לכפר עליכם. כתיב וזה המקרא נאמר לאהרן ולבניו ודרשי' מעליכם דמיותר הוא אלא לומר דהאי לכפר הנרמז בקרא שהוא לדורות לא אמרתי לך שטעון פרישת שבעה אלא בכפרה שהיא כזו של יום השמיני מה כפרה זו שהיא אחר פרישת שבעה היתה כפרת אהרן בפ''ע וכפרת בניו בפ''ע כדכתיב קח לך עגל בן בקר לחטאת וגו' ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת וגו' ולא מצינו שהיה כפרת הבנים עם כפרת אהרן בקרבנו דהא וכפר בעדך כתיב וא''כ נכלל כפרת הבנים בכלל כפרת כל ישראל ולא בכפרת אהרן ואף זו של יה''כ היא כמו כן שכפרת אהרן בפ''ע היא בוידוי הראשון של פרו וכפרת הבנים והיא של שאר הכהנים בוידוי השני הוא דאע''ג דבקרבן אחד מתכפרין מ''מ חלוק כפרתן שדברים היא ועוד דאיכא למ''ד דלא מיתכפרי כהנים בפרו של אהרן אלא מקופיא ולא מקיבעא ושפיר יליף מהיקישא דפרישת שבעה לדורות על כפרת יה''כ הוא דנאמר:

או אינו אלא שעיר של ר''ח. כלומר מנא לך למידרש דהאי צוה לעשות לדורות על יה''כ הוא דנאמר דילמא על שעיר של ר''ח הוא דאשכחן ביה צווי ועשייה דכתיב קודם קרבנות של יום השמיני דמלואים ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו ומשום דבכל הקרבנות השעירים שהקריבו בו ביום לא היה בהם הנוהג לדורות אלא שעיר של ר''ח בלבד וכדאמרי' שלש שעירים היו באותו היום וכו' הלכך פריך ואימא דפרישה דקרא לדורות ללמד על שעיר של ר''ח הוא דנאמר דטעון פרישת ז' בכל ר''ח כמו השעיר הראשון שנוהג לדורות היה אחר פרישת שבעה:

צוה ה'. מכאן למדנו לדורות דהאי צוה מיותר הוא דכבר כתיב לעיל כאשר צויתי לאמר וגו' אלא דהאי צוה לדורות נאמר ומלעשות דאבתרה נפקא לן דהצוואה לדורות דקרא זה שעיר של יה''כ וכלומר דהפרישה לדורות על קודם יה''כ נאמר דאשכחן ביה עשייה דכתיב ועשהו חטאת וטעמא דנקט זה שעיר של יה''כ משום דלשון עשייה הראשונה שבפרשה גביה הוא דכתיבא:

גמ' שמע לה מן הדא. לפרישת כ''ג ז' ימים קודם יה''כ דכתיב בפרשת מלואים ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וגו' כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם ודריש לכאשר עשה ביום הזה אלו שבעת ימי המלואים. כלומר דאדלעיל קאי דכתיב בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו וגו' ומפתח אהל מועד וגו' ועל זה אמר כאשר עשה ביום הזה הוא הראשון של הז' ימים כך תתנהגו כל ז' ימים ואכתי לדורות לא נפקא לן עד לקמן:

כהיא דאמר ר' בא וכו'. כלומר כעין דדריש ר' בא לעיל מלכפר אבל לא כטעמיה אלא דדריש מהקישא דלכפר מה זו כפרה של מלואים שאינה כשירה אלא בכ''ג. כלומר שתחילת עבודה של יום שמיני למלואים לא היתה אלא בכ''ג אף כפרה זו של יה''כ אני מורה לפרישת שבעה שאינה כשירה אלא בכ''ג:

ר' יונה בשם בר קפרא שמע לה מן הדא וכו'. כלומר דבר קפרא פליג על ר' יוחנן דלא יליף מהאי קרא אלא פרישה ליה''כ ובר קפרא יליף מהאי קרא גופיה לפרה וליה''כ כדמסיק ואזיל:

אמרו לו חכמים אם כן. דחיישית למיתה אין לדבר סוף שמא אף זו תמות אלא לטומאה דשכיחא חיישינן לפיכך מתקינין לו כהן אחר תחתיו אבל למיתה דלא שכיחא שימות בפתע פתאום לא חיישינן ואין מתקינין לו אשה אחרת. והלכה כחכמים:

ומתקינין לו כהן אחר תחתיו. מזמינין לו כהן שאם יארע לו קרי או איזה פסול ישמש זה ככה''ג באותו יום תחתיו ואותו כהן שמזמינין לו א''צ פרישה מביתו מקודם ומשום דזה אינו ודאי ועוד שיכולין לשאול אותו אם יארע לו איזה ספק או לא:

ללשכת פרהדרין. שם פרהדרין היא על פקודים המתחלפים כמו פקידי המלך וכיוצא בהן ולפי שבבית שני הכהנים גדולים שלאחר שמעון הצדיק והדורות הכשרים שאחריו קם היו נותנין ממון להמלך להתמנות לכ''ג ומתוך שרשעים היו רובן מהם לא היו מאריכין ימיהם ולפעמים היו שאף שנתן לא השלימו והיו מתחלפין לכך נקרא לשכה זו לשכת פרהדרין:

שבעת ימים קודם ליום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו. לפי שכל עבודות יום הכפורים אינן כשירות אלא בו שנאמר בפ' יה''כ וכפר הכהן אשר ימשח אותו. ופרישה לכ''ג לפני יה''כ נפקא לן מדכתיב בשבעת ימי המילואים ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים וכתיב בתריה כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם ודרשו רבותינו לעשות זה מעשה פרה לכפר עליכם זה מעשה יה''כ שהכהן השורף את הפרה והעובד ביה''כ שניהם טעונים פרישה מביתם שבעת ימים כמו שהיו טעונים פרישה אהרן ובניו בשבעת ימי המלואים. ומפרישין אותו מאשתו שמא תמצא אחר הביאה ספק נדה שתראה דם על הסדין שקנחה בו ואין ידוע אם בשעת הביאה היה בה דם זה וטמא הוא משום בועל נדה או אפשר לאחר הביאה ולפיכך מפרישין אותו ז' ימים קודם:

מה בין כהן השורף וכו'. תוספתא בריש פ''ב דפרה היא:

שזה אפרשתו בטהרה. אין הפרשתו אלא משום טהרה:

וזה אפרשתו בקדושה. בשביל קדושה ליכנס במחנה שכינה ויתבונן להשים אימה אל לבו בפרישה זו:

על דעתיה דר' יוחנן דו לא יליף לה מן הדין קרייא שמע לה וכו' ניחא על דעתיה דבר קפרא דיליף לה מן קרייא למה כאן נוגעין וכו'. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות. כלומר בשלמא לר' יוחנן דלא יליף פרישה לכהן השורף את הפרה מהכתוב אלא דטעמא הויא לפי שמעלה היא בפרה וסילסול היא מתקנת חכמים ומשום שנעשית בטבול יום להוציא מלבן של צדוקין ולפיכך החמירו בה בזה שלא יהו אחיו הכהנים נוגעין בו והכל משום מעלה וסילסול בעלמא ניחא ההפרש בין כהן השורף את הפרה ובין של יה''כ אלא על דעתיה דבר קפרא דיליף לה לתרוייהו מן הכתוב א''כ מ''ש זה מזה ולמה כאן נוגעין וכאן אין נוגעין דקס''ד דהואיל דפרישת הכהן של פרה מן הכתוב הוא לא שייכא להוסיף בו מעלה יתירה מה שאין בכהן של יה''כ דהא תרוייהו מחד קרא הוא דדרשינן להו:

אמר ר' חייא בר אדא. היינו טעמא שחששו שלא יגעו בכהן של פרה שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים בנגיעתן בו אחר שהזו עליו כדתנן בריש פ''ב דפרה מזין עליו כל שבעת ימים ויצטרך שיזו עליו פעם שנית אם ירצה לעבוד עבודה ומשום דבגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת כדתנן בפ''ב דחגיגה הלכך בכהן של פרה הוא דחששו בכך ולא חששו בכהן של יה''כ מפני שאינו נטמא בנגיעתן בו:

ולא כך וכו'. בתמיה וכי בלא כך אינו טמא מחמת הזייתו עליו וכמ''ד והזה הטהור על הטמא על הטמא טהור ועל הטהור טמא והיכי מצי עביד עבודה ועל כרחך דאמרת ביה דאפשר דלא עביד עבודה כלל שהרי צריך טבילה והערב שמש בכל אלו שבעת ימים ואנן לא אשכחן בהדיא ביה דעביד עבודה והדרא קושיא לדוכתה מ''ט אין אחיו הכהנים נוגעים בו:

א''ר בון אף בר קפרא אית ליה וכו'. כלומר על כרחך דלאו טעמא משום טומאה הוא אלא דאף לבר קפרא דס''ל דעיקר פרישה בכהן של פרה ילפינן מהכתוב כמו בכהן של יה''כ מ''מ לענין שלא יהו נוגעין בו אינו אלא משום מעלה וסילסול בעלמא שעשו חכמים בשל פרה ומשום שהקילו בפרה לשרפה בטבול יום כדלעיל החמירו בה בשאר מעלות שלא יזלזלו בה והלכך נמי בשל יה''כ לא חששו בכך: