משנה: הַחִיצוֹנָה פְרוּפָה מִן הַדָּרוֹם וְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן וּמְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָּפוֹן. הִגִּיעַ לַצָּפוֹן הָפַךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם הָלַךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרוֹכֶת עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָאָרוֹן הִגִּיעַ לָאָרוֹן נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים צָבַר אֶת הַקְּטוֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶחָלִים וְנִתְמַלֵּא הַבַּיִת עָשָׁן. יָצָא וּבָא לוֹ דֶרֶךְ כְּנִיסָתוֹ. מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתפלל תפלה קצרה. בהיכל וזו היא יה''ר מלפניך ה' אלהי שאם שנה זו שחונה כלומר חמה שתהא גשומה ולא יעדי עבד שולטן מבית יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכים פרנסה זה מזה ולא מעם אחר ולא תיכנס לפניך תפלת עוברי דרכים מפני שהן מתפללין שלא ירדו גשמים ולא היה מאריך בתפלתו יותר שלא להבעית את ישראל שיאמרו אירע לו דבר בפנים:
דרך כניסתו. שלא היה מסיב את פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ופניו לארון:
עד שמגיע לארון. ובבית שני שלא היה שם ארון עד שהוא מגיע למקום הארון:
הולך לשמאלו עם הפרוכת. לפי שהמהלך מצפון לדרום שמאלו למזרח והפרכות במזרח נמצא שמאלו עם הפרוכת:
הגיע לצפון. משנכנס לתוך חלל בית קדשי הקדשים הופך פניו לדרום לילך עד בין הבדים שהוא באמצע החלל שהבדים היו ארוכים עד הפרכות ראשו אחד למערב והשני למזרח אחד בראש הארון לצפון ואחד בראשו לדרום:
ומהלך ביניהן. נכנס בפריפת הדרום ומהלך ביניהן עד שמגיע לפריפת הצפון:
פרופה. ראשה כפולה לצד החיצון ונאחזת בקרסי זהב להיות פתוחה מן הדרום ועומדת:
החיצונה פרופה מן הדרום. רבנן קאמרי לה דפליגי עליה דר' יוסי וס''ל דהאי קרא והבדילה וגו' במשכן הוא דנאמר וכך היה במקדש ראשון ובבית שני היו שתי פרכות כדלעיל:
וּבֵינֵיהֶן אַמָּה. אָמַר רִבִּי הִילָא. זֵיכֶר לַדָּבָר. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. אַמָּה טַרַקְסִין. עֶשְׂרִים אַמָּה לְבֵית קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. מָהוּ אַמָּה 26b טַרַקְסִין. רִבִּי יוֹנָה בוֹצְרַיָּא אָמַר. טִירֶקְסוֹן. מַה מִבִּפְנִים מִבַּחוּץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִן מַה דִכְתִיב וְאַרְבָּעִ֥ים בָּֽאַמָּ֖ה הָיָ֣ה הַבָּ֑יִת ה֖וּא הַֽהֵיכָ֥ל לִפְנָי׃י הָדָא אָֽמְרָה. מִבִּפְנִים. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. וְהָֽכְתִיב וַיַּ֨עַשׂ֙ אֶת בֵּֽית קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֔ים עֶשְׂרִים אַמָּה. הֲוֵי מִבַּחוּץ. מַה טַעֲמֹון דְּרַבָּנִן. וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֨כֶת֙ לָכֶ֔ם וגו'. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יֹסֵי. בֵּין קוֹדֶשׁ קָדָשִׁים שֶׁלְמַעֲלָן לַקֹּדֶשׁ קָדָשִׁים שֶׁלְמַטָּן. וְלֵית לְרַבָּנִן כֵּן. אִית לוֹן כַּהִיא דְּתַנִּינָן. וְרָוֹשֶׁם פִסְיפְּסִין מַבְדִּיל בָּעֲלִייָה בֵּין קוֹדֶשׁ לְבֵין קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
אית לון. שבודאי היה שם היכר גם מלמעלה כהאי דתנינן בפ''ג דמדות וראשי פספסין מבדילין בעלייה מלמעלה לבין קדש ולבין קדש הקדשים:
בין קדש קדשים שלמעלן וכו'. כלומר ר' יוסי דריש דהא דכתיב והבדילה בין הקדש וגו' ללמד שתהא הפרוכת ארוכה ושיהא ניכר ההבדל מלמעלן בין הקדש ובין קדשי הקדשים כשם שמבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים מלמטן ולהכי הוא דאתא ולא ללמד שיהא המקום הספק בכלל ההפסק בין ב' הפרוכת:
ולית לרבנן כן. וכי לית להו שיהא ניכר ההבדל מלמעלה ג''כ כמו מלמטה:
וביניהן אמה אמר ר' הילא זכר לדבר. זה שהרויח ובבית שני אמה בין פרוכת לפרוכת הוא כהאי דתנינן בפ''ד דמדות אמה טרקסין וכו' וכדמפרש לקמיה על שהיו מסופקין במקום הזה אם כמבפנים היא או כמבחוץ:
מהו אמה טרקסין. מה הלשון הזה של טרקסין. ומפרש ר' יונה מבוצרייא טריקסין כלומר על שם הספק נקרא כך כאדם החומר מה זה כמבפנים או כמבחוץ אם קדושת המקום הזה כלפנים שהיא בית קדש הקדשים או קדושתו כהיכל שהיא מבחוץ ממנו ואותו אמה היה כותל מפסיק בין הקדש ובין קדש הקדשים:
מן מה דכתיב. במלכים ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני חלמא דמבית ולדביר הוא הכותל המפסיק והיא בכלל זהו קדש הקדשים והדביר היא בחשבון של לפני ולפנים שהרי ארבעים אמה שהיא ההיכל לפני לפי משמעות הכתוב הוא חוצה לו וא''כ הדא אמרה שהדביר והיא האמה טרקסין מבפנים הוא נחשב:
א''ל ר' מנת מן מה דכתיב. בד''ה ויעש את בית קדש הקדשים ארכו על פני רוחב הבית אמות עשרים ורחבי אמות עשרים ושם לא הוזכר דביר אלמא דבית קדש הקדשים עשרים אמה מלבד הדביר וא''כ הוי אומר שהדביר מבחוץ היא ואכתי מספקא לן דחד קרא משמע הכי יחד קרא משמע הכי. וגרסינן להא לעיל בכלאים פ''ח בהלכה ה':
מ''ט דרבנן. דס''ל שתי פרכות הוו והא והבדילה הפרוכת כתיב דמשמע אחת:
והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. כתיב ומכיון דמסתפקא לן אם מקום האמה הזה כלפנים או כלחוץ וכדאמרן לא סגי בפרוכת אחת וע''כ עשו שתי הפרוכת להפסיק בין הקדש ובין קדש הקדשים:
מה עביד לה ר' יוסי. להא דכתיב בין הקדש וגו' וא''כ לא סגי אלא בשתי פרוכת:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶבֶן שְׁתִייָה. שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתָּה הָעוֹלָם. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. וְלָמָּה נִקְרָא אֶבֶן שְׁתִייָה. שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתָּה הָעוֹלָם. כָּתוּב מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֵ֤ל ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֡ים י''י דִּבֶּ֥ר וַיִּקְרָא אָ֑רֶץ וגו'. מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל יוֹפִי אֱלֹ֘הִ֥ים הוֹפִֽיעַ׃ וְאוֹמֵר הִנְנִ֛י יִסַּ֥ד בְּצִיּ֖וֹן אָ֑בֶן וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
כר' יוסי. שפיר אתיא שיצא ובא לו דרך כניסתו דאיהו ס''ל בין השלחן ולצפון היה מהלך בהיכל ומשום דלדידיה לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד והיא היתה פרופה מן הצפון ושם הוא הפתח שנכנס לפני ולפנים וכשיוצא חוזר לאחוריו מיד דרך כניסתו בצפון:
ברם כר''מ. דאמר בין המנורה ולדרום היה נכנס להיכל דלדידיה שתי פרכות היה והחיצונה פרופה בדרום ומהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון ששם היה הפתח ליכנס לפני ולפנים לכ''ע וא''כ אפי' בעי לחזור לאחוריו וליצא דרך כניסתו לא יוכל שהיה צריך לילך לאחוריו כל אותו מהלך שבין שתי הפרכות עד שיגיע לפריפת החיצונה שבדרום ולחזור לההיכל ונמצא בשעה שהוא מהלך נותן הוא אחוריו לקדש:
תני ר''ח. כן ולמה נקרא אבן שתיה וכו' כדיליף מדכתיב מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יופיו של עולם:
ואומר לכן כה אמר אדני ה' הנני יסד בציון אבן אבן בוחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש. פנת יקרת מוסד על שם שממנה יוסד והושתת העולם:
הלכה: תַּנֵּי. מִן הַמְּנוֹרָה וּלְדָרוֹם הָיָה נִכְנַס. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מִן הַשּׁוּלְחָן וּלְצָפוֹן הָיָה נִכְנַס. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מִמִּזְבֵּחַ הַזָּהָב וְלַמְּנוֹרָה הָיָה נִכְנַס. מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַצָּפוֹן. דּוֹחֵק הָיָה בָאַצִּילֵי יָדָיו שֶׁלֹּא יִשָּֽׁרְפוּ הַפָּרֹכוֹת. הִגִּיעַ לַצָּפוֹן וְהָפַךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם. חוֹזֵר הָיָה לַאֲחוֹרָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּמַפְסִיעַ בֵּין הַבַּדִּים. כֵּיצַד הוּא 27a עוֹשֶׂה. אָמַר רִבִּי חֲנִינְה. מַנִּיחַ אֶת הַכַּף בָּאָרֶץ וְזוֹרְקְהּ בָּאַוֵּיר וְקוֹלְטָהּ בַמַּחֲתָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. בּוֹדְדָהּ בְרַגְלוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מְעָרֶה מִתּוֹךְ הַכַּף וְהִיא מְתַמֶּרֶת וְעוֹלְה. וְאַחַר כָּךְ הִיא פוֹסָה וְיוֹרֶדֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
בודדה ברגלו. דוחק להמחתה ברגליו שתהא קולטת הקטרת שבאויר:
אמר ר' יוחנן. לא כך ולא כך אלא מערה הקטרת מתוך הכף על המחתה והיא מתמרת העשן ועולה ואח''כ היא פוסה ויורדת שמתפשט העשן עד למטה ונתמלא הבית כולו:
גמ' לאורו של ארון. שהיה מאיר בכל בית קדשי הקדשים:
היה מגשש. ממשמש כמו באישון ואפלה:
מניח את הכף בארץ וזורקה. להקטרת באויר וקולטה במחתה:
תני וכו'. בתוספתא פ''ב איתא להאי מילתא וגרים התם כאית תניי תני דהכא:
מן המנורה ולדרום היה נכנס. כשנכנס להיכל היה מהלך בין המנורה לבין דרומו של הכותל שהמנורה היתה נתון בדרום ההיכל והשלחן בצפון ומזבח הזהב היה ממוצע בין המנורה ובין השלחן ומשוך קימעא כלפי חוץ:
מן השלחן ולצפון היה נכנס. דקסבר פיתחא בצפון קאי:
אית תניי תני וכו'. הכי גריס בתוספתא שהיה נכנס ומהלך בהיכל עד שנמצא עומד בין המזבח הזהב ולמנורה ומהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון:
דוחק היה באצילי ידיו. כשמהלך בין שתי הפרכות דוחק הוא אותן באצילי ידיו להרחיבן כדי שלא יגעו בגחלים שבמחתה וישרפו הפרכות:
חוזר היה לאחוריו. למן הצד כדי שלא יהא נראה כמפסיע בין הבדים ועייל להדיא:
כיצד הוא עושה. בקטרת כשמגיע לארון:
יָצָא וּבָא לֹו דֶרֶךְ כְּנִיסָתוֹ. כְּרִבִּי יֹוסֵה. בְּרַם כְּרִבִּי מֵאִיר אֲפִילוּ בָעֵי לָא יְכִיל. לָמָּה. שֶׁלֹּא יִתֵּן אֲחוֹרָיו לַקּוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
כר' יוסי. שפיר אתיא שיצא ובא לו דרך כניסתו דאיהו ס''ל בין השלחן ולצפון היה מהלך בהיכל ומשום דלדידיה לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד והיא היתה פרופה מן הצפון ושם הוא הפתח שנכנס לפני ולפנים וכשיוצא חוזר לאחוריו מיד דרך כניסתו בצפון:
ברם כר''מ. דאמר בין המנורה ולדרום היה נכנס להיכל דלדידיה שתי פרכות היה והחיצונה פרופה בדרום ומהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון ששם היה הפתח ליכנס לפני ולפנים לכ''ע וא''כ אפי' בעי לחזור לאחוריו וליצא דרך כניסתו לא יוכל שהיה צריך לילך לאחוריו כל אותו מהלך שבין שתי הפרכות עד שיגיע לפריפת החיצונה שבדרום ולחזור לההיכל ונמצא בשעה שהוא מהלך נותן הוא אחוריו לקדש:
תני ר''ח. כן ולמה נקרא אבן שתיה וכו' כדיליף מדכתיב מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יופיו של עולם:
ואומר לכן כה אמר אדני ה' הנני יסד בציון אבן אבן בוחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש. פנת יקרת מוסד על שם שממנה יוסד והושתת העולם:
כְּתִיב וַיָּבֹ֨א שְׁלֹמֹ֜ה לַבָּמָ֤ה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן֙ יְרֽוּשָׁלַ֔ם. מָה נָן קַייָמִין. אִם מִירוּשָׁלֵם הָיָה בָא. נֵימַר מִירוּשָׁלַיִם לַבָּמָה. אִם מִבָּמָה הָיָה בָא. נֵימַר מִבָּמָה לִירוּשָׁלַיִם הָיָה בָא. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְוּדָמָא. לַבָּמָה הָיָה בָא שֶׁלֹּא לִיתֵּן אֲחוֹרָיו לַקּוֹדֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
כתיב ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם. ומה אנן קיימין לפירוש הפסוק הזה אם על ביאתו מירושלים להבמה היא נאמר א''כ יאמר ויבא מירושלם לבמה ואם על ביאתו מהבמה לירושלים הוא נאמר א''כ יאמר ויבא מהבמה לירושלם אלא כדר' שמואל בר אבודמא שבא ללמד לבמה היה בא וכו' כלומר כשיצא מן הבמה לירושלים היה כמו שהוא בא להבמה שחזר לאחוריו דרך כניסתו שלא ליתן אחוריו לקדש:
וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַבַּיִת הַחִיצוֹן. וְכָךְ הָֽיְתָה תְפִילָּתוֹ שֶׁלְכֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים בְצֵאתוֹ בְשָׁלוֹם מִן הַקּוֹדֶשׁ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ י''י אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא תֵצֵא עָלֵינוּ גָלוּת לֹא בַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא בַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאִם יָֽצְאָה עָלֵינוּ גָלוּת בַּיּוֹם הַזֶּה אוֹ בַשָּׁנָה הַזֹּאת תְּהָא גָלוּתֵינוּ לְמָקוֹם שֶׁלְתּוֹרָה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ י''י אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יֵצֵא עָלֵינוּ חִסָּרוֹן לֹא בַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא בַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאִם יָצָא עָלֵינוּ חִסָּרוֹן בַּיּוֹם הַזֶּה אוֹ בַשָּׁנָה הַזֹּאת יְהֵא חֶסְרוֹנֵינוּ בְחִסָּרוֹן שֶׁלְמִצְווֹת. [יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת שְׁנַת זוֹל. שְׁנַת שׂוֹבַע. שְׁנַת מַשָּׂא וּמַתָּן. שְׁנַת גְּשׁוּמָה וּשְׁחוּנָה וּטְלוּלָה. וְשֶׁלֹּא יִצְטָֽרְכוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֵלּוּ לָאֵלּוּ. וְאַל תִּפְנֵה לִתְפִילַּת יוֹצְאֵי דְרָכִים. רַבָּנִן דְּקַסָרִין אָֽמְרִין. יְעַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִגְבְּהוּ שְׂרָרָה זוּ עַל גַּב זוּ]. וְעַל אַנְשֵׁי הַשָּׁרוֹן הָיָה אוֹמֵר. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ י''י אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יֵעָשׂוּ בָתֵּיהֶן קִבְרֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
למקום של תורה. שלא תהא לנו ביטול התורה מחמת הגלות:
בחסרון של מצות. כלומר שנדאג תמיד אפשר שחסרנו לעשות איזה מצוה מן המצות:
גשומה ושחונה. אם שחונה תהא גשומה בעתה:
ועל אנשי השרון. שדרים בין ההרים ובעומק:
שלא יעשו בתיהם קבריהם. מחמת רוב הגשמים ושלא יהו טובעים בתיהן:
וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל׃ מַעֲשֶׁה בְאֶחָד שֶׁהֶאֱרִיךְ וְגָֽמְרוּ לִהִיכָּנֵס אַחֲרָיו. אָֽמְרוּ. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה. אָֽמְרוּ לוֹ. לָמָּה הֶאֱרַכְתָּה. אָמַר לָהֶן. מִתְפַּלֵּל הָיִיתִי עַל מִקְדַּשׁ אֱלֹהֵיכֶם שֶׁלֹּא יֵיחָרֵב. אָֽמְרוּ לוֹ. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ.
אַרְבָּעִים שָׁנָה שִׁימֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל בִּכְהוּנָּה גְדוֹלָה. וּבַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה אָמַר לָהֶן. בַּשָּׁנָה הַזֹּאת אֲנִי מֵת. אָֽמְרוּ לוֹ. מֵאֵיכַן אַתָּה יוֹדֵעַ. אָמַר לָהֶן. כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה שֶׁהָיִיתִי נִכְנָס לְבֵית קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים הָיָה זָקֵן אֶחָד לְבוּשׁ לְבָנִים וְעָטוּף לְבָנִים נִכְנָס עִמִּי וְיוֹצֵא עָמִּי. וּבַשָּׁנָה הַזּוֹ נִכְנָס עִמִּי וְלֹא יָצָא עִמִּי. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְהָכְתִיב כָל אָדָ֞ם לֹא יִֽהְיֶ֣ה ׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבֹא֛וֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקּוֹדֶשׁ עַד צֵאת֑וֹ. אֲפִילוּ אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶם֘ פְּנֵ֣י אָדָם֒ לֹא יִֽהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. אָמַר לוֹן. מַה אֲמַר לִי דַהֲוָה בַּר נַשׁ. אֲנִי אוֹמֵר. הַקָּדוֹשׁ צבָּרוּךְ הוּא הָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אפי' אותן וכו'. והיאך נדמה לו דמות אדם:
א''ל מאן אמר לי וכו'. אפשר כבוד הקב''ה בעצמו נראה לו:
משנה: מִשֶּׁנִּיטַּל הָאָרוֹן אֶבֶן הָֽיְתָה שָׁם מִימוֹת הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וּשְׁתִייָה הָֽיְתָה נִקְרֵאת גְּבוֹהָ מִן הָאָרֶץ שָׁלשָׁה אֶצְבָּעוֹת וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' משניטל הארון וכו' ושתיה היתה נקראת. שתיה לשון יסוד על שם שממנה נשתת העולם ובה יסד הקב''ה את עולמו:
הלכה: תַּנֵּי. עַד שֶׁלֹּא הִגְנַז הָאָרוֹן הָיָה נִכְנַס וְיוֹצֵא לְאוֹרוֹ שֶׁלְאָרוֹן. מִשֶּׁנִּיטָל הָאָרוֹן הָיָה מְגַשֵּׁשׁ וְנִכְנָס מְגַשֵּׁשׁ וְיוֹצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
בודדה ברגלו. דוחק להמחתה ברגליו שתהא קולטת הקטרת שבאויר:
אמר ר' יוחנן. לא כך ולא כך אלא מערה הקטרת מתוך הכף על המחתה והיא מתמרת העשן ועולה ואח''כ היא פוסה ויורדת שמתפשט העשן עד למטה ונתמלא הבית כולו:
גמ' לאורו של ארון. שהיה מאיר בכל בית קדשי הקדשים:
היה מגשש. ממשמש כמו באישון ואפלה:
מניח את הכף בארץ וזורקה. להקטרת באויר וקולטה במחתה:
תני וכו'. בתוספתא פ''ב איתא להאי מילתא וגרים התם כאית תניי תני דהכא:
מן המנורה ולדרום היה נכנס. כשנכנס להיכל היה מהלך בין המנורה לבין דרומו של הכותל שהמנורה היתה נתון בדרום ההיכל והשלחן בצפון ומזבח הזהב היה ממוצע בין המנורה ובין השלחן ומשוך קימעא כלפי חוץ:
מן השלחן ולצפון היה נכנס. דקסבר פיתחא בצפון קאי:
אית תניי תני וכו'. הכי גריס בתוספתא שהיה נכנס ומהלך בהיכל עד שנמצא עומד בין המזבח הזהב ולמנורה ומהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון:
דוחק היה באצילי ידיו. כשמהלך בין שתי הפרכות דוחק הוא אותן באצילי ידיו להרחיבן כדי שלא יגעו בגחלים שבמחתה וישרפו הפרכות:
חוזר היה לאחוריו. למן הצד כדי שלא יהא נראה כמפסיע בין הבדים ועייל להדיא:
כיצד הוא עושה. בקטרת כשמגיע לארון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source