הלכה: הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָתַנִּינָן. חֲבִילֵי קַשׁ. וְקַשׁ לֹא כִמְפוּזָּר הוּא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דָּמַר. כָּל הַמְיוּחַד לְאִיסּוּר אָיסוּר. דְּתַנִּינָן. הָאֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹפֶלֶת. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי. פָּתַר לָהּ בְּשׁוֹכֵחַ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דָּמַר. כָּל הַמְיוּחַד לְאִיסּוּר אָסוּר. דְּתַנִּינָן. כּוֹפִין סַל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִין שֶׁיַּעֲלוּ וְשֶׁיֵּרְדוּ. וְתַנֵּי עֲלָהּ. עָלוּ מֵאֵילֵיהֶן אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. תִּיפְתָּר בְּמָאוּס. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֲפִילוּ סְאָה אֲפִילוּ תַּרְקַב. אִית לָךְ מֵימַר. סְאָה וְתַרְקַב מְאוּסִין הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
אף מרחמין על הבהמה ביום טוב. ובתוספתא גריס בהמה טהור' וכדמפרש ואזיל שאם ריחקה את הולד נותנין גוש של מלח על רחמה שמתוך כך נזכרת צערה ומרחמת ורוצה היא להניק את בנה. ודוקא בהמה טהורה אבל טמאה לא מרחקא ואי מרחקא תו לא מקרבא:
גמ' איזהו סיוע וכו' תוספתא פי''ו:
התיב ר' אלעזר. על הא דר' יוסי והתנינן חבילי קש וכי קש לאו כמפוזר הוא שאפי' הוא בחבילה הוא והוא רק נוח לישב עליו ואפ''ה אין מטלטלין אותן עד שיתקינן לכך:
מתניתא פליגא וכו'. כל הא עד סוף הלכה גרסינן לה לעיל פ' כירה בהלכה ז' ושם תמצא מפורש:
משנה: חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִין אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה מְטַלְטְלִין אוֹתָן. וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. כּוֹפִין אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִין כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ וְשֶׁיֵּרְדוּ. תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁבָּֽרְחָה דּוֹחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּיכָּנֵס. וּמְדַדִּין עֲגָלִים וּסְייָחִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים 85b וְהָאִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵל רַגְלוֹ אַחַת וּמַנִּיחַ אֶחָת. אֲבָל אִם הָיָה גוֹרֵר אָסוּר:
Pnei Moshe (non traduit)
וכל צרכי מילה עושין בשבת. כמפורש בפרק דלקמן בהלכה ב':
וקושרין את הטבור. של הולד שהוא ארוך ואם לא יקשרהו ויכרכו אותו יצאו מעיו אבל אין חותכין אותו בשבת ורבי יוסי אומר אף חותכין והלכה כר' יוסי:
ומשעה שהתחיל הדם להיות שותת עד שתלד וכן אחר שילדה עד שלשה ימים מחללין עליה את השבת ועושין כל צרכיה בין אמרה צריכה אני בין שאמרה איני צריכה ומשלשלה ועד שבעה אם אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת ואם שתקה ואצ''ל אם אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת ומשבעה ועד שלשים יום הרי היא כחולה שאין בו סכנה ואפי' אמרה צריכה אני אין עושין לה מלאכה אלא ע''י נכרי כדין חולה שאין בו סכנה:
ומחללין עליה את השבת. בגמ' קאמר לאתויי שאם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה וקמ''ל שאפי' היא סומא משום דמכל מקום מתישבת דעתה בכך דסברה אי איכא מידי חזיא חברתא ועבדא לי:
וקורין לה חכמה. מילדת הבקיאה בכך ממקום למקום ואין חוששין לאיסור תחומין:
ומילדין את האשה בשבת. ואפי' בדאיכא איסורא דאורייתא כגון שלא כלו חדשיו ולא פסקו גדוליו דהוי כעוקר דבר מגדולו:
אבל מסעדין. עוזרין אותה ואוחזין את הולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותנין לו דד לתוך פיו כדי שיניק:
מתני' אין מילדין את הבהמה בי''ט. מילדין הוא משיכת הולד מן הרחם ולא התירו טירחא זו לבהמה אפי' בי''ט:
מתני' חבילי קש. אגודות של קש ושל עצים ושל זרדים והן ענפי אילן לחים וראוין למאכל בהמה:
כופין את הסל לפני האפרוחים וכו'. ואין זה מבטל כלי מהיכנו לפי שאין האפרוחים עומדים עליו ולא היה שם בין השמשות:
תרנגולת שברחה. מן הבית דוחין אותה בידים עד שתכנס אבל לא מדדין מפני שהיא נשמטת מן היד ונמצא זה מגביה ומטלטלה וכן ע''י שנשמטת נתלשין הן כנפיה וה''ה לשאר בהמה חיה ועוף אין עוקרין אותן ממקומן ואפי' בחצר ואצ''ל ברה''ר אלא דוחין אותן עד שיכנסו. אבל מדדין אותן בחצר ולא ברה''ר שמא יגביהם:
מדדין עגלים וסייחים ברה''ר. ובנוסחת משנה שבבבלי לא כתוב ברה''ר:
והאשה מדדה את בנה. אוחזו בזרועו מאחוריו והוא מניע רגליו:
א''ר יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת. כשמניע רגליו יכול הוא להיות ניטל להגביה אחת מרגליו ומניח אחת אבל אם היה גורר את רגליו אסור לפי שהוא כנושא אותו ובקטן כל כך שהוא גורר רגליו לא אמרינן החי נושא את עצמו והלכה כר' יהודה דכל מקום שאומר אימתי או בד''א אינו אלא לפרש דברי חכמים:
משנה: אֵין מְיַילְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל מְסַעֲדִין. וּמְיַילְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בַּשַּׁבָּת וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. וְקוֹשְׁרִים אֶת הַטִּיבּוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף חוֹתְכִין. וְכָל צָרְכֵי מִילָה עוֹשִׂין בַּשַּׁבָּת:
Pnei Moshe (non traduit)
וכל צרכי מילה עושין בשבת. כמפורש בפרק דלקמן בהלכה ב':
וקושרין את הטבור. של הולד שהוא ארוך ואם לא יקשרהו ויכרכו אותו יצאו מעיו אבל אין חותכין אותו בשבת ורבי יוסי אומר אף חותכין והלכה כר' יוסי:
ומשעה שהתחיל הדם להיות שותת עד שתלד וכן אחר שילדה עד שלשה ימים מחללין עליה את השבת ועושין כל צרכיה בין אמרה צריכה אני בין שאמרה איני צריכה ומשלשלה ועד שבעה אם אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת ואם שתקה ואצ''ל אם אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת ומשבעה ועד שלשים יום הרי היא כחולה שאין בו סכנה ואפי' אמרה צריכה אני אין עושין לה מלאכה אלא ע''י נכרי כדין חולה שאין בו סכנה:
ומחללין עליה את השבת. בגמ' קאמר לאתויי שאם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה וקמ''ל שאפי' היא סומא משום דמכל מקום מתישבת דעתה בכך דסברה אי איכא מידי חזיא חברתא ועבדא לי:
וקורין לה חכמה. מילדת הבקיאה בכך ממקום למקום ואין חוששין לאיסור תחומין:
ומילדין את האשה בשבת. ואפי' בדאיכא איסורא דאורייתא כגון שלא כלו חדשיו ולא פסקו גדוליו דהוי כעוקר דבר מגדולו:
אבל מסעדין. עוזרין אותה ואוחזין את הולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותנין לו דד לתוך פיו כדי שיניק:
מתני' אין מילדין את הבהמה בי''ט. מילדין הוא משיכת הולד מן הרחם ולא התירו טירחא זו לבהמה אפי' בי''ט:
מתני' חבילי קש. אגודות של קש ושל עצים ושל זרדים והן ענפי אילן לחים וראוין למאכל בהמה:
כופין את הסל לפני האפרוחים וכו'. ואין זה מבטל כלי מהיכנו לפי שאין האפרוחים עומדים עליו ולא היה שם בין השמשות:
תרנגולת שברחה. מן הבית דוחין אותה בידים עד שתכנס אבל לא מדדין מפני שהיא נשמטת מן היד ונמצא זה מגביה ומטלטלה וכן ע''י שנשמטת נתלשין הן כנפיה וה''ה לשאר בהמה חיה ועוף אין עוקרין אותן ממקומן ואפי' בחצר ואצ''ל ברה''ר אלא דוחין אותן עד שיכנסו. אבל מדדין אותן בחצר ולא ברה''ר שמא יגביהם:
מדדין עגלים וסייחים ברה''ר. ובנוסחת משנה שבבבלי לא כתוב ברה''ר:
והאשה מדדה את בנה. אוחזו בזרועו מאחוריו והוא מניע רגליו:
א''ר יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת. כשמניע רגליו יכול הוא להיות ניטל להגביה אחת מרגליו ומניח אחת אבל אם היה גורר את רגליו אסור לפי שהוא כנושא אותו ובקטן כל כך שהוא גורר רגליו לא אמרינן החי נושא את עצמו והלכה כר' יהודה דכל מקום שאומר אימתי או בד''א אינו אלא לפרש דברי חכמים:
הלכה: אֵין מְיַילְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה וכו'. אֵי זֶהוּ הַסִּיּוּעַ. מֵבִיא יַיִן וְנוֹפֵחַ לְתוֹךְ חוֹטָמוֹ. וְנוֹתֵן יָדוֹ לְמַטָּה וּמְקַבְּלוֹ. וְשׁוֹמֵט דַּדֶּיהָ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף מְרַחֲמִין עַל הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב. כֵּיצַד עוֹשֶׂה. נוֹתֵן גּוּשׁ שֶׁלְמֶלַח עַל רַחְמָהּ וְהִיא רוֹצָה לְהַנִּיק בְּנָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אף מרחמין על הבהמה ביום טוב. ובתוספתא גריס בהמה טהור' וכדמפרש ואזיל שאם ריחקה את הולד נותנין גוש של מלח על רחמה שמתוך כך נזכרת צערה ומרחמת ורוצה היא להניק את בנה. ודוקא בהמה טהורה אבל טמאה לא מרחקא ואי מרחקא תו לא מקרבא:
גמ' איזהו סיוע וכו' תוספתא פי''ו:
התיב ר' אלעזר. על הא דר' יוסי והתנינן חבילי קש וכי קש לאו כמפוזר הוא שאפי' הוא בחבילה הוא והוא רק נוח לישב עליו ואפ''ה אין מטלטלין אותן עד שיתקינן לכך:
מתניתא פליגא וכו'. כל הא עד סוף הלכה גרסינן לה לעיל פ' כירה בהלכה ז' ושם תמצא מפורש:
וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. וְלֹא זוֹ בִלְבַד אֶלָּא אֲפִילוּ חֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד.
Pnei Moshe (non traduit)
וקוראין לה וכו'. כהאי דתנינן לקמן בפ''ב דר''ה ולא אלו בלבד אלא אף חכמה הבאה לילד וכו' הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח. וקמ''ל דהא דלא תני הכי בהדיא כן משום דסמיך על הא דתני לה התם:
וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. שְׁמוּאֵל אָמַר. עוֹשִׂין לָהּ מְדוּרָה אֲפִילוּ בִתָקוּפַת תַּמּוּז.
Pnei Moshe (non traduit)
ומחללין וכו' ומפרש שמואל שעושין לה מדורה ואפי' בתקופת תמוז:
וְקוֹשְׁרִים אֶת הַטִּיבּוּר. כְּהָדָא אַמְתֵּיהּ דְּבַר קַפָּרָא נַפְקָא מְיַילְּדָה בַשַּׁבָּת. אֲתַת וּשְׁאָלַת לְרַבָּהּ. אֲמַר לָהּ. אֲזַלוֹן וּשְׁאָלוּן לַחַייְתָא. אָֽמְרָה לֵיהּ. לֵיכָּא חַייָא. אֲמַר לָהּ. זִילִי עִיבִידִי כְמִנְהָגָךְ. אָֽמְרָה לֵיהּ. לֵיכָּא מִנְהָג. אֲמַר לָהּ. אֵיזִילִי חַתִּיךְ. כְּרִבִּי יוֹסֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
וקושרין וכו'. כהדא עובדא וכו' כלומר וכן לענין חותכין וכהאי דאתת ושאלת לרבי ואמר בתחלה שישאלו להמילדת היאך המנהג וא''ל אין כאן מילדת שיודעת אלא היא. וא''ל זיל בתר מנהגא ואמרה אין כאן מנהג ידוע ואמר לה זילי חתיך וכר' יוסי:
הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. אִם לֹא הֵבִיא כְלִי כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. בְּכָל הַדְּבָרִים חָלוּק רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מִמַּה שֶׁצָּרַךְ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לִדרוֹשׁ בִּיכּוּרִין. מַה בִּיכּוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר בָּעוֹמֶר דּוֹחִין הַשַּׁבָּת. אַף בִּיכּוּרִין שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. הָדָא אָֽמְרָה. לֹֹא בְכָל הַדְּבָרִים חָלוּק רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. בְּכָל הַדְּבָרִים חָלוּק רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְלָמָּה צָרַךְ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לִדרוֹשׁ בִּיכּוּרִין בִּיכּוּרִין. אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁעִיקַּר דְּחִייָתָן שַׁבָּת וּמַכְשִׁירֵיהֶן מְלָאכָה. הָתִיבוֹן. וְהָתַנֵי. לוּלָב וּמַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. לַהֲבִיאוֹ מֵרֹאשׁ הַדֶּקֶל. וְהָתַנֵי. שׁוֹפָר וּמַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. לַהֲבִיאוֹ מִחוּץ לִתְחוּם. וְתַנֵּי כֵן. אֵין מְגָֽרְדִין וְלֹא מְגָֽרְדִין וְלֹא מְפָֽרְכִין. תַּנֵּי בְּשֵׁם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. לוּלָב וּמַכְשִׁירָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. סָֽלְקַת מַתְנִיתָא. תַּנֵּי. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרָה רִבִּי כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. חֲבוּרָה הָֽיְתָה מַקְשָׁה. מַה רָאָה רִבִּי לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלַעֲשׂוֹת כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שָׁאַלְנוּ אֶת רִבִּי יְהוּדָה הַגּוֹזֵר וְאָמַר לָנוּ. בְּמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ. כְּהָדָא תַנִּינָן. אָסוּר לְטַלְטֵל מִתּוֹכוֹ לַבָּתִּים וּמִן הַבָּתִּים לְתוֹכוֹ. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. קִיַימְתִּיהָ בְתִינּוֹק וּבְאִיזְמֶל שֶׁשָּֽׁבְתוּ בְּמָבוּי. ןְאֵינוֹ אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּכָל הַמָּבוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' אבהו קיימתיה. להא דכך היה בתינוק ובאיזמל ששבתו בתוך המבוי וטלטלו האיזמל בהמבוי עצמו ולא ממנו להבית ופריך ואכתי ואינו אסור לטלטלו בכל המבוי וכן בעון קומי ר' יוסי דמי נימא דכמה דאת אמר בכלים ששבתו בכל החצר שמטלטלין אותן בכל החצר שאע''פ שלא עירבו החצרות ואסור לטלטל מחצר לחצר מכל מקום באותו החצר ששבתו הכלים מותר לטלטל בכולה ולא גזרינן שמא יוציא אותן לחצר אחרת ואם נאמר ודכותה גבי מבוי שלא נשתתפו בו שמותר לטלטל הכלים ששבתו במבוי ואף בכל המבוי כולו:
שאלנו את ר' יהודה הגוזר שהיה מל את התינוקות היאך היתה המעשה ואמר לנו במבוי שאינו מפולש היה ופריך והא בהדיא תנינן לקמן בפ''ו דעירובין שהמבוי שלא נשתתפו בו אסור לטלטל מתוכו לבתים ומהבתים לתוכו והך מבוי שלא נשתתפו בו הוה שאם נשתתפו לא היה צריך הוראה להתיר:
חבורה היתה מקשה. היה קשה לבני החבורה מה ראה רבי וכו':
תני מעשה היה. ששכחו להביא איזמל מע''ש והורה רבי כר''א להביאו בשבת:
תני בשם ר''א לולב וכו' ואמר ר' יונה עלה דהשתא סלקת מתניתא שמסויימת היא הברייתא דקתני בהדיא בשם ר''א ולא כההיא דלעיל דקתני סתמא ועל כרחין הוה בעינן לאוקמא כר''א וטפי ניחא הך ברייתא דקתני בהדיא כן:
ותני כן אין מגררין ולא מגרדין במגרדת ולא מפרכין. כמו מפרכסין וכלומר דאשכחן גבי לולב וכן גבי שופר נמי מלאכות הרבה במכשיריהן כגון לגררן ולגרדן כדי להחליקו ולפרכסו ליפותו וכל אלו מלאכות הן:
והתני שופר ומכשיריו דוחין את השבת לר''א ומאי איכא מכמה מלאכות של מכשירין דשופר ומשני לאתויי נמי להביאו מחוץ לתחום וכמ''ד תחומין דאורייתא:
אמר ר' יונה להביאו מראש הדקל. ולחתכו ואיכא כמה מלאכות ג''כ אחר החתיכה כגון לגררו ולתקנו וליפותו כדמייתי מהברייתא לקמן אלא דאפסקיה בהפירכא משופר דלקמיה:
אמר ר' שמואל בר רב יצחק. לעולם אימא לך שאף בכל מכשירי מצוה חלוק הוא ר''א ולמה הוא צריך לדרוש הך ג''ש אלא מפני שעל ידי שעיקר דחייתן שבת ומכשיריהן מלאכה כלומר שהעיקר דחיית שבת של מכשיריהן הכל מלאכה גמורה הן כגון טחונן והרקדתן ולישתן ואפייתן דלר''א דוחין הכל את השבת ואי לאו ג''ש מעומר ה''א דלא ניתנה שבת לדחות אצל כל אלו המלאכות אלא אפייתן בלבד היא שדוחה את השבת והלכך יליף מעומר דמה העומר הקצירה וכל המלאכות שאחריה דוחין את השבת אף בשתי הלחם כן ולאשמועינן שאפי' יש במכשירי מצוה הרבה מלאכות גמורות אפילו הכי דוחין כולן את השבת התיבון והתני לולב ומכשירין דוחין את השבת לר''א כדמסיים בברייתא דלקמן ולדידך דאמרת דר''א קמ''ל בהך ג''ש דעומר דאף שיש מלאכות הרבה של מכשירי מצוה דוחין כולן את השבת והשתא מאי מכשירין מהרבה מלאכות איכא גבי לולב דאיצטריך ליה לאשמועינן גם בלולב כן:
גמ' אמר ר' יוחנן הוינן סברין מימר. מעיקרא שבכל הדברים של מצוה חילק ר''א וס''ל דהמכשירין של המצוה דוחין את השבת כמו המצוה עצמה אלא מדחזינן ממה שצריך ר''א להביא ראיה שמכשירי שתי הלחם של עצרת דוחין את השבת ודריש ג''ש בכורים בכורים נאמר בעומר מנחת בכורים ונאמר בשתי הלחם בכורים תהיינה מה בכורים שנאמר בעומר דוחין את השבת המכשירין שלו כמו ההקרבה עצמה כגון הקצירה והטחינה ושארי מלאכות דדרשינן מבחריש ובקציר תשבות מה החריש רשות אפי' לגבי העומר אף הקציר של רשות הוא שתשבות בו יצא קציר העומר שהיא מצוה דכתיב ביה וקצרתם והבאתם שצריך לקצור לשם העומר דוחה הוא את השבת אף בכורים שנאמר בשתי הלחם דוחין המכשירין את השבת וא''כ הדא אמרה שלא בכל מכשירי מצוה חלוק ר''א דאל''כ הך ג''ש למה לי:
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם לֹא הֵבִיא כְלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת מְבִיאוֹ בַשַּׁבָּת מְגוּלֶּה וּבַסַּכָּנָה מְכַסֵּהוּ עַל פִּי עֵדִים. וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִעֶזֶר כּוֹרְתִין עֵצִים לַעֲשׂוֹת פֶּיחָמִים לַעֲשׂוֹת בַּרְזֶל. כְּלָל אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶיפְשָׁר לָהּ לֵַֹעָשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, מִילָה שֶׁאֵי אֶיפְשָׁר לָהּ לֵעָשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת׃
Pnei Moshe (non traduit)
כלל אמר ר' עקיבא. ר''ע פליג עליה דר''א וקאמר שזה הוא הכלל שכל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת כמו המכשירין של המילה אינה דוחה את השבת אלא מילה עצמה שא''א לעשותה מע''ש היא שדוחה את השבת והלכה כר''ע:
מגולה. להודיעו שחביבה מצוה זו שמחללין עליה את השבת ובשעת הסכנה שגזרו שמד על המילה מכסהו וצריך שיהיה על פי עדים שיעידו שאיזמל של מילה הוא מביא כדי שלא יחשדוהו שהוא נושא חפציו בשבת. ועוד אמר ר''א שאף כורתין עצים לעשות פחמין כדי לעשות כלי ברזל למילה. וקמ''ל שאפי' רבוי המלאכות של מכשירי מילה דוחין את השבת:
מתני' רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מע''ש. האיזמל למול את התינוק מביאו בשבת דקסבר כל מכשירי מילה דוחין את השבת ואפי' לעשות איזמל בשבת למול כדקתני בסיפא לר''א והבאה דקתני משום דקבעי למימר ובסכנה מכסהו ע''פ עדים:
כֵּינִי מַתְנִיתָא. וְכָל צָרְכֵי חַייָה נַעֲשִׂין בַּשַּׁבָּת׃ תַּנֵּי. הַשִּׁילִיָא הַזֹּאת בַּשַּׁבָּת עֲשִׁירִין 86a טוֹמְנִין אוֹתָן בַּשֶּׁמֶן. וְהָעֲנִייִם טוֹמְנִין אוֹתָן בְּתֶבֶן וָחוֹל. אֵילּוּ וָאֵילּוּ טוֹמְנִין אוֹתָן בָּאָרֶץ כְּדֵי לִיתֵּן עֵרָבוֹן לָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך פרק מפנין
תני השליא הזאת. שהולד היה מונח בתוכה בשבת שא''א לטמנה בארץ וכדי שלא יוצן הולד העשירים טומנין אותה בשמן וכו' אלו ואלו טומנין אותה אחר השבת בארץ כדי ליתן ערבון לארץ כלומר למשכון ולסימן שישוב אל העפר כשהיה:
כיני מתניתא וכו'. משום דקשיא ליה מאי שיטתא דמילה הכא ועוד הא תנינן לה במקומה בפרק דלקמן הלכך קאמר דכן צריך לפרש המתני' וכל צורכי חיה וכלומר דכשם קתני כשם שכל צרכי מילה עושין בשבת כך כל צרכי חיה נעשין בשבת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source