מַה זָכוּ בֵית הִלֵּל שֶׁתִּיקָּבַע הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. שֶׁהָיוּ מַקְדִּימִין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי לְדִבְרֵיהֶן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיוּ רוֹאֵין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי וְחוֹזְרִין בָהֶן. הָתִיב רִבִּי סִימוֹן בַּר זֶבֶד קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. אוֹ נֹאמַר. תְּנָייָה חַמְתּוֹן סַבִּין מִינּוֹן וְאַקְדְּמוֹן. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׂה שֶׁהָֽלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרוֹנִי. נֹאמַר. זְקֵינֵינוּ וְזִקְנֵיכֶם. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה רַב חוּנָה בְשֶׁם רַב. הֲלָכָה כְבֵית שַׁמַּי. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְשֶׁם רַב. מִמַּה שֶׁסִּילְּקוּ בֵית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל. הָדָא אָֽמְרָה. הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
התיב ר' סימון וכו'. על הא דקאמר שהיו מקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. או דילמא דנאמר תנייה חמתון סבין מינון ואקדמון. התנא הוא שקבע כך במתני' ובברייתא להקדים ב''ש לב''ה מפני שראה אותן שהן זקנים יותר מזקני ב''ה ומנא לך שב''ה בעצמן הן שהקדימו לדברי ב''ש לדבריהן:
והא תני וכו'. ופריך הש''ס על תשובת ר' סימון והיכי אמרת הכי והא תני. במתני' אמרו בית הלל לבית שמאי מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל א''כ הן בעצמן מקדימין לבית שמאי קודם להן:
נאמר זקנינו וזקניכם. כלומר מתני' נמי לאו ראיה היא דנאמר כשאמרו לבית שמאי כך אמרו שהלכו זקנינו וזקניכם לבקר וכו'. אלא שהתנא הוא שהיפך וקבע מקודם לב''ש ואכתי לא שמעינן שב''ה בעצמן עשו כבוד זה לב''ש:
ממה שסילקו ב''ש לב''ה. בתשובתן א''כ הדא אמרה הלכה כדבריהן שלא מצינו שהשיבו ב''ה להן כלום על שאמרו משם ראיה וכו':
מה זכו ב''ה וכו' שהיו מקדימין בכל מקום לדברי ב''ש קודם לדבריהן:
וחוזרין בהן. כדקחשיב פ''ק דעדיות אלו דברים שחזרו ב''ה להורות כדברי ב''ש:
רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי וְרִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִי הֲווֹן יִתִיבִין. אָֽמְרִין. תַּנִּינָן. אַחַר שֶׁהוֹדוּ. מִי הוֹדֶה לְמִי. בֵּית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל [אוֹ] בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. אָֽמְרִין. נֵצֵא לַחוּץ וְנִלְמוֹד. וְנָֽפְקִין וְשָֽׁמְעוּן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן לֵוִי. לֹא מָצָאנוּ שֶׁהוֹדוּ בֵית (הִלֵּל) [שַׁמַּי] לְבֵית (שַׁמַּי) [הִלֵּל] אֶלָּא בְדָבָר זֶה בִלְבַד. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב אַבַּייָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ. אִם יֶשׁ בּוֹ יַעֲלֶה בְּאַחַת וּמֵאָה: אִין תֵּימַר. בֵּית הִלֵּל הוֹדוּ לְבֵית שַׁמַּי שֶׁלֹּא תַעֲלֶה. מָאן תַּנָּא הָכָא תַעֲלֶה. לֹא בֵית הִלֵּל [וַלֹא] (לְ)בֵית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי אִידִי. נֹאמַר. בֵּית הִלֵּל שָׁנוּ אוֹתָהּ עַד שֶׁלֹּא הוֹדוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אַחַר שֶׁהוֹדוּ. רַבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. תֵּירוֹם וְתִישָּרֵף. 11b וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר לָאו שַׁמּוּתִי הוּא. אָמַר רִבִּי חִינָנָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אַחַרֵי שֶׁהוֹדוּ אֵילּוּ לָאֵילּוּ תַעֲלֶה. בֵּית שַׁמַּי מְסַלְּקִין לוֹן. וְאִינּוּן מוֹדֵיי לוֹן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תָּשׁוּבָה אֲחֶרֶת יֵשׂ כָּאן. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מָה אִם טְהוֹרָה שֶׁהִיא בְעָוֹן מִיתָה אֶצֶל זָרִים הֲרֵי הִיא עוֹלָה. טְמֵאָה שֶׁהִיא בַעֲשֵׂה אֶצֶל כֹהֲנִים לֹא כָל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
תנינן אחר שהודו וכו'. גרסינן להא לעיל במסכת תרומות פ''ה בהלכה ד' ושם הוא דשייכא ואיידי דקאמר לקמן שהיו רואין דברי בית שמאי וחזרו בהן מייתי לה הכא. ואמתני' דהתם קאי דתנינן שם סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין אמרו בית הלל לבית שמאי הואיל והטהורה אסורה לזרים והטמאה אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף טמאה תעלה אמרו להם בית שמאי לא אם העלו החולין הקלין המותרים לזרים את הטהורה תעלה התרומה התמורה האסורה לזרים את הטמאה לאחר שהודו רבי אליעזר אומר תרום ותשרוף וחכמים אומרים אבדה במיעוטה. וקאמר עלה ר' יהודה בר פזי וכו' תנינן במתני' אחר שהודו מי הודה למי בית שמאי לבית הלל או בית הלל לבית שמאי:
אמרי נצא לחוץ. מבית המדרש ונלמוד ממה דנשמע משאר בני חבורה:
מתני' אמרה כן. ממתני' דטבול יום שמעינן כן דקתני שם בפ''ב המערה משקין של תרומה מכלי לכלי ונגע טבול יום וטבול יום פוסל את התרומה:
אם יש בו. בהמשקה שנפל בו הקילות לעשות כל כך בא' ומאה נגד הקילות יעלה משום דקי''ל הניצוק והקטפרוס אינן חיבור לא לטהרה ולטומאה כדתנן בסוף פ''ת דטהרות והלכך לא נפסל כאן אלא הקילות בלבד והוי כתרומה טמאה שנפלה לתרומה טהורה ועולה באחד ומאה והשתא אם תאמר דבמתני' דתרומות בית הלל הודו לבית שמאי שלא תעלה א''כ מאן תנא הכא במתני' דטבול יום דקתני תעלה לא בית הלל ולא בית שמאי:
אמר רבי אידי. דמההיא מתני' לא שמעינן מידי דנאמר ב''ה שנו אותה מקודם שהודו לבית שמאי ושוב חזרו בהן והודו כאן לב''ש:
אמר רבי יוסה מתני' אמרה כן. ממתני' דתרומות גופה שמעינן דב''ש הן שהודו לב''ה דהא קתני אחר שהודו ר''א אומר תירום ותשרוף וכי רבי אליעזר לא שמותי הוא מתלמידי בית שמאי ואיהו קאמר תירום אלמא ב''ש נמי ס''ל דתעלה והן שהודו לבית הלל:
מתניתא. תוספתא דפ''ו דתרומות אמרה בהדיא כן אחר שהודו אלו לאלו תעלה אם כן ב''ש הן שהודו לבית הלל. ופריך הש''ס ב''ש מסלקין לון. בתשובת לב''ה כדתנינן שם אמרו להן ב''ש לא אם העלו החולין הקלים וכו' ואינון מודי לון לב''ה בתמיה:
אמר ר' אבון. תשובה אחרת יש כאן שהשיבו להן ב''ה לב''ש כהדא דתני ר' הושעיה ומייתי לה בתוספתא שם שחזרו ב''ה והשיבו להן על תשובתן ואמרו מה אם טהורה שהיא בעון מיתה אצל זרים ואפ''ה הרי היא עולה טמאה שאינה אלא בעשה אצל כהנים לכ''ש שעולה וכששמעו ב''ש לתשובה זו הודו להן לב''ה:
ונפקון ושמעון וכו' לא מצאנו וכו' אלא בדבר זה בלבד. אלמא בית שמאי הן שהודו לבית הלל:
משנה: נָשִׁים עֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה. כָּל קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַייָב בַּסּוּכָּה. מַעֲשֶׂה וְיָֽלְדָה כַלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּי הַזָּקֵן וּפִיחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּיטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' נשים ועבדים וכו'. דכתיב כל האזרח בישראל להוציא את הנשים דאי הוה כתב אזרח הוה משמע כל תולדות ישראל וכתיב האזרח המיומן שבאזרחים ולא הנשים ואע''ג דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ובלאו הכי פטורות סד''א נילף מג''ש ט''ו ט''ו ממצה מה להלן נשים חייבות אף כאן חייבות קמ''ל:
וקטנים. שלא הגיעו לחינוך ואם הגיעו לחינוך חייבין מדבריהם ואסמכוהו אקרא דכל האזרח לרבות את הקטנים:
קטן שאינו צריך לאמו. כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא עד שתבא אליו זה שאינו צריך לאמו:
מעשה וכו'. חסורי מחסרא וה''ק בית שמאי מחמיר ומעשה נמי וכו':
מתני' כל שבעת ימים אדם עושה סוכתו קבע. אוכל ושותה ומטייל בסוכה ואם יש לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן בסוכה:
משתסרח המקפ'. משתתקלקל המקפה כל שאינו לא רך ולא קשה קרוי מקפה ורוב בני אדם מואסין תבשיל כזה ובמעט מים מתקלקל הוא לגמרי ובגמרא התם אמרו מקפה של גריסין והוא של פול וממהר להתקלקל משאר מקעות ואם ירדו גשמים עד כדי שאלו היה לפניו מקפה של גריסין היה מתקלקל מותר לפנות וכך אמרו הכא בגמרא לא סוף דבר שתסרח אלא כדי שתסרח:
נכנס ויוצא כל הלילה. כשירדו הגשמים או מפני השרב היה יוצא וכשעברו היה חוזר ונכנס ואפי' כל הלילה היה נוהג כך:
ושפך לו. רבו:
קיתון על פניו. כלומר אי אפשי בשימושך אף כאן גשמים הללו מראים שאין הקדוש ברוך הוא מקבל מעשיהם ברצון:
הלכה: אֵי זֶהוּ קָטָן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאִמּוֹ שֶׁתְּקַנְּחֶנּוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּל שֶׁהוּא נֵיעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְקוֹרֵא. אִימָּא. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַייָב בַּסּוּכָּה וְיוֹצֵא בְעֵירוּבוֹ שֶׁלְאִמּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' איזהו קטן. שאינו חייב כלל:
ויוצא בעירוב' של אמו. אם אביו עירב עליו לכאן ואמו לכאן יוצא הוא בעירובו של אמו שאע''פ שאינו צריך לה מ''מ כרוך הוא אחריה יותר מאחרי אביו:
גמ' כתיב וכו'. כדפרישית:
משנה: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם סוּכָּתוֹ קֶבַע וְאֶת בֵּיתוֹ עֲרַאי. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מוֹשְׁלִין אוֹתוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְקוֹנוֹ וְשָׁפַךְ הַקִּיתוֹן עַל פָּנָיו:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' נשים ועבדים וכו'. דכתיב כל האזרח בישראל להוציא את הנשים דאי הוה כתב אזרח הוה משמע כל תולדות ישראל וכתיב האזרח המיומן שבאזרחים ולא הנשים ואע''ג דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ובלאו הכי פטורות סד''א נילף מג''ש ט''ו ט''ו ממצה מה להלן נשים חייבות אף כאן חייבות קמ''ל:
וקטנים. שלא הגיעו לחינוך ואם הגיעו לחינוך חייבין מדבריהם ואסמכוהו אקרא דכל האזרח לרבות את הקטנים:
קטן שאינו צריך לאמו. כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא עד שתבא אליו זה שאינו צריך לאמו:
מעשה וכו'. חסורי מחסרא וה''ק בית שמאי מחמיר ומעשה נמי וכו':
מתני' כל שבעת ימים אדם עושה סוכתו קבע. אוכל ושותה ומטייל בסוכה ואם יש לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן בסוכה:
משתסרח המקפ'. משתתקלקל המקפה כל שאינו לא רך ולא קשה קרוי מקפה ורוב בני אדם מואסין תבשיל כזה ובמעט מים מתקלקל הוא לגמרי ובגמרא התם אמרו מקפה של גריסין והוא של פול וממהר להתקלקל משאר מקעות ואם ירדו גשמים עד כדי שאלו היה לפניו מקפה של גריסין היה מתקלקל מותר לפנות וכך אמרו הכא בגמרא לא סוף דבר שתסרח אלא כדי שתסרח:
נכנס ויוצא כל הלילה. כשירדו הגשמים או מפני השרב היה יוצא וכשעברו היה חוזר ונכנס ואפי' כל הלילה היה נוהג כך:
ושפך לו. רבו:
קיתון על פניו. כלומר אי אפשי בשימושך אף כאן גשמים הללו מראים שאין הקדוש ברוך הוא מקבל מעשיהם ברצון:
הלכה: כָּתוּב בַּסּוּכּוֹת תֵּֽשְׁב֖וּ. וְאֵין תֵּשְׁבוּ אֶלָּא תָדוּרוּ. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וִֽירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָהּ֭ וִֽישַׁבְתֶּם בָּֽהּ: שֶׁיְּהֵא אוֹכֵל בַּסּוּכָּה וּמְטַייֵל בַּסּוּכָּה וּמַעֲלֶה כֵלָיו לַסּוּכָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' איזהו קטן. שאינו חייב כלל:
ויוצא בעירוב' של אמו. אם אביו עירב עליו לכאן ואמו לכאן יוצא הוא בעירובו של אמו שאע''פ שאינו צריך לה מ''מ כרוך הוא אחריה יותר מאחרי אביו:
גמ' כתיב וכו'. כדפרישית:
שׁוֹפָר שֶׁלְעֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁלְעִיר הַנִּידַּחַת. רִבִּי לָֽעְזְר אָמֵר. כָּשֵׁר. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. כָּשֵׁר. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. פָּסוּל. הַכֹּל מוֹדִין בַּלּוּלָב שֶּׁהוּא פָסוּל. מַה בֵין שׁוֹפָר וּמַה בֵין לוּלָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. בַּלּוּלָב כָּתוּב וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם. מִשֶׁלָּכֶם. לֹא מִשֶּׁלְאִיסּוּרֵי הֲנָייָה. בְּרַם הָכָא י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם: מִכָּל מָקוֹם. אָמֵר רִבִּי לָֽעְזְר. תַּמָּן בְגוּפוֹ הוּא יוֹצֵא. בְּרַם הָכָא בְקוֹלוֹ הוּא יוֹצֵא. וְיֵשׁ קוֹל אָסוּר בַּהֲנָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שופר של ע''ז וכו'. דאיסורי הנאה נינהו ולשריפה קאי והיינו טעמא דמאן דפוסל ומ''ד כשר ס''ל דמצות לאו ליהנות ניתנו:
הכל מודים בלולב. של ע''ז ושל עיר הנדחת שהוא פסול:
בלולב כתיב ולקחתם לכם. ולא כתיב ביה ריבויא ודרשינן משלכם והני איסורי הנאה נינהו ברם הכא בשופר כתיב יום תרועה יהיה לכם ויהיה ריבויא הוא מ''מ ואפי' משל איסורי הנאה:
אמר ר' אלעזר. בלאו הכי לא דמו אהדדי ואפי' למאן דלא דריש יהיה ריבויא היא דתמן בלולב בגופו הוא יוצא ברם הכא בשופר בקולו הוא יוצא וכי שייך קול לאסור משום איסורי הנאה ודומיא דאמרי' קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. וגרסינן להא ביבמות פי''ב בהלכה ב':
הדרן עלך פרק הישן תחת המטה
ולא שמיע. ליה להא דר''ג ור''א שהיו חוזרין לסוכה אחר שעברו:
לחד מן קריבוי דנשייא. לקרובי של הנשיא:
לא סוף דבר שתסרח וכו'. כדפרי' במתני':
הלכה: לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ פָּסוּל כול'. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם. מִשֶׁלָּכֶם. וְלֹא הַגָּזוּל. אָמַר רִבִּי לֵוִי. זֶה שֶׁהוּא נוֹטֵל לוּלָב גָּזוּל לְמָה הוּא דוֹמֶה. לְאֶחָד שֶׁכִּיבֵּד אֶת הַשִּׁלְטוֹן תַּמְחוּי אֶחָד וְנִמְצָא מִשֶׁלּוֹ. אָֽמְרוּ. אִי לוֹ לָזֶּה שֶׁנַּעֲשֶׂה סֻנֵיגוֹרוֹ קַטֵּיגוֹרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני ר''ח ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול. ולדידיה ביום ראשון דוקא כדכתיב:
א''ר לוי זה שהוא נוטל לולב גזול וכו' ונמצא שהוא משלו:
משל השלטון ואמרו אי לזה וכו' אף כאן נעשה קטיגורו שהוא גזול ולדידיה אף בי''ט שני פסול דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה:
משנה: לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁירָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת פָּסוּל. נִקְטַם רֹאשׁוֹ נִפְרְצוּ עָלָיו פַּסוּל. נִפְרְדוּ עָלָיו כָּשֵׁר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יְאַגְּדֶנּוּ מִלְמַעְלָה. צִינֵּי הַר הַבַּרְזֶל כְּשֵׁירוֹת. כָּל לוּלָב שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ כָּשֵׁר׃
Pnei Moshe (non traduit)
נפרדו עליו כשר. שהן מחוברין להשדרה אלא שמלמעלה הן נפרדין זה מזה:
ר' יהודה אומר יאגדנו מלמעלה. שיהו עולים עליו עם השדרה כשאר לולבים ואין הלכה כר' יהודה:
ציני הר הברזל. יש דקלים בא''י שלולבין שלהן עליהן קצרים מאוד. והן קשים הגדלים בהרים ונקראו ציני הר הברזל:
כשרות. ודוקא שהן לכל הפחות ארוכות כל כך עד שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה:
כל לולב שיש בו שלשה טפחים וכו'. כלומר ג' טפחים כנגד אורך הדס וערבה ועוד טפח יותר כדי לנענע בו כשר:
כדי לנענע. תני וכדי לנענע בו כדפרישית:
פסול. דלא הוי הדר ונפרצו עליו ואינן מחוברים אלא על ידי אגודה:
נקטם ראשו. ראש העלין שלו:
ושל אשירה ושל עיר הנדחת פסול. באשרה דמשה עסקינן דומיא דעיר הנדחת דמכיון דלשריפה קאי כתותי מיכתת שיעוריה:
והיבש פסול. דבעינן הדר וליכא:
מתני' לולב הגזול. פסול דכתיב ולקחתם לכם משלכם ואפי' נתיאשו הבעלים מכל מקום הא לא קנייה קודם המצוה והוה ליה מצוה הבאה בעבירה והא דאיצטריך קרא לכם להוציא את השאול שאינו יוצא בו ביום הראשון:
[יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת וכו'.] לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁתִּסְרַח אֶלָּא אֲפִילוּ כְדֵי שֶׁתִּסְרַח. לֹא סוֹף דָּבָר מִקְפָּה גְּרִיסִין אֶלָּא אֲפִילוּ מִקְפָּה שֶׁלְכָּל דָּבָר. תַּנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁמְפַנִּין מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים כֵּן מְפַנִּין מִפְּנֵי הַשָּׁרָב וּמִפְּנֵי הַיְּתוּשִׁין. רַבָּן גַּמְלִיאֵל נִכְנַס וְיוֹצֵא כָּל הַלָּֽיְלָה. רִבִּי לִיעֶזֶר נִכְנַס וְיוֹצֵא כָּל הַלָּֽיְלָה. חַד תַּלְמִיד מִן דְּרִבִּי מָנָא הוֹרֵי 12a לְחַד מִן קְרֵיבוֹי דִּנְשִׂייָא. יָצָא אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו שֶׁיַּחְזוֹר. וְלָא שְׁמִיעַ. רַבָּן גַּמְלִיאֵל נִכְנַס וְיוֹצֵא כָּל הַלָּֽיְלָה. רִבִּי לִיעֶזֶר נִכְנַס וְיוֹצֵא כָּל הַלָּֽיְלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שופר של ע''ז וכו'. דאיסורי הנאה נינהו ולשריפה קאי והיינו טעמא דמאן דפוסל ומ''ד כשר ס''ל דמצות לאו ליהנות ניתנו:
הכל מודים בלולב. של ע''ז ושל עיר הנדחת שהוא פסול:
בלולב כתיב ולקחתם לכם. ולא כתיב ביה ריבויא ודרשינן משלכם והני איסורי הנאה נינהו ברם הכא בשופר כתיב יום תרועה יהיה לכם ויהיה ריבויא הוא מ''מ ואפי' משל איסורי הנאה:
אמר ר' אלעזר. בלאו הכי לא דמו אהדדי ואפי' למאן דלא דריש יהיה ריבויא היא דתמן בלולב בגופו הוא יוצא ברם הכא בשופר בקולו הוא יוצא וכי שייך קול לאסור משום איסורי הנאה ודומיא דאמרי' קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. וגרסינן להא ביבמות פי''ב בהלכה ב':
הדרן עלך פרק הישן תחת המטה
ולא שמיע. ליה להא דר''ג ור''א שהיו חוזרין לסוכה אחר שעברו:
לחד מן קריבוי דנשייא. לקרובי של הנשיא:
לא סוף דבר שתסרח וכו'. כדפרי' במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source