רִבִּי יוֹסֵה שָׁמַע שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל וְשָׁתָה. אֵינוֹ חַייָּב אֶלָּא אֶחָת. אָֽמְרוּן חֲבֵרַייָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. אָמוּר דְּבַתְרָהּ. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה. חַייָב שְׁתַּיִם. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. אִילּוּ מִי שֶׁהְיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים. וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ. וְחָזַר וַאֲכַלָן }שְׁנֵיהֶן] כְּאַחַת. שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב שְׁתַּיִם.
הלכה: לָמָּה. שְׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה. אֵין אֲכִילָה 40a בִכְלָל שְׁתִייָה. מָנַיִין שֶׁהַשְּׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה. רִבִּי יוֹנָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. עַל כֵּ֤ן אָמַ֨רְתִּי֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כָּל נֶ֥פֶשׁ מִכֶּ֖ם לֹא תֹ֣אכַל דָּ֑ם. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּדָם שֶׁקָּרַשׁ. הָא תַנֵּי. דָם שֶׁקָּרַשׁ אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. אֶלָּא כִי נָן קָייָמִין. כָּמוֹת שֶׁהוּא. וְהַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ אֲכִילָה. וְהָתַנֵּי. הִמְחָה הַחֵלֶב וּגְמָאוֹ. הִקְפָּה אֶת הַדָּם וַאֲכָלוֹ. [אִם יֵשׁ בּוֹ כְזַיִת] חַייָב. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹנָה. אֵינוֹ אוֹכֶל לְטַמְּאוֹ טוּמְאַת אוֹכְלִין וְלֹא מַשְׁקֶה לְטַמְּאוֹ טוּמְאַת מַשְׁקֶה. חָזַר רִבִּי יוֹנָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא.. וְנָֽתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּטוֹעֵם טַעַם יַיִן לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וַהֲלֹא טַעַם יַיִן לִפְגָם הוּא. [אֶלָּא כֵן נָן קָייָמִין כָּמוֹת שֶׁהוּא. וְהַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ אֲכִילָה.] רַבָּנִן דְּקַיסָרִין אָֽמְרֵי. תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין אוֹרְזָנַייָה וְגּוֹמְנַנַּייָא. כָּל הַטָּפֵל לָאֲבִילָה כָּאֲכִילָה הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מנין שהשתיה בכלל אכילה וכו'. כל זה הוא מבואר שם ובפרק ב' דמעשר שני בהלכה א' כמו שהובא מקצת הסוגיא לעיל בהלכה א' וכדציין הש''ס לקמן גרס בהלכתא קדמייתא עד הוי אומר זו סיכה וגי' דהכא מיושבת ביותר כמו שבארתי שמה וע''ש:
גמ' למה שתיה בכלל אכילה וכו'. האי למה אמתני' דפ''ג דשבועות בהלכה ב' הוא דקאי דגרסינן התם לכולה סוגיא דלקמן דתנינן שם שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת. משום דשתיה בכלל אכילה. והוי ליה כאוכל וחוזר ואוכל בהעלם אחד ואם אמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים. דאע''ג דכי אמר לא אוכל איתסר ליה נמי בשתיה וכי הדר ואמר לא אשתה הוה לן למימר דאין שבועה חלה על שבועה שאני הכא כיון דאמר ברישא לא אוכל והדר אמר לא אשתה גלי דעתיה דהך אכילה דאמר ברישא אכילה גרידתא היא ובהאי דאמר לא אשתה שתיה גרידתא היא דאין אכילה בכלל שתיה והוי להו שתי שבועות וחייב שתים:
אַזְהָרָה לִמְלֵאכֵת הַיּוֹם כָּל מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ. עוֹנֶשׁ וְהַֽאֲבַדְתִּ֛י אֶת הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִיא. אַזְהָרָה לְעִינּוּי הַיּוֹם כִּ֤י כָל הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא תְעוּנֶּה. עוֹנֶשׁ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא. אַזְהָרָה לִמְלֶאכֶת הַלַּיְלָה לֵית כָּאן. עוֹנֶשׁ לֵית כָּאן. אַזְהָרָה וְעוֹנֶשׁ לְעִינּוּי הַלַּיְלָה לֵית כְּתִיב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועונש לעינוי הלילה לית כתיב. כלומר וכן לענוי הלילה לא כתיב עונש מפורש דאלו הוה כתיב במלאכת הלילה עונש ואזהרה ובעינוי הלילה אפי' עונש בלחוד הוה מצינן למילף עינוי הלילה ממלאכת הלילה כמו דילפינן אזהרה לעינוי היום ממלאכת היום כדלעיל אבל השתא דאין כאן מפורש בלילה כלל מהיכא נפקא לן:
אזהרה למלאכת הלילה וכו'. ואלו ללילה אין כאן עונש מפורש לא למלאכה וכן לית כאן אזהרה למלאכת הלילה:
אזהרה לעינוי יום כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה. וילפינן עצם עצם ממלאכה מה מלאכה ענש והזהיר אף עינוי ענש והזהיר:
ועונש. למלאכת היום דכתיב וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההיא:
אזהרה למלאכת היום. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה:
מְנַיִין שֶׁהִיא מְחוּוָר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי סִימַיי. לֹא נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת. מָה נָן קַייָמִין. אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתָכְרִיכִין דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לַחַי. לַחַי הוּא אָסוּר. לֹא כָּל שֶׁכֵּן לַמֵּת. אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לַחַי וְאָסוּר לַמֵּת. הֲוֵי אוֹמֵר. זוֹ סִיכָה.
אִית דְּבָעֵי מִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לֹֽא תוּכַ֞ל לֶֽאֱכֹ֣ל בִּשְׁעָרֶ֗יךָ יגו'. תִּירוֹשְׁךָ זֶה הַיַּיִן. יִצְהָרֶ֔ךָ זוֹ סִיכָה. וְהַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ אֲכִילָה. וְאֵינוֹ מְחוּוָר. אִין תֵּימַר. מְחוּוָר הוּא. יִלְקוּ עָלָיו חוּץ לַחוֹמַה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אֵין לוֹקִין חוּץ לַחוֹמַה אֶלָּא עַל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי טָהוֹר שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלִַם וְיָצָא. וּמְנַיִין שֶׁאֵינוֹ מְחוּוָר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בַּשַּׁבָּת בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֲׁלְתָּעֲנוֹג. גָרַשׂ בְּהִילְכָתָא קַדמִייָתָא.
נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְשָׁתָה. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה. וְאָכַל. שְׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה. אֵין אֲכִילָה בִכְלָל שְׁתִייָה.
רִבִּי אַבָּא מָרִי שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא.] לֹֽא אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י. אֶלָּא שָׁתִיתִי.
רִבִּי חִינְנָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. [הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַתת.
רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל אוֹכְלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה. וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִייָה. פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁשָּׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִייָה. אֲבָל אִם [אָכַל אוֹכְלִין שֶׁהֵן רְאוּיִין לַאֲכִילָה.] שָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁהֵן רְאוּיִין לִשְׁתִייָה חַייָב. לֹא שְׁבוֹעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל אָמַר. נִיחָא כְמַתְנִיתָן. דַּאֲנָן אָֽמְרִין. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. כְּרִבִּי. דּוּ אָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה.
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הָאוֹכֵל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַכּוֹסֵס חִיטֵּי תְרוּמָה לוֹקֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְגַמֵּא חוֹמֶץ שֶׁלְּתְּרוּמָה לוֹקֶה. הַמְגַמֵּע חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. הַכּוֹסֵס חִטֵּי תְרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת חַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי בִּמְגַמֵּע חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה לְאַחַר טִיבּוּלוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. שֶׁהַחוֹמֶץ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מודים חכמים לר'. דפליגי בשותה חומץ ביה''כ דלרבי חייב מפני שהוא משיב את הנפש ולרבנן פטור וכי היכי דפליגי ביה''כ ה''ה נמי דפליגי בחומץ תרומה דחדא טעמא הוא ומודים חכמים לרבי במגמע חומץ של תרומה לאחר טבלו כלומר לאחר שטבל בו פתו ושוב גמעו שמשלם קרן וחומש שכן דרך להיות מטבל בו מעט מעט ואח''כ מגמע ממנו ובכה''ג החומץ משיב את הנפש הוא:
רבי אומר וכו'. דס''ל דרך אכילה בכך ולא נקרא מזיק:
הכוסס חטי תרומה. תני בברייתא הכוסס חטי תרומה בשוגג משלם את הקרן ואינו משלם את החומש דס''ל דמזיק הוא וכתיב אשר יאכל בשגגה פרט למזיק שאינו משלם אלא הקרן בלבד:
המגמע חומץ של תרומה. במזיד לוקה ולא אמרינן אין זה דרך שתיה:
ר' אבהו בשם רבי יוחנן האוכל כלאי הכרם לוקה. כלומר אפי' שלא כדרך הנאתן וכעין האי דלקמן הכוסס חטי תרומה לוקה אם מזיד הוא וקמ''ל דדרך אכילה הוא וגרסינן להא לעיל בפ''ו דתרומות בהלכה א' וכן בפ' י''ד דשבת ולא גריס התם הא דכלאי הכרם:
כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְהָֽיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִי֠עִי. הִקִּישׁ מְלָאכָה לְעִינּוּי. מַה מָלָאכָה שֶׁאָסַרְתִּי לָךְ מָלָאכָה שֶׁחַייָבִין עָלֶיהְ כָרֵת. אַף עִינּוּי שֶׁאָסַרְתִּי לָךְ עִינּוי שֶׁחַייָבִין עָלֶיהְ כָרֵת.
תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקב אוֹמֵר. נֶאֱמַר בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה בִּמְלָאכָה. וְנֶאֱמַר בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה בְּעִינּוּי. מַה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְלָאכָה לֹא חִלַּקְתָּה בוֹ בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה. בֵּין עוֹנֵשׁ לָאַזְהָרָה. אַף בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִינּוּי לֹא נַחֲלוֹק בּוֹ בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה בֵּין עוֹנֵשׁ לָאַזְהָרָה. עַד כְדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד כדון כר''ע. דאיהו ס''ל דלמדין ואין משיבין אבל כר' ישמעאל דלא ס''ל הכי נפקא ליה מהיקשא כדתני ר' ישמעאל וכו'. דכתיב בהאי קרא תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו הקיש וכו' מה מלאכה וכו' כלומר מה כרת שנאמר במלאכה יש בו אזהרה אף כרת שנאמר בעינוי כן ואין משיבין על ההקש:
תני ר''א בן יעקב וכו'. דגמר בעצם בעצם עינוי ממלאכה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. מָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר בֵּיהּ. לֹֽא תְעוּנֶּה. אֶלָּא לֹא תֹאכַל. כָּל אֲכִילוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כְּזַיִת. וְכָאן כְּכוֹתֶבֶת. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. הִשָּׁמֵר פֶּן וְלֹא תְעוּנֶּה. הַא תְלַת אַזְהָרָן. אָמַר רִבִּי חוּנָה. הִשָּׁמֵר בְּאוֹתָהּ הָאֲמִירָה 40b שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ. הִשָּׁ֧מֶר בְּנֶֽגַע הַצָּרַ֛עַת לִשְׁמוֹר מְאֹ֖ד וְלַעַ֧שׂ֑וֹת וגו'. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. [לֹא] יֵאָמֵר עוֹנֶשׁ בִּמְלָאכָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. הָיִיתִי לָמֵד מִן הָעִינּוּי. [מַה אִם הָעִינּוּי] הַקַּל חָיַיָבִין כָּרֵת. מְלָאכָה הַחֲמוּרָה אֶינוֹ דִין שֶׁיְּהוּ חַייָבִין עָלֶיהָ כָרֵת. הָא לֹא נֶאֲמַר עוֹנֶשׁ בִּמְלָאכָה אֶלָּא לִיתֵּן אַזְהָרָה לְפָנָיו. מָה עוֹנֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְלָאכָה אַזְהָרָה לְפָנָיו. אַף עוֹנֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִינּוּי אַזְהָרָה לְפָנָיו. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. הָדָא אָֽמְרָה. לְמֵידִין גְּזֵירָה שָׁוָה אֲפִילוּ מוּפְנֶה מִצַּד אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְלֹא דְרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. לְמֵידִין גְּזֵירָה שָׁוָה אַף עַל פִּי שֶׂאֵינָהּ מוּפְנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא דר''ע היא. מה לך לדייק מהא דר' חייא וכי לא שמעינן זה מדר''ע דקדמו לדר''ח וס''ל דלמדין מג''ש אעפ''י שאינה מופנה אלא מצד אחד ואין משיבין:
הדא אמרה למידין ג''ש וכו'. דהרי אין כאן מופנה אלא מצד אחד גבי מלאכה ואפ''ה למידין ואין משיבין דהא הכא איכא למיפרך מה למלאכה שכן נוהגת בשבתות וי''ט:
תני ר' חייא וכו'. כלומר דר''ח נפקא ליה אזהרה בעינוי מהכא דלא יאמר הכתוב עונש במלאכה דנפקא לן מק''ו מעינוי הקל שלא מצינו שענש על העינוי במקום אחר וענש עלה מלאכה החמורה שנוהגת בשבתות וי''ט לא כ''ש הא לא נאמר עונש במלאכה אלא ליתן אזהרה לפניו וכלומר ללמד דכל מקום דכתיב עונש יש אזהרה לפניו וללמד על הענוי מה עונש שנאמר במלאכה וכו' דאלו למלאכה גופה הרי כתיב בה אזהרה מפורש ואם אינו ענין למלאכה תנהו ענין לענוי דניליף בג''ש ממלאכה:
אמר ר' חונה. דאכתי הכי הוה מצי למיכתב השמר באותה אמירה שאמרתי לך מעינוי וכמו דאשכחן בכה''ג דכתיב השמר בנגע הצרעת וגו' דילפינן מכאן אזהרה לקוצץ בהרתו:
הא תלת אזהרן. הא כה''ג נמי לא מצי למיכתב דא''כ הוו להו שלשה אזהרות השמר חדא ופן ג''כ אזהרה ולא תעונה הא תלת:
אמר רב הושעיה. דהוה מצי למיכתב השמר פן לא תעונה:
אלא לא תאכל וכו'. כלומר ואלא לא תאכל נמי לא הוה מצי למיכתב דאכילה בכל מקום שבתורה בכזית הוא וכאן בכותבת הוא דהוי שיעורא דכל פחות מככותבת לא מיתבא דעתיה ומעונה הואי:
רשב''ל בעי. על הא דמדייק דעונש לית כתיב מפורש בעינוי וכי מה הוי ליה למימר ביה לא תעונה. בתמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source