הלכה: מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין שְׁקָלִים לִנְדָבָה כול'. לָא צוֹרְכָה דְלָא בֵין שְׁקָלִים לִקִינִּים. רִבִּי אָבוּן בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. כְּמִין כּוֹכְלִיַים הָיוּ עֲשׂוּיִין. לָא צוֹרְכָה דְלָא מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לִשְׁקָלִים. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. שֶׁמָּא יִפְּלוּ לְשִׂיֵּירֵי הַלִּשְׁכָּה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה כְּמִי שֶׁמֵּת. אָמַר רִבִּי יָסָא. עַד דַּאֲנָא תַמָּן שְׁמָעִית קָל רַב יְהוּדָה שְׁאַל לִשְׁמוּאֵל. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וָמֵת. אֲמַר לֵיהּ. יִפְּלוּ לִנְדָבָה. עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואית דבעי מימר. דהיינו טעמא דבמחצה על מחצה הואיל דמספקא לן מהיכן הם דין מעות הללו הן כדין הפריש שקלו ומת דנופל שקלו לנדבה וכהאי דר' יסא דלקמיה דאמר עד דאנא תמן וכו' וכדגרסינן להא לעיל בפ''ב בהלכה ה' עד ר''א אמר יפלו לנדבה:
אית דבעי מימר. דהיינו טעמא דשמא השקלים הללו יפלו לשירי הלשכה לפי שלא יצטרכו לקרבנות הצבור בשנה זו וכשיגיע ר''ח ניסן מתרומה חדשה הן באין ושקלים שניתותרו משנה זו לשירי הלשכה הן נופלין ואין קרבנות הצבור באין מהן אלא הן לשאר צרכי הצבור וצרכי העיר כדפרישית במתני' ולפיכך יפלו לנדבה שקריבין מהן עולות:
לא צורכה דלא דמחצה על מחצה יפלו לשקלים. השתא פריך אעיקרא דדינא דקתני במחצה על מחצה יפלו לנדבה ואמאי הא מסתברא דלא צריך למיתני אלא הכי דבמחצה על מחצה יפלו לשקלים וטעמא דהא מסתמא לעולם השקלים רוב הן נגד הנדבה דהנדבה אינה אלא מן המותרות כדתנינן בפרק דלעיל או מן המתנדבין לעולות בהמה ואינן אלא לפעמים והשקלים הם תמיד בכל שנה ושנה ומכל ישראל ונהי דברישא דקרוב לנדבה יפלו לנדבה לא קשיא הא קיי''ל רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואמאי לא אזלינן כאן בתר רובא כל היכא דאיתיה לרובא דהא ליתא דלא אמרינן הלך אחר הרוב אלא במקום דליכא אומדנא דמוכח אבל הכא דקירבה דמוכח הוא וחזקה ואומדנא שמן הקרוב הן לא אזלינן בתר רובא בכה''ג אלא דבמחצה על מחצה הוא דקשיא אמאי לא יפלו לשקלים:
כמין כובלייס היו עשויין. כלומר לא כדס''ד שהשופרות מונחין זה אצל זה ובשורה אחת אלא בעיגול היו מונחין ונמצא של נדבה סמוך הוא ג''כ לשל שקלים. קובלייס הוא כמין כלי עגול העשוי לתכשיט נושק''א בלע''ז ודוגמתו לעיל בפ''ב דיומא בהלכה ב' גבי פייסות כמין קובלייס עושין והוא בוכלייר הנזכר התם גבי פייס והוא כלבוס הנזכר בפרק במה אשה:
גמ' לא צורכה דלא בין שקלים לקינים. לא היה צריך למיתני אלא כך שנמצאו בין שקלים לקינים וכדפרישית במתני' דפריך היכי משכחת לה שימצאו בין שקלים לנדבה דקס''ד דהי''ג שופרות שבלשכה כשורה היו מונחים ואח''כ שופר הקינין הוא הסמוך לשל שקלים ולא של נדבה וה''ל להתנא למיתני האיך הדין אם נמצא בין שקלים לקינין דאע''פ שהשקלים ג''כ לאו כולן עולות שהרי חטאות הצבור נמי קריבין מהן מ''מ יותר חמורין הן מהקינין שהשקלים רובן לעולות דחטאות של ר''ח ושל מועדות הוא שבאין מהן ורוב קרבנות צבור עולות הן התמידין שבכל יום ויום וכן עולות המוספין של שבתות ור''ח ומועדות וקיני חובה לעולם האחד לחטאת והאחד לעולה והוה לי' לאשמעינן אי בתר קורבה אזלינן או בתר רובא:
משנה: 28b מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין שְׁקָלִים לִנְדָבָה קָרוֹב לַשְּׁקָלִים יִפָּלוּ לַשְּׁקָלִים לַנְּדָבָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה. בֵּין עֵצִים לִלְבוֹנָה קָרוֹב לָעֵצִים יִפְּלוּ לָעֵצִים לַלְּבוֹנָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה. בֵּין קִנִּים לְגוֹזְלֵי עוֹלָה קָרוֹב לַקִּנִּים יִפְּלוּ לַקִּינִּים לְגוֹזְלֵי עוֹלָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה. בֵּין חוּלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי קָרוֹב לַחוּלִּין יִפְּלוּ לַחוּלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְמָעֲשֵׂר שֵׁנִי. זֶה הַכְּלָל הוֹלְכִין אַחַר הַקָּרוֹב מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהַחְמִיר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה. דהקינים אחד מהן חטאת וגוזלי עולה כולן עולות הן ובגמ' פריך כיון דטעמא מדספיקא הוא ואזלינן לחומרא א''כ האשה שהביאה המעות הללו לקיני חובתה במה היא מתכפרת אם אתה אומר יפלו לגוזלי עולה ושמא מקיני חובה הן ונמצא שאין קיני האשה הזאת קריבין ומשני תנאי ב''ד הוא שהמספק את הקינים הוא מספק את הפסולות ואת האובדות כדתנן לקמן בסוף פירקין וכר' יוסי וא''כ הוא צריך להביא קן אחר כנגד אותן המעות וליתן להקריבן בשביל האובדות וכה''ג:
מחצה על מחצה יפלו ללבונה. דלבונה קריבה היא עצמה ועצים מכשירי קרבן הם:
מחצה על מחצה יפלו לנדבה. כדקתני להכלל בסיפא דמתני' דבמחצה על מחצה הולכין להחמיר ונדבה חמירא היא משקלים דהשקלים מביאין מהן ג''כ חטאות הצבור כגון שעירי ר''ח ושל מועדות והן נאכלין לכהנים ונדבה כלה לעולות היא ועוד דשמא שקלים אלו יפלו לשירי הלשכה ואינן לקרבנות אלא לשאר צרכי העיר כדתנן לעיל בפרק ד':
קרוב לשקלים וכו'. משום דכללא הוא דאזלינן בתר קורבא כדילפינן מדכתיב והיתה העיר הקרובה אל החלל:
מתני' מעות שנמצאו בין שקלים לנדבה. בגמרא פריך היך אשכחן שימצאו בין שקלים לנדבה הלא י''ג שופרות היו שם ועל הא' והב' היה כתוב תקלין חדתין ועתיקין ועל הג' כתוב קינין וכו' ועל האחרונים נדבה כדתנן בפרק דלעיל בהל' ד' וא''כ שופר של קינין היה סמוך לשל שקלים ולא של נדבה ומשני שהיו השופרות מונחים כמין עיגול וא''כ של נדבה שהוא אחרון סמוך לשקלים הראשון ושפיר משכחת לה שנמצאו בין שקלים לנדבה:
רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אִם הָיוּ מְחָרוֹזוֹת מוּתָּרוֹת. תַּשַׁע חֲנוּיוֹת מוֹכְרוֹת בְּשַׂר נְבֵילָה וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר שְׁחוּטָה נִתְחַלְּפוּ לוֹ. חוֹשֵׁשׁ. וְלַנִּמְצֵאת הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב. תַּשַׁע חֲנוּיוֹת מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵילָה נִתְחַלְּפוּ לוֹ. חוֹשֵׁשׁ. וְלַנִּמְצֵאת הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה וכו' נתחלפו לו חושש. לכתחלה ולנמצאת הולכין אחר הרוב ומותר:
אם היו מחרוזות מותרות. בתוספתא פ''ג גריס בשר שנמצא בעזרה מחרוזות מותר שאין עושין בשר הקדש מחרוזות. מחרוזות כדרך שחורזין בשר על החבל וכיוצא בו לתלותו:
תשע חנויות מוכרות בשר נבלה וכו' נתחלפו לו. שלקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח חושש הוא ואסור:
ולנמצאת. בשוק הולכין אחר הרוב של חניות ואסור ומשום הסיפא קתני לה:
רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנֵיִנָה. אֵיבָרִים נְבֵילוֹת לוֹקִין עֲלֵיהֵן מִשֵּׁם נְבֵילָה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. אֵבָרִים נְבֵלוֹת וַחֲתִיכוֹת מוּתָּרוֹת. חֲתִיכוֹת מוּתָּרוֹת לֹא מַמָּשׁ. וְדִכְווָתָהּ אֵיבָרִים נְבֵילוֹת לוֹקִין עֲלֵיהֵן מִשֵּׁם נְבֵילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
איברין נבלות. דתנינן נבלות ממש הן ולוקין עליהן משום נבלה:
מתני' וכו'. וממתני' שמעינן כן דקתני אברים נבלות וחתיכות מותרות מה חתיכות מותרות וכי לאו ממש מותרות קאמר ולאכילה אף אברין נבלות דקתני לאכילה שהאוכלן לוקה עליה משום נבלה:
רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הִסִּיעַ דַּעַת טָעוֹן צוּרָה. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְיֵאוּת. לְאוֹכְלוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁמָּא נִתְקַלקְלָה צוּרָתוֹ. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר. תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הסיע הדעת. הנפסל משום היסח הדעת טעון עיבור צורה:
מתני' אמרה כן. ממתני' שמענו כן שהרי פסולין משום היסח הדעת הוא וקתני תעובר צורתו וכו' וכדמפרש ר' יוסי ויאות הוא דלאוכלו וכו' שמא נתקלקלה כלומר שמא כבר עבר צורתו והיינו שעבר זמנה ולפום כן וכו' כדפרישית במתני':
ותניתה בסופה. כלומר לא צריך למיתני ולמיחשב לכל אלו דהא כבר תני לה בהסיפא זה הכלל הולכין אחר הקרוב אף להקל ובמחצה על מחצה הולכין להחמיר והכלל הזה נוהג בכל אלו גם כן ובכל כיוצא בהן:
לא צורכה דלא וכו'. כלומר דפריך וכי לא היה צריך התנא למיתני אלא גם לחלוקות הללו שאם נמצא מעות בין קטורת לעצים או ללבונה או אם בין זהב שהיא לכפורת מה דין של אותן המעות:
האשה הזאת. ואכתי הא קשיא האשה הזאת שהביאה דמי קן שלה לחובתה ונתנוהו בתוך השופר והשתא שנפלו המעות ונמצאו בין שופר של קינין לגוזלי עולה ואם יפלו לגוזלי עולה האשה הזאת במה היא מתכפרת ומשני רבי יצחק תנאי ב''ד הוא המספק וכו' וחסר כאן ואת האובדות וכמו שכתוב בסוף פרקין וכדפרישית במתני':
וקשיא. על הא דקתני מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה קאי דקשיא הלא כאן מספקא לן דלמא של קינין הן ודמי חטאת של קינין יפלו לגוזלי עולה וכי יש חטאת קריבה עולה ומשני רבי חזקיה וכו' תנאי ב''ד הוא על כל המותרות שיקרבו עולות כדאמרינן לעיל בפ''ד בסוף הלכה ה' והכא נמי כיון דספיקא הוא דינו כמותרות:
הלכה: לָא צוֹרְכָה דְלָא בְּהַר הַבַּיַת קוֹדֶשׁ. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חַזָּקָה שֶׁאֵין הַכֹּהֵן מוֹצִיא מִן הִַלִּישְׁכָּה מָעוֹת עַד שֶׁהוּא מְחַלְלָן עַל הַבְּהֵמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לא צורכה דלא בהר הבית קודש. כלומר אדרבה איפכא מסתברא ולא צריכה אלא לומר כך דנמצאות בהר הבית יהיה קודש לעולם דרוב המעות שם מתרומת הלשכה הן ומשני רבי בא בשם ר' יוחנן חזקה וכו' וכדפרישית במתני':
משנה: מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְּהֵמָה לְעוֹלָם מַעֲשֵׂר. וּבְהַר הַבַּיִת חוּלִּין. וּבִירוּשָׁלִַם בִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה חוּלִּין וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל הַכֹּל מַעֲשֵׂר. בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בָּעֲזָרָה אֵיבָרִים עוֹלוֹת. וַחֲתִיכוֹת חַטָּאוֹת. וּבִירוּשָׁלַיִם זִבְחֵי שְׁלָמִים. זֶה וָזֶה תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה. נִמְצָא בַּגְּבוּלִין אֵיבָרִים נְבֵילוֹת וַחֲתִיכוֹת מוּתָּרוֹת. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁהַבָּשָׂר מְרוּבֶּה אַף אֵיבָרִין מוּתָּרוֹת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זה וזה. בין חתיכות הנמצאות בעזרה בין הנמצא בירושלים תעובר צורתן ויצא לבית השריפה כדקאמר טעמא בגמרא לפי שנפסלו בהיסח הדעת ואסורין הן באכילה שמא כבר עבר זמן אכילתן ולשרפן מיד נמי לא שמא עדיין לא עבר זמן אכילתן ואין פסולן אלא מדרבנן משום היסח הדעת וכל שאין פסולו בגופו טעון עיבור צורה לפיכך תעובר צורתן ממתינין עד שיעבור זמנן וכדין חטאת לזמנה וכדין שלמים לזמנן ואח''כ יצאו לבית השריפה:
נמצא בגבולין. בערי ישראל:
אברין נבלות. שכן דרך לחתוך הנבלות לאברין ולהשליכן לכלבים:
חתיכות מותרות. שאין דרך לחתוך לחתיכות חתיכות אלא להכשירות ולמכרן אחת אחת לישראל:
ובשעת הרגל שהבשר מרובה. ואין דרך לחתוך הבשר לחתיכות קטנות אלא מבשלין אותו אברים שלימות אף אברים מותרין:
בירושלים זבחי שלמים. הן דרוב בשר הנאכל בירושלים שלמים הן:
מתני' בשר שנמצא בעזרה. אם הוא מנותח לאברים אברים עולות הן שכן דרך לנתח העולות לאברים ולא לחתיכות כדכתיב ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחי' ואם מנותח לחתיכות חטאות הן שנאכלין הן בעזרה ומחתכין אותן הכהנים לחתיכות:
ובירושלים. בשאר המקומות שבתוכה אם נמצא בשאר כל ימות השנה הרי הן חולין ובשעת הרגל הכל מעשר לפי שרוב המעות מעולי רגלים מעשר שני אבל בשאר ימות השנה לא חיישינן שמא מזמן הרגל הן לפי ששוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום ואי מרגל הן כבר נמצאו באותו הזמן:
בהר הבית. הנמצאות שם לעולם הן חולין ואפי' בשעת הרגל לפי שחזקתן מתרומת הלשכה הן ואין הגזבר מוציא מעות מתרומת הלשכה עד שהוא מחללן על הבהמות שלוקחין לקרבנות:
מתני' מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה. בירושלים במקום שמוכרין וקונין הבהמות לעולם הוא מעשר לפי שרוב העם מביאין מעות מעשר שני שלהן לירושלים וקונין בהמות בהן ולאכלן ואע''ג דאיכא למימר שמא מן המוכרים נפלו וכבר נתחללו על הבהמות אפ''ה מכיון דלוקחים הוו רובא שהרי כמה אנשים לוקחים מתגר אחד אזלינן בתרייהו דאימר מן הלוקחים הן ולא נתחללו:
וְקַשְׁיָא. וְיֵשׁ חַטָּאת קְרֵיבָה עוֹלָה. רִבִּי חִזְקִיָּה אֲחִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא עַל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִּקְרְבוּ עוֹלוֹת. הָאִשָּׁה הַזֹּאת בַּמֶּה הִיא מִתְכַּפֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא. הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּינִּים מְסַפְּק אֶת הַפְּסוּלוֹת. 29a לָא צוֹרְכָה דְלָא בֵין קְטוֹרֶת לָעֵצִים לִלְבוֹנָה לְזָהָב לַכַּפּוֹרֶת. וְתַנִּיתָהּ בְּסוֹפָהּ. הוֹלְכִין אַחַר הַקָּרוֹב מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְמַחְמִיר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הסיע הדעת. הנפסל משום היסח הדעת טעון עיבור צורה:
מתני' אמרה כן. ממתני' שמענו כן שהרי פסולין משום היסח הדעת הוא וקתני תעובר צורתו וכו' וכדמפרש ר' יוסי ויאות הוא דלאוכלו וכו' שמא נתקלקלה כלומר שמא כבר עבר צורתו והיינו שעבר זמנה ולפום כן וכו' כדפרישית במתני':
ותניתה בסופה. כלומר לא צריך למיתני ולמיחשב לכל אלו דהא כבר תני לה בהסיפא זה הכלל הולכין אחר הקרוב אף להקל ובמחצה על מחצה הולכין להחמיר והכלל הזה נוהג בכל אלו גם כן ובכל כיוצא בהן:
לא צורכה דלא וכו'. כלומר דפריך וכי לא היה צריך התנא למיתני אלא גם לחלוקות הללו שאם נמצא מעות בין קטורת לעצים או ללבונה או אם בין זהב שהיא לכפורת מה דין של אותן המעות:
האשה הזאת. ואכתי הא קשיא האשה הזאת שהביאה דמי קן שלה לחובתה ונתנוהו בתוך השופר והשתא שנפלו המעות ונמצאו בין שופר של קינין לגוזלי עולה ואם יפלו לגוזלי עולה האשה הזאת במה היא מתכפרת ומשני רבי יצחק תנאי ב''ד הוא המספק וכו' וחסר כאן ואת האובדות וכמו שכתוב בסוף פרקין וכדפרישית במתני':
וקשיא. על הא דקתני מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה קאי דקשיא הלא כאן מספקא לן דלמא של קינין הן ודמי חטאת של קינין יפלו לגוזלי עולה וכי יש חטאת קריבה עולה ומשני רבי חזקיה וכו' תנאי ב''ד הוא על כל המותרות שיקרבו עולות כדאמרינן לעיל בפ''ד בסוף הלכה ה' והכא נמי כיון דספיקא הוא דינו כמותרות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source