רִבִּי בָּא בַּר כֹהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יָסָא רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי. אָסוּר לְאָרֵס אִשָּׁה בְעֶרֶב שַׁבָּת. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדַת אֵירוּסִין. הָא לְאָרֵס יְאָרֵס. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ בְתִשְׁעָה בְאַב יְאָרֵס. שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. תַּמָּן הוּא אָמַר. אֱלֹהִ֤ים ׀ מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה. בְּמֹאזְנַ֥יִם לַֽעֲל֑וֹת הֵ֜֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָחַֽד׃ וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אֶלָּא שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר בִּתְפִילָּה. אֲפִילוּ כֵן לֹא קַייְמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אסור לארס אשה בערב שבת וכו'. כתוב לעיל בפ' משילין בהלכה ב' וע''ש:
הלכה: אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הָדָא דַתְּ אָמַר 7b בְּבִנְייָן שֶׁלְשִׂמְחָה. אֲבָל אִם הָיָה כוֹתְלוֹ גּוֹהֶה סוֹתְרוֹ וּבוֹנֶיהוּ. שְׁמוּאֵל אָמַר. כּוֹתְלָא דְגָנַאי בֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כותלא דגנאי ביה. בכותל של הבית שישן ודר בו הוא דהתירו שאם היה הכותל גוהה סותרו ובונה ולאפוקי אם יש לו בית לדור בו ורוצה לתקן בית אחר שלו:
גמ' הדא דאת אמר ממעטין בבנין. דוקא בבנין של שמחה וכו'. כדפרישית במתני':
משנה: סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד. מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּיבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר וְנוֹתְנִין אֵפֶר מַקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּיבָה וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ. הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין. אַחֵינוּ לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם. אֶלָּא וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וּבַקַּבָּלָה מָהוּ אוֹמֵר וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֭וּבוּ אֶל ה' אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם.
Pnei Moshe (non traduit)
ובקבלה. בדברי הנביא. כל מקום שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל קרי ליה קבלה ובמקום דלא אתפקד נביא אלא דיליף מיניה מילתא אגב אורחיה לא קרינן ליה קבלה במשנה:
דברי כיבושין. לשון עצור דברים שכובשין את הלבבות להחזירן למוטב ומה הן אחינו וכו':
ובראש הנשיא וכו'. והן עצמן אינן נוטלין לפי שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים וכדי שיתביישו יותר ומפני חשיבותם עושין כן שיתביישו מאחרים אבל שאר ב''א דלא חשיבי סגי להו בנתינת עצמן:
על גבי התיבה. על דרך בכל צרתם לו צר כביכול:
ונותנין אפר מקלה. אפר שריפה ומשום דעפר נמי איקרי אפר דכשם שאפר קרוי עפר כדכתיב מעפר שריפת החטאת כך עפר קרוי אפר והכא צריך שיהא אפר מקלה ממש כדי שיזכור הקב''ה עקדתו של יצחק וירחם עלינו:
ולמה לרחובה של עיר. לומר צעקנו בצנעה בבהכ''נ ולא נענינו נבזה עצמינו בפרהסיא ברחובה של עיר:
מוציאין את התיבה. הארון שס''ת מונח בו וכדמפרש בגמרא כלי חמדה וצנוע היה לנו ונתבזה בעונינו:
מתני' סדר תעניות כיצד. בשבע אחרונות מיירי כיצד היו נוהגין:
יָצָא נִיסָן הַגְּשָׁמִים סִימַן קְלָלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וּבִלְבַד נִיסָן שֶׁלְתְּקוּפָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָדָא דַתְּ אֲמַר. בְּשְׁלֹּא יָֽרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים מִכְּבָר. אֲבָל אִם יָֽרְדוּ לָהֶן גְּשָׁמִים מִכְּבָר סִימָן בְּרָכָה הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך מאימתי מזכירין
ובלבד ניסן של תקופה. והיא שלשים יום אחר תקופת ניסן שאז הן סימן קללה:
הדא דאת אמר בשלא ירדו להן גשמים מכבר. מקודם ניסן אבל אם ירדו להן גשמים מקודם סימן ברכה הן:
(בִּשְׁאֵילַת שָׁלוֹם) [הֲלָכָה ט'.] לֹא כֵן תַּנֵּי. אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם חֲבֵירִים בְּתִשְׁעָה בְאַב. אֲבָל מֵשִׁיבִין אֶת הָהֶדְיוֹטוֹת בְשָׂפָה רָפָה. לְיָמִים שֶׁבֵּנְתַיִים נִצְרְכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
לימים שבנתים נצרכה. בימים שבין שלשה תעניות לבין ג' תענית של שבע תעניות הללו הוא דאמרו ממעטין בשאילת שלום ובתעניות עצמן דינן כתשעה באב הן:
לא כן תני וכו'. אהא דקתני ממעטין בשאילת שלום פריך דמשמע דבמיעוט לחוד סגי ולא דאסור לגמרי והא לא כן תני בתוספתא דשלהי מכילתין אין שואלין כלל וכו'. ותענית צבור השנוי כאן בתשעה באב דינו לכל הוא:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר אֶל פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר אֶל פְּנֵי֖ פָּרוֹכֶת הַקּוֹדֶשׁ׃ רִבִּי אָחָא אָמַר. אִיתפַּלְּגוֹן רִבִּי אַבָּהוּ וְרַבָּנִן. חַד אָמַר. חָטָא הַנָּשִׂיא הַגְּדוּלָּה בִמְקוֹמָהּ. חָטָא הַצִּיבּוּר אֵין הַגְּדוּלָּה בִמְקוֹמָהּ. וְחוֹרָנָה אָמַר. לְפִי שֶׁחָֽטְאוּ הַלָּמֵד וְהַמְּלַמֵּד. לְפִיכָךְ יֵצְאוּ לַחוּץ וְיִתְפַּרְסְמוּ. עַל שֵׁם וְהוֹצִ֣יא אֶת הַפָּ֗ר אֶל מִחוּץ֙ לַֽמַּֽחֲנֶ֔ה. תַּנֵּי חִזְקִיָּה. רֶמֶז. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מָשִׁיחַ יֵשׁ אָרוֹן. וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין מָשִׁיחַ אֵין אָרוֹן. וְאַתְייָא כַיי דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יַנַּא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. חֲמִשָּׁה דְבָרִים הָיָה הַמִּקְדָּשׁ הָאַחֲרוֹן חָסֵר מִן הָרִאשׁוֹן. וְאֵילּוּ הֵן. אֵשׁ וְאָרוֹן וְאוּרִים וְתוּמִּום וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְרוחַ הַקּוֹדֶשׁ. עַל שֵׁם וְאֶרְצֶה בּ֥וֹ וְאֶכָּֽבְדָ֖ה. וְאֶכָּבְדָ֖ כָתוּב חָסֵר ה''א. אֵילּוּ חֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁהָיָה הַמִּקְדָּשׁ הָאַחֲרוֹן חָסֵר מִן הָרִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
כתוב אחד וכו'. זה לא שייך כאן דזה לא נאמר אלא בפר יה''כ שהזאתו על פני הכפרת וט''ס הוא וכצ''ל כתוב אחד אומר את פני הפרכת גבי פר העדה כתיב ולא כתיב הקדש וכתוב אחד אומר גבי פר המשיח והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש:
חטא הנשיא הגדולה במקומה. לאו דוקא הנשיא אלא כלומר המשיח והצבור לא חטאו הגדולה במקומ' והלכך כתיב הקדש אבל כשחטא הצבור כביכול אין הגדולה במקומה ולא כתיב הקדש:
ואחרינא אמר. מילתא אחריתא הוא לפי שחטאו הלמד זה הצבור וכו' ולפיכך יצאו לחוץ קרבנותיהם ועל שם זה כתיב והוציא את הפר וגו' בשניהם:
רמז לך כל מקום שיש משיח. המשוח בשמן המשחה יש ארון וכו' ואתיא כהאי דאמר וכו' בפ''ב דמכות בהלכה ו' חמשה דברים וכו' שבאותו. זמן שגנז יאשיהו המלך את הארון נגנז ג''כ שמן המשחה:
כָּתוּב יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּה֖ מֵֽחוּפָּתָהּ. יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ. זֶה אָרוֹן. וְכַלָּה֖ מֵֽחוּפָּתָהּ. זֶה הַתּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר. יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ. זֶה הַנָּשִׂיא. וְכַלָּה֖ מֵֽחוּפָּתָהּ. אַב בֵּית דִּין. רִבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר לְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. פּוק עָימָּן וְצַעֲרָךְ עֲבַר. אָמַר רִבִּי יוֹסֶה. הָדָא אָֽמְרָה. אִילֵּין תַּעֲנִייָתָא דַּאֲנָן עָֽבְדִין לֵית אִינּוּן תַעֲנִיִּין. לָמָּה. דְּלֵית נְשִׂייָא עִמָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
פיק עמן. לרחובה של עיר וצערך עבר בכך שאתה רואה היאך מתנהגין:
דלית נשייא עמן. שאין הנשיא עמנו ואין יכולין לנהוג כדתנינן:
וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא. אָמַר רִבִּי תַחְלִיפָא קַיְסָרִיָּא. כְּדֵי לְפַרְסְמוֹ. לֹא דוֹמֶה הַמִּתְבַּזֶּה מֵעַצְמוֹ לַמִּתְבַּזֶּה מֵאַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
כדי לפרסמו. חשיבותו דלא דימה וכו' ולפי חשיבותו מתבזה הוא:
רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי מְנַשֶּׁה וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. חַד אָמַר. כְּדֵי לְהַזְכִּיר זְכוּתוֹ שֶׁלְאַבְרָהָם. וְחוֹרָנָה אָמַר. כְּדֵי לְהַזְכִּיר זְכוּתוֹ שֶׁלְיִצְחָק. מָאן דְּאָמַר. כְּדֵי לְהַזְכִּיר זְכוּתוֹ שֶׁלְאַבְרָהָם. בֵּין עָפָר בֵּין אֵפֶר. עַל שֵׁם וְאָֽנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ מָאן דְּאָמַר. כְּדֵי לְהַזְכִּיר זְכוּתוֹ שֶׁלְיִצְחָק. וּבִלְבַד אֵפֶר. רוֹאִין אֶפְרוֹ שֶׁלְיִצְחָק כְּאִילּוּ צָבוּר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי כַּד הֲוָה נְפַק לְתַעֲנִיתָא הֲוָה אֲמַר קוֹמֵיהוֹן. אֲחִינָן. כָּל מָאן דְּלָא מָטָא שַׁמָּשָׁא לְגַבֵּיהּ יְסַב עָפָר וְיִתֵּן גַּו רֵישֵׁיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל מאן דלא מטא משמשא לגביה. שלא הגיע שמש הכנסת אצלו ליתן האפר על ראשו יקח הוא לבדו ויתן על ראשי ומפני שהיה הוא הראש והשמש נתן על ראשי אמר כן כדי שלא להראות חשיבות לעיני העם שהם לבדם נותנים אותו על ראשם:
וְנוֹתְנִין אֵפֶר מַקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּיבָה. עַל שֵׁם עִמּ֣וֹ אָנֹכִ֣י בְצָרָ֑ה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כָּל זְמַן דַּהֲוִינָא חֲמִי לוֹן עָֽבְדִין כֵּן הֲוָה גוּפִי רָעַד. בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי אִילָא הֲוֹון שָֽׁבְקִין אֲרוֹנָא וְעָֽלְלִין לוֹן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעוּרָה. לֹא כֵן תַּנֵּי. לֹא הָיוּ מִתְחַלְּפִין עָלֶיהָ כָל הַיּוֹם אֶלָּא אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרָהּ כָּל הַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
הוין שבקין ארונא. ברחובה של עיר ונכנסין לבתיהן וא''ל ר''ז דלא נכון לעשות כן ולהניחו לבדו שאין זה דרך כבוד:
דלא כן תני. בתוספתא פ''ק לא היו מתחלפין עליה להיות זה הולך וזה יושב ומשמר ואח''כ מתחלפין אלא אחד היה יושב ומשמרה כל היום ושמעינן מיהת. דאין להניחה לתיבה לבדה. ובתוס' כתוב ולא היו מתעלפין עליה. וט''ס הוא:
עבדין כן. שנותנין אפר מקלה על גבי התיבה הוה גופי רעיד ומזדעזע:
הלכה: סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד כול'. אָמַר רִבִּי חִייָה בָּר בָּא. וְלָמָּה יוֹצְאִין לִרְחוֹבָהּ שֶׁלְעִיר. לוֹמַר. חָשָׁבִינוּ כְּאִילּוּ גוֹלִים לְפָנֶיךָ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לְפִי שֶׁנִּתְפַּלְלוּ בְצִינְעָה וְלָא נֶעֱנוּ לְפִיכָךְ יָֽצְאוּ לַחוּץ וְיִתְפַּרסְמוּ. אָמַר רִבִּי חִייָה בָּר בָּא. וְלָמָּה מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּיבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁלְעִיר. לוֹמַר. כְּלִי אֶחָד שֶׁלְחֶמְדָּה שֶׁהָיָה לָנוּ גָּֽרְמוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ שֶׁיִּתְבַּזֶּה. רִבִּי חוּנָה רַבָּה דְצִיפּוֹרִין אָמַר. אֲבוֹתֵינוּ חִפּוּ אוֹתוֹ זָהָב וְאָנוּ חִיפִּינוּ אוֹתוֹ אֵפֶר. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמַיָּא. 8a וְלָמָּה תוֹקְעִין בִּקְרָנוֹת. לוֹמַר. חָשָׁבִינוּ כְּאִילּוּ גוֹעִים כִּבְהֵמָה לְפָנֶיךָ. אָמַר רִבִּי לֵוִי. וְלָמָּה יוֹצְאִין בֵּין הַקְּבָרוֹת. לוֹמַר. חָשָׁבִינוּ כְּאִילּוּ מֵתִים לְפָנֶיךָ. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָה. וְכוּלְּהוֹן בָּהּ. אִם מִיתָה אָנוּ חַייָבִין הֲרֵי מֵתִים. אִם גָּלוּת הֲרֵי גוּלִים. אִם רַעֲבוֹן הֲרֵי רְעֵבִים.
Pnei Moshe (non traduit)
וכולהון בה. וכל הטעמים כלולין בזה שיוצאין בין הקברית כדמסיים ואזיל:
ולמה תוקעין בקרנות. של בהמה שהן השופרות כדתנן בפ''ג דראש השנה בתעניות בשל זכריים כפופין:
חיפונו אותו באפר. וכל זה אומרים להרבות עגמת הנפש:
גמ' ולמה יוצאין וכו' כאילו גולים לפניך. ולפ''ז לא היה צריך לרחובה של עיר בדוקא אלא אפילו מבי כנישתא לבי כנישתא הלכך קאמר ריב''ל דהיינו טעמא לפי שנתפללו בצינעא וכו' והשתא איכא טעמא למה מתפללין ברחובה של עיר וכן למה שהן מוציאין את התיבה לשם וכדמסיים ר' חייה בר בא כדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source