אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. אִיתְקַשְׁייָת קוֹמֵי רִבִּי פִינְחָס. אַתְיָא כְרִבִּי יוּדָה וְלָא אַתְיָא כְרִבִּי מֵאִיר. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. לָקוֹחַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֹּאת וְשַׂמְתֶּ֣ם אוֹתוֹ מִצַּ֛ד אֲר֥וֹן בְּרִית יְי וגו'. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה דוּ אָמַר. אֵיכָן הָיָה סֵפֶר תּוֹרָה נָתוּן. כְּמִין גְּלוֹסֳּקוֹס עָשָׂה לוֹ מִבַּחוּץ וְהָיָה סֵפֶר תּוֹרָה נָתוּן לְתוֹכוֹ. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. וְנָֽתַתָּה אֶת הַכַּפֹּ֛רֶת עַל הָֽאָרוֹן מִלְמָ֑עְלָה וגו'. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר דוּ אָמַר. אֵין מוּקְדָּם וּמְאוּחַר בַּתּוֹרָה. אֶלָּא וְאֶל הָֽאָרוֹן תִּתֵּן אֵ֚ת הָֽעֵדוּת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃ וְאַחַר כָּךְ וְנָֽתַתָּה אֶת הַכַּפֹּ֛רֶת עַל הָֽאָרוֹן מִלְמָ֑עְלָה. רִבִּי פִינְחָס בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא לְמֹשֶׁה נְתָנָהּ לוֹ אֵשׁ לְבָנָה חָרוּתָה בְאֵשׁ שְׁחוֹרָה. הִיא אֵשׁ מוּבְלֶלֶת בְאֵשׁ חֲצוּבָה מֵאֵשׁ וּנְתוּנָה בָאֵשׁ. הָדָא הוּא דִכְתִיב מִֽימִינ֕וֹ אֵ֥שְׁ דָּ֖ת לָֽמוֹ
כֵּיצד הָיוּ הַלּוּחוֹת כְּתוּבִים. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וַֽיִּכְתְּבֵ֔ם עַל שְׁנֵי֖ לוּחוֹת אֲבָנִֽים: חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. וְרַבָּנִן אָֽמְרִין. עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וַיַּגֵּ֨ד לָכֶ֜ם אֶת בְּרִית֗וֹ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת עֲשֶׂרֶ֭ת הַדְּבָרִ֑ים. עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר. עֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה וְעֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה. דִּכְתִיב וַֽיִּכְתְּבֵ֔ם עַל שְׁנֵי֖ לוּחוֹת אֲבָנִֽים: עֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה וְעֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה. רִבִּי סִימַאי אָמַר. אַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה ןְאַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה. מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתוּבִים. טֶטְרַגוֹנָה. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. בֵּין כָל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר דִּיקְדּוּקֶיהָ וְאוֹתוֹתֶיהָ שֶׁלְתּוֹרָה. מְמוּלָּאִים בַּתַּרְשִׁ֑ישׁ. 25b כְּיַמָּא רַבָּא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כַּד הֲוֵי מַטֵּי הָדֵין קִרְייָא הֲוָה אֲמַר. יָפֶה לִימְּדֵנִי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַה הַיָּם הַזֶּה בֵּין גַּל גָּדוֹל לְגַל [גָּדוֹל] גַּלִּים קְטַנִּים כָּךְ בֵּין כָּל דִּיבֵּר וְדִיבֵּר דִּיקְדּוּקֶיהָ וְאוֹתוֹתֶיהָ שֶׁלְתּוֹרָה.
הלכה: מַתְנִיתָה דְּאַבָּא יוֹסֵה בֶן חָנִין. דְּאַבָּא יוֹסֵה בֶן חָנִין אָמַר. כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים. בְּרַם כְּרַבָּנִן שִׁבְעָה שְׁעָרִים הָיוּ בָעֲזָרָה. עַל דָּעְתּוֹן דְּרָבָּנִן אֵיכָן הָיוּ הַהִשְׁתַּחֲוִיּוֹת הַלָלוּ. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה פְרָצוֹת הָיוּ בוֹ שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָווָן. חָֽזְרוּ וּגְדָרוּם וְגָֽזְרוּ כְּנֶגְדָּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מתני' דאבא יוסי בן חנן היא דאמר וכו' ועל דעתין דרבנן איכן היו וכו'. כלומר כנגד מה היו כהאי דתנינן תמן וכו' כמו שהבאתי במתני':
משנה: הֵיכָן הָיוּ הַהִשְׁתַּחֲוִיּוֹת הָאֵילּוּ. אַרְבַּע בַּצָּפוֹן וְאַרְבַּע בַּדָּרוֹם שָׁלשׁ בַּמִּזְרָח וּשְׁתַּיִם בַּמַּעֲרָב כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים שְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים סְמוּכִין לַמַּעֲרָב שַׁעַר הָעֶלְיוֹן שַׁעַר הַדֶּלֶק שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת שַׁעַר הַמָּיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ חַמַּיִם בֶּחָג. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר בּוֹ הַמַּיִם מְפַכִּים עֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת. לְעוּמָּתָן בַּצָּפוֹן סְמוּכִין בַּמַּעֲרָב שַׁעַר יְכָנְיָה שַׁעַר הַקָּרְבָּן שַׁעַר הַנָּשִׁים שַׁעַר הַשִּׁיר. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר יְכָנְיָה שֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה בְּגָלוּתוֹ. שֶׁבַּמִּזְרָח שַׁעַר נִיקָנוֹר וּשְׁנֵי פִשְׁפְּשִׁין הָיוּ לוֹ אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ. וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב וְלֹא הָיָה לָהֶם שֵׁם׃
Pnei Moshe (non traduit)
ושנים. היו במערב וזהו בכותל מערבי ולא היו להם שם. וכל זה אליבא דאבא יוסי בן חנן כמו שהבאתי לעיל אבל לחכמים דס''ל שלא היו אלא שבעה שערים לא היה שער כלל במערב וכדתנינן בפ''ב דמדות שבעה שערים היו בעזרה שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח:
ושני פשפשין היו לו. פתחים קטנים עם דלתות קטנות כמו שעושים בבתים הגדולים בעצים דלתות השערים הגדולים כדי שיהיו נוחין ליפתח בכל עת שירצו:
שבמזרח. העזרה נקרא שער ניקנור וכמפורש לעיל בפ''ג דיומא:
שבו יצא יכניה בגלותו. שנכנס לבית המקדש להשתחות וליטול רשות כשהלך בגולה לבבל ויצא דרך אותו השער:
שער הקרבן. דרך שם היו מכניסין קדשי קדשים ששחיטתן בצפון:
שער הבכורות. שמכניסין דרך שם הבכורות ושאר קדשים קלים ששחיטתן כשרה אף בדרום:
שער העליון. הסמוך למערב ונקרא שער העליון לפי שהר הבית היה משופע ועלייתו הוא ממזרח למערב והסמוך למערב הוא עליון ושער הדלק הוא השני ועל שם שמכניסין דרך שם עצים של מערכה הדולקים על המזבח נקרא שער הדלק:
ארבע בצפון וכו' כנגד שלשה עשר שערים שהיו בעזרה. ובגמרא מוקי לסתמא דמתני' כאבא יוסי בן חנין דברייתא אבל חכמים אומרים שבעה שערים היו בעזרה כדתנן בפ''ק דמדות וסבירא להו שאותן י''ג השתחויות היו כנגד י''ג פרצות שפרצו מלכי יון וכשגברו עליהם חזרו וגדרום וגזרו כנגדן י''ג השתחויות כדתנן בפ''ב שם:
מתני' היכן היו השתחויות האלו. שהוזכרו במתני' דלעיל באיזה מקומות היו עושין אותן:
ר''א בן יעקב אומר בו המים מפכים. כדכתיב ביחזקאל מז ויסבני דרך חוץ אל שער החוץ דרך הפונה קדים והנה מים מפכים מן הכתף הימנית וזהו דרום כשאדם הולך ממערב דרך קדים שהוא מזרח דרום הוא ימין וראה יחזקאל בנבואה שהמים יוצאים מתחת מפתן הבית לדרך מזרח כדכתיב שם לעיל והנה מים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי פני הבית קדים וגו' שהן יוצאים מבית קדש הקדשים שהוא במערב ושם לא היו נראין אלא כקרני חגבים וכשהן הולכין למזרח ומגיעים לשער הזה נעשו כרוחב מלא פי הפך וזהו מים מפכים:
כְּתִיב וְעַֽל הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה ׀ וּמִזֶּ֣ה ׀ כָּל עֵץ מַֽ֠אֲכָל לֹֽא יִבֹּל עָלֵ֜הוּ וְלֹֽא יִתֹּ֣ם פִּרְי֗וֹ לָחֳֽדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר. תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה תְּבוּאָה עוֹשָׂה לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְאִילָן עוֹשֶׂה לִשְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא הַתְּבוּאָה עוֹשָׂה לְחוֹדֶשׁ אֶחָד וְאִילָן עוֹשֶׂה לִשְׁנֵי חֳדָשִׁים. מַה טַעֲמֵיהּ. לָחֳֽדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַַזֶּה הַתְּבוּאָה עוֹשָׂה לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְאִילָן עוֹשֶׂה לִשְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא הַתְּבוּאָה עוֹשָׂה לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְאִילָן עוֹשֶׂה לְחוֹדֶשׁ אֶחָד. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ שֶׁעָשָׂת הַתְּבוּאָה בִימֵי יוֹאֵל לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְקָרֵב מִמֶּנָּה הָעוֹמֵר. מַה טַעֲמֵיהּ. וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּֽיי אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם כִּֽי נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם יוֹרֶה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּֽרִאשֽׁוֹן׃ מַה מְקַייֵם רִבִּי יוֹסֵי לָחֳֽדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר. בְּכָל חוֹדֶשׁ וָחוֹדֶשׁ יְבַכֵּר. וְעָלֵה֖וּ לִתְרוּפָֽה: רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. תַּרְפֵּיהּ מְצַץ עָלֵיהּ וֹתָרַף מְזוֹנֵהּ. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. לְהַתִּיר פֶּה שֶׁלְמָעֲלָן. וְחוֹרָנָה אָמַר. לְהַתִּיר פֶּה שֶׁלְמַטָּן. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַד אָמַר לְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת. וְחוֹרָנָה אָמַר. לְהַתִּיר פֶּה אִילְּמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מה מקיים רבי יוסי לחדשיו יבכר. דמשמע שמין אחד יהיה לשני חדשים:
בכל חדש וכו'. לחדשיו אכל חדש וחודש קאי ועל פירות האילן. וגרסי' להא לקמן בפ''ק דתענית בהלכה ב':
ועליהו לתרופה. סיפיה דהאי קרא והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה ודריש ר' יוחנן תרופה מלשון תרופיה וכדכתיב ותתן טרף לביתה:
ותרף מזונה מצץ עליה. ותרף מזונה כלומר עכשיו יהיה מציץ עליה לזרעה והיא מיד ותרף מזונה שתמהר לעשות הפירות:
רב ושמואל. דרשי לשון התרת פה חד אמר וכו' וכדדרשי ר' חנניה וריב''ל ומפרשי יותר:
וְנִרְפּ֥אוּ הַמָּֽיִם. בְּצֹּאתָ֧יו וּגְבָאָ֛יו וְלֹ֥א יֵרָֽפְא֖וּ לְמֶ֥לַח נִתָּֽנוּ׃ כְּתִיב וְנִרְפּ֥אוּ הַמָּֽיִם וְאַתְּ אָמַרְתָּ. וְלֹ֥א יֵרָֽפְא֖וּ הַמַּיִם. מָקוֹם הוּא שֶׁשְּׁמוֹ וְלֹ֥א יֵרָֽפְא֖וּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ונרפאו המים. בקרא דלעיל והדר קאמר למטה בצאתיו וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו והא כיצד כתיב ונרפאו וכו' וקאמר דמקום הוא ששמו ולא ירפאו ועד שם יהיו ניתנו:
כתיב. שם ועל הנחל וגו' לחדשיו יבכר וגו' מאי טעמא לחדשיו יבכר ומיעוט חדשיו שנים ודריש ר' יהודה דעל עץ מאכל לא יבול עליהו דסמיך ליה קאי שהאילן יעשה לשני חדשים התבואה וגם על שתהיה לחדש אחד דכתיב כל עץ מאכל והתבואה ג''כ בכלל אלא דהאילן שעכשיו הוא לי''ב חדש לעתיד יעשה בחלק השישית שהוא ב' חדשים והתבואה שהיא עכשיו לששה חדשים לעתיד תעשה לחדש אחד וכערך האילן ור' יוסי דריש שהתבואה תעשה לט''ו יום שכך מצינו בימי יואל דכתיב ובני ציון גילו וגו' שהיה יורה ומלקוש בראשון ואח''כ גדלה והקריבו העומר בי''ו בניסן ונמצא שאחר היורה ומלקוש שבתחלת החדש התחילה לגדל ועשתה בט''ו יום:
כְּתִיב וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֘ הַמַּ֤יִם הָאֵ֨לֶּה֙ וֽוֹצְאִ֗ים אֶל הַגְּלִילָה֙ הַקַּדְמוֹנָ֔ה זֶה יַם שֶׁלְסַמְכו. וְיָרְֽד֖וּ עַל הָֽעֲרָבָ֑ה זֶה יַם שֶׁלְטִיבֵּרִיָּא. וּבָ֣אוּ הַיָּ֔מָּה זֶה יַם הַמֶּלַח. אֶל הַיָּ֥מָּה הַמּֽוּצָאִ֖ים זֶה הַיָּם הַגָּדוֹל. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַמּוֹצָאִים. כְּנֶגֵד שְׁנֵי פְעָמִים שֶׁיָּצָא. [אֶחָד בְּדוֹר אֱנוֹשׁ וְאֶחָד בְּדוֹר פְּלָגָה.] רִבִּי לָֽעְזְר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בָּרִאשׁוֹנָה יָצְא עַד קַלַבְּרִיָה וּבַשְׁנִייָה יָצָא עַד קֵפֵי בֶּרְבֶּרִיָה. רִִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בָּרִאשׁוֹנָה יָצְא עַד קֵפֵי בֶּרְבֶּרִיָה וּבַשְׁנִייָה יָצָא עַד עַכּוֹ וְעַד יָפוֹ. עַד פֹּ֣ה תָ֭בוֹא וְלֹ֣א תוֹסִיף. עַד עַכּוֹ תָבוֹא וְלֹא תוֹסִיף. וּפֹ֥א יָ֝שִׁ֗ית בִּגְא֥וֹן גַּלֶּֽיךָ׃ עַד יָפוֹ אָשִׁית גְּאוֹן גַּלֶּיךָ. נִיחָא יָמָּא רַבָּא יַמָּא דְמִלְחָא. בִּשְׁבִיל לְמִיתְקָן. יַמָּה דְטִיבֵּרִיָּא יַמָּה דְסַמְכוֹ. לְרַבּוֹת דְּגָתָם. לְמִינָה֙ תִּהְיֶ֣ה דְגָתָ֔ם. לְמִינֵי מִינִים תִּהְיֶה דְגָתָם. תַּנֵּי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַעֲשֶׂה וְהָלַכְתִּי לְצַייְדָן וְהֵבִיאוּ לְפָנַיי יוֹתֵר מִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִינֵי דָגִים בְּתַמְחוּי אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
ולמה נקרא שמו המוצאים כנגד שני פעמים שיצא. לשטוף בעולם אחד בדור אנוש ואחד בדור הפלגה:
עד קלבריאה. ארץ שהיא יותר למערב מברבריאה:
עד קפי. קצה ארץ ברבריאה ועד כפי הים שם שהיא יותר רחוקה מן המערב:
עד עכו ועד יפו. שהן בגבול ארץ ישראל ורחוקין עוד יותר מהמערב וכדכתיב באיוב עד פה תבא וכו':
ניחא וכו'. סיפיה דקרא דיחזקאל דריש דכתיב ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים וניחא זה על הים הגדול ועל הים המלח שאינן ראוין עכשיו לשתות ובשביל למתקן ניבא ואמר ונרפאו המים אלא ימא דטבריא שהן מתוקין וכן ימא דסמכו דדריש לעיל עליהן מהפסוק הזה הקדמונה וכו' למה צריכין הן לרפואה:
לרבות דגתם. כדכתיב אבתריה והיה כל נפש חיה וכו' והיה הדגה רבה מאד:
למינה תהיה דגתם. דכתיב שם אבתריה ומשמע למינה של אחת מהמינין ולעיל כתיב והיה הדגה רבה מאוד הלכך דריש למיני מינים הרבה תהיה דגתם וכהאי דרשב''ג דלקמיה שאף במקום אחד מצא מג' מאות מיני דגים ובתמחוי אחד:
כתיב ביחזקאל שם ויאמר אלי וגו' והולך ודורש לכל הפסוקים שנאמרו שם על אותן המים היוצאין. מן הנחל האמור שם למעלה:
כְּתִיב וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵֽצְא֤וּ מַֽיִם חַיִּים֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔ם וגו'. תַּנֵּי. בֵּית קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים עַד הַפָּרָכוֹת כְּקַרְנֵי סִילַיי וּבִילַיי. מִן הַפָּרָכוֹת עַד מִזְבַּח הַזָּהָב כְּקַרְנֵי חֲגָבִים. מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וְעַד הָעֲזָרוֹת כְּחוּט שֶׁל שְׁיתִי. מִן הָעֲזָרוֹת וְעַד מִפְתַּן הַבַּיִת כְּחוּט שֶׁל עֶרֶב. מִיכָּן וָהֵילַךְ כְּמִפִּי הַפַּךְ. וְהִנֵּה מַ֣יִם מְפַכִּ֔ים מִן הַכָּתֵ֖ף הַיְמָנִֽית: כְּתִיב בְּצֵאת הָאִ֥ישׁ קָדִ֖ים וְקָ֣ו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֤מָד אֶ֨לֶף֙ בָּֽאַמָּ֔ה וַיַּֽעֲבִרֵ֥נִי בַמַּ֖יִם מֵ֥י אָפְסָֽיִם׃ עַד קַרְסוּלֵהּ. וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף וַיַּֽעֲבִרֵ֥נִי בַמַּ֖יִם מַ֣יִם בִּרְכָּיִים. עַד בִּרְכַּייָא. וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף וַיַּֽעֲבִרֵ֖נִי מֵ֥י מָתְנָֽיִם׃ עַד מָתְנַייָא. מִיכָּן וְהֵילַךְ וַיָּ֣מָד אֶ֔לֶף נַ֕חַל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא אוּכַ֖ל לַעֲבֹ֑ר. אֲפִילוּ לִיבּוּרְנִין גְּדוֹלָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲבוֹר בּוֹ. מַה טַעֲמָא וְצִ֥י אַדִּ֖יר לֹ֥א יַעַבְרֶֽנּוּ׃ מִפְּנֵי מַה כִּֽי גָא֤וּ הַמַּ֨יִם֙ מֵ֣י שָׂ֔חוּ. מָהוּ מֵ֣י שָׂ֔חוּ. מִלְּשׁוֹט. אָמַר רִבִּי חוּנָה. בְּאַתְרִין צְווָחִין לְשַׁייְטָא סְחוּנָא. וּפֵרַ֤שׂ יָדָיו֙ בְּקִרְבּ֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֛ר יְפָרֵ֥שׂ הַשּׂוֹחֶה לִשְׂח֑וֹת מָהוּ לִשְׂחוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מַיִין 26a דְּמִתְמַלְּלִין בְּעָֽלְמָא. כְּתִיב בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ מָק֣וֹר נִפְתָּ֔ח לְבֵ֥ית דָּוִ֖יד וּלְיֹוֹשְׁבֵי יְרֽוּשָׁלָ֑ם לְחַטַּ֖את וּלְנִידָּה: רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. מִבֵּית דָּוִד וְעַד יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם כְּשֵׁרִים לְנִדָּה וּלְחַטָּאת. מִיכָּן וְהֵילַךְ מֵי תַעֲרוּבוֹת הֵן. כְּשֵׁירִים לְנִדָּה וּפְסוּלִים לְמֵי חַטָּאת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מִבֵּית דָּוִד וְעַד יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם כְּשֵׁרִים לְנִדָּה וּלְחַטָּאת. מִיכָּן וְהֵילַךְ מֵי קַטֵּיפְרֵיסוֹת הֵן. פְּסוּלִין לְנִדָּה וּלְחַטָּאת.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' אלעזר וכו'. דס''ל שמכאן ואילך פסולין אף לנדות שאע''פ שאינה צריכה למים חיים מ''מ הואיל ונתגברו והולכין ויורדין בשטף כמי קטפרוס הן וכמוזכר בסוף פ''ח דטהרות הנצוק והקטפרס שהמים באין דרך מדרון מלמעלה למטה ופסולין הן לנדה דאשבורן בעינן:
כתיב. בזכריה י''ג ביום ההוא יהיה מקור נפתח וגו'. וזה ג''כ מרומז לנבואת יחזקאל בפסוקים דלעיל והולך ודורש שכשהמים באים לבית דוד ומבית דוד ועד יושבי ירושלים כלה עדיין הן כשרים לנדה והיא זבה ולמי חטאת ומכאן ואילך כשרים הן לנדה שאע''פ שמי תערובות הן מפני שאין הנדה ולא הזבה צריכין למים חיים ולמי חטאת הן פסולין דבעינן מים חיים ובלא תערובת שאר מים:
מים דמתמללין בעלמא. כלומר שמפורסמים הם בעולם ומדברין מגודל שטיפתן שצריך לשוט בתוכן וכל זה להגדיל מפלת מואב אשר ניבא עליו:
מהו לשחות. הא כתיב כאשר יפרש השוחה ולמה הדר אמר לשחות:
באתרין צווחין. במקומינו קורין לשייטא שחונא וכדכתיב בישעיה כ''ה ופירש ידו וגו':
מהו מי שחו מלשוט. שצריך להיות שוחה ולשוט:
אפי' לבירנין. ספינות גדולות:
כתיב. ביחזקאל שם:
תני. אותן התחלת המים מתחת מפתן הבית ומבית קדש הקדשים עד הפרוכת שלפני הדביר הן כקרני סיליי וכיליי והן מיני חגבים הקטנים ביותר ומן הפרכת וכו' נעשו כקרני חגבים סתם שהן יותר גדולים וממזבח הזהב וכו' עד מפתן הבית של ההיכל כחוט הערב שהוא עב יותר משל שתי מכאן והילך וכו':
כתיב. בזכריה י''ד והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים וגו' וסמיך ליה לנבואה זו על אותה הנבואה של יחזקאל כמו שהבאתי במתני' וכדלקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source