רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת נֶאֶמְרוּ בַפָּרָשָׁה הַזֹּאת. תְּרוּמַת אֲדָנִים וּתְרוּמַת שְׁקָלִים וּתְרוּמַת הַמִּשְׁכָּן. דַּבֵּר֙ אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ לִי֭ תְּרוּמָ֑ה זוֹ תְרוּמַת אֲדָנִים. מֵאֵ֤ת כָּל אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת תְּרֽוּמָתִֽי׃ זוֹ תְרוּמַת שְׁקָלִים. וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵֽאִתָּ֑ם זוֹ תְרוּמַת הַמִּשְׁכָּן. תְּרוּמַת הַמִּשְׁכָּן לַמִּשְׁכָּן. מַה שֶׁיִּרְצוּ יַעֲשׂוּ. תְּרוּמַת שְׁקָלִים לְקָרְבָּן. מַה שֶׁיִּרְצוּ יַעֲשׂוּ. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא יַד כּוּלָּן שָׁווָה. תְּרוּמַת אֲדָנִים [לָאֲדָנִים]. הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט. אָמַר רִבִּי אָבוּן. אַף בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת נֶאֶמְרוּ בָהּ שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אף בפרשה הזאת. שנאמר בה העשיר לא ירבה וגו' נאמר בה ג''כ שלש תרומות מחצית השקל תרומה לה' יתן תרומת ה' לתת את תרומת ה' וא''כ מהיכא נפקא לך דקרא דהעשיר לא ירבה על תרומת אדנים הוא דנאמר:
תרומת המשכן למשכן וכו'. לעשות בה מה שירצו לשאר כלי המשכן:
שלש תרומות נאמרו בפרשה הזאת. ויקחו לי תרומה תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו:
רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי. הֵן נִקְרָא 2a וְלֹא נִבְהַת. לְטוֹבָה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לֵב. לְרָעָה וַיִּֽתְפָּֽרְקוּ֙ כָּל הָעָ֔ם אֶת נִזְמֵ֥י הַזָּהָב֭ אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם. לטוֹבָה וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת הָעָ֛ם. לְרָעָה וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֮ כּוּלְּכֶם. לְטוֹבָה אָ֣ז יָֽשִׁיר מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֙י יִשְׂרָאֵ֜ל. לְרָעָה וַיִּשָּׂא כָּל הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת קוֹלָם֑. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. אָכֵן֙ הִשְׁכִּ֣ימוּ הִשְׁחִ֔יתוּ. כָּל הַשְׁחָתָה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בְּהַשְׁכָּמָה הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתָהּ. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר אָחָא. אֵין אַתְּ יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל אוֹפִי שֶׁלְּאוּמָּה הַזֹּאת. נִתְבָּעִין לָעֶגֶל וְנוֹתְנִין. נִתְבָּעִין לַמִּשְׁכָּן וְנוֹתְנִין. תַּנָּה רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָה הָדָא מַתְנִיתָא. וְעָשִׂ֥יתָ כַפּוֹרֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר. יָבוֹא זָהָב שֶׁלְכַּפֹּרֶת וִיכַפֵּר עַל זְהָבוֹ שֶׁלְעֶגֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
תני ר' יוסי בן חנינא הדא מתניתא ועשית כפורת זהב וגו'. כלומר הא דנתבעין לנדבת משכן ונותנין לכפרה על עון זה היה וכדדריש ועשית כפורת וגו' זהו המקרא הראשון הנאמר בפרשה דכתיב ביה זהב גבי ועשית וכפורת רמז על הכפרה:
על אופי. מנהג:
השכימו השחיתו. כתיב כל השחתה וכו' וכדכתיב וישכימו ממחרת וגו' ויקמו לצחק:
אכן. כן נמי מצינו:
לטובה. לא כתיב אלא כל נדיב לב הביאו ולרעה כתיב ויתפרקו כל העם וכן כולם דקחשיב ואזיל:
ולא נבהת. ומלשון בושה הוא. במבישיו תרגומיה בבית בהתתיה:
הן נקרא. אלו המקראות:
וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם: לֹא כְבָר יָֽצְאוּ מֵאֲדָר. תִּפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה הַשָּׁנָה אֲפֵילָה וְאֵין הַצְּמָחִין נִיכָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
תיפתר שהיתה השנה אפילה. מאוחרת ולא היו הצמחין ניכרין באדר ולפיכך יוצאין עליהן במועד שאח''כ:
יוצאין אף על הכלאים. דקתני נמי התם ופריך ולא כבר יצאו באדר כדתנינן במתני':
וּמְצַייְּנִין עַל הַקְּבָרוֹת. וְלֹא כְבָר צִייְנוּ מֵאֲדָר. תִּפְתָּר שֶׁיָּרַד שֶׁטֶף שֶׁלְגְּשָׁמִים וּשְׁטָפוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ומציינין על הקברות. דקחשיב נמי התם. ופריך ולא כבר ציינו מאדר כדתנינן במתני'. תיפתר שירד שטף של גשמים ושטפו. להציון שציינו באדר וחוזרין ומציינין במועד:
מְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְווֹת הַמַּיִם וְעוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי הָרַבִּים. אֵילּוּ הֵן צוֹרְכֵי הָרַבִּים. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְדִינֵי נְפָשׁוֹת דִּינֵי מַכּוֹת וּפוֹדִין עֲרָכִין וַתֲרָמִין וְהֶקְדֵּישׁוֹת וּמַשְׁקִין אֵת הַסּוֹטָה וְשׂוֹרְפִין אֶת הַפָּרָה וְעוֹרְפִין עֶגְלָה עֲרוּפָה וְרוֹצְעִין עֶבֶד עִבְרִי וּמְטָהֲרִין אֵת הַמְּצוֹרָע וּמְפָֽרְקִין אֶת הַמִּנְעָל מֵעַל גַּבֵּי הָאֵימוּם וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ומפרקין את המנעול מעל גבי האימום. מן הדפוס שנתנן עליו אבל אין מחזירין אותו דזה כמלאכה גמורה היא וחלוקה זו על ימי חול המועד קאי:
דנין דיני ממונות וכו'. כלומר הואיל ובסוף השנה לחדשים הוא נפנין לכל אלו דקחשיב להו לפי עת הצורך ואם לא היה להן פנאי להתעסק בהן מקודם וכן בימי חול המועד נפנין לדברים כאלו לפי שיש להן פנאי וכדקתני הכי בריש מ''ק:
מתקנין וכו' אלו הן צרכי רבים וכו'. גרסי' להא בפ''ק דמ''ק והתם הוא דשייך להני דיוקי דמדייק לקמן ולא כבר ציינו וכו' ואגב מייתי נמי הכא כן:
אֲבָל לְעִנְייָן שְׁטָרוֹת כּוֹתְבִין אֲדָר הָרִאשׁוֹן וַאֲדָר הַשֵּׁינִי. אֶלָּא שֶׁכּוֹתְבִין אֲדָר הַשֵּׁינִי תִינְייָן. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֲדָר הַשֵּׁינִי כוֹתֵב וְדַיּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כותבין תי''ו. לסימן תיניין ודיו בכך:
אלא שכותבין אדר השני תיניין. ואדר הראשון כותבין אדר סתם:
אבל לענין שטרות וכו'. גרסי' להא בפ''ח דנדרים בהלכה ו' אהא דקתני התם קונם יין שאני טועם עד ראש אדר עד ראש אדר הראשון וכו'. ועלה קאמר אבל לענין שטרות כותבין אדר הראשון ואדר השני ולא שכותבין כך קאמר אלא ה''ק באדר הראשון ובאדר השני בשניהן כותבין אדר וקמ''ל דאדר הראשון אדר הוא קרוי ולא שבט ואע''ג דהראשון הוא התוספת כדמסיק בפ''ק דמגילה:
תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִצוֹת נוֹהֲגוֹת בָּאֲדַר שֵׁינִי אֵינָן נוֹהֲגוֹת בָּאֲדַר הָרִאשׁוֹן חוּץ מִן הֶסְפֵּד וּמִן הַתַּעֲנִית שֶׁהֵן שָׁןִין בָזֶה וּבָזֶה. רִבִּי בָּא רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רִבִּי חוּנָה רַבָּהּ דְּצִיפּרִין אָמַר. הִנְהִיג רִבִּי חֲנִינָה בְצִיפּוֹרִין כְּהָדָא דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא אָמַר אֶלָּא הִנְהִיג. הָא לַהֲלָכָה לֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
לא אמר אלא הנהיג. כרשב''ג אבל להלכה לא:
בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה בַּכְּרַכִּים. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַב חוּנָה רַב בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאֵין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהוּא זְמַן קְרִיאָתָהּ. לֹא בָא אֶלָּא לְלַמְּדָךְ [שֶׁכָל] (שֶׁ)הַמִּצוֹת נוֹהֲגוֹת בַּאֲדָר הַשֵּׁינִי [נוֹהֲגוֹת בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן]. רִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי אָחָא הֲווֹן יְתִיבִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה לְרִבִּי אָחָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא לַשֶּׁעָבַר אֶלָּא לָבֹא. וְהָא תַנֵּי. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְרוֹתָהּ שְׁנֵי יָמִים קוֹרִין אוֹתָהּ שְׁנֵי יָמִים. אָמַר לֵיהּ. אוֹף אֲנָא סְבַר כֵּן. אָמַר רִבִּי מָנָא. 2b וְיֵאוּת. אִילּוּ מִשֶּׁקְּרָייָהּ בָּאַרְבָּעָה עָשָׂר חוֹזֵר וּקְרָייָא בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁמָּא אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֶאתָ עוֹקֵר זְמַן כַּרַכִין בְּיָדֶיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
אם אומר את כן וכו'. כלומר ואם אתה אומר דלעולם אפי' לכתחלה הכל יוצאין אם קראו בי''ד נמצאת אתה עוקר זמן כרכים בידך שהוקבע להם יום ט''ו אלא כדאמרן:
ויאות. דודאי הוא כך שהרי אלו משקראו בארבעה עשר אם חוזרין וקוראין בחמשה עשר שמא אין שומעין לו וכלומר דודאי מקום שנהגו לקרותה שני ימים וכו' דקאמר ה''ק אלו הקוראים בי''ד אם רוצין לחזור ולקרות בט''ו קורין דמה איכפת בכך יקראו ולא יברכו על הקריאה אבל אלו שהוקבע להן ט''ו צריכין לכתחלה לקרות בזמן הקבוע להן ור' חלבו דקאמר הכל יוצאין בי''ד היינו בדיעבד ובגוונא דאמרן שאם כבר קראו בראשון ואח''כ נתעברה השנה:
א''ל אף אנא סבר כן. דלכתחלה לא:
אלא לבא. בתמיה וכי מסתברא לומר להבא ג''כ והיינו אפי' לכתחלה שיהו הכל יוצאין בי''ד והא תני וכו' שני ימים בי''ד ובט''ו קורין:
לא מסתברא לשעבר. כלומר לא מסתברא לומר אלא בדיעבד ולפי שנוהגות ג''כ באדר הראשון והלכך הואיל וכבר קראו באדר הראשון הכל יוצאין בחזרת הקריאה בארבעה עשר בשני:
לא בא. הא דר' חלבו אלא ללמדך וכו' כלומר דלא קאי אלא אמתני' דהתם דלקמן קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה וכו' וכדפרישית לעיל דבכה''ג הכל יוצאין בי''ד הואיל וכבר קראו בראשון וללמד שכל המצות הנוהגות וכו' כדלעיל:
בט''ו בו וכו'. ופריך לא כן אמר ר' חלבו וכו' הכל יוצאין בי''ד בין עיירות בין כרכים שהוא זמן קריאתה לכל וה''נ פריך במגילה פ''ק והא במתני' לא קתני הכי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source