הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. עָבַר וְהֵבִיא כָשֵׁר. תַּנָּה רִבִּי יוֹשׁוּעַ דְּרוֹמַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. שֶׁהַמַּיִם וְהַיַּיִן הַמְגוּלִין פְּסוּלִין מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. מַה טַעַם. וְשֶׂה אַחַ֨ת מִן הַצֹּ֤אן מִן הַמָּאתַ֨יִם֙ מִמַּשְׁקֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל. מִדָּבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל. עַד כְדוֹן מַיִם. יַיִן. אָמַר רִבִּי שׁוֹבְתַיי. הַֽמְשַׂמֵּ֥חַ אֱלֹהִ֖ים וַֽאֲנָשִׁ֑ים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך לולב וערבה
יין מנין אמר ר' שובתיי. מהכא דכתיב גבי יין החדלתי את תירושי המשמח אלהים והאנשים המשמח אנשים הוא שכשר לגבוה לאפוקי המגולין:
עד כדון. לא שמענו אלא מים דממשקה ישראל כתיב דבר שהוא משקה לכל אדם מישראל:
מדבר שהוא מותר לישראל. לאפוקי מגולין שאינו מותר להדיוט משום סכנתא והלכך פסולין נמי לגבוה:
הוון בני הישיבה בעיי מימר הא דקתני המים והיין המגולין פסולין מעל המזבח היינו לכתחלה הא אם עבר והביא כבר תנא ליה ר' יהושע דרומייא לפני ר' יונה ודייק ליה לישנא דקתני פסולין מע''ג המזבח ופסולין אפי' דיעבד משמע:
משנה: הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה. זֶה חָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה שֶׁאֵינָהּ דּוֹחָה לֹא שַׁבָּת וְלֹא יוֹם טוֹב. אָֽמְרוּ כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאינה דוחה וכו'. הלכך חל יו''ט להיות בשבת פשו להו ששה חולו של מועד נמצא חליל ששה חל י''ט בחול הוו להו תרי יומי שבת ויו''ט דלא דחי להו פשו להו חמשה:
זה חליל של בית השואבה. שהיו מרבין בשמחת בית השואבה והיו שם הרבה מיני כלי זמר ועל שם שהחליל נשמע קולו ביותר מן האחרים נקרא הכל על שמו:
מתני' החליל חמשה וששה. פעמי' שהוא ששה ופעמים שאינו אלא חמשה ימים:
הלכה: לָמָּה לִי שֶׁאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וַאֲפִילוּ מְקוּדֶּשֶׁת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. וְקִדַּשְׁתָּ֙ אֶת הַמִּזְבֵּ֔חַ וְהָיָ֥ה הַמִּזְבֵּחַ֭ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִֽׁים: מַה הַמִּזְבֵּחַ אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא בְדַעַת אַף הַכֵּלִים לֹא יְקַדְּשׁוּ אֶלָּא בְדַעַת. חִזְקִיָּה אָמַר. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ מַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם נִפְסָלִין בְּלִינָּה. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרִין. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ מֵי הֶחָג נִפְסָלִין בְּלִינָּה. 22a רִבִּי וֹחָנָן אָמַר. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וְלָא יָֽדְעִין אִין כְּהָדָא דְחִזְקִיָּה אִין כְּהָדָא דְּרִבִּי יַנַּאי דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי פְדָת בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מֵי סוֹטָה נִפְסָלִין בְּלִינָּה. רִבִּי אָבוּנָה. כָּל שֶׁאֵינוֹ מִמִּינוֹ לַמִּזְבֵּחַ אֵין הַלִּחנָּה פוֹסֶלֶת בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דברי הכל. כלומר אי דנימא דר' יוחנן חייש לזה ולזה ד''ה אתיא:
ר' יוחנן אמר מפני מראית העין. וסתמא קאמר לה ולא ידעין הי משום מראית העין הוא דקאמר אם כהדא דחזקיה שלא יאמרו מקדשין ידים ורגלים במים הנפסלים בלינה ואם כהדא דר' ינאי מפני מראית העין שלא יאמרו על ניסוך מי החג בעצמן:
דבי ר' ינאי אמרין שלא יהו אומרין ראינו מי החג נפסלין בלינה כלומר על המי החג בעצמן חוששין אנו שלא יאמרו נתקדשו הן לדעת. והרי הן נפסלין בלינה ומנסכין במים פסולין:
חזקיה אמר. משום גזרה שלא יהו אומרים ראינו מים וכו'. וכלומר שלא יאמרו נתמלאו הן לקידוש ידים ורגלים שצריך שיהו מקודשין דומיא דכיור וזה של זהב נתמלא לקדש הכ''ג ידיו ורגליו ולכבודו הוא של זהב והרי הן נפסלין בלינה:
גמ' למה לי שאינה מקודשת. יתן לתוכה על דעת שלא יתקדשו ואפי' במקודשת נמי דהא לא כן אמר ר' אחא וכו' אף הכלים לא יקדשו אלא בדעת שנתן לתוכן על דעת שיתקדשו:
ר' פדת בשם ר' הושעיה מי סוטה שנפסלין בלינה ור' אחא וכו' פליג וס''ל כל שאינו ממינו למזבח וכאן השקיית מי סוטה אין הלינה פוסלת בו:
הלכה: הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה כול'. הָא שֶׁלְקָרְבָּן דוֹחֶה. מַתְנִיתָא דְרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. חָלִיל שֶׁלְקָרְבָּן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ דוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב. תַּמָּן תַּנִּינָן. בִּשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. בִּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח הָרִאשׁוֹן. בִּשְׁחִיטַת הַפֶּסַח הַשֵּׁינִי וּבְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח. וּבְיוֹם הָעֲצֶרֶת. וּבִשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג. וְיֵשׁ שְׁמוֹנֶה בְלֹא שַׁבָּת. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יְהוּדָה הִיא. 22b עַל דַּעְתְּהוֹן דְּאִילֵּין רַבָּנִן. לָמָּה אֵינוּ דוֹחֶה. מִשֵּׁם שֶׁאֵינוֹ מְחוּוָר. וְהָא כְתִיב וְהָעָם֙ מְחַלְּלִ֣ים בַּֽחֲלִילִ֔ים. בְּשִׂמְחַת שְׁלֹמֹה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְשִׂמְחַ֣ת לֵבָ֗ב כַּֽהוֹלֵךְ֙ בֶּֽחָלִ֔יל. כָּל זְמַן שֶׁהֶחָלִיל נוֹהֵג הַהַלֵּל נוֹהֵג. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. לָמָּה קוֹרִין אֶת הַהַלֵּל כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג. כְּנֶגֶד הַלּוּלָב שֶׁהוּא מִתְחַדֵּשׁ כָּל שִׁבְעָה. וְלָמָּה מִן כָּל אִילֵּין מִילַּייָא חָלִיל. תַּנִּינָן. שֶׁזֶּה לְקִיצִּים וְזֶה לְקִיצִּין וְזֶה חָבִיב וְזֶה חָבִיב. וְתָלוּ חָבִיב בְּחָבִיב. וּבַעֲצֶרֶת אוֹמֵר לוֹ הֵי לָךְ מַצָּה הֵי לָךְ חָמֵץ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הֵי לָךְ חָמֵץ [הֵילָךְ מַצָּה]. מָאן דְּאָמַר. הֵילָךְ מַצָּה. שֶׁהוּא חָבִיב. מָאן דְּאָמַר. הֵי לָךְ חָמֵץ. שֶׁהוּא תָדִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהוא חובת היום וכצ''ל. ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות:
ובעצרת וכו'. כלומר וה''נ אשכחן כה''ג שמהדרין ומקדימין את החביב כהאי דתנינן לקמן בחילוק המנחות ובעצרת שיש ג''כ שתי הלחם שהן חמץ אומרים לו הילך מצה וכו' ומ''ד הילך מצה קודם לפי שהוא תדיר ומ''ד הילך חמץ קודם שהוא חביב:
ולמה מן כל אילין מיליא ולמה לנו להדר אחר אלו הדברים הלא חליל תנינן ובלאו הכי אתי שפיר שההלל יש לו לנהוג כל זמן שהחליל נוהג לפי שזה לקיצים שאינו נוהג אלא בימים אחדים וכן זה לקיצים זה חביב וזה חביב לפיכך תלוי חביב בחביב:
ר' יוסי בר' בון. קאמר בשם ר' בא בר ממל טעמא אחרינא למה קורין וכו' כנגד הלולב שהוא מתחדש במצותו כל שבעה:
ושמחת לבב. כתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל. מכאן כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג דכתיב השיר יהיה לכם ולפיכך נוהג ההלל בחולו של מועד בחג לגומרו כמו בי''ט:
בשמחת שלמה הכתוב מדבר. שהיו עושין כן בשמחה לכבוד שלמה שנמשח למלך ואיך מכאן רמז לדבר אחר:
משום שאינו מחוור מן הכתוב ואין לנו רמז במקרא לחלל בחליל על הקרבן:
על דעתיהון דאילין רבנן דפליגי עלי' דר' יוסי בר''י למה אינו דוחה:
ר' יוסי אמר לה סתם. ולא בשם ר' יוחנן ור' יוסי בר' בון קאמר לה בשם ר''י דמוקי למתני' דערכין נמי כר' יוסי בר''י:
ויש שמונה בלא שבת. בתמיה והא לדברי חכמים אינו דוחה אפי' י''ט והכא קתני דאף שבת דוחה:
תמן תנינן. בפ''ב דערכין:
גמ' הא של קרבן דוחה. מדקתני זה חליל של בית שואבה שאינה דוחה וכו'. משמע הא חליל שהיו מחללין בשיר על הקרבן דוחה שבת א''כ מתני' דר' יוסי בר' יהודה היא דתני בתוס' פ''ד חליל וכו'. ובתוספתא שלפנינו לא גריס חליל של קרבן אלא סתם החליל בתחלתו דוחה שבת דברי ר' יוסי בר' יהודה וכו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source