Vayedaber

הלכה: בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִעִִין כול'. וְלָמָּה בְאֶחָד בַּאֲדָר. כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת שִׁקְלֵיהֶן בְּעוֹנָתָן וְתִיתָּרֵם תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה מִן הַחֲדָשָׁה בִזְמַנָּהּ בְּאֵחָד בְּנִיסָן. וָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. [תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה] כַּתְּחִילָּתָהּ. [דִּ]כְתִב וַיְהִ֞י בַּחוֹדֶשׁ הָֽרִאשׁ֛וֹן בַּשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁינִית בְּאֶחָ֣ד לַחוֹדֶשׁ הוּקַ֖ם הַמִּשְׁכָּֽן: וְתַנֵּי עֲלָהּ. בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן בּוֹ בַיּוֹם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה. רִבִּי טָבִי רִבִּי יֹאשַׁיָה בְשֵׁם כַּהֲנָא. נֶאֱמַר כָּאן חָדְשֵׁי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חָדְשֵׁי. מַה חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֵין מוֹנִין אֶלְּא מִנִּיסָן אַף חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֵין מוֹנִין אֶלְּא מִנִּיסָן אָמַר רִבִּי יוֹנָה. שְׁבַק רִבִּי טָבִי רֹאשָׁהּ וְאָמַר סוֹפָא. דִּלֹ כֵן כַּהָדָא דְתַנֵּי. זֹ֣את עוֹלַת חוֹדֶשׁ בְּחָדְשׁ֔וֹ. יָכוֹל תְּהֵא תוֹרֵם בְּכָל חוֹדֶשׁ וָחוֹדֶשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּחוֹדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי֭. בְּחוֹדֶשׁ אֶחָד הוּא תוֹרֵם לְכָל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. יָכוֹל בְּאֵיזֶה חוּדֶשׁ שֶׁיִּרְצֶה. נֶאֶמַר כָּאן חָדְשֵׁי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חָדְשֵׁי. מַה חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֵין מוֹנִין אֶלְּא מִנִּיסָן אַף מַה חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֵין מוֹנִין אֶלֶּא מִנִּיסָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

זאת עולת חדש בחדשו. אי לא כתב אלא חדש בחדשו ללמד שיהא תורם תרומה חדשה בתחלת החדש יכול הייתי אומר תהא תורם בכל חודש וחדש לצורך הקרבנות צבור של אותו חדש בלבד ת''ל בחדשו לחדשי השנה ללמד שבחדש אחד הוא תורם לכל חדשי השנה יכול באיזה חדש שירצה יתרום לכל חדשי השנה נאמר כאן חדשי וכו' והשתא לר' טבי דלא אמר אלא כהך סיפא נאמר כאן וכו' אכתי לא הוה ידעינן דתרומת ניסן תהא לכל חדשי השנה אלא דה''א שהכתוב מלמדינו שיהא ניסן ראש לתרומת חדש בחדשו וכן בכל חדש וחדש שלאחריו יהא תורם לאותו החדש והלכך ע''כ צריך נמי לדרשא דרישא דהברייתא:

דלא כן כהדא דתני וכו'. וכך הגירסא לקמן בפ''ק דר''ה בהלכה א' דמייתי להא דר' טבי. כלומר וכי לא כן צריך למימר כהדא דתני בספרי דדרשינן הכי וכסדר הכתוב דנפקא לן שפיר הכל:

אמר ר' יונה שבק ר' טבי ראשה. דהברייתא ולא אמר אלא סופה והרי מסיפא דהברייתא לא שמעינן שיהא ניסן ראש לתרומה לכל חדשי השנה אלא דצריך נמי כדדריש ברישא דהברייתא:

ר' טבי ר' יאשיה וכו'. ס''ל דלא ילפינן מתרומת הלשכה בתחלתה דשאני תחלתה שאי אפשר היה לא להקדים שעדיין לא הוקם המשכן ולא לאחר שמכיון שהוקם המשכן הוצרכו לתרום הלשכה ולהביא קרבנות הצבור שקרבו בו ביום אלא מהכא הוא דילפינן נאמר כאן חדשי זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה ונאמר להלן החדש הזה וגו' לחדשי השנה מה חדשי שנאמר להלן וכו' אף כאן אין מונין אלא מניסן שיהא ניסן ראשון לתרומת הלשכה של חדשי השנה:

ואמר ר' שמואל וכו'. וכדקאמר. ר' שמואל תרומת הלשכה בתחלתה היתה באחד בניסן דכתיב ויהי בחדש הראשון וכו'. ותני עלה שביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה תרומת הלשכה והביאו קרבנות הצבור ממנה:

כדי וכו'. כדי שיהא להם פנאי שלשים יום ושיביאו את שקליהן בזמנן ותיתרום תרומת הלשכה בזמנה להביא קרבנות הצבור מתרומה חדשה באחד בניסן:

גמ' ולמה באחד באדר. למה הקדימו כך:

מָהוּ מַשְׁמִעִין. רב הוּנָא אָמַר. מַכְרִיזִין. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר. וַיִּתְּנוּ ק֞וֹל בִּֽיהוּדָ֣ה וּבִירֽוּשָׁלַ֗ם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מכריזין. ומלשון השמעת קול הוא והיך מה דאת אמר שהיו משמיעין קול להביא שקליהן כדכתיב גבי יואש המלך שציוה על כך כדכתיב ויתנו קול ביהודה ובירושלם להביא לה' משאת משה עבד אלהים על ישראל במדבר:

מהו משמיעין. אם הוא לשון אסיפה כדכתיב וישמע שאול את העם:

משנה: 1a בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה בַּכְּרַכִּים וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְווֹת הַמַּיִם, וְעוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי הָרַבִּים וּמְצַייְּנִין עַל הַקְּבָרוֹת וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ומציינין על הקברות. עושין ציון שממחים הסיד ושופכין אותו סביב הקברות שלא יאהילו עליהן הכהנים והעושי טהרות ומפני שבימות הגשמים נימוח ציון הסיד וצריך לחזור ולציינו:

ועושין כל צרכי הרבים. כדמפרש בגמרא דנין דיני ממונות ודיני נפשות וכו' וכלומר שבזמן ההוא נפנין ב''ד לעסוק לדברים אלו לפי עת הצורך:

ואת מקוות המים. כדקתני בתוספתא פ''א כל מקום שיש בו ארבעים סאה כשר להקוות עליו. כלומר לפי הצורך להוסיף ולהקוות עליו. ושאין בו ארבעים סאה ממשיכין לו את אמת המים ומשלימין לו ארבעים סאה כדי שיהא כשר להקוות עליו:

ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות. והשווקים שנתקלקלן בימות החורף ומפני הגשמים בשביל עולי הרגלים. ואית דמפרשי מפני הרוצחים בשגגה שיהיה להם דרך מתוקן לנוס מפני גואל הדם וכדכתיב תכין לך הדרך:

ובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים. המוקפין חומה מימות יהושע בן נון. ואיידי דבעי למיתני לקמן דבט''ו באדר שולחנות יושבים במדינה תני נמי הכא ברישא כל הנוהג באותו היום והלכך לא תני אלא להקורין בט''ו ולא תני הכא להקורין בי''ד:

ועל הכלאים. מכריזין שימעטו זרע אחר שנתערב בשדה עד שלא ישאר בו רובע הקב לסאה וכדתנן בפ''ב דכלאים כל סאה שיש בו רובע הקב ממין אחר ימעט:

מתני' באחד באדר משמיעין על השקלים. ב''ד שולחין בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהן מפני שבאחד בניסן צריך להביא קרבנות הצבור מתרומה חדשה דכתיב זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה ודריש בגמ' חדש והביא קרבן מתרומה חדשה וילפינן בג''ש כתיב הכא לחדשי השנה וכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה מה להלן ניסן אף כאן ניסן לפיכך מקדימין שלשים יום שהוא באחד באדר להכריז שיהיה להם זמן להביא שקליהם:

ויוצאין. שלוחי ב''ד אף על הכלאים שאע''פ שכבר הכריזו עליהם באחד באדר אף יוצאין הן על כך ולא היו סומכין על ההכרזה בלבד דשמא יתעצלו הבעלים ולא עקרו אותן והיו השלוחים יוצאין ועוקרין אותן:

רִבִּי חִזְקִיָּה שָׁאַל. מֵעַתָּה בְּנֵי בָבֵל מַשְׁמִעִין עַל שִׁיקְלֵיהֶן מֵרֹאשׁוֹ שֶׁלְחוֹדֶשׁ. לֹא כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ יִשְׂרָאֵל שִׁקְלֵיהֶן בְּעוֹנָתָן וְתִיתָּרֵם תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה מִן הַחֲדָשָׁה בִזְמַנָּהּ בְּאֵחָד בְּנִיסָן. הָתִיב רִבִּי עוּלָּא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָא תַנִּינָן. בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה בְּפַרְסְ הַפֶּסַח בְּפַרְסְ הָעֲצֶרֶת בְּפַרְסְ הַחַג. אָמַר לֵיהּ. נֵימַר. אִילֵּין דִּקְרֵיבִין בִּפְרֹס הַפֶּסַח. אִילֵּין דִּרְחִיקִין בִּפְרֹס הָעֲצֶרֶת. וְאֵילִּין דִּרְחִיקִין מִינְּהוֹן בִּפְרֹס הַחַג. אָמַר לֵיהּ. כּוּלָּהּ כְּאַחַת הָיְתָה בָּאָה. וְלָמָּה אָֽמְרוּ בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ל ר' מנא. דלא היא שהבאת השקלים להלשכה כולה כאחת היתה באה מהכל מהקרובים ומהרחוקים והיו הכל מגיעין ומביאין ברוב השנים בזמנו אלא שבאלו ג' פרקים היו תורמין הלשכה ומפרישין ממנה להביא קרבנות הצבור וכדי לפרסם הדבר וכדמסיים ואזיל ולמה אמרו וכו' כדי לעשות פומבי לדבר:

א''ל וכו'. כלומר מסקנת דברי ר' עולא הן דא''ל לר' מנא מאי לאו דנימר הכי אילין דקריבין מביאין הן בפרוס הפסח ותורמין אז מאלו הקרובין ואילין דרחיקין וכו' ואילין דרחיקין מנהון עוד בפרוס החג וא''כ מאי מספקא ליה לר' חזקיה הא מהאי מתני' משמע הכי בהדיא:

התיב ר' עולא קומי ר' מנא. על הא דשאל ר' חזקיה כמסתפק ואומר מעתה בני בבל וכו' והא תנינן לקמן בפ''ג בג' פרקים בשנה תורמין את הלשכה וכו' וקס''ד דבאלו ג' פרקים היו חלוקין ג''כ לזמן הבאת השקלים של קרובים ושל רחוקים וכדמסיים לקמיה:

ר' חזקיה שאל. אי הכי מעתה נימא דבני בבל שהן רחוקין מירושלים יהו משמיעין על שקליהן מראשו של חדש אדר הראשון שהרי לא עיקר הטעם אלא כדי שיביאו וכו' ותתרום התרומה בזמנה באחד בניסן ומכיון שהן רחוקין צריכין זמן רב לכך והא אנן סתמא תנן באחד באדר משמיעין וקאמרת דבאחד באדר השני הוא ומשמע דאין חילוק בין קרובים לבין רחוקים ואמאי ונימא דבני בבל יהו משמיעין באחד באדר הראשון. ובדפוס אצל ש''ס הבבלי הגיה אחד מראשו של חורף וא''צ להגה''ה זו:

תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁינִי אֶלָּא מִקְרָא מְגִלָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים: רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אַף שִׁימּוּעַ שְׁקָלִים וְכִלְאַיִם בֵּינֵיהֶן. 1b רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַב חוּנָה רַב בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאֵין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהוּא זְמַן קְרִייָתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְיֵאוּת. כְּלוּם אָֽמְרוּ מַשְׁמִעִין עַל הַשְּׁקָלִים לֹא כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ יִשְׂרָאֵל שִׁקְלֵיהֶן בְּעוֹנָתָן. אְִם אוֹמֵר אַתְּ בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד כְדוֹן אִית בְּשַּׁתָּא שִׁיתִין יוֹמִין. כְּלוּם אָֽמְרוּ יוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם לֹא כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַצְּמָחִין נִיכָּרִין. אִם אוֹמֵר אַתְּ בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד כְדוֹן אִינּוּן דַּקִּיקִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כלום אמרו וכו'. וכן לענין כלאים שכלום אמרו שיוצאין אף על הכלאים בט''ו בו אע''פ שכבר הכריזו לא הטעם אלא כדי שיהו הצמחין ניכרין ואם לא עקרו הבעלים הכלאים מהן יעקרו השלוחין היוצאין ואם אומר את שיהא זה הכל באדר הראשון הרי עד כדון אינון דקיקין דקין ואינן ניכרין שעדיין לא הגיע בשנה מעוברת לכך והלכך אין זה אלא בא' באדר השני:

אמר ר' יוסה ויאות. השתא מהדר להא דר' סימון דקאמר אף שימוע שקלים וכלאים ביניהן ועלה קאמר ר' יוסה ושפיר הוא כך שהרי כלום אמרו משמיעין על השקלים באחד באדר לא כדי שיביאו שקליהן בזמנן והוא באחד בניסן. ושלא יאוחר מזה הזמן ואם אומר את באחד באדר הראשון יהיו משמיעין הרי עד כדון יש זמן עוד ששים יום עד אחד בניסן וע''י כך יתעצלו מלהביא שיאמרו עדיין יש לנו זמן הרבה או שישכחו ונמצא שיבאו לידי איחור זמן הקבוע לכך:

ר' חלבו וכו' הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה. ארישא דמתני' דהתם קאי דקתני קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני ועלה קאמר ר' חלבו התם לעיל בהלכה א' שאם כבר קראו באדר הראשון אלא מפני שנתעברה השנה אח''כ צריכין לחזור ולקרות באדר השני דבכה''ג הכל יוצאין בקריאת יום י''ד בין העיירות ובין הכרכים המוקפין שהוא זמן קריאתה לכל ומסיים שם לא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות באדר שני כלומר עיקר הטעם שצריכין לחזור ולקרותה באדר השני הזה אע''פ שכבר קראו בראשון מפני כך הוא שלא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות הן באדר שני בשאר שנים המעוברות וכדי לידע זה תיקנו שיחזור ויקראו אע''פ שכבר קראו והואיל וכך הוא הכל יוצאין בחזרת קריאה זו בי''ד שהוא עיקר זמן קריאתה ואינן צריכין לחזור ולקרות כל אחד ואחד בזמנו. הכי גריס להא דר' חלבו בפ''ק דמגילה וכן להא דאבתרא לא בא אלא ללמדך וכו' כמו שהבאתי. ולקמן בהלכה זו דמייתי נמי להא דר' חלבו אציון דמתני' בט''ו בו וכו' גריס לא בא אלא ללמדך שכל המצות הנוהגות באדר השני נוהגות באדר הראשון וגירסא זו יותר נכונה היא דפריך לא כן אמר ר' חלבו הכל יוצאין וכו'. והא במתני' קתני בט''ו בו וכו'. ומשני לא בא ר' חלבו אלא ללמדך כו' ואמתני' קראו באדר הראשון וכו' קאי דמכיון דהמצות נוהגות ג''כ באדר הראשון לפיכך הכל יוצאין בי''ד כשחוזרין וקורין באדר השני. ואיידי דגריס התם להא דר' חלבו מייתי נמי לה הכא כדרך הש''ס הזה:

אף שימוע שקלים וכלאים ביניהן. שלא היו משמיעין עליהן בשנה מעוברת אלא באחד באדר השני:

תמן תנינן. בפ''ק דמגילה וגרסי' שם נמי להא דלקמן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source