בָּרַח דֶּרֶךְ הֲלִיכָה מְטַמֵּא בְגָדִים. דֶּרֶךְ חֲזִירָה אֵינוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ברח. השעיר ממנו למדבר וכדאמר לקמן משמת שמעון הצדיק היה בורח למדבר אם דרך הליכה לצוק ברח הוי כמשלחו לצוק ומטמא המשלח בגדים ואם לא ברח דרך הליכה לשם אלא דרך חזרה אין זה כמשלחו ואינו מטמא בגדים:
הלכה: וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד אִ֥ישׁ. לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר. עִתִּ֖י. שֶׁיְּהֵא עָתִיד. עִתִּ֖י. שֶׁיְּהֵא מְזוּמָּן. עִתִּ֖י. אַף בַּשַּׁבָּת. עִתִּ֖י. אַף בְּטוּמְאָה. לֹא הָיָה עָתִיד וְהוּא מְזוּמָּן. אֶלָּא שֶׁלֹּא יְשַׁלְּחֶנּוּ בְיַד שְֽׁנַיִם. שִׁילָּחוֹ בְיַד שְֽׁנַיִם מָהוּ שֶׁיְּטַמֵּא בְגָדִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְהַֽמְשַׁלֵּ֤חַ. לֹא הַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַמְשַׁלֵּחַ. הָדָא אָֽמְרָה. שִׁילָּחוֹ בְיַד שְֽׁנַיִם אֵינוֹ מְטַמֵּא 33b בְגָדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
שילחו ביד שנים. כגון שהמשלח הראשון מסרו לשליח אחר מהו שהראשון יטמא בגדים מפני שנמסר לו בתחלה לשלחו מי הוי כמשלח ממש:
נישמעינה מן הדא. דדריש בת''כ והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו וגו' ומדכתיב לעזאזל יתירא דהא כבר נאמר לעיל לשלח אותו לעזאזל המדברה ללמד שהמשלחו לעזאזל טעון כיבוס בגדים ולא המשלח את המשלח. כצ''ל וכן הוא בת''כ א''כ הדא אמרה באם שילחו ביד שנים והיינו שהראשון מסרו לשליח אחר אין הראשון טעון כיבוס בגדים לפי שאי אפשר לומר דקרא ממעט להכה''ג שמוסרו בתחלה פשיטא דמהיכי תיתי דטעון כיבוס בגדים ועדיין לא גמר עבודות היום אלא להמשלח הראשון הוא דממעטיה:
עתי. שיהא עתיד לכך כמו להיות עתידים ליום הזה ולקמיה פריך דהיינו מזומן:
עתי אף בשבת. כלומר אף שיש כאן איסור מדאורייתא בשליחותו כגון שחלה וצריך להרכיבו על כתיפו:
עתי אפילו בטומאה. שנטמא המשתלח וצריך ליכנס לעזרה בטומאה:
לא הוא עתיד הוא מזומן. וכי לאו היינו הך:
אלא. מזומן דהדר קאמר שלא ישלחנו ביד שנים ומזומנים אלא ביד אחד מזומן לכך בלבדו:
גמ' ושלח ביד איש. עתי המדברה והוה ליה למיכתב ושלחו המדברה הלכך דריש ליה איש להכשיר את הזר:
שָׁאֲלוּ אֶת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. חָלָה הַשָּׁלִיחַ. אֲמַר לָהֶן. כָּךְ תְּהוּ בְשָׁלוֹם. וְאִם חָלָה הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. אֲמַר לָהֶן. יָכוֹל הוּא לִטְעוֹן אֶתְכֶם וְלִי. דְּחָייוֹ וְלֹא מֵת. אֲמַר לָהֶן. כֵּן יְהוּ כָל אוֹיְבֵי הַשָּׁמַרְִם. לֹא שֶׁהָיָה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַפְלִיגָן אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה אוֹמִֵר לָהֶן דְּבָרִים שֶׁלֹּא שְׁמָעָן מִיָּמָיו. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. חָלָה הַשָּׁלִיחַ מְשַׁלְּחוֹ בְיַד אַחֵר. חָלָה הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מַרְכִּיבוֹ עַל הַחַמּוֹר. דְּחָייוֹ וְלֹא מֵת. יוֹרֵד אַחֲרָיו וּמֵמִיתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
לא שהיה ר''א מפליגן. בדברים להשואלים אותו אלא כך היה דרכו שלא אמר הלכה בבירור אם לא שמע מימיו מרבותיו:
שאל את ר' אליעזר וכו'. תוספתא היא בפ''ג ונשתנית שם הנוסחא במקצת:
כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵיבָרִין אֵיבָרִין. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה בוֹרֵחַ לַמִּדְבָּר וְהַסַרָקִיִין אוֹכְלִין אוֹתוֹ. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָיָה גּוֹרָל שֶׁלַּשֵּׁם עוֹלֶה מִיָּמִין. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק פְּעָמִים בַּיָּמִין פְּעָמִים בַּשְּׂמֹאל. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָיָה נֵר מַעֲרָבִי דוֹלֵק. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק פְּעָמִים כָּבָה פְעָמֵים דּוֹלֵק. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָיָה לָשׁוֹן שֶׁלִזְהוֹרִית מַלְבִּין. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק פְּעָמִים מַלְבִּין פְּעָמִים מַאֲדִים. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָיָה אוֹר הַמַּעֲרָכָה מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה. מִשֶּׁהָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי גֵיזִירֵי עֵצִים בַּשַּׁחֲרִית לֹא הָיוּ נוֹתְנִין כַּל הַיּוֹם. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק תָּשַׁשׁ כּוֹחָהּ שֶׁלַּמַּעֲרָכָה וְלֹא הָיוּ נִמְנַעִין לִהְיוֹת נוֹתְנִין עֵצִים כַּל הַיּוֹם. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָֽיְתָה בְרָכָה מְשׁוּלַּחַת בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֵחֵם הַפָּנִים. וְהָיָה נוֹפֵל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד כְּזַיִת. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ א)כְלִין וּשְׂבֵיעִין. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ א)כְלִין וּמוֹתִירִין. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק נִיטְלָה בְרָכָה מִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּמִלֶּחֵם הַפָּנִים. וְהָיָה נוֹפֵל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד כְּאָפוּן. הַצְּנוּעִים הָיוּ מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן. וְהַגַּרְגְּרָנִים הָיוּ פוֹשְׁטִין אֶת יְדֵיהֶן. מַעֲשֶׂה בְכֹהֵן אֶלָד בְּצִיפּוֹרִין שֶׁנָּטַל חֶלְקוֹ וְחֶלֶק חֲבֵירוֹ. וְהוּא הָיָה נִקְרָא בֶּן הָאָפוּן עַד הַיּוֹם. הוּא שֶׁדָּוִד אָמַר אֱֽלֹהַ֗י פַּ֭לְּטֵנִי מִיַּ֣ד רָשָׁ֑ע מִכַּף֭ מְעַווֵל וְחוֹמֵֽץ.
Pnei Moshe (non traduit)
הוא שדוד אמר וכו' מכף מעול וחומץ. אם מעול הוא הרי חומץ וגוזל הוא אלא כגון זה שחטף חלק חברו שפשט ידיו ממנו והניחו מעצמו ואעפ''י שאינו מעוול מ''מ נקרא חומץ וכמו שכינו אותו וקראוהו בן האפון על שחטפו:
עד כאפון. פול א' מן אפונים:
ולא היו נמנעים וכו'. כלומר שהיה צריך שלא יהו נמנעים מלהוסיף עצים כל היום:
והסרקיין. הישמעאלים השוכנים באהלים במדבר:
[תַּנֵּי.] אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא חָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה נֵר מַעֲרָבִי כָּבָה וְלָשׁוֹן שֶׁלִזְהוֹרִית מַאֲדִים וְגּוֹרָל שֶׁלַּשֵּׁם עוֹלֶה בַשְּׂמֹאל. וְהָיוּ נוֹעֲלִין דַּלְתּוֹת הַהֵיכָל מִבָּעֶרֶב וּמַשְׁכִּימִין וּמוֹצְאִין אזּוֹתָן פְּתוּלִין. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי. הֵיכַל. לָמָּה אַתָּה מְבַהֲלֵינוּ. יוֹדָעִין אָנוּ שֶׁסּוֹפָךְ לִיחָרֵב. שֶׁנֶּאֱמַר פְּתַ֥ח לְבָנ֖וֹן דְּלָתֶ֑יךָ וְתֹאכַ֥ל אֵ֖שׁ בַּֽאֲרָזֶֽיךָ׃
אַרְבָּעִים שָׁנָה שִׁימֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל בִּכְהוּנָּה גְדוֹלָה. וּבַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה אָמַר לָהֶן. בַּשָּׁנָה הַזֹּאת אֲנִי מֵת. אָֽמְרוּ לוֹ. לְמִי נִמְנֶה אַחֲרֶיךָ. אָמַר לָהֶן. הֲרֵי נְחוֹנְיוֹן בְּנִי לִפְנֵיכֶם. הָֽלְכוּ וּמִינּוּ אֶת נְחוֹנְיוֹן. וְקִינֶּה בוֹ [שִׁמְעוֹן] אָחִיו וְהָלַךְ וְהִלְבִּישׁוֹ [אוּנְקְ]לָה וְחֲגָרוֹ (צוּצָל) [צִלְצָל]. אָמַר לַהֶן. רְאוּ מַה נָדַר לַאֲהוּבָתוֹ. אָמַר לָהּ. לִכְשֶׁאַשַּׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה גְדוֹלָה אַלִבִּישׁ נַקְלָה שֶׁלָּךְ וְאַחְגּוֹר (בְּצוּצָל) [בְּצִלְצָל] שֶׁלָּיִךְ. בָּֽדְקוּ אֶת הַדְּבָרִים וְלֹא מָצְאוּ [אוֹתוֹ]. אָֽמְרוּ. מִשָּׁם בָּרַח לְהַר הַמֶּלֶךְ. מִשָּׁם בָּרַח לְאַלֵכְסַנְדְּרִייאָה וְעָמַד וּבָנָה שָׁם מִזְבֵּחַ. וְקַרַא עָלָיו אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶ֤ה מִזְבֵּ֨חַ֙ לַֽיי בְּת֖וֹךְ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל הָחוֹמֶר. וּמַה אִם זֶה שֶׁבָּרַח מִן הַשְּׂרָרָה רְאוּ הֵיאַךְ נְחַזֵּר עָלֶיהָ בַסּוֹף. מִי שֶׁהוּא נִכְנַס וְיוֹצֵא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. תַּנֵּי. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא מִינּוּ אֶת שִׁמְעוֹן. וְקִינֶּה בוֹ נְחוֹנְיוֹן אָחִיו וְהָלַךְ וְהִלְבִּישׁוֹ נַקְלָה וְחֲגָרוֹ (צוּצָל) [צִלְצָל]. אָמַר לַהֶן. רְאוּ מַה נָדַר לַאֲהוּבָתוֹ כול' הֵיךְ קַדְמִייָא. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל הָחוֹמֶר. וּמַה אִם מִי שֶׁלֹּא נִכְנַס לַשְּׂרָרָה רְאוּ הֵיאַךְ הֶעֱשִׂיא אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדָה זָרָה. מִי שֶׁהוּא נִכְנַס וְיוֹצֵא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
היך קדמייא. כמו דגריס לעיל בדברי הת''ק:
והרי הדברים ק''ו מה אם זה שלא נכנס לשררה וכו' מי שכבר נכנס לשררה ויצא על ידי שהורידוהו על אחת כמה וכמה. כצ''ל בדברי ר''מ וכן הוא שם ובדברי ר' יהודה גרסינן להא ומה אם זה שברח מן השררה וכו' ונתחלף כאן בטעות:
בדקו את הדברים. וכשרדפו אחריו ולא מצאו אותו ואמרו משם ברח להר המלך וכו':
וחגרו בצלצל. אזור אחד שהיתה מתקשטת בו אשתו ואמר להן וכו':
אונקלה. מלבוש של עור:
הרי נחוניא בני לפניכם. לפי שהיה ממלא מקום אבותיו ואעפ''י שהיה שמעון אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה כדהובאה האי ברייתא בסוף מנחות:
משנה: וּמֶה הָיָה עוֹשֶׂה. חָלַק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו וְדוֹחֲפוֹ לַאֲחוֹרָיו מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד לֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁהוּא נַעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים. בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת הַסּוּכָּה הָאַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. מֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְגָדִים מִשֶּׁיֵּצֵא חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשְּׁעַת דְּחִייָתוֹ לַצִוּק׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ומה הי' עושה. דקתני לעיל ורואין את מעשיו:
חלק לשון של זהורית וכו'. לא היה קושרו כל לשון של זהורית בהסלע שמא ילבין מיד מקודם דחיפת השעיר ומתוך שמחת ליבון הלשון שמראה שכבר נתכפרו העוונות ישכח מצות הדחיפה ועוד שיחשוב שמאחר שהלבין הלשון כבר נשלמה המצוה וכן לא היה קושר כולו בין קרניו שמא בשעת דחיפה יכוף השעיר את ראשו תחת גופו כשיפול לאחוריו ולא יוכל לראות אם הלבין הלשון ויהיו כל ישראל עצבין לפיכך קשר חציו בסלע וזה לא ילבין לחצאין עד שתגמור כל המלאכה וכשקושר חציו השני בין קרניו אע''פ שילבין מיד לא יניח מלדחפו הואיל והוא עוסק בו:
בא וישב לו. חוזר ובא וישב תחת סוכה אחרונה ואע''ג שהיוצא חוץ לתחום אפי' הוא ברשות דמצוה אין לו אלא אלפים אמה ממקום שיצא לשם לזה התירו לפי שהוא ירא לעמוד במדבר משתחשך:
מאימתי מטמא בגדים. כדכתיב והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו משיצא וכו' ואין הלכה כרבי שמעון:
ומלוין אותו מסוכה לסוכה וכו'. שמירושלים עד סוכה הראשונה מיל וכן בין כל סוכה וסוכה מיל הרי מירושלים עד סוכה האחרונה עשרה מילין ונשארו ב' מילין מסוכה אחרונה עד לצוק ומלוין אותו מיל כמדת תחום שבת ועומדין שם ורואין מרחוק את מעשיו כדמפרש במתני' דלקמן:
על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון הרי מים. מעולם לא הוצרך אדם לכך אלא שהיו אומרים לו כן כדי שתתיישב דעתו וייטיב לו לפי שמי שיש לו פת בסלו אינו חושק ותאב לאכול כמי שאין לו פת בסלו:
עשר סוכות. היו מירושלים עד צוק והוא הר גבוה וזקוף לפי שי''ב מיל היה מירושלים עד לשם והן תשעים ריס שהריס הוא רס''ו פסיעות נמצא ז' ריס ומחצה הן אלפים פסיעות פחות חמש והך קרוב לתחום שבת ותשעים ריס הן י''ב מיל:
יקירי ירושלים. מחשובי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה שסוכות עשו לו בדרך והולכין בני אדם לפני יה''כ לגור שם ומלוין אותו מסוכה לסוכה:
מתני' וכבש עושין לו. כמין מעלה עשו לו בגובה שהוא יוצא דרך אותו הכבש חוץ לעזרה וחוץ לעיר כדי שלא יוכלו הבבליים ליגע בו בהמשתלח לפי שהיו רגילין לתלוש בשערו ואומרים לו טול מהר וצא ולא תשהה עוונותינו אצלנו עוד:
עַל כָּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִים לוֹ. הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם. לְיַיפּוֹת אֶת כּוֹחוֹ. לָמָּה. שֶׁאֵין יֵצֶר הָרַע תָאֵב אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ. כְּהָדָא רִבִּי מָנָא סְלַק מְבַקְּרָה לְרִבִּי חַגַּיי דַהֲוָה תָּשִׁישׁ. אֲמַר לֵיהּ. צְהִינָא. אֲמַר לֵיהּ. שְׁתֵה. שָֽׁבְקֵיהּ וּנְחַת לֵיהּ. בָּתָר שָׂעָה סְלַק לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מֶה עָֽבְדַת הַהִיא צְהִיוּתָךְ. אֲמַר לֵיהּ. כַּד שְׁרִית לִי אָֽזְלַת לָהּ. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא הֲוָה מִשְׁתָּעֵי הָדֵין עוֹבְדָא. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה מְהַלֵּךְ בַשּׁוּקָא וּבְרַתֵּיהּ עִימֵּיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ בְרַתֵּיהּ. אַבָּא. צְהִייָא אֲנָא. אֲמַר לָהּ. אוֹרְכִין צִיבְחַר. אָֽמְרָה לֵיהּ. אַבָּא. צְהִייָא אֲמַר לָהּ. אוֹרְכִין צִיבְחַר. וּמִיתַת. רִבִּי אָחָא כַד מְפַנֵּי מוּסָפָא הֲוָה אֲמַר קוֹמֵיהוֹן. אֲחִינָן. מָאן דְּאִית לֵיהּ מֵיינוֹק יֵיזִיל בְגִינֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
לייפות את כחו. להחזיקו וליישב דעתו ולמה וכו' כהדא עובדא דר' מנא סליק לבקרו לר' חגיי ביה''כ שהיה תש כחו וא''ל ר' חגיי צהינא כמו צחינא צמא אני ותאב לשתות וא''ל שתה שמותר אתה והניחו וירד ולאחר שעה חזר ועלה אצלו ושאלו מה היה בצמאך אם שתית והשיב לו משעה שהתרת לי לשתות הלך לה הצמאה ולא הייתי תאב כלל לשתות:
אבא צהייא אנא. וביום הכפורים היה ואמר לה תמתין עוד מעט וכך אמר לה בפעם שנייה ומתה מחמת הצמא ואלו היה אומר לה שתה אפשר ששוב לא היתה תאבה לשתות:
כד מפני מוספא. כשסיימו להתפלל תפלת מוסף ביום הכפורים היה אומר לפני האנשים שבביה''כ מי שיש לו תינוק יצא וילך בשבילו להאכילו ולהשקותו וכל כך למה שלא יבואו לידי סכנה:
יַקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד סוּכָּה הָרִאשׁוֹנָה. תַּנֵּי. עֶשֶׂר סוּכּוֹת בְּתוֹךְ שְׂנֵים עָשָׂר מִיל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עֶשֶׂר סוּכּוֹת בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה מִיל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. חְמֵשׁ. [וְכוּלָּן עַל יְדֵי עֵירוּב.] וְכֵן אָמַר לִי אֱלִיעֶזֶר בְּנִי. יַכוֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹתָן שְׁתַּיִם עַל יְדֵי עֵירוּב.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ג עשר סוכות וכו' כסתמא דמתני':
ר' יהודה אומר תשע סוכות בתוך עשרה מיל. כצ''ל וכן הוא בתוספתא שהרי לכ''ע מסוכה אחרונה עד לצוק ב' מילין:
וכולן. מלוין אותו מסוכה לסוכה ע''י עירוב:
וכן השיב לי ר''א בני. אם ע''י עירוב יכול אני לעשות ב' סוכות בין ירושלים ובין צוק ותו לא וע''י עירוב היו מהלכין ויהיו בני ירושלים מלוין אותו ב' מילין ובני סוכה ראשונה יצאו לקראתו ב' מילין הרי ד' מילין שאתה יכול להרחיק סוכה ראשונה מירושלים וכן סוכה השניה ד' מילין מסוכה הראשונה ויהיו בני סוכה הראשונה מקצתן מערבין לצד ירושלים ומקצתן יערבו לצד השניה ללוותו וכן בני סוכה השניה יערבו מקצתן לצד הראשונ' לצאת לקראתו ב' מילין ומקצתן יערבו לצד צוק ללוותו ב' מילין:
אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. אֲלֶכְסַנְדְּרִיִין הָיוּ אוֹמְרִין. עַד מָתַי אַתֶּם תּוֹלִין אֶת הַקַּלְקָלָה בָנוּ.
הלכה: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כָּבַשׁ גּוּפוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כֶּבֶשׁ מַמָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אית תניי תני כבש גופו. כלומר כמין מכבש עשו לו או איזה דבר לכסותו על ראשו וגופו להטמין אותו כדי שלא יגעו בו בעצמו לתלוש שערו ומלשון כבשו פניהם בקרקע הוא ואית תניי יתני כבש ממש מעלה אחת כדפרישית במתני':
משנה: 34a וְכֶבֶשׁ עָשׂוּ לוֹ מִפְּנֵי הַבַּבְלִיִּים שֶׁהָיוּ מְתַלְּשִׁים בִּשְׂעָרוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ טֹל וָצֵא טֹל וָצֵא. יְקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד סוּכָּה הָרִאשׁוֹנָה. עֶשֶׂר סוּכּוֹת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד צוּק תִּשְׁעִים רִיס שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה לְכָל מִיל׃ עַל כָּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִים לוֹ הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסּוּכָּה לְסוּכָּה חוּץ מִן הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ומה הי' עושה. דקתני לעיל ורואין את מעשיו:
חלק לשון של זהורית וכו'. לא היה קושרו כל לשון של זהורית בהסלע שמא ילבין מיד מקודם דחיפת השעיר ומתוך שמחת ליבון הלשון שמראה שכבר נתכפרו העוונות ישכח מצות הדחיפה ועוד שיחשוב שמאחר שהלבין הלשון כבר נשלמה המצוה וכן לא היה קושר כולו בין קרניו שמא בשעת דחיפה יכוף השעיר את ראשו תחת גופו כשיפול לאחוריו ולא יוכל לראות אם הלבין הלשון ויהיו כל ישראל עצבין לפיכך קשר חציו בסלע וזה לא ילבין לחצאין עד שתגמור כל המלאכה וכשקושר חציו השני בין קרניו אע''פ שילבין מיד לא יניח מלדחפו הואיל והוא עוסק בו:
בא וישב לו. חוזר ובא וישב תחת סוכה אחרונה ואע''ג שהיוצא חוץ לתחום אפי' הוא ברשות דמצוה אין לו אלא אלפים אמה ממקום שיצא לשם לזה התירו לפי שהוא ירא לעמוד במדבר משתחשך:
מאימתי מטמא בגדים. כדכתיב והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו משיצא וכו' ואין הלכה כרבי שמעון:
ומלוין אותו מסוכה לסוכה וכו'. שמירושלים עד סוכה הראשונה מיל וכן בין כל סוכה וסוכה מיל הרי מירושלים עד סוכה האחרונה עשרה מילין ונשארו ב' מילין מסוכה אחרונה עד לצוק ומלוין אותו מיל כמדת תחום שבת ועומדין שם ורואין מרחוק את מעשיו כדמפרש במתני' דלקמן:
על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון הרי מים. מעולם לא הוצרך אדם לכך אלא שהיו אומרים לו כן כדי שתתיישב דעתו וייטיב לו לפי שמי שיש לו פת בסלו אינו חושק ותאב לאכול כמי שאין לו פת בסלו:
עשר סוכות. היו מירושלים עד צוק והוא הר גבוה וזקוף לפי שי''ב מיל היה מירושלים עד לשם והן תשעים ריס שהריס הוא רס''ו פסיעות נמצא ז' ריס ומחצה הן אלפים פסיעות פחות חמש והך קרוב לתחום שבת ותשעים ריס הן י''ב מיל:
יקירי ירושלים. מחשובי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה שסוכות עשו לו בדרך והולכין בני אדם לפני יה''כ לגור שם ומלוין אותו מסוכה לסוכה:
מתני' וכבש עושין לו. כמין מעלה עשו לו בגובה שהוא יוצא דרך אותו הכבש חוץ לעזרה וחוץ לעיר כדי שלא יוכלו הבבליים ליגע בו בהמשתלח לפי שהיו רגילין לתלוש בשערו ואומרים לו טול מהר וצא ולא תשהה עוונותינו אצלנו עוד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source