וְנוֹתְנִין אֵפֶר מַקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּיבָה. עַל שֵׁם עִמּ֣וֹ אָנֹכִ֣י בְצָרָ֑ה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כָּל זְמַן דַּהֲוִינָא חֲמִי לוֹן עָֽבְדִין כֵּן הֲוָה גוּפִי רָעַד. בְּיוֹמוֹי דְּרִבִּי אִילָא הֲוֹון שָֽׁבְקִין אֲרוֹנָא וְעָֽלְלִין לוֹן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעוּרָה. לֹא כֵן תַּנֵּי. לֹא הָיוּ מִתְחַלְּפִין עָלֶיהָ כָל הַיּוֹם אֶלָּא אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרָהּ כָּל הַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
דלא כן תני. בתוספתא פ''ק לא היו מתחלפין עליה להיות זה הולך וזה יושב ומשמר ואח''כ מתחלפין אלא אחד היה יושב ומשמרה כל היום ושמעינן מיהת. דאין להניחה לתיבה לבדה. ובתוס' כתוב ולא היו מתעלפין עליה. וט''ס הוא:
עבדין כן. שנותנין אפר מקלה על גבי התיבה הוה גופי רעיד ומזדעזע:
הוין שבקין ארונא. ברחובה של עיר ונכנסין לבתיהן וא''ל ר''ז דלא נכון לעשות כן ולהניחו לבדו שאין זה דרך כבוד:
הלכה: סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד כול'. אָמַר רִבִּי חִייָה בָּר בָּא. וְלָמָּה יוֹצְאִין לִרְחוֹבָהּ שֶׁלְעִיר. לוֹמַר. חָשָׁבִינוּ כְּאִילּוּ גוֹלִים לְפָנֶיךָ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לְפִי שֶׁנִּתְפַּלְלוּ בְצִינְעָה וְלָא נֶעֱנוּ לְפִיכָךְ יָֽצְאוּ לַחוּץ וְיִתְפַּרסְמוּ. אָמַר רִבִּי חִייָה בָּר בָּא. וְלָמָּה מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּיבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁלְעִיר. לוֹמַר. כְּלִי אֶחָד שֶׁלְחֶמְדָּה שֶׁהָיָה לָנוּ גָּֽרְמוּ עֲוֹנוֹתֵינוּ שֶׁיִּתְבַּזֶּה. רִבִּי חוּנָה רַבָּה דְצִיפּוֹרִין אָמַר. אֲבוֹתֵינוּ חִפּוּ אוֹתוֹ זָהָב וְאָנוּ חִיפִּינוּ אוֹתוֹ אֵפֶר. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמַיָּא. 8a וְלָמָּה תוֹקְעִין בִּקְרָנוֹת. לוֹמַר. חָשָׁבִינוּ כְּאִילּוּ גוֹעִים כִּבְהֵמָה לְפָנֶיךָ. אָמַר רִבִּי לֵוִי. וְלָמָּה יוֹצְאִין בֵּין הַקְּבָרוֹת. לוֹמַר. חָשָׁבִינוּ כְּאִילּוּ מֵתִים לְפָנֶיךָ. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָה. וְכוּלְּהוֹן בָּהּ. אִם מִיתָה אָנוּ חַייָבִין הֲרֵי מֵתִים. אִם גָּלוּת הֲרֵי גוּלִים. אִם רַעֲבוֹן הֲרֵי רְעֵבִים.
Pnei Moshe (non traduit)
וכולהון בה. וכל הטעמים כלולין בזה שיוצאין בין הקברית כדמסיים ואזיל:
ולמה תוקעין בקרנות. של בהמה שהן השופרות כדתנן בפ''ג דראש השנה בתעניות בשל זכריים כפופין:
חיפונו אותו באפר. וכל זה אומרים להרבות עגמת הנפש:
גמ' ולמה יוצאין וכו' כאילו גולים לפניך. ולפ''ז לא היה צריך לרחובה של עיר בדוקא אלא אפילו מבי כנישתא לבי כנישתא הלכך קאמר ריב''ל דהיינו טעמא לפי שנתפללו בצינעא וכו' והשתא איכא טעמא למה מתפללין ברחובה של עיר וכן למה שהן מוציאין את התיבה לשם וכדמסיים ר' חייה בר בא כדפרישית במתני':
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר אֶל פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר אֶל פְּנֵי֖ פָּרוֹכֶת הַקּוֹדֶשׁ׃ רִבִּי אָחָא אָמַר. אִיתפַּלְּגוֹן רִבִּי אַבָּהוּ וְרַבָּנִן. חַד אָמַר. חָטָא הַנָּשִׂיא הַגְּדוּלָּה בִמְקוֹמָהּ. חָטָא הַצִּיבּוּר אֵין הַגְּדוּלָּה בִמְקוֹמָהּ. וְחוֹרָנָה אָמַר. לְפִי שֶׁחָֽטְאוּ הַלָּמֵד וְהַמְּלַמֵּד. לְפִיכָךְ יֵצְאוּ לַחוּץ וְיִתְפַּרְסְמוּ. עַל שֵׁם וְהוֹצִ֣יא אֶת הַפָּ֗ר אֶל מִחוּץ֙ לַֽמַּֽחֲנֶ֔ה. תַּנֵּי חִזְקִיָּה. רֶמֶז. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מָשִׁיחַ יֵשׁ אָרוֹן. וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין מָשִׁיחַ אֵין אָרוֹן. וְאַתְייָא כַיי דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יַנַּא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. חֲמִשָּׁה דְבָרִים הָיָה הַמִּקְדָּשׁ הָאַחֲרוֹן חָסֵר מִן הָרִאשׁוֹן. וְאֵילּוּ הֵן. אֵשׁ וְאָרוֹן וְאוּרִים וְתוּמִּום וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְרוחַ הַקּוֹדֶשׁ. עַל שֵׁם וְאֶרְצֶה בּ֥וֹ וְאֶכָּֽבְדָ֖ה. וְאֶכָּבְדָ֖ כָתוּב חָסֵר ה''א. אֵילּוּ חֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁהָיָה הַמִּקְדָּשׁ הָאַחֲרוֹן חָסֵר מִן הָרִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
רמז לך כל מקום שיש משיח. המשוח בשמן המשחה יש ארון וכו' ואתיא כהאי דאמר וכו' בפ''ב דמכות בהלכה ו' חמשה דברים וכו' שבאותו. זמן שגנז יאשיהו המלך את הארון נגנז ג''כ שמן המשחה:
ואחרינא אמר. מילתא אחריתא הוא לפי שחטאו הלמד זה הצבור וכו' ולפיכך יצאו לחוץ קרבנותיהם ועל שם זה כתיב והוציא את הפר וגו' בשניהם:
חטא הנשיא הגדולה במקומה. לאו דוקא הנשיא אלא כלומר המשיח והצבור לא חטאו הגדולה במקומ' והלכך כתיב הקדש אבל כשחטא הצבור כביכול אין הגדולה במקומה ולא כתיב הקדש:
כתוב אחד וכו'. זה לא שייך כאן דזה לא נאמר אלא בפר יה''כ שהזאתו על פני הכפרת וט''ס הוא וכצ''ל כתוב אחד אומר את פני הפרכת גבי פר העדה כתיב ולא כתיב הקדש וכתוב אחד אומר גבי פר המשיח והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש:
כָּתוּב יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּה֖ מֵֽחוּפָּתָהּ. יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ. זֶה אָרוֹן. וְכַלָּה֖ מֵֽחוּפָּתָהּ. זֶה הַתּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר. יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ. זֶה הַנָּשִׂיא. וְכַלָּה֖ מֵֽחוּפָּתָהּ. אַב בֵּית דִּין. רִבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר לְרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא. פּוק עָימָּן וְצַעֲרָךְ עֲבַר. אָמַר רִבִּי יוֹסֶה. הָדָא אָֽמְרָה. אִילֵּין תַּעֲנִייָתָא דַּאֲנָן עָֽבְדִין לֵית אִינּוּן תַעֲנִיִּין. לָמָּה. דְּלֵית נְשִׂייָא עִמָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
דלית נשייא עמן. שאין הנשיא עמנו ואין יכולין לנהוג כדתנינן:
פיק עמן. לרחובה של עיר וצערך עבר בכך שאתה רואה היאך מתנהגין:
וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא. אָמַר רִבִּי תַחְלִיפָא קַיְסָרִיָּא. כְּדֵי לְפַרְסְמוֹ. לֹא דוֹמֶה הַמִּתְבַּזֶּה מֵעַצְמוֹ לַמִּתְבַּזֶּה מֵאַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
כדי לפרסמו. חשיבותו דלא דימה וכו' ולפי חשיבותו מתבזה הוא:
רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי מְנַשֶּׁה וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. חַד אָמַר. כְּדֵי לְהַזְכִּיר זְכוּתוֹ שֶׁלְאַבְרָהָם. וְחוֹרָנָה אָמַר. כְּדֵי לְהַזְכִּיר זְכוּתוֹ שֶׁלְיִצְחָק. מָאן דְּאָמַר. כְּדֵי לְהַזְכִּיר זְכוּתוֹ שֶׁלְאַבְרָהָם. בֵּין עָפָר בֵּין אֵפֶר. עַל שֵׁם וְאָֽנֹכִ֖י עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ מָאן דְּאָמַר. כְּדֵי לְהַזְכִּיר זְכוּתוֹ שֶׁלְיִצְחָק. וּבִלְבַד אֵפֶר. רוֹאִין אֶפְרוֹ שֶׁלְיִצְחָק כְּאִילּוּ צָבוּר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי כַּד הֲוָה נְפַק לְתַעֲנִיתָא הֲוָה אֲמַר קוֹמֵיהוֹן. אֲחִינָן. כָּל מָאן דְּלָא מָטָא שַׁמָּשָׁא לְגַבֵּיהּ יְסַב עָפָר וְיִתֵּן גַּו רֵישֵׁיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כל מאן דלא מטא משמשא לגביה. שלא הגיע שמש הכנסת אצלו ליתן האפר על ראשו יקח הוא לבדו ויתן על ראשי ומפני שהיה הוא הראש והשמש נתן על ראשי אמר כן כדי שלא להראות חשיבות לעיני העם שהם לבדם נותנים אותו על ראשם:
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כָּתוּב וְאֵיד יַֽעֲלֶ֣ה מִן הָאָ֑רֶץ. עָלָה שֶׁבֶר מִלְּמַטָּן מִיַּד הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין. אָמַר רִבִּי בֶרֶכְיָה. כָּתוּב יַֽעֲרֹ֤ף כַּמָּטָר֙ לִקְחִ֔י. כְּפִי עוֹרְפִין לִתְשׁוּבָה מִיַּד הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין. רִבִּי בֶרֶכְיָה עֲבַד תְּלַת עֶשְׂרֵה תַעֲנִיִּין וְלָא נְחַת מִיטְרָא. וּבְסוֹפָהּ אֲתַא גוֹבַיי. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן. אֲחִינָן. חָמוּן מַה דַאֲנָן עָֽבְדִין. לָא דָא הִיא דִנְבִייָא מְקַנְתֵּר לָן עַל הָרַ֤ע כַּפַּ֨יִם֙ לְהֵיטִ֔יב. מֵרִיעִין זֶה לָזֶה בְכַפֵּינוּ וּמְבַקְּשִׁין טוֹבָה. הַשַּׂ֣ר שֹׁוֹאֵל. אֵיכָן הוּא הַשּׁוֹחַד לִיקַּח. וְהַשּׁוֹפֵט בַּשִּׁילּוּם. שַׁלֵּם לִי וַאֲשַׁלֵּם לָךְ. וְהַגָּד֗וֹל דּוֹבֵר הַווַת נַפְשׁ֛וֹ ה֖וּא וַיְעַבְּתֽוּהָ. עַבְדּוּהָ עַבְיָא. עַבְדוּהָ קְלִיעָה דְחוֹבִין. וּמָן פְּסַק לָהּ. טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק. טָבָא דִבְהוֹן כְּאִילֵּין חִידְקַיָּא. יָשָׁר֭ מִמְּסוּכָ֑ה. יָֽשְׁרָא דִבְהוֹן כְּאִילֵּין סוֹכַייָא. י֤וֹם מְצַפֶּ֨יךָ֙ פְּקֻדָּֽתְךָ֣ בָ֔אָה. יוֹם שֶׁצִּיפִּינוּ לִרְווָחָה בָא עָלֵינוּ גוֹבַיי. עַתָּ֥ה תִֽהְיֶה֭ מְבֽוּכָתָֽם׃ מִן גְּוָא דְּאִינּוּן בַּייְכָן. וּבָכוּן וּבָכוּן וּנְחַת מִיטְרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ואיד יעלה וגו'. דריש איד לשון שבר כלומר אם ישברו לבבם ויהיו נכנעים מלמטן וכו':
ובסופה. ובסוף התענית בא הארבה על הארץ ונכנס ודרש לפניהם פסוקי מיכה שהי' מוכיחן לישראל על הרע כפים להיטיב וכו':
שלם לי. טובה להטות המשפט על צידי ואשלם לך בפעם אחרת כשיבא דינך לפני:
ויעבתוה עבדוה עבייא. להחטא כמעשה קליעות עבית:
ומאן פסק לה. ומי יפסוק את קליעה עבה זו:
טובם כחדק. הטוב שבהם הוא כאילין חידקייא הסדקים של החטא והישר שבהם הוא כאלו הטובים והקוצים:
יום מצפיך וגו'. כך אנו יום שצפינו וכו' ומתוך כך נתרבתה הבכיה בהם ובכו וחזרו ובכו ונחת מיטרא:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ אֶלָּא י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ. אֵין זֶה צוֹם שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ. וְאֵי זֶהוּ צוֹם שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ. הֲל֣וֹא זֶה֘ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֨חַ֙ חַרְצוּבּוֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּר֭ אֲגוּדּוֹת מוֹטָ֑ה. הֲל֨וֹא פָרוֹשׂ לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַֽעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַֽיי יַֽעֲנֶ֔ה וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' אלעזר הכזה וגו'. רגיל היה לדרוש בתעניות פסוקים אלו:
רִבִּי חַגַּי דְרַשׁ הָדָא דְרִבִּי לָֽעְזָר כָּל שָׁעָה בְתַעֲנִיתָא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. סוֹף שַׁתָּא כְשַׁתָּא. מִן עֲפַר קַייְטְא לְסִיתוּא. נְפַח צָפוֹנָה יְצַף לְבָנֶיךָ. כָּל שָׁנָה שֶׁאֵין מַתְרִיעִין עָלֶיהָ בָרִאשׁוֹנָה סוֹף שֶׁמַּתְרִיעִין עָלֶיהָ בְסוּפָהּ. כָּל שֶׁאֵינָהּ חָסָה עַל פֵּירוֹת חֲבֵירָתָהּ סוֹף שֶׁהִיא מְאַבֶּדֶת פֵּירוֹתֶיהָ. אָמַר רִבִּי אָחָא. וְרוֹב הַיַּיִן מַחְמִיץ. אִית הֲוָה סַבִּין בְּצִיפּוֹרִין. כַּד הֲווָת רִבִיעֲתָא קַדְמִייָתָא הֲווּ מְרִיחִין בְּעַפְרָא וְיָֽדְעִין מֵימוֹר מֵימֵיי שַׁתָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
סוף שתא כשתא. כלומר סוף השנה תלוי במעשה דריש השנה כדלקמן כל שנה וכו':
מן עפר קיטא לסיתוא. משל הוא מאבק ועפר של הקיץ הכנס לך לימות החורף נפח צפונה אם רוח הצפונית החזקה נושבת יצף לבניך ראה שיצופו הלבנים שלך לחזק הבית. כך הוא כל שנה וכו' וכל שאינה חסה על פירות חבירתה ומאבדת אותם סוף שהוא מאבדת פירותיה וכך היא דבר זה אם אינם משגיחין על עצמן בתחילה לתקן מעשיהם סוף שיתחרטו באחרונה:
ורוב היין מחמיץ. אם אינם משגיחין עליו בתחלה וזה ג''כ דרך משל הוא:
אית הוה סבין. זקנים היו בצפורי כשירדה רביעה ראשונה היו מריחין בעפר הארץ והיו יודעין לומר ממימי השנה כמה יהיו ואם יהיו בעתם וטובים:
הדא דר''א ג' דברים וכו' דריש להם בכל תעניתא לעורר לבבות השומעין:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים מְבַטְּלִין אֶת הַגְּזֵירָה קָשָׁה. וְאֵילּוּ הֵן. תְּפִילָּה וּצְדָקָה וּתְשׁוּבָה. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד. וְיִכָּֽנְע֨וּ עַמִּ֜י אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא שְׁמִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם וְיִֽתְפַּֽלְלוּ֙. זוֹ תְפִילָּה. וִֽיבַקְשׁ֣וּ פָנַ֔י. זוֹ צְדָקָה. כְּמַה דֵאַתְּ אָמַר אֲנִ֗י בְּ֭צֶדֶק אֶחֱזֶ֣ה פָנֶי֑ךָ. וְיָשׁוּבוּ מִדַּרְכֵיהֶ֣ם הָֽרָעִ֑ים. זוֹ תְשׁוּבָה. אִם עָשׂוּ כֵן מַה כָתוּב תַּמָּן. וַֽאֲנִי֙ אֶשְׁמַ֣ע מִן הַשָּׁמַ֔יִם וְאֶסְלַח֙ לְחַטָּאתָ֔ם וְאֶרְפָּא֭ אֶת אַרְצָֽם׃
Pnei Moshe (non traduit)
שלשה דברי' מבטלין את הגזירה קשה וכו'. קצת מזה נזכר לקמן פ' חלק בהלכה ב':
דִּלֹמָא. רִבִּי בָּא בַּר זָֽבְדָא וְרִבִּי תַנְחוּם בַּר עִילַאי וְרִבִּי יֹאשִׁיָה נַפְקוּן לְתַעֲנִיתָא. דָּרַשׁ רִבִּי בָּא בַּר זָֽבְדָא. נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֨נוּ֙ אֶל כַּפָּייִם. וְאֶיפְשַׁר כֵּן. אִית בַּר נַשׁ דִּנְסַב לִיבֵּיהּ וִיהַב גַּו יָדֵיהּ. אֶלָּא מָהוּ נִישָׂא. 8b נַשְׁוֵי לִיבֵּינָן לְכַף יָדֵינָן. וְאַחַר כָּךְ אֶל אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם. כָּךְ אִם יִהְיֶה הַשֶּׁרֶץ בְּיָדוֹ שֶׁלְאָדָם. אֲפִילוּ טוֹבֵל בְּמֵי שִׁילוֹחַ אוֹ בְמֵי בְרֵאשִׁית אֵין לוֹ טַהֲרָה עוֹלָמִית. הִשְּׁלִיחוֹ מִיָּדוֹ מִיָּד טָהֵר. דָּרַשּׁ רִבִּי תַנְחוּם בַּר עִילַאי. וַיִּכָּֽנְע֥וּ שָׂרֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל וְהַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּֽאמְר֖וּ צַדִּ֥יק ׀ יי וּבִרְא֤וֹת יי כִּ֣י נִכְנָ֔עוּ הָיָה֩ דְבַר יי אֶל שְׁמַעְיָ֧ה ׀ לֵאמֹ֛ר. נִתְעַנּוּ אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא נִכְנְע֖וּ. לֹ֣א אַשְׁחִיתֵ֑ם. דָּרַשׁ רִבִּי יֹאשִׁיָה. הִתְקֽוֹשְׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ. נִתְקוֹשֵׁשׁ גַּרְמָן עַד דְּלָא נְקוֹשֵׁשׁ חוֹרָנִין. בְּגִין דְּאִית הָכָא בִנֵי נַשׁ דְּאָֽמְרִין עָלַי לִישַׁן בִּישׁ גַּבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אֶלָּא כָל עַמָּא לְדִינָה אָֽמְרִין. הֲוָה תַמָּן רִבִּי חִייָה וְרִבִּי אִיסִּי וְרִבִּי אִימִּי וְקָמוּן וְאָֽזְלוּן לוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרין הוה תמן ר' חייה וכו' וקמו ואזלון לון שיסברו העם שעליהם הוא מרמז ולא יחשדו לאחרים:
התקוששו וקושו. אמר צפניה ולשון התפעל הוא נתקושש גרמן בתחלה עד דלא נקושש חורנין בגין וכי'. שיש כאן בני נש המספרים עלי לשון הרע גבי ר' יוחנן והם באים להוכיח אחרים אלא כל עמא לדינא כלומר כ''ע יבאו לדין על מעשיהם:
אל שמעיה לאמר נכנעו לא אשחיתם. נתענו לא כתיב כאן אלא נכנעו לכן לא אשחיתם שהעיקר הוא הכנעה לא התענית בלבד:
ויכנעו שרי ישראל והמלך וגו'. פסוק הוא בד''ה ב' י''ב גבי רחבעם מלך יהודה:
דלמא. מעשה בר' בא וכו' שיצאו ביום התענית ודריש להו ר' בא בר זבדי נשא לבבינו וגו' וכי אפשר שיקח בר נש לבבו ויתן לתוך ידו אלא מהו נישא דקאמר לשון שיווי הוא נשוה ליבינון לכף ידינו שיהו נקיים הכף ידים מן הגזל ומן העבירות והלבבות יהו נקיים ואח''כ נתפלל אל אל בשמים וכך הוא אם יהיה השרץ בידו וכו' אינו מועיל לו טהרה עולמית ולכך צריך שיתקנו בתשובה מקודם התפלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source