משנה: 1a מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים סִימַן בְּרָכָה בֶּחָג לָמָה הוּא מַזְכִּיר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַף הוּא אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ אִם כֵּן לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מאימתי מזכירין גברות גשמים. לפי שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב''ה דכתיב עושה גדולות ואין חקר הנותן מטר על פני הארץ ואתיא חקר חקר דכתיב בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו וכתיב התם בברייתו של עולם מכין הרים בכחו נאזר בגבורה משום הכי קרי להו גבורות גשמים:
רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג. דמלולב קא גמר לה שבא לרצות על המים ומתחילין ליטלו מי''ט הראשון של חג הילכך בתפלת שחרית בי''ט הראשון של חג מזכירין גבורות גשמים אבל מאורתא לא מתחילין כשם שאין מתחילין ליטול את הלולב בלילה:
ר' יהושע אמר. מי''ט הראשון אין מתחילין אלא מי''ט האחרון של חג הוא דמתחילין כדאמר ליה לר''א הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג א''כ למה הוא מזכיר כל שבעה ימי החג שהסוכה נוהגת בהן וכדאמרי' בפ''ב דסוכה ירדו גשמים וכו' משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו על פניו כלו' אי איפשי בשימושך:
א''ל ר''א אף הוא אינו אומר וכו'. לא אמרתי לשאול על הגשמים כל ימי החג אלא שיהא מספר ואומר שבחו של הקב''ה שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו בשעה שהוא צריך לעולם. א''ל א''כ. דמשיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו משמע:
לעולם יהא מזכיר. ואפי' בקיץ ואין הלכה לא כר''א ולא כר' יהושע דמשמע מיד בי''ט האחרון הוא מזכיר אלא הלכה כר' יהודה במתני' דלקמן דהאחרון בתפלת מוסף הוא דמזכיר והראשון אינו מזכיר:
כְּשֵׁם שֶׁתְּחִיַית הַמֵּתִים חַייִם לְעוֹלָם. כָּךְ יְרִידַת גְּשָׁמִים חַיִים לְעוֹלָם. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. יְחַייֵנוּ מִיּוֹמָייִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִימֵנוּ וְנִֽחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו. וְנֵֽדְעָ֣ה נִרְדְּפָ֗ה לָדַ֨עַת֙ אֶת יְי כְּשַׁחַ֭ר נָכ֣וֹן מֹֽצָא֑וֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמע לה מן הדא. כלומר מן הכתוב הזה שמעינן שהוקשו זה לזה דכתיב יחיינו מיומים וגו' וכתיב בתריה ונדעה נרדפה לדעת את ה' וגו' ויבא כגשם לנו:
כשם שתחיית המתים חיים לעולם וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ה דברכות בהלכה ב' על המתני' מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים וזהו הטעם שקבעו להזכיר גבורות גשמים בברכה זו וכל הסוגיא שם עד ואלו צרכיו הם:
רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי פְדָת. אָסוּר לְיָחִיד לְהַזְכִּיר עַד שֶׁיִּזְכּוֹר שָׁלוּחַ צִיבּוּר. רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בְּשָׁלוּחַ צִיבּוּר הַדָּבָר תָּלוּי. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי חַגַּי. מַה וּפְלִיג. אָמַר לֵיהּ. לֹא. דָּא דְאַת אָמַר. בְּשָׁלוּחַ צִיבּוּר הַדָּבָר תָּלוּי. יָחִיד אִם רָצָה לְהַזְכִּיר מַזְכִּיר. בְּטָל. וְדָא אַתְּ אָמַר. אָסוּר לְיָחִיד לְהַזְכִּיר עַד שֶׁיִּזְכּוֹר שָׁלוּחַ צִיבּוּר. בַּגֶּשֶׁם. קָמוּן לִצְלוֹתָא. כְּמִי שֶׁהִזְכִּיר שָׁלוּחַ צִיבּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קמון בצלותא. עמדו הצבור להתפלל תפלה זו שמזכירין בה הרי זו כמו שכבר [הזכיר] הש''צ ואף היחיד מזכיר:
א''ל. ר' חגיי לא פליג אלא דא דאת אמר כמתמיה וכי בש''צ הדבר תלוי וס''ל יחיד אם רצה להזכיר מזכיר היינו בטל שמתחילין בי''ט הראשון של פסח ומפני שהטל אם רצה להזכיר מזכיר הוא לעולם. ודא דאת אמר בשם ר' פדת אסור ליחיד להזכיר וכו' היינו בגשם שאין להזכירו בימות הקיץ ועד שלא ישמע שהגיע הזמן שהש''צ התחיל להזכיר לא יזכיר:
מה ופליג. אם ר' סימון בשם ריב''ל פליג אהא דקאמרת בשם ר' פדת אסור להזכיר וכו' ולדידיה מותר היחיד להזכיר לעולם קודם שישמע שהש''ץ הזכיר:
ר' סימון וכו' בשליח ציבור הדבר תלוי. בתמיה וכי בש''צ הוא תלוי אם כן במקום שאין כאן ש''צ לא יזכיר אלא אף היחיד אם רצה להזכיר מזכיר:
אסור ליחיד. להתחיל להזכיר עד שיודע שהתחיל להזכיר השליח ציבור:
הלכה: מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים כול'. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. עַל יְדֵי שֶׁאַרְבָּעַת מִינִין הַלָּלוּ גְדֵילִים עַל הַמַּיִם לְפִיכָךְ הֵן בָּאִין פְּרַקְלִיטִין לַמַּיִם. דָּבָר אַחֵר. בְּשָׁעָה שֶׁהָעֶבֶד מְשַׁמֵּשׁ אֶת רַבּוֹ כָל צוֹרְכּוֹ הוּא תוֹבֵעַ פְּרָסוֹ מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַהֲלֹא מִשָּׁעָה שֶׁהָעֶבֶד מְשַׁמֵּשׁ אֶת רַבּוֹ כָל צוֹרְכּוֹ וְרוּחַ רַבּוֹ נוֹחָה הֵימֶינּוּ הוּא תוֹבֵעַ [פַּרְנָסָת]וֹ מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר. אֵין הָעֶבֶד תּוֹבֵעַ פְּרָסוֹ אֶלָּא סָמוּךְ לִפְרָסוֹ. תַּנֵּי. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. מִשְּׁעַת נְטִילַת לוּלָב. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. מִשְּׁעַת הַנִּיחוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָדֵין בַּתְרַייָא הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר קַדְמִייָתָא הִיא דַעְתֵּיהּ אַחֲרִייַָתָא. מִחְלְפָה שִׁטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. תַּמָּן הוּא אָמַר. מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. וְהָכָא הוּא אָמַר. מִשְּׁעַת הַנִּיחוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. שֶׁכָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַלוּלָב. וְיַזְכִּיר מִבָּעֶרֶב. לֵית כָּל עַמָּא תַמָּן. וְיַזְכִּיר בַּשַּׁחֲרִית. 1b אַף הוּא סָבוּר שֵׁמָּא הִזְכִּירוּ מִבָּעֶרֶב וְהוּא הֲוֵי מַדְכַּר. מִכֵּיוָן דְּהוּא חֲמִי לוֹן דְּלָא מַדְכְּרִין בְּקַדְמִיתָא וּמַדְכְּרִין בָּאַחֲרִיתָא. אַף הוּא יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא הִזְכִּירוּ מִבָּעֶרֶב. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה בַּר מַרְייָא. הָכֵין הֲוָה רִבִּי יוֹנָה אָבוּךְ הֲוִי בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל ר' חייה בר מרייא לרבי מנא אוף הכין הוה ר' יונה אבוך הוה בה. מקשה ומתרץ כך:
אף הוא סבור וכו'. כלומר אף זה שלא היה בבהכ''נ אתמול מבערב יטעה ויהא סבור שמא כבר הזכירו מבערב והוא הוי מדכר וכלומר שהיה לו ג''כ להזכיר אלא שלא ידע ובשנה האחרת יבא להזכיר מבערב אבל עכשיו מכיון דהוא חמי לון שאין מזכירין בשחרית ומזכירין הן באחריתא במוסף אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב:
ויזכיר בשחרית. של י''ט האחרון שכל הציבור בבית הכנסת הם:
לית כל עמא תמן. בבית הכנסת ואם יתחילו מבערב אין הכל יודעין ויהיה זה מזכיר וזה אינו מזכיר והרי זה כאגודות אגודות:
ויזכיר מבערב. של יום טוב האחרון בתפלת ערבית:
שכל היום כשר ללולב. ואם לא נטל שחרית יטול בין הערבים וא''כ שעת הנחתו סמוך לחשיכה של יום טוב האחרון:
תני. בברייתא חדא רבי אליעזר אומר וכו'. וקאמר הש''ס על דעתיה דהדין בתרייה להאי ברייתא אחריתא ניחא אליבא דר''א דהוא דעתי' דר' אליעזר קדמייתא הא דאמרן דטעמיה ע''י שארבעת מינין הללו וכו' ולפיכך קאמר מיום טוב הראשון של חג שזהו משעת נטילת לולב והיא דעתיה בהאי ברייתא אחרייתא אלא אליבא דרבי יהושע קשיא מחלפא שיטתי' דתמן במתני' הוא אומר מיום טוב האחרון והכא הוא אומר משעת הניחו של לולב וזהו בשביעי בשחרית אחר התפלה:
דבר אחר. בנוהג שבעולם שאין העבד תובע פרס שלו אלא סמוך לפרסו כלומר אחר שהשלים עבודתו ומגיע לו פרס שלו ולא בהתחלת עבודתו הלכך בדין הוא שלא יהא מזכיר אלא ביום טוב האחרון אחר שהושלמה העבודה בנטילתן:
א''ל ר' יהושע וכו' ורוח רבו נוחה הימנו. אז הוא תובע פרנסתו ממנו אבל כאן מכיון שהגשמים אינו סימן ברכה בחג ומראין שאין רוח רבו נוחה הימנו אינו בדין שיהא מזכיר:
דבר אחר בשעה שהעבד משמש את רבו וכו'. והלכך שעת נטולתן שעובד לרבו בהן מבקש פרס שלו מרבו ולהאי טעמא לא צריך לזה שבאין הן פרקליטין למים:
גמ' טעמיה דר''א וכו' לפיכך הן באין פרקליטין. מליצים על המים ועל כך הן באין בחג שנידונין על המים. וא''כ ראוי להזכיר מעת התחלת נטילתן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source