Vayedaber

משנה: שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים מִצְוָתָן שֶׁהָיוּ שָׁוִין בְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים וּבִלְקִיחָתָן כְּאַחַת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁוִין כְּשֵׁרִים. לָקַח אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר כְּשֵׁרִים. מֵת אֶחָד מֵהֶן אִם עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מֵת אֶחָד מֵהֶן יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי. וְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת יָבִיא שְׁנַיִם וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם בַּתְּחִילָּה. וְיֹאמַר אִם שֶׁל שֵׁם מֵת זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו. וְאִם שֶׁל עֲזָאזֵל מֵת זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יִתְקַיֵּים תַּחְתָּיו. וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה שֶׁאֵין חַטַּאת צִיבּוּר מֵתָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵי תָּמוּת. וְעוֹד אָמַר רִבִּי יְהוּדָה נִשְׁפַּךְ הַדָּם יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ יִשָּׁפֵךְ הַדָּם׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מת המשתלח ישפך הדם. אע''ג דשילוח לא מעכבא לכ''ע דכי כתיב חוקה לעכב אדברים הנעשים בכהן ובבגדי לבן ולא על הדברים הנעשין ביד איש עתי מ''מ ילפינן מקרא דכתיב יעמד חי לפני ה' לכפר עליו עד מתי יהא זקוק המשתלח לעמוד חי עד שעת מתן דמים של חבירו ואם מת קודם לכן אין כפרת הדם של חבירו והלכך צריך להביא אחר ובלא הגרלה אי אפשר וצריך להביא שנים והראשון הוא שידחה דהכל מודים בשחוטים שנדחים:

ועוד אמר ר' יהודה וכו'. פליג נמי אהא דס''ל לת''ק בעלי חיים אינן נדחין והלכך אם נשפך הדם של שעיר לשם ימות המשתלח לפי שצריך להביא דם משעיר אחר ואי אפשר אלא בהגרלה שיביא שנים ויגריל עליהן וימות המשתלח הראשון דס''ל בעלי חיים נדחין:

ר' יהודה אומר תמות. ס''ל דאף (ביחיד) [בצבור] גמירי:

שאין חטאת צבור מתה דכי גמירי חמש חטאות המתות ביחיד גמירי ושעירי יה''כ חטאות הצבור הן דכתיב ומאת עדת בני ישראל יקח ולפיכך ירעה עד שיסתאב וכו'. וחטאת מתה הדין בה שמכניסין אותה בבית אחד ומניחין אותה שם עד שתמות:

והשני. אם של עזאזל מת והרי יש כאן עכשיו שנים לשם אחד מזוג הראשון ואחד מזוג שני יתכפר באחד מהן והשני ירעה וכן אם של שם מת והרי יש כאן שנים לעזאזל האחד ישתלח והשני ירעה ואיזה מהן שאמרנו יקרב הראשון שבזוג ראשון יקרב אם הוא של שם והשני שבזוג שני הוא ירעה וכן הראשון שבזוג ראשון ישתלח אם הוא של עזאזל לפי שאין בעלי חיים נדחין ואם אירע להן שעת פסול עדיין יכולין הן להתקן כשיזדווג לו אחר:

מת אחד מהן וכו' ויאמר אם של שם מת וכו'. הכי מיתפרשא אם של שם מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו ואם של עזאזל מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו:

ואע''פ שאינן שוין כשרין. דכתיב שעיר שעיר ריבה:

ולקיחתן כאחת. נפקא מדכתיב ולקח את שני השעירים את לרבות שמצוה בלקיחתן כאחד:

ובקומה ובדמים. דתלתא שני כתיבי ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירים ולקח את שני השעירים ונתן אהרן על שני השעירים, וכיון דשעירים תרי משמע שני שני שני למה לי אלא שיהו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים:

מתני' שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שוין במראה. שניהם לבנים או שחורים:

אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. נָתַן מִקְצַת מַתָּנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן. אֵילּוּ [וָאֵלּוּ] נִשְׁפָּכִין כְּמִצְוָתָן. לֲכֵן צְרִיכָה כְּשֶׁנִּקְרָא עֲלֵיהֶן לְשֵׁם פְּסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְיֵאוּת. אִילּוּ נָתַן מִקְצַת מַתָּנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם שֶׁמָּא אֵינוֹ מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן וּמוֹעֲלִין בָּרִאשׁוֹנִים. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. 32a עַד כְּדוֹן בְּשֶׁשָּׁחַט אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְשֵׁם כּוֹשֶׁר וְהַשְּׁנִיִים לְשֵׁם פְּסוּל. שָׁחַט אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְשֵׁם פְּסוּל וְאֶת הַשְּׁנִיִים לְשֵׁם כּוֹשֶׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מָצִינוּ פְּסוּל [מוֹצִיא] מִיַּד פִּיגּוּל. מָצִינוּ פְּסוּל מוֹצִיא מִיַּד כּוֹשֶׁר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך פרק הוציאו לו

א''ר יוסה. מאי תיבעי לך מצינו פסול מוציא מיד פיגול כהאי דתנינן גבי פיגול בפ''ב דזבחים דבעינן שיהא קרב המתיר כמצותו כגון שבתחלה שחט במחשבת חוץ לזמנו ולא חישב במחשבת פסיל שהוא חוץ למקומו אבל אם חישב במחשבת פסול אע''פ שאח''כ בשאר עבודות חישב מחשבת פיגול שהוא חוץ לזמנו אותה מחשבת פסול מוציא מיד פיגול ופסול הוא ואין בו כרת:

מצינו פסול מוציא מיד כושר. בתמיה וכי מצינו שמחשבת פסול של הראשון יוציא מיד מחשבת הכשר של השני שנשחט תחתיו הא לא אמרי' אלא מה שנשחט בפסול נפסל ומה שנשחט בהכשר כשר:

נתן מחצת המתנות וכו'. שמביא אחרים תחתיהן ונותן לת''ק כדאית ליה ולר''א ור''ש כדאית להו והרי יש כאן שירי הדם מהראשוני' ומהאחרונים וכגון שלא נשפך הכל אלא שאין בו כדי ליתן ממנו המתנות כולן:

אלו ואלו נשפכין כמצותן. וקס''ד על היסוד קאמר והלכך מסיים ואזיל לא כן צריכה אלא כשנקרא עליהן שם פסול משום דקשיא מאי קמ''ל מהיכי תיתי לא יהיו נשפכין ליסוד הלכך קאמר דלכן צריכה כגון שאירע להן פסול ששחט את השני במחשבת פסול ונשפכין כמצותן דקאמר היינו שירי הראשונים הן נשפכין על היסוד והשניים נשפכין לאמה הן כדין דם פסולין וקמ''ל דלא נפסלו שירי הראשונים במחשבת פסול של השנים ולא אמרי' הואיל ודם השני תחת הראשון הוא נחשבין כאחד מהן:

עד כדון כששחט את הראשונים לשם כושר והשניים לשם פסול. שאין מחשבת פסול של השניים פוסל את הראשונים שכבר נשחט בהכשר:

שחט את הראשונים לשם פסול ואת השניים לשם כושר. אם שחט הראשונים במחשבת פסול ונשפך הדם או אפי' לא נשפך אלא שמתוך שנפסל צריך הוא להביא אחרים ושחט אותם בהכשר מהו בשירי דמים השניים מי אמרי' דהואיל והראשונים נפסלין ונשפכין לאמה גם שירי השניים שבאין תחת הראשונים נשפכין לאמה:

הלכה: שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים כול'. שְׂעִירִים. מִיעוט שְׂעִירִים שְׁנַיִם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֲמָר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שָׁויִן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' שעירים מיעוט שעירים שנים וכו'. גרסי' להא בפ''ג דסנהדרין בהלכה ט' ובריש פ''ד דשבועות עד ר' ירמיה בשם ר' אבהו אף הנידונין צריכין לעמוד בשעה שמקבלין דינו ושם היא הגי' הנכונה ובארתי הכל וע''ש:

[כְּבָשִׂים. מִיעוט כְּבָשִׂים שְׁנַיִם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֲמָר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שָׁויִן.]

צִפֹּרִים. מִיעוט צִפֹּרִים שְׁתַּיִם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שָׁווֹת.

חֲצוֹצְרוּת. מִיעוט חֲצוֹצְרוֹת שְׁתַּיִם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֲמָר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שָׁווֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדרן עלך פרק הוציאו לו

הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוּסֵה. וְהָֽא כְתִיב וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יְי. מֵעַתַּה אֲנָשִׁים. מִיעוט אֲנָשִׁים שְׁנַיִם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֲמָר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שָׁוִין. וְהָֽא כְתִיב לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּט֭ גֵּ֣ר יָת֑וֹם. הֲרֵי מָצִינוּ גֵר דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ גֵר. יָתוֹם דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ יָתוֹם. אַלְמָנָה עִם מִי שֶׁאֵינָהּ אַלְמָנָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. אֶלָּא מֻפְנִייָא לְהַקִּישׁ לִגְזֵירָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁנֵֽי. מַה שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. אַף שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הָאִשָּׁה (דָנָה) מֵעִידָה. מֵעַתָּה אֵין הָאִשָּׁה (מֵעִידָה) [דָנָה].

הִגְרִיל שְׁלֹשָׁה לִיתֵּן מֵאֶחָד עַל הַבַּדִּין. מֵאֶחָד עַל הַפָּרֹכוֹת. מֵאֶחָד עַל מִזְבֵּחַ הַזָּהָב. אֵי זֶה מֵהֶן מִשְׁתַּלֵּחַ. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. לְכַפֶּ֥ר עָלָי֑ו. אֵת שֶׁהוּא מְכַפֵּר בּוֹ חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. אֵת שֶׁאֵינוֹ מְכַפֵּר בּוֹ אֵין חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. רִבִּי הִילָא אָמַר. לְכַפֶּ֥ר. עָלָי֑ו. אֵת שֶׁהוּא גוֹמֵר בּוֹ אֶת כָּל הַכַּפָּרָה חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. אֵת שֶׁאֵינוֹ גוֹמֵר בּוֹ אֶת כָּל הַכַּפָּרָה אֵין חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה. שְׁלָשְׁתָּן מִשְׁתַּלְּחִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא. אֵינוֹ מִשְׁתַלֵּחַ אֶלָּא אַחֲרוֹן בִּלְבַד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הגריל ג' וכו'. גרסינן להא בפרק דלעיל בהלכה ד' ושם מפורש:

כֵּינִי מַתְנִיתָה. יָבִיא שְׁנַיִם וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם כַּתְּחִילָּה. וְיֹאמַר. זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַייֵם תַּחְתָּיו. אֵי זֶה מֵהֶן קָרֵב תְּחִילָּה. רַב אָמַר. שֵׁינִי שֶׁבְּזוּג שֵׁינִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג רִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן. וְעָשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. בָּרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי לָא. טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן. וְעשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. קְבָעוֹ בַתְִּלִייָה שֶׁלֹּא יִידָּחֶה. וְאַתְייָא כָּהִיא דְאָמַר רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. וְעָשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. קְבָעוֹ בַתְִּלִייָה שֶׁיִּזְדַּווֵג לֹו חֲבֵירוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. מֵת שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג שֵׁינִי. שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג רִאשׁוֹן מָהוּ שֶׁיִידָּחֶה. אֲתַא רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג רִאשׁוֹן כְּבָר נִדְחֶה. [כָּל שֶׁכֵּן מִחְלְפָיהּ שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. מֵת שֵׁינִי שֶׁבְּזוּג רִאשׁוֹן. שֵׁינִי שֶׁבְּזוּג שֵׁינִי כְּבָר נִדְחֶה.]

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אתא רבי בא וכו'. וקאמר בשם רבי יוחנן דבכהאי גוונא אמרינן ראשון כבר נדחה כל שכן כלומר משום שכבר נדחה שני פעמים אם כן כמו מכל שכן הוא שדינו שידחה. אי נמי דהאי כל שכן אדבתריה קאי כדקאמר מחלפא שיטתיה דרב וכו' דשמעינן ליה דסבירא ליה דבכהאי גוונא שני שבזוג שני הוא דאמרינן ביה כבר נדחה והא איהו ס''ל דבעלי חיים נדחין כשאירע להן איזה פסול כדקאמר לעיל וא''כ לדידיה מכ''ש שבדין הוא שיהא הראשון נדחה בכה''ג דאפי' לר' יוחנן קאמרינן דנדחה הואיל ונדחה שני פעמים ומכ''ש לרב ולא משני מידי:

על דעתיה דרבי יוחנן. דסבירא ליה בעלי חיים אינן נדחין אם אחר כך מת שני שמן זוג שני. ואם כן אין כאן עכשיו זוג אחר שנאמר הראשון חוזר ונראה שיש לו חברו להזדווג עמו מפני שזה הזוג גם כן נפסל הוא והלכך מיבעיא לן שני שמן זוג הראשון מהו שידחה עכשיו הואיל וכבר נדחה שני פעמים שוב אינו חוזר ונראה ואפי' יביא עוד זוג אחר ויגריל אינו קרב אלא זה של שם של זוג האחרון והראשון ירעה:

ואתא. הא דרבי הילא כהאי דאמר רבי יונה בשם רבי זעירה דקבעו בתלייה עד שיזדווג לו חברו קאמר ולא כהאי דרבי זעירה דמעיקרא:

אמר ר' לא טעמא דרבי יוחנן וכו'. כלומר ר' לא קאמר לא כדקאמרת דר' יוחנן דריש ועשהו חטאת בראשון סתם דא''כ אפי' מת המשתלח לאחר שנשחט של שם יקרב הוא דגזירת הכתוב הוא שמצוה בראשון ואנן קי''ל דלכ''ע שחוטין נדחין וישפך הדם וצריך להביא זוג אחר ויגריל עליהן אלא דהכי דריש ועשהו חטאת קבעו להראשון בתלייה שאם ימות חבירו שלא ידחה הוא כשיזדווג לו אחר להשתלח והוא יקרב:

ועשהו חטאת. כתיב בראשון הוא דקאמר קרא דהכי משמע והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' והדר כתיב ועשהו חטאת והרי כבר אמר והקריב אלא ללמד זה שעלה עליו הגורל בראשון ועשהו חטאת:

רבי יוחנן אמר שני. שמן זוג ראשון יקרב דס''ל בעלי חיים אינן נדחין שאף שאירע לו שעת פסול כשמת חבירו יכול הוא להיות עוד נראה כשיזדווג לו אחר ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה אלא בשחוטין כגון מת המשתלח ישפך הדם:

שני שבין זוג שני. שהוא מזוג השני שהביא להגריל עליהם הוא שיקרב והשני שהוא מזוג ראשון ירעה דס''ל בעלי חיים נדחין ומכיון שבתחלה היה נראה וכשמת חבירו נדחה שוב אינו חוזר ונראה:

איזה מהן קרב תחלה. מתני' דקתני ואם של עזאזל מת וכו' וא''כ יש כאן שנים של שם איזה מהן שקרב תחלה כלומר שמצוה בתחלה להקריבו:

כיני מתניתא יביא שנים וכו'. משום דקשיא לישנא דמתני' דקתני מת אחד מהן וכו' ויאמר אם של שם וכו' הרי יודע הוא איזה מהן מת שלאחר שהגריל הוא הלכך קאמר דכן צריך לפרש המתני' אם של שם מת יביא וכו' ויאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו:

שָׁווִין בְּדָמִים וְאֵין שָׁווִין בִּשְׁבַח הַדָּמִים. אֵין הַשְּׂעִירִין כְּמִצְווָתָן. שָׁוִין בִּשְׁבַח הַדָּמִים וְאֵין שָׁווִין בְּדָמִים. הַשְּׂעִירִים כְּמִצְוָתָן. מְשׁוּבָּח בְּגוּפוֹ מְשׁוּבָּח בְּמַרְאָיו מִי קוֹדֵם. רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר. מִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָבִיב קָצוּר יָבֵשׁ לִקְצוֹר. אָבִיב קָצוּר קוֹדֵם. הָדָא אָֽמְרָה מְשׁוּבָּח בְּגוּפוֹ [מְשׁוּבָּח בְּמַרְאָיו]. מְשׁוּבָּח בְּגוּפוֹ קוֹדֵם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' ירמיה סבר מימר. דנוכל נישמעינה מן הדא דאיתמר גבי עומר דמצותו לקצור מן הלח והיא אביב ואם לא מצא יביא מן היבש כדתנן במנחות בסוף פ' ר' ישמעאל ואם יש כאן אביב שהוא כבר קצור ויבש לקצור אביב הקצור קודם שאע''פ שמצוה היא לקצור מ''מ הואיל וזה משובח בגופו הוא שהוא אביב כרמל עודנו לח מצוה בו יותר א''כ הדא אמרה דהכא נמי המשובח בגופו קודם הוא:

משובח בגופו וכו'. אם יש כאן אחד או השנים שמשובחין בגופן שמנים ואחד שאינו שמן כל כך אלא שמשובח במראיו יותר מחבירו מי קודם:

שוין בדמים ואין שוין בשבח הדמים. יש אחד מהן יותר משובח בדמים הוא אלא שלקח שניהן בדמים שוין ה''ז אין השעירים כמצותן דהכל הולך אחר שבח הדמים ולפיכך אם שוין הן בשבח הדמים ואין שוין בדמים בלקיחה שלקח אחד מהן ביוקר מחבירו מ''מ השעירים כמצותן הן:

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הוּנָא. צְרִיכִין הָעֵדִים לִהְיוֹת עוֹמְדִין כְּשֶׁהֵן מְעִידִין עֵדוּתָן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אַף הַנִּידּוֹנִין צְרִיכִין לִהְיוֹת עוֹמְדִין בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מְקַבְּלֵין עֵדוּתָן.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם רָצָה הַדַּייָן לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶן מוֹשִׁיב. וְאֵי זֶה אָסוּר. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. אֶלָד מְדַבֵּר כָּל צוֹרְכוֹ וְכוּל'.

רִבִּי יוֹסֵה בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי חוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי [עַל פִּ֣י ׀ שְׁנַיִם עֵדִ֗ים]. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁנֵי. וַיִּשָּֽׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי אֲנָשִׁ֣ים ׀ בַּֽמַּֽחֲנֶ֡ה. מַה שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. אַף שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (שְׁנֵי) [וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים]. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. [אֶחָד שׁוֹתֵק וְאֶחָד מְדַבֵּר.] אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צוֹרְכוֹ. וְאֶחָד אַתְּ אוֹמֵר [לֹו]. קַצֵּר בִּדְבָרֶיךָ. שֶׁלֹּא יְהֵא הַדַּייָן מַסְבִּיר פָּנִים כְּנֶגֶד אֶחָד וּמֵעִיז פָּנִים כְּנֶגֶד אֶחָד. 32b מַעֲמִיד לָזֶה וּמוֹשִׁיב לָזֶה. [מִשׁוּם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ. אוֹמְרִין לֹו. לְבוֹשׁ כְּשֵׁם שֶׁהוּא לּוֹבֵשׁ. אוֹ הַלְבִּישׁוּ כְשֵׁם שֶׁאַתָּה לָבוּשׁ.]

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source