משנה: מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ לִפְנֵי סוֹחֲרֵי בְּהֵמָה לְעוֹלָם מַעֲשֵׂר. וּבְהַר הַבַּיִת חוּלִּין. וּבִירוּשָׁלִַם בִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה חוּלִּין וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל הַכֹּל מַעֲשֵׂר. בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בָּעֲזָרָה אֵיבָרִים עוֹלוֹת. וַחֲתִיכוֹת חַטָּאוֹת. וּבִירוּשָׁלַיִם זִבְחֵי שְׁלָמִים. זֶה וָזֶה תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה. נִמְצָא בַּגְּבוּלִין אֵיבָרִים נְבֵילוֹת וַחֲתִיכוֹת מוּתָּרוֹת. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁהַבָּשָׂר מְרוּבֶּה אַף אֵיבָרִין מוּתָּרוֹת׃
Pnei Moshe (non traduit)
ובשעת הרגל שהבשר מרובה. ואין דרך לחתוך הבשר לחתיכות קטנות אלא מבשלין אותו אברים שלימות אף אברים מותרין:
חתיכות מותרות. שאין דרך לחתוך לחתיכות חתיכות אלא להכשירות ולמכרן אחת אחת לישראל:
אברין נבלות. שכן דרך לחתוך הנבלות לאברין ולהשליכן לכלבים:
נמצא בגבולין. בערי ישראל:
זה וזה. בין חתיכות הנמצאות בעזרה בין הנמצא בירושלים תעובר צורתן ויצא לבית השריפה כדקאמר טעמא בגמרא לפי שנפסלו בהיסח הדעת ואסורין הן באכילה שמא כבר עבר זמן אכילתן ולשרפן מיד נמי לא שמא עדיין לא עבר זמן אכילתן ואין פסולן אלא מדרבנן משום היסח הדעת וכל שאין פסולו בגופו טעון עיבור צורה לפיכך תעובר צורתן ממתינין עד שיעבור זמנן וכדין חטאת לזמנה וכדין שלמים לזמנן ואח''כ יצאו לבית השריפה:
מתני' בשר שנמצא בעזרה. אם הוא מנותח לאברים אברים עולות הן שכן דרך לנתח העולות לאברים ולא לחתיכות כדכתיב ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחי' ואם מנותח לחתיכות חטאות הן שנאכלין הן בעזרה ומחתכין אותן הכהנים לחתיכות:
בירושלים זבחי שלמים. הן דרוב בשר הנאכל בירושלים שלמים הן:
מתני' מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה. בירושלים במקום שמוכרין וקונין הבהמות לעולם הוא מעשר לפי שרוב העם מביאין מעות מעשר שני שלהן לירושלים וקונין בהמות בהן ולאכלן ואע''ג דאיכא למימר שמא מן המוכרים נפלו וכבר נתחללו על הבהמות אפ''ה מכיון דלוקחים הוו רובא שהרי כמה אנשים לוקחים מתגר אחד אזלינן בתרייהו דאימר מן הלוקחים הן ולא נתחללו:
בהר הבית. הנמצאות שם לעולם הן חולין ואפי' בשעת הרגל לפי שחזקתן מתרומת הלשכה הן ואין הגזבר מוציא מעות מתרומת הלשכה עד שהוא מחללן על הבהמות שלוקחין לקרבנות:
ובירושלים. בשאר המקומות שבתוכה אם נמצא בשאר כל ימות השנה הרי הן חולין ובשעת הרגל הכל מעשר לפי שרוב המעות מעולי רגלים מעשר שני אבל בשאר ימות השנה לא חיישינן שמא מזמן הרגל הן לפי ששוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום ואי מרגל הן כבר נמצאו באותו הזמן:
וְקַשְׁיָא. וְיֵשׁ חַטָּאת קְרֵיבָה עוֹלָה. רִבִּי חִזְקִיָּה אֲחִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא עַל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִּקְרְבוּ עוֹלוֹת. הָאִשָּׁה הַזֹּאת בַּמֶּה הִיא מִתְכַּפֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא. הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּינִּים מְסַפְּק אֶת הַפְּסוּלוֹת. 29a לָא צוֹרְכָה דְלָא בֵין קְטוֹרֶת לָעֵצִים לִלְבוֹנָה לְזָהָב לַכַּפּוֹרֶת. וְתַנִּיתָהּ בְּסוֹפָהּ. הוֹלְכִין אַחַר הַקָּרוֹב מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְמַחְמִיר׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמרה כן. ממתני' שמענו כן שהרי פסולין משום היסח הדעת הוא וקתני תעובר צורתו וכו' וכדמפרש ר' יוסי ויאות הוא דלאוכלו וכו' שמא נתקלקלה כלומר שמא כבר עבר צורתו והיינו שעבר זמנה ולפום כן וכו' כדפרישית במתני':
גמ' הסיע הדעת. הנפסל משום היסח הדעת טעון עיבור צורה:
וקשיא. על הא דקתני מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה קאי דקשיא הלא כאן מספקא לן דלמא של קינין הן ודמי חטאת של קינין יפלו לגוזלי עולה וכי יש חטאת קריבה עולה ומשני רבי חזקיה וכו' תנאי ב''ד הוא על כל המותרות שיקרבו עולות כדאמרינן לעיל בפ''ד בסוף הלכה ה' והכא נמי כיון דספיקא הוא דינו כמותרות:
לא צורכה דלא וכו'. כלומר דפריך וכי לא היה צריך התנא למיתני אלא גם לחלוקות הללו שאם נמצא מעות בין קטורת לעצים או ללבונה או אם בין זהב שהיא לכפורת מה דין של אותן המעות:
ותניתה בסופה. כלומר לא צריך למיתני ולמיחשב לכל אלו דהא כבר תני לה בהסיפא זה הכלל הולכין אחר הקרוב אף להקל ובמחצה על מחצה הולכין להחמיר והכלל הזה נוהג בכל אלו גם כן ובכל כיוצא בהן:
האשה הזאת. ואכתי הא קשיא האשה הזאת שהביאה דמי קן שלה לחובתה ונתנוהו בתוך השופר והשתא שנפלו המעות ונמצאו בין שופר של קינין לגוזלי עולה ואם יפלו לגוזלי עולה האשה הזאת במה היא מתכפרת ומשני רבי יצחק תנאי ב''ד הוא המספק וכו' וחסר כאן ואת האובדות וכמו שכתוב בסוף פרקין וכדפרישית במתני':
הלכה: לָא צוֹרְכָה דְלָא בְּהַר הַבַּיַת קוֹדֶשׁ. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חַזָּקָה שֶׁאֵין הַכֹּהֵן מוֹצִיא מִן הִַלִּישְׁכָּה מָעוֹת עַד שֶׁהוּא מְחַלְלָן עַל הַבְּהֵמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לא צורכה דלא בהר הבית קודש. כלומר אדרבה איפכא מסתברא ולא צריכה אלא לומר כך דנמצאות בהר הבית יהיה קודש לעולם דרוב המעות שם מתרומת הלשכה הן ומשני רבי בא בשם ר' יוחנן חזקה וכו' וכדפרישית במתני':
רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הִסִּיעַ דַּעַת טָעוֹן צוּרָה. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְיֵאוּת. לְאוֹכְלוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁמָּא נִתְקַלקְלָה צוּרָתוֹ. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר. תְּעוּבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּרֵפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמרה כן. ממתני' שמענו כן שהרי פסולין משום היסח הדעת הוא וקתני תעובר צורתו וכו' וכדמפרש ר' יוסי ויאות הוא דלאוכלו וכו' שמא נתקלקלה כלומר שמא כבר עבר צורתו והיינו שעבר זמנה ולפום כן וכו' כדפרישית במתני':
גמ' הסיע הדעת. הנפסל משום היסח הדעת טעון עיבור צורה:
וקשיא. על הא דקתני מחצה על מחצה יפלו לגוזלי עולה קאי דקשיא הלא כאן מספקא לן דלמא של קינין הן ודמי חטאת של קינין יפלו לגוזלי עולה וכי יש חטאת קריבה עולה ומשני רבי חזקיה וכו' תנאי ב''ד הוא על כל המותרות שיקרבו עולות כדאמרינן לעיל בפ''ד בסוף הלכה ה' והכא נמי כיון דספיקא הוא דינו כמותרות:
לא צורכה דלא וכו'. כלומר דפריך וכי לא היה צריך התנא למיתני אלא גם לחלוקות הללו שאם נמצא מעות בין קטורת לעצים או ללבונה או אם בין זהב שהיא לכפורת מה דין של אותן המעות:
ותניתה בסופה. כלומר לא צריך למיתני ולמיחשב לכל אלו דהא כבר תני לה בהסיפא זה הכלל הולכין אחר הקרוב אף להקל ובמחצה על מחצה הולכין להחמיר והכלל הזה נוהג בכל אלו גם כן ובכל כיוצא בהן:
האשה הזאת. ואכתי הא קשיא האשה הזאת שהביאה דמי קן שלה לחובתה ונתנוהו בתוך השופר והשתא שנפלו המעות ונמצאו בין שופר של קינין לגוזלי עולה ואם יפלו לגוזלי עולה האשה הזאת במה היא מתכפרת ומשני רבי יצחק תנאי ב''ד הוא המספק וכו' וחסר כאן ואת האובדות וכמו שכתוב בסוף פרקין וכדפרישית במתני':
רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנֵיִנָה. אֵיבָרִים נְבֵילוֹת לוֹקִין עֲלֵיהֵן מִשֵּׁם נְבֵילָה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. אֵבָרִים נְבֵלוֹת וַחֲתִיכוֹת מוּתָּרוֹת. חֲתִיכוֹת מוּתָּרוֹת לֹא מַמָּשׁ. וְדִכְווָתָהּ אֵיבָרִים נְבֵילוֹת לוֹקִין עֲלֵיהֵן מִשֵּׁם נְבֵילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' וכו'. וממתני' שמעינן כן דקתני אברים נבלות וחתיכות מותרות מה חתיכות מותרות וכי לאו ממש מותרות קאמר ולאכילה אף אברין נבלות דקתני לאכילה שהאוכלן לוקה עליה משום נבלה:
איברין נבלות. דתנינן נבלות ממש הן ולוקין עליהן משום נבלה:
רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אִם הָיוּ מְחָרוֹזוֹת מוּתָּרוֹת. תַּשַׁע חֲנוּיוֹת מוֹכְרוֹת בְּשַׂר נְבֵילָה וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר שְׁחוּטָה נִתְחַלְּפוּ לוֹ. חוֹשֵׁשׁ. וְלַנִּמְצֵאת הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב. תַּשַׁע חֲנוּיוֹת מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵילָה נִתְחַלְּפוּ לוֹ. חוֹשֵׁשׁ. וְלַנִּמְצֵאת הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה וכו' נתחלפו לו חושש. לכתחלה ולנמצאת הולכין אחר הרוב ומותר:
ולנמצאת. בשוק הולכין אחר הרוב של חניות ואסור ומשום הסיפא קתני לה:
תשע חנויות מוכרות בשר נבלה וכו' נתחלפו לו. שלקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח חושש הוא ואסור:
אם היו מחרוזות מותרות. בתוספתא פ''ג גריס בשר שנמצא בעזרה מחרוזות מותר שאין עושין בשר הקדש מחרוזות. מחרוזות כדרך שחורזין בשר על החבל וכיוצא בו לתלותו:
אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וַאֲנָן חָֽמְייָן רַבָּנִן מַכְרִזִין. אֲמַר לֵיהּ. אִין אַתְּ הֲווִיתָה מַשְׁכַּח לָא נָֽסְבָת. רִבִּי יוֹנָה אָבוּךְ לֹֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא אָמַר. הַלְּוַאי כַּד נַשְׁכַּח נַשְׁכַּח מִן פִיּוֹסְרוֹס וּלְגֵיו. אֲפִילוּ כֵן אַשְׁכַּח וְלָא נְסַב.
Pnei Moshe (non traduit)
ואנן חמיין רבנן. מחמירין על עצמן ומכריזין להאבדה דכה''ג וא''ל ר' יוסי ואת אם היית מוצא דבר כזה וכי לא היית נוטלו והרי אביך ר' יונה לא אמר כן אלא רגיל היה לומר הלואי אם נמצא איזו דבר ונמצא אף מן פיוסרוס דלגו כלומר לאו דוקא בסרטיא ופלטיא גדולה שהכל מהלכין בה ואיכא יאוש בעלים אלא אפי' מן השביל הקטן שלפנים מהאי סרטיא ונקרא פיסווארוס ודוגמתו בפרק הרואה ועל שם שדורסין לשם לפעמים להסתלק מן הרחוב ולשון לע''ז הוא פס''א אוויר''א. ובגמרא דהפועלים דלא מציא פסא קניא ואם תמצא שם ג''כ הייתי נוטלו דאפי' כן הבעלים מתייאשין ממנו:
אפי' כן אשכח ולא נסב. וקאמר הש''ס שאע''פ שהיה רגיל לומר כך אפי' כן פעם אחת מצא במקום כיוצא בו והחמיר על עצמו ולא רצה ליטלו:
עִיגוּל דְּגוּבְנָא אִישְׁתַּכַּח בְּפוּנְדָּקָא דְּלֵוִי. וְהִתִּירוּהוּ מִשֵּׁם שְׁנֵי דְבָרִים. מִשֵּׁם מְצִיאָה וּמִשֵּׁם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים. מִשֵּׁם מְצִיאָה. דְּתַנֵּי. הַמַּצִּיל מִיַּד הַגַּיִיס מִיַּד הָאֲרִי מִשּׁוּנַת הַיָּם וּמִשּׁוּנַת הַנָּהָר מֵאיסְרַטְיָה גְדוֹלָה וּמִפַּלַּטְיָא גְדוֹלָה הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיַיאֲשִׁין מֵהֶן. מִשֵּׁם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים. מִשֵׁם גְּבִינַת גּוֹי. וְאִשְּׁתַּכַּח מִן דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
עיגול דגובנא. גבינה גדולה ועושין אותה כמין ככר לחם אחת ונמצאת באושפיזא דלוי והתירוהו וכו' כדלעיל ואישתכח אח''כ דמן דר''א ב''ר יוסי הוה:
גְּדִי צְלִי אִישְׁתַּכַּח בְּאִיסְרָטָא דְגוּפְתָּא. וְהִתִּירוּהוּ מִשֵּׁם שְׁנֵי דְבָרִים. מִשֵּׁם מְצִיאָה וּמִשֵּׁם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים. מִשֵּׁם מְצִיאָה. דְּתַנֵּי. הַמַּצִּיל מִיַּד הָאֲרִי מִיַּד הַגַּיִיס מִשּׁוּנַת הַיָּם וּמִשּׁוּנַת הַנָּהָר וּמֵאיסְרַטְיָא גְדוֹלָה וּמִפַּלַּטְיָא גְדוֹלָה הֲרֵי אֵילּוּ שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיַיאֲשִׁין מֵהֶן. מִשֵּׁם רוֹב מְהַלְּכֵי דְרָכִים. מִשֵׁם שְׁחִיטַת הַגּוֹי. וְאִשְּׁתַּכַּח מִן דְּבֵית רִבִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
באיסרטא דגופתא. ברחוב המקום גופתא והתירוהו וכו':
דתני. בתוספתא דמציעא המציל מיד הארי וכו' מפני שהבעלים מתייאשין מהן וא''כ כאן נמי יאוש בעלים איכא וא''צ להכריז:
משום רוב מהלכי דרכים משום שחיטת העכו''ם. כלומר דלמאי ניחוש אי משום שחיטת העכו''ם הולכין אנחנו אחר רוב מהלכי דרכים אשר שם ורובן ישראל היו:
ואישתכח מן דבית רבי. ואח''כ כשחקרו אחר זה אישתכח דאותו הגדי צלי מן דבית רבי הוה:
נוּקְנִיקָה אִישְׁתַּכַּח בִּכְנִישְׁתָּא דְבוּלֵי. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר. יַחְכְּמוֹן סִיקִייָרִיָּא עֲבִידְתֵּיהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
נוקניקה. הריאה עם בני מעיים ולפי שמנקין ומדיחין אותה קורא לה נוקניקה א''נ על שם הקנוקנות שבה ונמצאת בבה''כ דבולי שם חשיבות הוא שהחשובים הולכין להתפלל בתוכה ושאלו לר' ירמיה משום בשר שנתעלם מן העין ואמר יכירו הסיקירייא הן המוכרין כיוצא באלו ונקראו סיקרין ויראו מעשיהן בה ואם מכירין מותר:
גִּינַאי שְׁטַף זִיקִין. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר וְאָמַר. יַחְכְּמוֹן שְׁפַייָא קִטְרֵיהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
גינאי. מוכרי יין בגנות שטף הנהר זיקין הנודות יין שלהן ומצאו אותן ואתא עובדא לפני רבי יצחק בר אלעזר ואמר יחכמון שפייא קוטריהן יכירו השופין כלומר האומנין והם הגינאי המשפין קשריהן בהנודות ואם מכירין קשריהן מותרין:
רַב נְחַת לְתַמָּן. חַמְתּוֹן מֵקִילוֹן וַחֲמַר עֲלֵיהוֹן. חַד בַּר נַשׁ אֲזַל בָּעֵי מְשִׁיגָּה אֵסְקוֹפְתֵּיהּ בְּגַו נַהֲרָא וְאִינְשִׁתָהּ וַאֲזַל לֵיהּ. חֲזַר בָּעֵי מִיסְבִינֵהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב. אָסִוּר לָךְ. דָּנָא אֲמַר. הַהִיא שְׁטַף נַהֲרָא וְאַייְתִי חוּרִי דִנְבֵילָה תוֹחְתּוֹי. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה מְהַלֵּךְ בְּשׁוּקָא טָעִין קוּפָּד. אֲתַא דַייְתָא וַחֲטַפְתֵּיהּ מִינֵיהּ וּטְלַקְתֵּיהּ. חֲזַר בָּעֵי מִיסְבִינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב. אֲסִיר לָךְ. דָּנָא אֲמַר. בָּשָׂר דִּנְבֵילָה הֲוָת טְעִינָה וּטְלַקְתֵּיהּ וְנָֽסְבָה הַהוּא אוֹחְרָנָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אזל בעי משזגה. בקש לרחוץ איסקופתיה בהנהר וזה הוא הראש והרגל ובני מעיים הנמכרים ביחד בלע''ז קורין מילנדר''י ובלשון ערבי סקופתא:
ואינשתיה. ושכחו על שפת הנהר והלך לו ואח''כ חזר ורצה ליטלו וא''ל רב אסור לך דלא זה האיסקופתא דאימור דההיא דילך שטף נהרא והביא אחר תחתיו והוא מן האסור:
חד בר נש הוה מהלך בשוקא. וטעין בשר ואתא דייתא עוף הנקרא דייה וחטפו מידו:
וטלקתיה. כשפרח העוף השליכו לארץ וחזר זהורצה ליטלו והחמיר ג''כ רב ואמר אסור לך דנא דאימור בשר נבלה היתה הדיה טעונה והשליכתו ונסבה ההוא אוחרנא. ובע''ז גריס ואתר תתה ונסיבת דין תחותה. שתקח עכשיו הנבלה תחת בשר שלך:
רב נחת לתמן. לבבל וראה שהן מקילין בדבר איסור והחמיר עליהן וכהאי עובדא דלקמיה דאבתרא וגרסינן להא בפ''ב דע''ז בהלכה ח':
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. 29b הַנִּמְצָא בְיַד גּוֹי כְּנִמְצָא בַפַּלַּטְיָא. רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי חַגַּיי הֲוָה מְסַמֵּךְ לְרִבִּי מָנָא. חֲמָא לְחַד אֲרָמַאי מְקַטֵּעַ מִן סוּסֵיהּ וּמַפִּיק לִבְרָא. אֲמַר לֵיהּ. הָדָא הִיא דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַנִּמְצָא בְיַד גּוֹי כְּנִמְצָא בַפַּלַּטְיָא. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי. וְהֵן שֶׂרָאוּ אוֹתוֹ יוֹצֵא מִמַּקֻּילִין שֶׁל יֵשְׂרָאֵל. מַד בַּר נַשׁ בְּצִיפּוֹרִין אֲזַל בָּעֵי מִיזְבוֹן קוּפָּד מִן טַבְּחָא וְלָא יְהַב לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְחַד רוֹמַיי וְאַייְתִי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לָא נִיסְבִּית עַל כָּרְחֵיהּ. אֲמַר. וְלָאו בְּשַׂר דִּנְבֵילָה יְהָבִית לֵיהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי וְאָמַר. לָא כוּלָּא מִינֵּיהּ מֵיסּוֹר מַקֻּילִין דְּצִיפּוֹרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מעשה. זה בא לפני רבי אם חוששין אנו לדברי העכו''ם שהוא כמסיח לפי תומו שנתן להטבח בשר נבלה ומעתה אסור ליקח בשר ממקולין הזה והשיב רבי ואמר לא כל הימנו של העכו''ם הזה לאסור כולה מקולין דצפורי:
חד בר נש. הלך בציפורי ליקח בשר מהטבח ולא רצה הטבח ליתן לו ואמר לעכו''ם אחד להביא לו בשר משם והביא לו ואמר ליה זה הישראל להעכו''ם לא נסבית על כרחיה כלומר דודאי לא היה בענין אחר אלא שבעל כרחו לקחת ממנו לפי שלא רצה ליתן לי ולנסותו היה רוצה אם הלך ולקח לו מהטבח ישראל וא''ל העכו''ם ולמה בעל כרחו וכי לאו בשר דנבלה יהבית ליה תחת הבשר הכשר הזה שהבאתי לך והוצרכתי לפייסו ונתתי לו בשר נבלה עבור זה:
א''ל. ר' מנא כן אמר רבי יוסי רבי שלי דהוא תלמידיה דרבי יוחנן והן שראו וכו' הא דקאמר רבי יוחנן הנמצא ביד העכו''ם כנמצא בפלטיא והולכין אחר רוב הבשר שבמקולין דווקא שראו אותו יוצא ממקולין של ישראל והבשר בידו:
חמא לחד ארמאי דמקטע. בשר מן סוסיה ומפיק לברא למכור א''ל הדא היא דאמר ר' יוחנן וכו' בתמיה וכי נוכל לסמוך על הרוב אם במקולין רוב מותר הוא והרי אנו רואין שזה חתך מן הסוס שלו ומוציאו לחוץ למכרו:
הנמצא ביד עכו''ם. דינו כנמצא בפלטיא ואם הרוב מן האסור אסור ואם מן המותר מותר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source