים דֵּינָר. אָֽמְרוּ חֲכָמִים. לֹא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן. חַד נַפְּתִּי הֲוָה בִּמִגוּרָה דְּרִבִּי יוֹנָה. נְפִילַת דְלֵיקָה בִּמִגוּרָה דְּרִבִּי יוֹנָה. אֲזַל הַהוּא נַפְּתַּייָה בְעֵי מִטְפַּייְתָהּ וְלָא שָֽׁבְקֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. בַּגְרָךְ מִדְּלִי. אֲמַר לֵיהּ אִין. וְאִישְׁתְּזִיב כּוּלַּהּ. רִבִּי יוּדָן דִּכָפַר אִימִּי 81b פָּרַס גּוּלְתֵּיהּ עַל גָּדִישָׁא וְנוּרָה עָֽרְקָא מִינָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כופין וכו'. וקאמר דיבא הדא כהאי דאמר וכו' כדגרסינן לה לעיל סוף פרק האורג וע''ש ובמקום המצוין שם:
גמ' לצורכו ולצורך ישראל. מהו דשרי להשתמש בו מכיון דעשה הנכרי גם לצורך עצמו:
שמואל איקבל. נתארח אצל פרסי אחד נתכבה הנר והלך הפרסי והדליקו והפך שמואל פניו וכיון שראהו להפרסי שמתעסק בשטרותיו לפני הנר ידע שלא בשבילו הדליקו אלא בשביל עצמו בלבד והפך שמאל פניו כלפי הנר וא''כ הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור שהרי בתחלה היה סבור שמואל שגם לצורכו הדליקו ולא רצה ליהנות ממנו עד שראה שבשביל עצמו בלבד הדליקו:
שנייא היא. וכו' כלומר דלעולם לצורך שניהם נמי שרי ומעיקרא עשה זה מפני ד''א כשראה שהדליק בעצמו והוא הבעל הבית ושלא יהא נראה שבשביל האורח הדליקו ואין זה דרך ארץ להטריח על האדם לצאת מביתו בשביל האורח וא''ל רבי אליעזר לר' יונה אם משום שאין מטריחין וכו' וא''כ למה הוצרך שמואל להפוך אפו בשביל כך היה לו לעשות עצמו כאלו אין צורך לו להנר בלבד ולא להפוך פניו ולהראות שאין רוצה כלל ליהנות ממנו:
חד נפתי. משם מקום ונכרי היה. ובנדרים גריס חד כותיי שהיה דר בשכונה של ר' יונה ונפילת וכו' ובא הנכרי לכבותה ולא הניחו ר' יונה ואמר הנכרי לר' יונה בגדך מדלי במזלך יהיה כל אשר לי כלומר באחריותך שאתה מונע אותי מלכבות עד שלא תבא הדליקה לביתי ואמר ליה רבי יונה אין כך יהיה ונעשה לו נס וניצולה כל השכונה כולה:
פרס גולתיה. פירש טלית העליון שלו על הגדיש שנפלה דליקה בו וברחה האש ממנו:
גמ' בימי ר' אמי וכו'. גרסינן להא בפ''ד דנדרים בהלכה ט' וגריס התם מהו דיימר מאן דעביד לא מפסיד והתם קאי על מודר הנאה מחבירו והיה לו בית לבנות וכו' וקאמר נישמעינה מן הדא עובדא בימי ר' אמי וכו':
נפלה דליקה בכפר. בשבת ואפיק כרוזא וכו' ואמר מאן דעבד ומכבה לא מפסיד אלמא דשרי למימר הכי. וה''ה במודר הנאה מחבירו אומר כל הזן אותו אינו מפסיד:
אמר ר''א וכו'. שאני בדליקה דמפני הסכנה התירו לומר כן. והשיב לו ר' יוסי אם מפני הסכנה אפילו ר' אמי בעצמו יכבה דהא ולא כן תני וכו' אפילו בגדולים ואפי' הן ישראל אלא דאפילו לא היה שם סכנה של נפשות מותר לומר כל המכבה אינו מפסיד:
בני קיצרה של ציפורי. אנשי השר מפני שהיה אפוטרופס שלו:
הניחו לגבאי. כלפי השם אמר כן מפני שבחובות עונותיו בא לו זה:
לא היה צריך לעשות כן. למחות בידם שהרי שנינו נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ולא אל תכבה:
משנה: כּוֹפִין קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֶאֱחוֹז בַּקּוֹרָה וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִישָּׁךְ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב וְאָמַר חוֹשְׁשַׁנִי אֲנִי לוֹ מֵחַטָּאת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כופין קערה ע''ג הנר. הדולק בשביל שלא תאחז האור בקורה ועל צואה של קטן לאו צואה שלו דהא גרף של רעי הוא ומותר להוציאו לאשפה אלא על צואה של תרנגולין דמוטלת לאשפה שבחצר ולאו דין גרף רעי אית לה שהרי לא רמיא קמיה אלא בשביל שלא ילכלך ויטנף בה הקטן כופין עליה כלי:
ועל עקרב שלא תישוך כופה עליה הכלי:
בערב. שם מקום בארץ הגליל ואמר חוששני לו מחיוב חטאת הואיל ולא רץ אחריו לנשכו והלכה שמותר אפילו להורגו כדהובא לעיל בפרק שמונה שרצים בהלכה א':
מתני' נכרי שהדליק את הנר. לצורכו:
מילא מים. קמ''ל דאע''ג דבמים איכא למיגזר שמא ירבה בשביל הישראל אפ''ה כשמילא לצורך בהמתו שרי ואי תני מים בלחוד ה''א דגבי נר אפי' הדולק בשביל הישראל שרי דהא מיהת יכול ג''כ להשתמש בו דנר לאחד נר למאה קמ''ל דלא. וכבש. תנא לה משום המעשה דר''ג דמעשה רב:
הלכה: כּוֹפִין קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר. ייָבֹא כַיי דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי יַנַּאי. אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא. אֲחוֹתִי אָֽמְרָה לִי מִשְּׁמוֹ. בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב סוֹמְכִין לָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִּתְגַּלְגֵּל. אֲבָל אֵין כּוֹפִין עָלֶיהָ אֶת הַכֶּלִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. אַף כּוֹפִין עָלֶיהָ כֶלִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כופין וכו'. וקאמר דיבא הדא כהאי דאמר וכו' כדגרסינן לה לעיל סוף פרק האורג וע''ש ובמקום המצוין שם:
גמ' לצורכו ולצורך ישראל. מהו דשרי להשתמש בו מכיון דעשה הנכרי גם לצורך עצמו:
שמואל איקבל. נתארח אצל פרסי אחד נתכבה הנר והלך הפרסי והדליקו והפך שמואל פניו וכיון שראהו להפרסי שמתעסק בשטרותיו לפני הנר ידע שלא בשבילו הדליקו אלא בשביל עצמו בלבד והפך שמאל פניו כלפי הנר וא''כ הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור שהרי בתחלה היה סבור שמואל שגם לצורכו הדליקו ולא רצה ליהנות ממנו עד שראה שבשביל עצמו בלבד הדליקו:
שנייא היא. וכו' כלומר דלעולם לצורך שניהם נמי שרי ומעיקרא עשה זה מפני ד''א כשראה שהדליק בעצמו והוא הבעל הבית ושלא יהא נראה שבשביל האורח הדליקו ואין זה דרך ארץ להטריח על האדם לצאת מביתו בשביל האורח וא''ל רבי אליעזר לר' יונה אם משום שאין מטריחין וכו' וא''כ למה הוצרך שמואל להפוך אפו בשביל כך היה לו לעשות עצמו כאלו אין צורך לו להנר בלבד ולא להפוך פניו ולהראות שאין רוצה כלל ליהנות ממנו:
חד נפתי. משם מקום ונכרי היה. ובנדרים גריס חד כותיי שהיה דר בשכונה של ר' יונה ונפילת וכו' ובא הנכרי לכבותה ולא הניחו ר' יונה ואמר הנכרי לר' יונה בגדך מדלי במזלך יהיה כל אשר לי כלומר באחריותך שאתה מונע אותי מלכבות עד שלא תבא הדליקה לביתי ואמר ליה רבי יונה אין כך יהיה ונעשה לו נס וניצולה כל השכונה כולה:
פרס גולתיה. פירש טלית העליון שלו על הגדיש שנפלה דליקה בו וברחה האש ממנו:
גמ' בימי ר' אמי וכו'. גרסינן להא בפ''ד דנדרים בהלכה ט' וגריס התם מהו דיימר מאן דעביד לא מפסיד והתם קאי על מודר הנאה מחבירו והיה לו בית לבנות וכו' וקאמר נישמעינה מן הדא עובדא בימי ר' אמי וכו':
נפלה דליקה בכפר. בשבת ואפיק כרוזא וכו' ואמר מאן דעבד ומכבה לא מפסיד אלמא דשרי למימר הכי. וה''ה במודר הנאה מחבירו אומר כל הזן אותו אינו מפסיד:
אמר ר''א וכו'. שאני בדליקה דמפני הסכנה התירו לומר כן. והשיב לו ר' יוסי אם מפני הסכנה אפילו ר' אמי בעצמו יכבה דהא ולא כן תני וכו' אפילו בגדולים ואפי' הן ישראל אלא דאפילו לא היה שם סכנה של נפשות מותר לומר כל המכבה אינו מפסיד:
בני קיצרה של ציפורי. אנשי השר מפני שהיה אפוטרופס שלו:
הניחו לגבאי. כלפי השם אמר כן מפני שבחובות עונותיו בא לו זה:
לא היה צריך לעשות כן. למחות בידם שהרי שנינו נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ולא אל תכבה:
וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן. וְלֹא מַאֲכָל תַּרְנְגוֹלִין אִינּוּן. אָמַר רִבִּי עוקְבַּן. תִּפְתָּר בְּאִילֵּין רַכִּיכָה. שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מֵירוּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא כן תני ראו אותו להקטן יוצא ומלקט עשישים בשבת אין אתה זקוק לו להפרישו ואמאי קתני אין שומעין לו:
תמן אין לו צורך בעשבים וכו'. בלשון תמיה מיתפרשא בשלמא התם וכי אין לו צורך בעשבים הא מסתמא כשלקט אותן לאיזה צורך שלו הוא מלקטן ולפיכך אין אתה זקוק לו שעושה מדעת עצמו הוא ברם הכא יש לו צורך כבוי בתמיה וקטן בכבוי מאי איכפית ליה אלא ודאי בעושה על דעת אביו מיירי ולפיכך אין שומעין לו:
ועל צואה של קטן. ופריך ולא למאכל תרנגולין אינון וא''כ מותר להוציאו להדיא או להאכיל לתרנגולין ואמאי יכפה הכלי עליו:
תפתר באילן רכיכה. שהיא רכה ביותר ושלא יבואו לידי מירוח בשיתן לפני התרנגולים ימרחו וילכלכו את הבית:
אמרו לו וכו'. תוספתא הוא בפי''ד דגריס שם שהזקנים שאלו לר''ג מה אנו לירד ואמר להן וכו' והאי וירדו וכו' דקתני אחרי שהתיר להן ר''ג הוא:
סליק פרקא
וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִישָּׁךְ. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב וְאָמַר חוֹשְׁשַׁנִי אֲנִי לוֹ מֵחַטָּאת. רִבִּי עוּלָּא אָמַר. שְׁמוֹנָה עָשָׂר שְׁנִין עֲבִיד הֲוֵי יְהִיב בְּהָדָא עֲרָב וְלָא אֲתַא קוֹמוֹי אֶלָּא אִילֵּין תְּרֵין עוֹבְדַיָּא. אֲֹמַר. גָּלִיל גָּלִיל. שְׂנֵאת תּוֹרָה. סּוֹפָךְ לַעֲשׂוֹת בְּמִסִּיקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוה יתיב בהדא ערב. היה ר' יוחנן בן זכאי יושב באותה העיר ולא בא שום שאלת הוראה לפניו אלא אינון תרין עובדייא חדא הא ואידך הא דלקמן בפרק חבית ואמר ר' יוחנן בן זכאי גליל גליל איך שנאת התורה וסופך לעשות כמסיקין שיהיו כולם מוסקי זיתים ולא יהיו בעלי תורה מהם ועל שם שהזיתים הרבה הן בגליל אמר כן:
משנה: נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. מִילָּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. עָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה וְעָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ וְיָֽרְדוּ בוֹ זְקֵנִים:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כופין קערה ע''ג הנר. הדולק בשביל שלא תאחז האור בקורה ועל צואה של קטן לאו צואה שלו דהא גרף של רעי הוא ומותר להוציאו לאשפה אלא על צואה של תרנגולין דמוטלת לאשפה שבחצר ולאו דין גרף רעי אית לה שהרי לא רמיא קמיה אלא בשביל שלא ילכלך ויטנף בה הקטן כופין עליה כלי:
ועל עקרב שלא תישוך כופה עליה הכלי:
בערב. שם מקום בארץ הגליל ואמר חוששני לו מחיוב חטאת הואיל ולא רץ אחריו לנשכו והלכה שמותר אפילו להורגו כדהובא לעיל בפרק שמונה שרצים בהלכה א':
מתני' נכרי שהדליק את הנר. לצורכו:
מילא מים. קמ''ל דאע''ג דבמים איכא למיגזר שמא ירבה בשביל הישראל אפ''ה כשמילא לצורך בהמתו שרי ואי תני מים בלחוד ה''א דגבי נר אפי' הדולק בשביל הישראל שרי דהא מיהת יכול ג''כ להשתמש בו דנר לאחד נר למאה קמ''ל דלא. וכבש. תנא לה משום המעשה דר''ג דמעשה רב:
הלכה: לְצוֹרְכוֹ וּלְצוֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שְׁמוּאֵל אִיקְבַּל גַּבֵּי חַד פַּרְסִיי. אִיטְפֵּי בּוּצִינָא. אֲזַל הַהוּא פַרְסִיי בְּעָא מִדְלַקָתֵּיהּ. וַהֲפַךְ שְׁמוּאֵל אַפּוֹי. כֵּיוָן דַּחֲזִיתֵיהּ מִתְעַסֵּק בִּשְׁטָרוֹתָיו יְדַע דְּלָא בְגִינֵיהּ אַדְלְקָהּ. וַהֲפַךְ שְׁמוּאֵל אַפּוֹי. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. הָדָא אָֽמְרָה. לְצוֹרְכוֹ וּלְצוֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁאֵין מַטְרִיחִין עַל הָאָדָם לָצֵאת מִבֵּיתוֹ. אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מִשּׁוּם שֶׁאֵין מַטְרִיחִין עַל הָאָדָם לָצֵאת מִבֵּיתוֹ לָמָּה הֲפַךְ שְׁמוּאֵל אַפּוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כופין וכו'. וקאמר דיבא הדא כהאי דאמר וכו' כדגרסינן לה לעיל סוף פרק האורג וע''ש ובמקום המצוין שם:
גמ' לצורכו ולצורך ישראל. מהו דשרי להשתמש בו מכיון דעשה הנכרי גם לצורך עצמו:
שמואל איקבל. נתארח אצל פרסי אחד נתכבה הנר והלך הפרסי והדליקו והפך שמואל פניו וכיון שראהו להפרסי שמתעסק בשטרותיו לפני הנר ידע שלא בשבילו הדליקו אלא בשביל עצמו בלבד והפך שמאל פניו כלפי הנר וא''כ הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור שהרי בתחלה היה סבור שמואל שגם לצורכו הדליקו ולא רצה ליהנות ממנו עד שראה שבשביל עצמו בלבד הדליקו:
שנייא היא. וכו' כלומר דלעולם לצורך שניהם נמי שרי ומעיקרא עשה זה מפני ד''א כשראה שהדליק בעצמו והוא הבעל הבית ושלא יהא נראה שבשביל האורח הדליקו ואין זה דרך ארץ להטריח על האדם לצאת מביתו בשביל האורח וא''ל רבי אליעזר לר' יונה אם משום שאין מטריחין וכו' וא''כ למה הוצרך שמואל להפוך אפו בשביל כך היה לו לעשות עצמו כאלו אין צורך לו להנר בלבד ולא להפוך פניו ולהראות שאין רוצה כלל ליהנות ממנו:
חד נפתי. משם מקום ונכרי היה. ובנדרים גריס חד כותיי שהיה דר בשכונה של ר' יונה ונפילת וכו' ובא הנכרי לכבותה ולא הניחו ר' יונה ואמר הנכרי לר' יונה בגדך מדלי במזלך יהיה כל אשר לי כלומר באחריותך שאתה מונע אותי מלכבות עד שלא תבא הדליקה לביתי ואמר ליה רבי יונה אין כך יהיה ונעשה לו נס וניצולה כל השכונה כולה:
פרס גולתיה. פירש טלית העליון שלו על הגדיש שנפלה דליקה בו וברחה האש ממנו:
גמ' בימי ר' אמי וכו'. גרסינן להא בפ''ד דנדרים בהלכה ט' וגריס התם מהו דיימר מאן דעביד לא מפסיד והתם קאי על מודר הנאה מחבירו והיה לו בית לבנות וכו' וקאמר נישמעינה מן הדא עובדא בימי ר' אמי וכו':
נפלה דליקה בכפר. בשבת ואפיק כרוזא וכו' ואמר מאן דעבד ומכבה לא מפסיד אלמא דשרי למימר הכי. וה''ה במודר הנאה מחבירו אומר כל הזן אותו אינו מפסיד:
אמר ר''א וכו'. שאני בדליקה דמפני הסכנה התירו לומר כן. והשיב לו ר' יוסי אם מפני הסכנה אפילו ר' אמי בעצמו יכבה דהא ולא כן תני וכו' אפילו בגדולים ואפי' הן ישראל אלא דאפילו לא היה שם סכנה של נפשות מותר לומר כל המכבה אינו מפסיד:
בני קיצרה של ציפורי. אנשי השר מפני שהיה אפוטרופס שלו:
הניחו לגבאי. כלפי השם אמר כן מפני שבחובות עונותיו בא לו זה:
לא היה צריך לעשות כן. למחות בידם שהרי שנינו נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ולא אל תכבה:
אָֽמְרוּ לוֹ. מָה אָנוּ לֵירֵד. אָמַר לָהֶן. הוֹאִיל וְלֹא בִשְׁבִילֵינוּ עָשָׂה מוּתָּרִין אָנוּ לֵירֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא כן תני ראו אותו להקטן יוצא ומלקט עשישים בשבת אין אתה זקוק לו להפרישו ואמאי קתני אין שומעין לו:
תמן אין לו צורך בעשבים וכו'. בלשון תמיה מיתפרשא בשלמא התם וכי אין לו צורך בעשבים הא מסתמא כשלקט אותן לאיזה צורך שלו הוא מלקטן ולפיכך אין אתה זקוק לו שעושה מדעת עצמו הוא ברם הכא יש לו צורך כבוי בתמיה וקטן בכבוי מאי איכפית ליה אלא ודאי בעושה על דעת אביו מיירי ולפיכך אין שומעין לו:
ועל צואה של קטן. ופריך ולא למאכל תרנגולין אינון וא''כ מותר להוציאו להדיא או להאכיל לתרנגולין ואמאי יכפה הכלי עליו:
תפתר באילן רכיכה. שהיא רכה ביותר ושלא יבואו לידי מירוח בשיתן לפני התרנגולים ימרחו וילכלכו את הבית:
אמרו לו וכו'. תוספתא הוא בפי''ד דגריס שם שהזקנים שאלו לר''ג מה אנו לירד ואמר להן וכו' והאי וירדו וכו' דקתני אחרי שהתיר להן ר''ג הוא:
סליק פרקא
חֲצוֹצֶרֶת. תּוֹקֵעַ הַשְּׁלִישִׁית בְּרֹאשׁ הַגַּג וּמַנִּיחָהּ בִּמְקוֹמָהּ. וְלֹא כֶלִי הוּא. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קוֹדֶם לְהַתָּרַת כֵּלִים שָׁנוּ
תַּמָּן תַּנִּינָן. קְלַוֹסְטְרָא. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. שׁוֹמְטָהּ מִפֶּתַח זוֹ וְתוֹלָהּ בַּחֲבֵירוֹ בַּשַּׁבָּת. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. הֲרֵי הִיא כְּכָל הַכֵּלִים וּמִיטַּלְטֶלֶת בֶּחָצֵר: דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. בְּחָצֵר שֶׁלֹּא עִירִיבָה הִיא מַתְנִיתָא. אִם בְּחָצֵר שֶׁלֹּא עִירִיבָה הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. הֲרֵי הִיא כְּכָל הַכֵּלִים וּמִיטַּלְטֶלֶת בֶּחָצֵר: רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חֲנַנְיָה מַטֵּי בָהּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. קוֹדֶם לְהַתָּרַת כֵּלִים שָׁנוּ. (אִי קוֹדֶם לְהַתָּרַת כֵּלִים שָׁנוּ) הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. הֲרֵי הִיא כְּכָל הַכֵּלִים וּמִיטַּלְטֶלֶת בֶּחָצֵר: כִּשְׁלֹֹשָׁה כֵלִים הַמִּיטַּלְטְלִין בֶּחָצֵר. וְאֵילּוּ הֵן. סַכִּין קְטַנָּה וּמִקְצוֹעַ שֶׁלְדְּבֵילָה וְזוֹמֵילִסְטִרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. בפ' י''א דכלים קלוסטרא היא הנגר שנועלין בו הדלת ועושין בראשו כמין תפוח ונקרא קלוסטרא שומטה מפתח זה ותולה בחבירו בשבת דוקא על ידי השמטה וגרירה דטילטול מן הצד הוא אבל טילטול גמור ס''ל לר' יהושע דלא התירו:
ר''ט אומר. אפי' טילטול גמור שהרי היא לו ככל הכלים ומיטלטלת בחצר:
דבי ר' ינאי אמרו. דאף בחצר שלא עירבה בה בני הבתים היא מתני' ואקשו עלייהו דאם בחצר שלא עירבה איירי הדא היא דתנינן וכו' בתמיה וכי כל הכלים מיטלטלין הן בחצר שלא עירבה אלא בשעירבה מיירי ור''ט היתרא דטילטול גמור קמ''ל:
קודם להתרת כלים שנו. האי דינא דקלוסטרא גם כן קודם שנמנו להתיר טילטול כל הכלים נשנית. ופריך עלה אי קודם להתרת כלים שנו הדא היא דתנן וכו' בתמיה הא טילטול כל הכלים עדיין היו אסירין להם ומשני מאי ככל הכלים דקתני היינו בשלשה כלים המיטלטלין בחצר וכו' שאותן התירו מקודם כדתני בתוס' שהבאתי לעיל:
חצוצרות. ששנינו גבי התקיעות בע''ש כשהוא תוקע השלישית סילק המסלק והטמין המטמין וכו' ומקו' היה שם בראש הגג ששם מניחה במקומה ופריך ולאו כלי הוא ולמה לא יהא ניטל בשבת:
קודם להתרת כלים שנו. זה ג''כ נשנה קודם שהתירו טלטול הכלים:
לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן. וְאֵין תַּשְׁמִישָׁן אֶלָּא עַל גַּבֵּי קַרְקַע. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. כֵּיוָן שֶׁנֶּחְשְׁדוּ לִהְיוֹת מְחַלְּלִין יָמִים טוֹבִים וְשַׁבָּתוֹת. הָדָא הִיא דִכְתִיב בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֡מָּה רָאִ֣יתִי בִֽיהוּדָ֣ה ׀ דוֹרְכִים גִּיתּוֹת בַּשַּׁבָּ֡ת וְעוֹמְסִים עַל הַֽחֲמֹרִים וגו'. וְאָֽסְרוּ לָהֶן הַכֹּל. כֵּיוָן שֶׁנִּגְדְּרוּ. הָיוּ מַתִּירִין לָהֶן וְהוֹלְכִין עַד שֶׁהִתִּירוּ לָהֶן אֶת הַכֹּל. חוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁלְמַחֲרֵישָׁה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אַף הַצִּיפְּרִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף הַהוֹגִין. מְדוּכָה. אִם יֵשׁ בָּהּ שׁוּם מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ. וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אִם הָֽיְתָה מְדוּכָה קְטַנָּה נִיתֶּנֶת עַל גַּבֵּי הַשּׁוּלְחָן הֲרֵי הִיא כִקְעָרָה וּמְטַלְטְלִין אוֹתָהּ בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. קוֹדֶם לְהַתָּרַת כֵּלִים שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כיון שנחשדו וכו'. כהדא היא דכתיב בדברי נחמי' בן חכליה בימים ההמה ראיתי ביהודה וגו' וראו שהן מזלזלין בחלול השבת החמירו עליהן ואסרו להן את הכל:
כיון שנגדרו. שראו שגדרו על עצמן ונזהרין הן מחילול שבת היו מתירין להן ואמרו כל שאר הכלים הן שאסורין מלבד ג' כלים שהתירו להן כדתנינן בתוספתא ריש פ' ט''ו בראשונה היו אומרים ג' כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבלה וזומא ליסטרא של קדירה וסכין קטנה שעל גבי השלחן. וזה היה כשראו שהן נגדרין במקצת בחלול שבת:
והולכין. ומתירין להן כדקתני שם וחזרו להיות מוסיפין עליהן בהיתר עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול וכו' כדתנן לקמן במתני':
ר' יוסי אומר אף הצפורן. גדולה והכי תני לה בתוספתא והיא כעין יתד רשבג''א אף העוגין וזהו העוגין של הספינה וטעמא דאלו אין עומדין אלא למלאכתן וקפיד עלייהו ומייחד להו מקום:
מדוכה אם יש בה שום וכו' תוספתא היא סוף פי''ד:
קודם להתרת כלים שנו. להא דמדוכה דאלו לאחר שהתירו אין חילוק בין יש בה שום לשאין בה שאפילו מלאכתה לאיסור מותר לטלטלה לצורך מקומה:
בראשונה קידם שנשנית המשנה של איסור טלטול מאיזה כלים כדלקמן. ומה שהתירו להן היה הכל מותר וכל הכלים היו נטלין בשבת:
לפי שאינן מן המוכן וכו'. כלומר האי אינן מן המוכן מיתפרש שאינן לתשמיש אחר אלא ע''ג הקרקע כשהן קבועין וכדפרי':
הלכה: כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת כול'. דַּלְתוֹת הַבַּיִת דְּרוּבָה וְדַלְתּוֹת הַכֵּלִים דְּרוֹבָן. דַּלְתוֹת הַבַּיִת דְּרוּבָה. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּֽרְקוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת אָסוּר לְטַלְטְלָן בַּשַּׁבָּת. דַּלְתוֹת הַכֵּלִים דְּרוּבָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּֽרְקוּ בַּשַּׁבָּת נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דלתות הכלים דרובה. ובדלתות הכלים אשמועינן רבותא שאע''פ שנתפרקו בשבת ניטלין הן בשבת. וכלומר דלא מטעמא דמוכן הוא אגב הכלי דא''כ קשה אדרבה דטפי מן המוכן הוא בשנתפרקו בשבת אלא ה''ק אע''פ שנתפרקו מהן בשבת ואלו אין תשמישן אלא אגב הכלי ומהו דתימא הואיל ולא חזיין השתא להכלי אסור לטלטלן קמ''ל דמותר דהא מיהת חזיין נמי להשתמש עליהן בלא הכלי כגון לאנוחי עלייהו מידי א''נ לכסות את הכלי ואפי' נתפרקו ממנו:
דלתות הבית דרובה וכו'. בדלתות הבית אשמעינן רבותא שאף על פי שנתפרקו בשבת מהבית ואיכא למימר דמוכנין היו בין השמשות אפילו הכי אסור לטלטלן בשבת כדמפרש לקמיה דלפי שאינן מן המוכן דקאמר היינו משום שאין תשמישן אלא על גבי הקרקע כשהן קבועין בהבית והלכך אפילו נתפרקו בשבת שייך לומר בהו שאינן מן המוכן לענין טלטולן:
דלתות הבית דרובה ודלתות הכלים דרובן. כלומר דמפרש להמתני' דבכל חדא וחדא דרובה קתני והיינו רבותא לאשמועינן בתרוייהו כדמפרש ואזיל:
משנה: 82a כָּל הַכֵּלִים נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּֽרְקוּ בַּשַּׁבָּת וְאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואינן דומין לדלתות הבית. שאין מטלטלין אותן כשנתפרקו קודם השבת לפי שאינן מן המוכן הכי מפרש להמתני' בש''ס הבבלי ובגמרא הכא מפרשי לה בענין אחר:
מתני' כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן. הכלים שיש להן דלתות כגון שידה תיבה ומגדל וכיוצא בהן ניטלין הדלתות עמהן ואף על פי שנתפרקו מהן בחול ניטלין בשבת לפי שהן מוכנין לעולם אגב הכלים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source