הלכה: קִיבֵּל הַקָּטָן וְהִגְדִּיל כול'. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי בְּעֶבֶד שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט כָּשֵׁר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אַבָּא. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. עֶבֶד שֶׁהֵבִיא אֶת הַגֵּט פָּסוּל. אָמַר רִבִּי אַסִּי. אִילוּלֵי רִבִּי בָּא כְּבַר הָיִינוּ לְהַתִיר אֶת אֶשֶׁת אִישׁ. וַאֲפִילוּ תֵימַר. לֹא שְׁמִיעַ רִבִּי אַסִּי הָא דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא שְׁמִיעַ מִילֵּיהוּן דְּרַבָנִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִרְאִין דְּבָרִים שֶׁיְּקַבֵּל הָעֶבֶד גֵּט שִׁיחְרוּר וְאַל יְקַבֵּל כְּוָותֵיךְ. סָֽבְרִין מֵימַר. לֹא אָמַר אֶלָּא אַל יְקַבֵּל. הָא אִם עָבַר וְקִיבֵּל כָּשֵׁר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה. מַעֲשֶׂה הָיָה וְכֹהֶנֶת הָֽייְתָה וְלֹא חָשׁוּ לָהֶן מִשּׁוּם רֵיחַ פְּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ה''ג ולא מפיה אנו מאמינין אותה. ועל הא דקאמרת שהכתב מוכיח פריך וכה''ג איתא ביבמות פ' ט''ו ושם מפורש ע''ש:
סברין. בני הישיבה מימר לא אמרן אלא אל יקבל לכתחילה הא אם עבר וקיבל כשר לגרש בו וקאמר ר' יעקב מעשה היה בכהנת שקיבל עבד הגט ולא חשו לה אפי' משום ריח הגט לפסול לבעלה כהן:
ואל יקבל גט אשה גרסינן. גט אשה מיד בעלה. וכן הוא בפ''ק דקידושין בדברי ר' זעירא:
נראין הדברים שיקבל העבד גט שיחרור. מיד רבו של חבירו לחבירו אבל לא מיד רבו אם שניהם של איש אחד דיד העבד כיד רבו ולא יצא הגט מרשות רבו אבל לעצמו מקבל דגטו וידו באין כאחד:
אילולא ר' בא. שאמר לנו זה הברייתא דר''ח היינו נכשלין להתיר אשת איש בגט זה:
והתני ר''ח פסול. לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין:
גמ' בעבד שהביא את הגט כשר. כלו' רבי אימי פסק דכשר:
ואפי' תימר. כלומר דמתמה הש''ס על רב אסי דאפי' לא שמע הברייתא דר''ח וכי אפשר שלא שמע מיליהון דרבנן דלקמן דשמעינן מינייהו דאפי' בדיעבד אינו גט כדמסיק נישמעיניה כו':
הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁעָשָׂת עֶשֶׂר שָׁנִים בְּרוֹמִי וְנִישֵּׂאת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָה כְּשֶׁאָמַר לָהּ. אַל תִּיגָּֽרְשִי אֶלָּא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
מתני' כשאמר לה אל תגרשי אלא במקום פלוני. והיינו כדפרישית במתני' דמשוי לה שליח להולכה עד דמטיא להתם ותאמר בפני ב''ד בפ''נ ובפ''נ וב''ד משוי שליח אחרינא כדי שתהא שליחותה חוזרת אצל הבעל ווהכי מסיק לה בבבלי:
הגע עצמך שעשת עשר שנים ברומי. על דקתני האשה עצמה כו' וצריכה לומר בפ''נ ובפ''נ פריך כלומר הגע עצמך שתלך למקום רחוק ותעשה שם זמן שתרצה ומותרת להנשא ע''פ גט שבידה דהא מכי מטא גיטא לידה איגרשה ואמאי צריכה לומר בפ''נ ובפ''נ:
הלכה: אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר. מֵת בַּעֲלָהּ כול'. אֲפִילוּ נִכְתַּב וְלֹא נֶחְתַּם מַאֲמִינִים אוֹתָהּ. שֶׁאִילּוּ לֹא אָֽמְרָה. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אַף אַתָּה מַתִּירָהּ לְהִינָּשֵׂא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כַּיי דָּמַר רִבִּי אָבִין. אֵינוֹ חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ בִּידֵי שָׁמַיִם. בְּבֵית דִּין הוּא חָשׁוּד לְקַלְקְלָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם בָּא וְעִירֵר עֱרָרוֹ בָּטֵל אַף הוּא מַחְתִּמוֹ בְעֵדִים כְּשֵׁירִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ה''ג ולא מפיה אנו מאמינין אותה. ועל הא דקאמרת שהכתב מוכיח פריך וכה''ג איתא ביבמות פ' ט''ו ושם מפורש ע''ש:
סברין. בני הישיבה מימר לא אמרן אלא אל יקבל לכתחילה הא אם עבר וקיבל כשר לגרש בו וקאמר ר' יעקב מעשה היה בכהנת שקיבל עבד הגט ולא חשו לה אפי' משום ריח הגט לפסול לבעלה כהן:
ואל יקבל גט אשה גרסינן. גט אשה מיד בעלה. וכן הוא בפ''ק דקידושין בדברי ר' זעירא:
נראין הדברים שיקבל העבד גט שיחרור. מיד רבו של חבירו לחבירו אבל לא מיד רבו אם שניהם של איש אחד דיד העבד כיד רבו ולא יצא הגט מרשות רבו אבל לעצמו מקבל דגטו וידו באין כאחד:
אילולא ר' בא. שאמר לנו זה הברייתא דר''ח היינו נכשלין להתיר אשת איש בגט זה:
והתני ר''ח פסול. לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין:
גמ' בעבד שהביא את הגט כשר. כלו' רבי אימי פסק דכשר:
ואפי' תימר. כלומר דמתמה הש''ס על רב אסי דאפי' לא שמע הברייתא דר''ח וכי אפשר שלא שמע מיליהון דרבנן דלקמן דשמעינן מינייהו דאפי' בדיעבד אינו גט כדמסיק נישמעיניה כו':
משנה: אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעֲלָהּ נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִּיטָּהּ חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעֲלָהּ. מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה. שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מֵבִיאָה אֶת גִּיטָּהּ וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא צְרִיכָה לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נִתְחַתֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד שהיא צריכה לומר בפ''נ ובפ''נ. ודוקא כשהתנה הבעל עמה בשעה שמסר לה הגט ואמר לה לא תתגרשי אלא בב''ד של פלו' ותאמרי בפ''נ ובפ''נ והב''ד לוקחין אותו מידה אחר שאמרה בפ''נ ובפ''נ וממנין שליח שיחזור ויתן אותו לה אבל אשה שגיטה יוצא מתחת ידה בכל מקום שהיא ה''ז מגורשת ואפי' אין הגט מקויים בחותמיו אינה צריכה שתאמר בפ''נ ובפ''נ:
מתני' חמותה כו'. אינן נאמנות לומר מת בעלה משום דסניין לה ומכוונין לקלקלה:
פתוח שנסתמה וחזר ונתפתח. בבבלי מסיק לה דהה''ד אפילו לא חזר ונתפתח הואיל והיה פתוח בשעת קבלת הגט שפיר מצי למיהוי שליח דהא יכול לומר בפ''נ ובפ''נ אלא איידי דבעי למיתני סיפ' חזר ונשתפה שצריך שיהיה בן דעת בשעת נתינה תנא נמי רישא חזר ונתפתח ודייקינן הכי מדקתני זה כלל כל שתחלתו וסופו בדעת כשר ולא קתני תחלתו וסופו בכשרות:
מתני' קיבל הקטן. הגט מיד הבעל והגדול קודם שמסרו לה:
משנה: 14a קִיבֵּל הַקָּטָן וְהִגְדִּיל. חֵרֵשׁ וְנִתְפַּקֵּחַ. סוֹמֶא וְנִתְפַּתַּח. שׁוֹטֶה וְנִשְׁתַּפָּה נָכְרִי וְנִתְגַּייֵר פָּסוּל. אֲבָל פִּיקֵּח וְנִתְחָרַשׁ וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה פִּיתֵּחַ וְנִסְתַּמָּא וְחָזַר וְנִתְפַּתַּח שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּא וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה כָּשֵׁר. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁתְּחִילָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְּדַעַת כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד שהיא צריכה לומר בפ''נ ובפ''נ. ודוקא כשהתנה הבעל עמה בשעה שמסר לה הגט ואמר לה לא תתגרשי אלא בב''ד של פלו' ותאמרי בפ''נ ובפ''נ והב''ד לוקחין אותו מידה אחר שאמרה בפ''נ ובפ''נ וממנין שליח שיחזור ויתן אותו לה אבל אשה שגיטה יוצא מתחת ידה בכל מקום שהיא ה''ז מגורשת ואפי' אין הגט מקויים בחותמיו אינה צריכה שתאמר בפ''נ ובפ''נ:
מתני' חמותה כו'. אינן נאמנות לומר מת בעלה משום דסניין לה ומכוונין לקלקלה:
פתוח שנסתמה וחזר ונתפתח. בבבלי מסיק לה דהה''ד אפילו לא חזר ונתפתח הואיל והיה פתוח בשעת קבלת הגט שפיר מצי למיהוי שליח דהא יכול לומר בפ''נ ובפ''נ אלא איידי דבעי למיתני סיפ' חזר ונשתפה שצריך שיהיה בן דעת בשעת נתינה תנא נמי רישא חזר ונתפתח ודייקינן הכי מדקתני זה כלל כל שתחלתו וסופו בדעת כשר ולא קתני תחלתו וסופו בכשרות:
מתני' קיבל הקטן. הגט מיד הבעל והגדול קודם שמסרו לה:
הלכה: כָּל גֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִשָּׁה כול'. מַהוּ מַקְרִין. מְלַמְּדֵי תִינּוֹקוֹת. מָהוּ יוֹתֵר מִיכֵּן. תַּמָּן לֹא נִכְתַּב לְשֵׁם גֵּט. בְּרַם הָכָא נִכְתַּב לְשֵׁם גֵּט. מָהוּ יוֹתֵר מִיכֵּן. תַּמָּן (תַּנִּינָן) לֹא נִכְתַּב לֹא לִשְׁמוֹ וְלֹא לִשְׁמָהּ. בְּרַם הָכָא נִכְתַּב לִשְׁמוֹ וְלֹא נִכְתַּב לִשְׁמָהּ. מָהוּ יוֹתֵר מִכֵּאן. תַּמָּן לֹא נִכְתַּב לִשְׁמוֹ וְלֹא נִכְתַּב לִשְׁמָהּ. בְּרַם הָכָא נִכְתַּב לִשְׁמוֹ וְלִשְׁמָהּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ כְּרוּת לִשְׁמָהּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו יותר מכאן אמן. ברישא גבי מקרין לא נכתב לשום גט כלל אבל הכא נכתב לשום גט ויתר מכאן דמציעתא דהכא נכתב לשם האיש אלא שלא לשמה היא דנכתב ויתר מכאן דסיפא דהכא נכתב לשמו ונשמה כלומר שהרי אמר לאיזה שארצה ומהו דתימא דלשמה הוי דהובר' הדבר למפרע קמ''ל דלא שהרי לא היה כרות לשמה משעה הראשונה ואין ברירה:
מלמדי תינוקות. הסופרין שמלמדין לתלמידיהם לכתוב כך כך:
גמ' מהו מקרין. למי מקרין:
משנה: כָּל גֵּט שֶׁנִּכְתַּב שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִשָּׁה פָּסוּל. כֵּיצַד הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק וְשָׁמַע קוֹל הַסּוֹפְרִים מַקְרִים אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ פְלוֹנִית מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי. וְאָמַר זֶה שְׁמִי וְזֶה שֵׁם אִשְׁתִּי פָּסוּל מִלְּגָרֵשׁ בּוֹ. יוֹתֵר מִיכֵּן כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ 14b וְנִמְלַךְ מְצָאוֹ בֶּן עִירוֹ וְאָמַר לוֹ שְׁמִי כִשְׁמָךְ וְשֵׁם אִשְׁתִּי כְשֵׁם אִשְׁתְּךָ פָּסוּל מִלְּגָרֵשׁ בּוֹ. יוֹתֵר מִיכֵּן יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים וּשְׁמוֹתֵיהֶן שָׁוִין כָּתַב לְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת הַגְּדוֹלָה לֹא יְגָרֵשׁ בּוֹ אֶת הַקְּטַנָּה. יוֹתֵר מִיכֵּן אָמַר לַלִּיבֶּלָּר כְּתוֹב לְאֵיזוֹ שֶׁאֶרְצֶה אֲגָרֵשׁ פָּסוּל מִלְּגָרֵשׁ בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כתוב לאי זה שארצה אגרש. הא קמ''ל דאין ברירה דלא אמרינן הוברר הדבר שבשעת כתיבה היה דעתו לזו והרי נכתב לשמה:
גדולה וקטנה. לאו דוקא:
ונמלך. חזר בו מלגרש:
יותר מיכן. מפרש בגמרא מאי יתר דכולהו:
קול הסופרים מקרין. מקרין לתלמידיהם כשיבא גט לפניכם כתבו כך והזכירו שם איש ואשה בעלמא:
מתני' כל גט שנכתב שלא לשם אשה. כלומר שלא נכתב לשמה של אשה דסתמא נמי פסול:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source