וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם אוּרִים. שֶׁהֵו מֵאִירִין לְיִשְׂרָאֵל. וְתוּמִּים. שֶׁהֵן מְתִימִין לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל תְּמִימִין הָיוּ מְכַווְנִין לָהֵן אֶת הַדֶּרֶךְ. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ (שֶׁווִדוּ) [שֶׁבִּידּוּ] לָהֶן בְּגֶבַע בִּנְיָמִן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. חַס וְשָׁלוֹם לֹא (ווִדוּ) [בִידוּ] לָהֶם בְּגֶבַע בִּנְיָמִן. שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה אָמַר עֲלֵה וְלֹא אָמַר נְתַתִּיו. וּבַשְּׁנִייָה אָמַר עֲלֵה וְאָמַר נְתַתִּיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולמה נקרא שמם אורים וכו'. אמתני' מהדר:
שכן מצינו שבידו להן בגבע בנימין. שנאמר להן עלו אליו וכתיב ביום השני וישחיתו בבני ישראל עוד וגו' ומשום שלא היו ישראל תמימין באותו הדור שלא מיחו על פסל מיכה:
חס ושלום. מעולם לא בידו מה שאמרו בפירוש לנצח ובגבע בנימין ג''כ לא בידו שבראשונה אמר עלה סתם שלא שאלו אלא סתם האוסיף לגשת למלחמה וגו' ולא אמרו אם אחדל כבשניה ואז השיבו להן עלו כי מחר אתננו בידיך:
צִיץ. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַל הַגּוֹדְפָנִים. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַל עַזֵּי פָנִים. מָאן דְּאָמַר. עַל הַגּוֹדְפָנִים. נִיחָא. דִּכְתִיב וַתִּטְבַּ֤ע הָאֶ֨בֶן֙ בְּמִצְח֔וֹ. וּכָתִיב וְהָיָ֤ה 38b עַל מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד. מָאן דְּאָמַר. עַל עַזֵּי פָנִים. וּמֵ֨צַח אִשָּׁ֤ה זוֹנָה֙ הָ֣יָה לָ֔ךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על הגודפנים. המחרפים ומגדפים:
מ''ד על הגודפנים ניחא. כדאשכחן בגלית הפלשתי שהיה מחרף ומגדף וכדכתיב ותטבע האבן במצחו וכתיב בציץ והיה על מצחו תמיד. מאן דאמר על עזי פנים מהו הרמז על המצח וקאמר כדכתיב ומצח אשה זולה היה לך מאנה הכלם כדרך עזי הפנים שאין להם בושה:
וְאֵין נִשְׁאֲלִין שְׁתֵּי שְׂאֵילוֹת כְּאַחַת. אִם נִשְׁאֲלוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מֵשִׁיבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִייָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִייָה וְאֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ לֹא עַל הָרִאשׁוֹנָה וְלֹאוֹ עַל הַשְּׁנִייָה. מָאן דָּאָמַר. מֵשִׁיבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִייָה. מִן הָדָא וַיֹּאמֶר֘ דָּוִד֒ יְי אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וגו'. הֲיַסְיגִּרֻנִי בַֽעֲלֵי֩ קְעִילָ֨ה בְיָד֜וֹ וגו'.]הֲיֵרֵ֣ד שָׁא֗וּל. דָּוִד לֹא שָׁאַל כְּהוֹגֶן. לָא צוֹרְכְא דְלָא. הֲיֵרֵ֣ד שָׁא֗וּל. וְאִם יֵרֵד יַסְגִּירֻנִי בַֽעֲלֵי֩ קְעִילָ֨ה] בְיָד֜וֹ.] מָאן דָּאָמַר. מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִייָה. וְאֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה. מִן הָדָא וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד הֲיַסְגִּ֜ירוּנִי בַּֽעֲלֵ֧י קְעִילָ֛ה אוֹתִי וגו'. מָאן דָּאָמַר. אֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ לֹא עַל הָרִאשׁוֹנָה וְלֹאוֹ עַל הָאַחֲרוֹנָה. וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיי לֵאמֹ֔ר אֶרְדֹּ֛ף אַֽחֲרֵ֥י הַגְּדוּד הַזֶּ֖ה הַֽאַשִּׂיגֶנּוּ. דָּוִד בִּיקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים. יְי אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַגֶּד נָ֖א לְעַבְדֶּ֑ךָ. תֵּדַע לָךְ. שֶׁהֲרֵי שְׁתַּיִם שָׁאַל וְהֵשִׁיבוֹ שָׁלֹשׁ. וַיֹּ֤אמֶר רְדֹ֔ף כִּֽי הַשֵּׂ֥ג תַּשִּׂ֖יג וְהַצֵּ֥ל תַּצִּֽיל׃ אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַקּוֹל הָיָה שׁוֹמֵעַ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַּכְּתָב בּוֹלֵט. מָאן דָּאָמַר. הַקּוֹל הָיָה שׁוֹמֵעַ. נִיחָא. דִּכְתִיב וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת הַקּ֜וֹל. מָאן דָּאָמַר. הַּכְּתָב הָיָה בוֹלֵט. וְהָא לֵית חֶי''ת בִּשְׁבָטִים וְלֹא צַדֵּ''י [וְלֹא קוּ''ף] בִּשְׁבָטִים. אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב כָּתוּב עֲלֵיהֶן. וְהָא לֵית טֵי''ת בִּשְׁבָטִים. כָּל אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הָיָה חָקוּק עֲלֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך פרק בא לו
מ''ד הקול היה שומע ניחא. שכך מצינו דכתיב וישמע וגו' והיה יכול לשמוע כל הצריך להשיב אלא למ''ד הכתב היה בולט א''כ היה צריך שיהיה בכתב החושן כל הא''ב והא לית חי''ת בכתב השבטים ולא צדי''ק ולא קו''ף ומשני אברהם יצחק ויעקב כתוב עליהן וכן תיבות כל [אלה] שבטי ישראל הם חקוק עליהן והרי כל הא''ב היה שם:
הכתב. שעל החושן בולט וכפי שהכהן רואה על לבו להאותיות שבולטות כך הוא משיב להנשאל:
הקול היה שומע. הכהן והשיב כך להנשאל:
וישאל דוד וגו'. בקרא לא כתוב כן במעשה דצקלג אלא וישאל דוד בה' לאמר ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו. ומה שבקש רחמים ואמר ה' אלהי ישראל הגד נא לעבדך לא נאמר אלא במעשה דקעילה וכלומר שכבר ביקש דוד עליה רחמים פעם אחד ואמר הגד נא לעבדך ולשון הגדה מורה בכל מקום על בירור הדבר ולהגיד מה יהיה בסופו ולכן גם כאן השיבו לו אף על מה שלא שאל ולפי שהיתה השעה דחוקה וכדמסיק תדע לך וכו' והוסיף לו ואמר והצל תציל וזה גרם בקשת רחמים של דוד בראשונה כשהתפלל ואמר הגד נא לעבדך:
מ''ד משיבו על הראשונה ואין משיבו על השנייה מן הדא וכו'. כלומר על הראשונה לפי הסדר הוא שמשיבין לו ודוד הוא ששאל שלא כהוגן לפי הסדר ששאל היסגירוני בעלי קעילה הירד שאול ולא היה צריך לומר אלא כך הירד שאול ואם ירד היסגירוני ולפיכך השיב לו על הראשונה לפי הסדר בלבד כדכתיב ויאמר ה' ירד וכששאל אח''כ היסגירו השיבו יסגירו ותו לא ואע''פ שאמר היסגירוני וגו' ביד שאול דמשמע שחזר ושאל גם על זה הירד שאול וזהו כמ''ד משיבין על השנייה בלבד וכלומר שלפעמים כך הוא ומפני שכבר השיבו בתחלה ואמר ירד:
מ''ד אינו משיבו לא על הראשונה וכו'. כלומר שלפעמים אין התשובה לא על הראשונה ולא על השנייה בלבד אלא מוסיפין לו להשיב לפי צורך השעה וכדמסיק:
משנה: יוֹם הַכִּיפּוּרִים אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִייָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּיטָּה. הַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה יִרְחֲצוּ אֶת פְּנֵיהֶם. וְהֶחָיָה תִנְעוֹל אֶת הַסַּנְדָּל דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דברי ר''א. אכולהו קאי אמלך וכלה וחיה והל' כר''א:
והחיה. יולדת תנעול את הסנדל מפני הצינ':
המלך והכלה ירחצו את פניהם. מלך משוה דכתיב מלך ביופיו תחזינה עיניך והכלה כדי לחבבה על בעלה וכל ל' יום מיום החופה קרוי הכלה:
מתני' יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וכו'. דחמשה ענוים כתובים בתורה גבי יום הכפורים וכל הני דקחשיב איקרי עינוי וה' עינויים הן דשתייה בכלל אכילה ואע''ג דאכילה ושתייה בעונש כרת הן משום דבעי למיתני שאר עינוים דלית בהו כרת קתני אסור בכולן דבאיסור שוים הן:
הלכה: יוֹם הַכִּיפּוּרִים אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִייָה כול'. עָנוּשׁ כָּרֵת. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי הִילָא. לְפָחוּת מִכְּשִׂיעוּרִין נִצְרָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לפחות מכשיעורין נצרכה. אכילה ושתיה דקתני אסור בפחות מכשיעור מיירי דאע''ג שחצי שיעור אסור הוא מן התורה אינו ענוש כרת אלא על השיעור:
גמ' ענוש כרת הוא. על אכילה ושתיה ואת אמר הכין בתמיה דקחשבת אכילה ושתיה באיסור בלבד כמו אינך:
[מְנַיִין שֶׁהוּא מְחוּוָּר בַּעֲשֵׂה. אָמַר רִבִּי אֶלָעָזָר בְשֵׁם רִבִּי סִימַיי. לֹא נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת. מָה נָן קַייָמִין. אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. לַחַי הוּא אָסוּר כָּל שֶׁכֵּן לָמֵת. וְאֵיזֶה דָבָר שֶׁמּוּתָּר לַחַי וְאָסוּר לַמֵּת. הֲוֵי אוֹמֵר. זוֹ סִיכָה.
גָּרַשׂ עַד הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ בְּשׁוֹכֵחַ.
בְּסִיכָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בַּשַּׁבָּת בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר. בְּתִשְׁעָה בְאַב וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר. שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר. וְהָא תַּנֵּי. שָׁווַת סִיכָה לִשְׁתִייָה לְאִיסּוּר וּלְתַשְׁלוּמִין. אֲבָל לֹא לָעוֹנֵשׁ. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים לְאִיסּוּר. אֲבָל לֹא לָעוֹנֵשׁ. וְהָא תַנֵּי. וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ. לָהָבִיא אֶת הַסָּךְ וְאֶת הַשּׁוֹתֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן סָךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. אִין לֵית כָּאן סָךְ. לֵית כָּאן שׁוֹתֶה. דִּלֹ כֵן דָּבָר שֶׁהוּא בָא מִשְׁנֵי לָווִין מִצְטָרֵף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בסיכה כהדא דתני וכו'. גרסינן להא בפ''ב דמעשר שני בהלכה א' עד הוי אומר זו סיכה ועיקרא דהאי מילתא בהא דלקמן בענין סיכה התם היא דשייכא ושם הוא מבואר בחיבורי על סדר זרעים וע''ש:
בִּרְחִיצָה. רִבִּי זְעוּרָה בַּר חָמָא [רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָא] בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בְּתַעֲנִית צִיבּוּר מַרְחִיץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו כְּדַרְכּוֹ. בְּתִשְׁעָה בְאַב מַרְחִיץ יָדָיו וּמַעֲבִירָן עַל פָּנָיו. בָּיוֹם הַכִּיפּוּרִים מַרְחִיץ יָדָיו וּמְקַנְּחָן בְמַפָּה וּמַעֲבִיר אֶת הַמַּפָּה עַל פָּנָיו. רִבִּי יוֹנָה תָרִי מַרְטוּטָה וִיהַב לָהּ תּוּתֵי כַדָּה. וְהַא תַנֵּי. אֵין בֵּין תִּשְׁעָה בְאַב לְתַעֲנִית צִיבּוּר אֶלָּא אִיסּוּר מְלָאכָה בְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. הָיָה הוֹלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ אֵצֶל בִּתּוֹ וְעָבַר בַּיָּם אוֹ בַנָּהָר אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. נִיטַּנְּפוּ רַגְלָיו מַטְבִּילָן בַּמַּיִם וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. הוֹרֵי רִבִּי בָּא כָּהֵן תַּנָּייָא. הוֹרֵי רִבִּי אָחָא. בְּבָא מִן הַדֶּרֶךְ וְהָיוּ רַגְלָיו קִיהוֹת עָלָיו. שֶׁמּוּתָּר לְהַרְחִיצָם בַּמַּיִם. תַּנֵּי. אָבֵל וּמְנוּדֶּה שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ מוּתָּרִין בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל. לִכְשֶׁיְּבוֹאוּ בָעִיר יַחֲלוֹצוּ. וְכֵן בְּתִשְׁעָה בְאַב וְכֵן בְּתַעֲנִית צִיבּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הורה ר' בא כהן תנייא. כהך תנא דברייתא:
והא קתני אין בין וכו'. ואמאי מחלק ר' יהושע בן לוי ביניהן:
תרי מרטוטה. שורה סמרטוט אחד מערב יוה''כ ויהב ליה תחות כדה תחת כד שתתנגב במקצת ולמחר מעבירה על פניו:
בתענית צבור. שגוזרין על הגשמים וכיוצא בזה מרחיץ וכו' וגרסינן להא לקמן בפ''ד דתענית ומקצת הסוגיא הובאה לעיל בפ''ב דברכות בהלכה ז':
וְלָמָּה שִׁשָּׁה דְבָרִים. כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה עִינּוּיִין הָאֲמוּרִין בַפָּרָשָׁה. וְהָא לֵיתנוֹן אֶלְּא חֲמִשָּׁה. אָמַר רִבִּי תַמְחוּמָא. וְאֶחָד מוּסַף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואחד מוסף ברחיצה. כלומר אע''פ שאין מקרא הזה צווי כמו שאר המקראות של עינוי מ''מ יש בו רמז עינוי לדבר מן הדברים המוספין הן על אכילה ושתיה כגון רחיצה או אחד משארי הדברים המוספין דקחשיב במתני' ורחיצה דנקט לאו דוקא אלא משום דרחיצה היא הראשונה מכל הני דקחשיב הלכך נקט לה. וא''נ ואחד מוסף סיום דברי ר' תנחומא הן וכלומר אחד מכל הני דקחשיב במתני' מוסף הוא ונרמז בקרא דכי כל הנפש אשר לא תעונה וכדאמרן. ותיבת ברחיצה אדבתרה קאי וציון הוא להמתני' ברחיצה ר' זעירא וכו' ועיקר:
והא ליתנון אלא חמשה. דאע''ג דששה פעמים הוזכר לשון עינוי מ''מ הציוויין אינן אלא חמשה תענו ועניתם באחרי מות ותרי ועניתם בפרשת אמור וחד בפנחס וכל הנפש אשר לא תעונה האמור בפרשת אמור אין זה ציווי כשארי עינויין המוזכרים:
כנגד ששה ענוים האמורין בפרשה. גבי יום הכפורים תרי באחרי מות ושלש בפרשת אמור וחד בפנחס:
ולמה ששה דברים. דקחשיב במתני' ומנין לנו רמז לכל אלו:
תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. יָכוֹל יֶשֵׁב לֹו בַחַמָּה וּבְצִינָּה כְדֵי שֶׁיִּצְטָעֵר. תַּלְמוּד לֹומַר כָּל מְלָאכָה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ. מְלָאכָה אָסַרְתִּי לְךָ בְמָקוֹם אַחֵר. וְעִינּוּי אָסַרְתִּי לְךָ בְמָקוֹם אַחֵר. מַה מְלָאכָה שֶׁאָסַרְתִּי לְךָ בְמָקוֹם אַחֵר [מְלָאכָה] שָׁחַייָבִין עָלֶיהָ כָרֵת. אַף עִינּוּי שֶׁאָסַרְתִּי לְךָ בְמָקוֹם אַחֵר עִינּוּי שָׁחַייָבִין עָלָיו כָרֵת. וְאֵילּוּ הֵן. אֵילּוּ הַפִּיגוּלִין וְהַנּוֹתָרִין. מְנַיִין לְרַבּוֹת אֶת הַטְּבָלִין. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. רִיבָה. [מַרְבֶּה אֲנִי אֶת הַטְּבָלִים שֶׁהֵן בְּמִיתָה. וְלֹא אַרְבֶּה אֶת הַנְּבֵלְה שֶׁאֵינָן בְּמִיתָה. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. רִיבָה.] אַרְבֶּה אֶת הַנְּבֵילוֹת שֶׁהֵן בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְלֹא אַרְבֶּה אֶת הַחוּלִין שֶׁאֵינָן בְּלֹא תַעֲשֶׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. רִיבָה. אַרְבֶּה אֶת הַחוּלִין שֶׁאֵינָן בַעֲמוֹד וַאֶכֲוֹל. וְלֹא אַרְבֶּה אֶת הַתְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁהֵן בַעֲמוֹד אֶכֲוֹל. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. רִיבָה. אַרְבֶּה אֶת הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁאֵינָן בְּבַל תוֹתִּיר. וְלֹא אַרְבֶּה אֶת הַקָּדָשִׁים שֶׁהֵן בְּבַל תוֹתִּיר. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. רִיבָה. דָּבָר אַחֵר. תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. 39a דָּבָר שֶׁהוּא עִינּוּי אב בִית נֶפֶשׁ. וְאֵי זוֹ זּוֹ. זוֹ אֲכִילְה וּשְׁתִייָה. מִשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ. נֶאֱמַר כָּאן תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וַֽיְעַנְּךָ֘ וַיַּרְעִיבֶךָ. מַה עִינּוּי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עִינּוּי רַעֲבוֹן. אַף עִינּוּי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עִינּוּי רַעֲבוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דבר שהוא עינוי בבית נפש בתוך חלל הגוף. ואיזו וכו':
שאסרתי לך במקום אחר. בשבת אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר ביה''כ עינוי שחייבין עליו כרת הוא וזהו האכילה כמו שמצינו בדבר אכילה שחייבין עליו כרת ואלו הן וכו':
תענו את נפשותיכם יכול ישב לו בחמה וכו'. ברייתא היא בת''כ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source