מְנַיִין לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה שֶׁהִיא רְשׁוּת אֲחֶרֶת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְנֽוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֘ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפּ֗רֶת. וְכָתוּב. אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֤י מִן הַשָּׁמַ֔יִם דִּיבַּרְתִּי עִמָּכֶֽם׃ מַה דִיבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן רְשׁוּת אֲחֶרֶת אַף דִּיבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן רְשׁוּת אֲחֶרֶת. וַאֲרוֹן לֹא תִשְׁעָה טְפָחִים הוּא. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרִין. וְכַפּוֹרֶת טֶפַח. רִבִּי זְעוֹרָה בָעֵי. מְנַיִין לַכַּפּוֹרֶת שֶׁהִיא טֶפַח. תַּנָּה רִבִּי חֲנִינָה בֶּן שְׁמוּאֵל. כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ נָֽתְנָה הַתּוֹרָה מִידָּה אוֹרְכָן וְרוֹחְבָן וְשֵׁעוּר קוֹמָתָן חוּץ מִן הַכַּפּוֹרֶת שֶׁנָּֽתְנָה הַתּוֹרָה מִידַּת אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ וְלֹא נָֽתְנָה שֵׁיעוּר קוֹמָתָהּ. וּנְלַמְּדֶינָּהּ מִכְּלִי קָטָן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וְעָשִׂ֙יתָ לּ֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב. מַה כָאן טֶפַח אַף כָּאן טֶפַח. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא וְעָשִׂ֧יתָ זֵר זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב: מַה כָאן כָּל שֶׁהוּא אַף כָּאן כָּל שֶׁהוּא. מַאי כְדוֹן. רַב אָחָא בַּר יַעֲקֹב אוֹמֵר. פְּנֵי. אֵין פְּנֵי פְּחוּתִים מִטֶּפַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מנין למעלה מעשרה שהיא רשות אחרת וכו'. סוגיא זו כתובה למעלה בפ''ק דשבת בהלכה א' עד תרוטות היו ושם פירשתי עיין שם:
2b הָֽיְתָה (לְמַעֲלָן) [למַטָּה] מֵעֲשָׂרָה וְתוֹלֶה בָהּ עִיטּוּרִין שֶׁהֵן רְאוּיִין לְסַכֵּךְ בָּהֶן. מְמַעֲטִין בָהּ לַפְּסוּל. וְאִם לָאו מְמַעֲטִין בָהּ לַכּוֹשֶׁר. הָֽיְתָה לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְתוֹלֶה בָהּ עִיטּוּרִין שֶׁהֵן רְאוּיִין לְסַכֵּךְ בָּהּ. מְמַעֲטִין בָהּ (לַפְּסוּל) [לַכּוֹשֶׁר]. וְאִם לָאו מְמַעֲטִין בָהּ (לַכּוֹשֶׁר) [לַפְּסוּל]. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי כְּשֵׁם שֶׁאָֽמְרוּ לְמַעֲלָן כָּךְ אָֽמְרוּ לְמַטָּן. קַשׁ וְתֶבֶן אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ. עָפָר וּצְרוֹרוֹת מְמַעֲטִין בָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. עָלוּ בוֹ עֲשָׂבִים אֵין מְמַעֲטִין בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היתה למטה מעשרה ותולה בה עיטורין וכו'. כלומר שנעשית למטה מגובה עשרה מחמת שתלה בה תחת הסכך מיני נוי ועיטורין מלשון עיטרה בקרמים וכיוצא בהן הדין הוא כך שאם הן מדברים שראוין לסכך בהן שאינן מקבלין טומאה ואינן אוכלין וכל כיוצא בזה:
ממעטין בה לפסול. הרי זה מיעוט לענין לפסול הסוכה וכדאמרן שמחמת כך מיעט את הסוכה מגובה עשרה ופסולה:
ואם לאו. שאינן ראוין לסכך בהן:
ממעטין בה לכושר. כלו' דלא הוו מיעוט לפסול הסוכה שהרי אינו ראוין לסכך וכאלו אינה הן ואם יש בה גובה עשרה עד הסכך כשירה וממעטין בה לכושר דקאמר היינו שאף על פי שנתמעטה אפ''ה לכושר הוא ומשום דמכיון שאינן ראוין לסכך לא מיקרי מיעוט:
היתה למעלה מעשרים אמה וכו'. בזה איפכא הוא דהויא שאם הן דברים שראוין לסכך בהן ממעטין בה לכושר דעכשיו נתמעטה הסוכה מגובה עשרים והעיטורין סכך כשר הוא ואין כאן עשרים עד העיטורין ואם אינן ראוין לסכך מיעוטן לא הוי מיעוט ופסולה:
אמר ר' שמי כשם שאמרו למעלן וכו'. לאו אכולה מילתא פליג דהא ודאי בדברים הראוין לסכך למטה מעשרה ליכא מאן דפליג דהוי מיעוט ואין כאן גובה עשרה אלא אסיפא דחלוקה דלמטה מעשרה הוא דפליג דקאמר הת''ק שאם אינן ראוין לסכך ממעטין בה לכושר וכדפרישית דלא מיקרי מיעוט הואיל ואינן ראוין לסכך עלה הוא דפליג ר' שמי ואמר כשם שאמרו למעלן בכה''ג דהיכא שאינן ראוין לסכך המיעוט הוא לפסול ומשום דסכך פסול לא הוי מיעוט לענין גובה מעשרים כך אמרו למטן ופסולה בכה''ג דאע''ג דמסתברא הוא שאלו הדברים לא ימעטו מגובה עשרה הואיל ואינן ראוין לסכך מכל מקום מכיון דהן תלוים בתוך עשרה דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה ופסולה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַרְבַּע. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. שָׁלֹשׁ. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. סֻכּוֹת סֻכּוֹת סֻכּוֹת הֲרֵי שָׁלֹשׁ. אַחַת לְמַעֲלָן וּשְׁתַּיִם לְמַטָּן וְהַשְּׁלִישִׁית מִדִּבְרֵיהֶן. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. סֻכֹּת סֻכֹּת סוּכּוֹת מָלֵא הֲרֵי אַרְבַּע. אַחַת לְמַעֲלָן וְשָׁלֹשׁ לְמַטָּן וְהָרְבִיעִית מִדִּבְרֵיהֶן. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא אָמַר. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר טָעֲמוֹן דְּרַבָּנִן וְחוֹרָנָה אָמַר טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. וְסוּכָּה תִּהְיֶ֥ה לְצֵל יוֹמָם֭ מֵחוֹרֶב. הֲרֵי אַחַת לְמַעֲלָן. [סוּכּוֹת] סוּכּוֹת סוּכּוֹת הֲרֵי שָׁלֹשׁ. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְסוּכָּה תִּהְיֶ֥ה לְצֵל יוֹמָם֭ מֵחוֹרֶב. הֲרֵי אַחַת לְמַעֲלָן. סֻכֹּת סֻכֹּת סוּכּוֹת מָלֵא הֲרֵי אַרְבַּע. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין שְׁמָעוּן טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְטַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן מִן הָדֵין קְרָייָא. וְסוּכָּה תִּהְיֶ֥ה לְצֵל יוֹמָם֭ מֵחוֹרֶב. הֲרֵי אַחַת. וּלְמַחְסֶה֙ וּלְמִסְתּ֔וֹר. הֲרֵי שְׁתַּיִם. מִזֶּרֶ֭ם וּמִמָּטָֽר: רַבָּנִן עָֽבְדִין מִזֶּרֶ֭ם וּמִמָּטָֽר אַחַת. רִבִּי שִׁמְעוֹן עֲבַד מִזֶּרֶ֭ם וּמִמָּטָֽר שְׁתַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבנן דקיסרין שמעון. נפקא להו לטעמא דר''ש ורבנן מן הדין קרייא דישעיה וסוכה תהיה וגו' ובהא פליגי דרבנן עבדי מפרשי להאי מזרם וממטר לאחת דקסברו דאם היא מחסה ומסתור מזרם מהני נמי ממטר וא''כ לא מרבינן מהאי אלא דופן אחת ואין כאן מהאי קרא כוליה אלא שלש ואתא הילכתא וכו'. ור' שמעון חשיב למזרם וממטר לשתים ומרבה עוד שתי דפנות ואתא הילכתא וכו':
מ''ט דרבנן. דכתיב וסוכה תהיה לצל וגו' הרי אחת למעלן דצל כתיב וזהו הסכך ושלש פעמים סוכות שבתורה הרי שלש על הדפנות אלא דאתי הילכתא וגרעתיה לשלישית ואוקמה אטפח ולר''ש קרא דישעיה ג''כ על הסכך וארבע שבתורה דחד סוכות מלא ואתאי הילכתא וגרעתה לרביעית ואוקמה אטפח:
תרין אמורין. תרי אמוראי אמרו בטעמא חד מפרש טעמון דרבנן ואחרינא מפרש טעמא דר''ש ובאופן אחר:
מ''ט דר''ש סכת סכת שתים חסר הרי שתים וסוכות אחד מלא ג''כ שתים הרי כאן ארבע אחת למעלן לסכך ושלש למטן לדפנות והרביעית מדבריהן שהוסיפו ואפי' טפח:
מ''ט דרבנן סוכות וכו'. ג' פעמים כתיב בקראי מצות סוכה בסוכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי הרי שלש פעמים אחת למעלן על הסכך ושתים למטן על הדפנות הרי ב' כהלכתן מן התורה והשלישית מדבריהן שהוסיפו על השתים ואפי' טפח סגי:
ר''ש אומר ארבע וכו'. השתא מפרש לטעם פלוגתייהו דר''ש וחכמים כמו ששנינו בתוספתא סוף פ''ק דחכמים אומרים שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח ור''ש אומר שלש כהלכתן ורביעית אפי' טפח:
תַּנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. אַרְבַּע אַמּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אַרְבָּעָה דְּפָנוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַרְבָּעָה דְּפָנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַרְבַּע דְּפָנוֹת. וְכֵן הָיָה רִבִּי יְהוּדָה מְחַייֵב בִּמְזוּזָּה. [אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַרְבַּע דְּפָנוֹת.] מִסְתַּבְּרָא דְּרִבִּי יְהוּדָה יוֹדֶה לְאִילֵּין רַבָּנִן וְאִילֵּין רַבָּנִן לֹא יוֹדוּן לְרִבִּי יְהוּדָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַרְבַּע דְּפָנוֹת שֶׁהִיא פְטוּרָה מִן הַמְּזוזָּה וְאֵינָהּ טוֹבֶלֶת בְּמַעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מסתברא וכו'. השתא מפרש לה למילתיה דר' יהודה דמסתברא הוא דר' יהודה מודה הוא לאילין רבנן רבי ור''ש לרבי מודה הוא לענין ד' אמות דהויא סוכה ולר''ש בד' דפנות והיינו כעין סברא דידהו הוא דמודה אבל לא לכולא מילתייהו דאלו לרבי לא סגי אלא בד' אמות ולר''ש נמי לא סגי אלא בד' דפנות ומיהו בהא הוא דמודה דאו ד' אמות או ד' דפנות דירת קבע מיקרי אבל אילין רבנן לא יודין לר' יהודה לענין חיוב מזוזה בסוכה דלדידהו אע''פ שיש בסוכה ד' אמות וד' דפנות פטורה היא מן המזוזה ואינה טובלת במעשרות כדין בית הקובע למעשרות ומשום שאינה אלא לז' ימים לאו ביתא מיקריא להתחייב באלו:
וכן היה ר' יהודה מחייב במזוזה אע''פ וכו'. כלו' אף על פי שאין שם שתיהן אלא או ד' אמות או ד' דפנות דירת קבע מיקרי וחייבת במזוזה:
ורבי יהודה אומר ארבע אמות וארבע דפנות. כלומר או זה או זה ולאו דתרתי בעינן הוא דקאמר כדמוכח מדלקמן:
אף על פי שאין שם ארבע דפנות. תו לא מיקרי דירת עראי דכולהו הני תנאי דברייתא סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן ולר' בארבע על ארבע סגי למיהוי כדירת קבע ולרבי שמעון ארבע דפנות בעינן אף על פי שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות:
תני. בתוספתא פ''ב רבי אומר כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה:
רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. אִילּוּ מִגְדָּל שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת גָּבוֹהַּ כַּמָּה. שֶׁמָּא אֵינוֹ מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לַבַּיִת וּמִן הַבַּיִת לְתוֹכוֹ. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהָיָה מְרַבֵּעַ לָהֶן אֶת הָרוּחוֹת אֲנָן קַייָמִין. נִיחָא כְמָאן דְּאָמַר. בָּאַמַּת שִׁשָּׁה. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בָּאַמַּת חֲמִשָּׁה. וָאָרוֹן לָאו שִׁבְעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה הוּא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יֹוצָדָק. חַד יְלִיף לָהּ מִן הָאָרוֹן. וְחוֹרָנָה יְלִיף לָהּ מִן הָעֲגָלוֹת. [וְלָא יָֽדְעִינָן מָאן דִּילִיף לָהּ מִן אָרוֹן וּמָאן דִּילִיף לָהּ מִן הָעֲגָלוֹת.] מִסְתַּבְּרָא דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי יַלִפִּין לָהּ מִן הָאָרוֹן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. [אָרוֹן תִּשְׁעָה] וְכַפּוֹרֶת טֶפַח. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק יְלִיף מִן הָעֲגָלוֹת. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. מְנַיִין לָעֲגָלוֹת שֶׁהֵן גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וַאֲפִילוּ תֵימַר. גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. לֹא כֵן תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה. צָב 3a כְּמִין קַמָרֳסְטָא הָיוּ. אִִילּוּ חוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה שֶׁמָּא אֵינוֹ אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מוֹשִׁיטִין אֶת הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ תְּרוּטוֹת הָיוּ.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source