חֵרֵשׁ רוֹמֵז וְנִרְמָז. הֵן אוֹמְרִים. בְּיָדֵינוּ לִיקַּח. וְהַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר. לָאו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לְעוֹלָם הַשָּׂדֶה בְּחֶזְקַת הַבְּעָלִים. שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הן אומרים. אהא דקתני במתניתין אימתי כו' קאי דאם הלקוחות והבעלים טוענין בזה הבעלים אומרים שהי' בידם לוקח בשעה שלקחה מהסקריקון והן קודמין עכשיו דלא זכה בה הלוקח והלוקח אמר לאו שלא היה בידם כלום באותו שעה:
בחזקת הבעלים. שקרקע בחזקת בעליה עומדת:
רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. וְכֵינִי. 32a מָכַר לָרִאשׁוֹן וְחָֽתְמָה לַשֵּׁינִי לַשְּׁלִישִי וְחָֽתְמָה גּוֹבָה מִן הָאַחֲרוֹן. לֹא הִסְפִּיק גּוֹבָה מִשֶׁלְּפָנָיו. לֹא הִסְפִּיק גּוֹבָה מִשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו. עֲלָהּ אָמַר רַב. בַּנְּכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ בִּכְתוּבָּתָהּ. אֲבָל בַּנְּכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ פָּרָה פֶרְנוֹן גּוֹבָן מֵאֵי זֶה שֶׁיִּרְצֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
וכיני. כן הוא הדבר שודאי לפירות מכרו קיים שהרי שלו הן ואינה יכולה לעכב עליו בנכסי מלוג ומתניתין דקאמרת מכרו בטל כשימו' או כשיגרשנה הוא דאז טורפת מהלקוחות:
מכר לראשון כו'. מכר לשלשה וחתמה לכולן ובכי הא ודאי יכולה היא שתאמר לכולן נחת רוח עשיתי לבעלי אלא דהא קמ''ל דגובה תחילה מן האחרון ואם לא הספיק כו' שהראשונים יכולין לומר הנחנו לך מקום לגבות ולאשמועינן נמי הא דלקמי':
עלה אמר רב בנכסים שהכניסה לו בכתובתה. מה ששמענו לרב בפ' חזקת דמחלק בין נכסים שהכניסה לו לשום בכתובה והוא ייחדן לכתובתה ובין שארי נכסים וכלומר דלא תימא דמחלק למאי דאמרו במתניתין מקחן בטל כו' דבשאר נכסים אינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי הא ליתא אלא להא הוא דמחלק דדוקא בנכסים שייחד לה בכתובתה הוא דגובה מן האחרון תחילה דיכולין הראשונים לומר הנחנו לך מקום לגבות משיעבוד כתובותיך אבל בנכסים שהכניסה לו פרא פורנין והם נכסי מלוג כדא' בפ' אע''פ גובה מהן מאיזה שתרצה דשיעבוד של כולן שוין אצלה אבל לענין דינא דמתניתין אפילו בנכסי מלוג יכולה היא שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי:
רַב אָמַר. אֲנָא הְוִינָא מִמִּנְייָנָא. וְלָאו שַׁנְיָא הִיא. הוּא רְבִיעַ קַרְקַע הוּא רְבִיעַ מָעוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. קַרְקַע דֵּינָר אַגְרָמָא רְבִיעַ מָעוֹת סְרִימִסִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
אנא הוינא ממיניינא. אני הייתי באותו מנין שהושיב ר' ב''ד ונמנו שאם שהתה אצל הסיקריקון י''ב חדש ולקחה זה ממנו תשאר לעולם אצלו בין שהיה ביד הבעלים ליקח או לא אבל נותן לבעלים רביע וכך אמרו דלא שנייא בין נותן לו רביע קרקע או רביע מעות כולה חדא היא דסבר רב נכי חומשא זבן מן העכו''ם מה ששוה חמשה מוכר לו בארבעה והילכך נותן לו או רביע מעות או קרקע שוה רביע מעות דהיינו חמישית הקרקע:
רבי יוסי ברבי בון. פליג וס''ל כשמואל בבבלי דסבר נכי ריבעא זבן מה ששוה ארבעה מוכר לו בשלשה הילכך נותן לו או רביע קרקע או שליש מעות דהרי הקרקע זו שוה ארבע שלישי מעות כפי שלקח ממנו:
קרקע דינר אגרמא רביע. אגרמא לשון ניכוי וחסרון כמו לגרם עצמות בפ' לא יחפור:
מעות כרומיסין. ובערוך גריס טריסיסין שליש כלומר מה שמכר לו קרקע שוה דינר בדינר חסר רביע א''כ שליש המעות שנתן לו הן כפי שיווי רביע הקרקע שהוא מעה וחצי:
משנה: חֵרֵשׁ רוֹמֵז וְנִרְמָז בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר קוֹפֵץ וְנִקְפָּץ בִּמְטַלְטְלִין. הַפָּעוֹטוֹת מִקְחָן מֶקַח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בִּמְטַלְטְלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כהן קורא ראשון. כשהן שוין בחכמ' אבל אם הישראל גדול בחכמה קודם לכהן וללוי דממזר ת''ח קודם לכ''ג ע''ה הדין הוא דינא דגמרא והאידנא נהיג שכהן אפילו ע''ה קודם לחכם גדול שבישראל:
הפעוטות. הקטנים כבן ז' כבן ח' חם הוא חריף ויודע בטיב משא ומתן או כבן ט' ובן י' אם אינו חריף כל כך:
מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. וכן מתנתן מתנה אחד מתנת בריא וא' מתנת שכיב מרע אחד מתנה מועטת ואחד מתנה מרובה וטעמא מפרש בגמ':
מפני דרכי שלו'. דמדאוריית' יכול הכהן לתת רשות למי שירצה שיקרא בתורה לפניו ומפני ד''ש אמרו שיקרא הוא ראשון ולא יתן רשות לאחר שיקרא דלא ליתי לאנצויי ולומר מפני מה הרשה לזה ולא לאחר ואם אין שם כהן נתפרדה החבילה ואין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים ואית דאמרי נתפרד' החבילה נפסק הקשר ואיבד הלוי את כבודו בשכיל חבילתו הנפרד' ואינו קורא כלל וכן המנהג:
מערבין בבית ישן. בני חצר שרגילים ליתן עירובן בכל שבת בבית א' אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר:
מפני דרכי שלום. שבני אדם שהיו רגילין לראות העירוב באותו בית עכשיו שאין רואין אותו יאמרו שמטלטלין בלא עירוב ואיכא חשדא:
בור שהוא קרוב לאמה. למוצא אמת המים הבא מן הנהר מתמלא ראשון ואחריו יתמלאו התחתונים:
מצודות. שאין להם תוך דליקניה ליה כליו:
יש בהן גזל מפני דרכי שלום. ולא נפיק בדיינים:
ר' יוסי אומר גזל גמור. מדבריהם ונפיק בדיינים ומיהו מודה ר' יוסי דלא הוי גזל דאורייתא לעבור עליו בלאו ואין הלכה כר' יוסי:
המנקף. חותך כמו ונקף סבכי היער:
קופץ ונקפץ. רמיזה בידו ובראשו וקפיצה עקימת שפתים שנאמר קפצה פיה ואינו סימן ניכר כמו רמיזה:
במטלטלין. אם מכר מטלטלין אבל בגיטין ד''ה ברמיזה ואין הלכה כבן בתירה:
מתני' חרש רומז ונרמז. מה שהוא רומז קיים או מה שאחרים רומזין לו ונתרצה קיים:
הלכה: בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר קוֹפֵץ וְנִקְפָּץ. שׂוֹכֵר וּמִשְׂתַּכֵּר. אַפֳּיוֹטוֹת פַּרִייָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי חַיֵּיהֶן. אָמַר רִבִּי מָנָא. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי יוֹסֵי רְבוּ גָּבֵי עִיצוּמִין. מוֹדֶה בְּאִילֵּין דִיהָבוּן בְּנֵיהוֹן לְאוּמְנוּתָא דְּאִינּוּן גָּבוֹי עִיצוּמִין מִפְּנֵי חַיֵּי הַבִּרְיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' קופץ ונקפץ. ושוכר פועלים ע''י קפיצת פיו ומשתכר לאחרים:
אפיוטות פדייא. קטנים בלשון יוני:
מפני חייהן. אמרו חכמים מקחן מקח דאי לאו זביניה זבינא לא מזבני ליה מזוני ולא זבנו מיניה:
אע''ג דרבי יוסי לא גבי עצומים. עצומים הן שטרי חיוב על תנאי באסמכתא והן כי אייתא בתוס' פ''ק דב''מ שנים שנתעצמו זה בזה ואמר אחד מהן לחבירו אם לא באתי מכאן עד יום פלוני יהא לך בידי כך וכך כו' וס''ל לרבי יוסי דאסמכתא לא קניא ולא גבי כלום בשטרות כאלו וכדאמר בהאי תלמודא בגט פשוט:
מודה. ר' יוסי באלין שנותנין בניהם לאומן ללמדו אומנות וכותבין על זמן פלוני בתנאי כך וכך שהן גובין באלו עצומין:
מפני חיי הבריות. שימצאו ללמד אומנות להתפרנס מהן ואיידי דאיירי לעיל בתקנות מפני חייהן נקנו להא הכא:
משנה: אֵיּלּוּ דְּבָרִים אָֽמְרוּ מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. מְעָֽרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּא מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גֶּזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גֶּזֶל גָּמוּר. מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם גֶּזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גֶּזֶל גָּמוּר. הַמְּנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת גֶּזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גֶּזֶל גָּמוּר. אֵין מְמַחִין בְּיַד עֲנִיֵּי גּוֹיִם בַּלֶּקֶט וּבַשִּׁכְחָה וּבַפֵּיאָה מִפְּנֵי דַרְכֵי שָָׁלוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' כהן קורא ראשון. כשהן שוין בחכמ' אבל אם הישראל גדול בחכמה קודם לכהן וללוי דממזר ת''ח קודם לכ''ג ע''ה הדין הוא דינא דגמרא והאידנא נהיג שכהן אפילו ע''ה קודם לחכם גדול שבישראל:
הפעוטות. הקטנים כבן ז' כבן ח' חם הוא חריף ויודע בטיב משא ומתן או כבן ט' ובן י' אם אינו חריף כל כך:
מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין. וכן מתנתן מתנה אחד מתנת בריא וא' מתנת שכיב מרע אחד מתנה מועטת ואחד מתנה מרובה וטעמא מפרש בגמ':
מפני דרכי שלו'. דמדאוריית' יכול הכהן לתת רשות למי שירצה שיקרא בתורה לפניו ומפני ד''ש אמרו שיקרא הוא ראשון ולא יתן רשות לאחר שיקרא דלא ליתי לאנצויי ולומר מפני מה הרשה לזה ולא לאחר ואם אין שם כהן נתפרדה החבילה ואין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים ואית דאמרי נתפרד' החבילה נפסק הקשר ואיבד הלוי את כבודו בשכיל חבילתו הנפרד' ואינו קורא כלל וכן המנהג:
מערבין בבית ישן. בני חצר שרגילים ליתן עירובן בכל שבת בבית א' אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר:
מפני דרכי שלום. שבני אדם שהיו רגילין לראות העירוב באותו בית עכשיו שאין רואין אותו יאמרו שמטלטלין בלא עירוב ואיכא חשדא:
בור שהוא קרוב לאמה. למוצא אמת המים הבא מן הנהר מתמלא ראשון ואחריו יתמלאו התחתונים:
מצודות. שאין להם תוך דליקניה ליה כליו:
יש בהן גזל מפני דרכי שלום. ולא נפיק בדיינים:
ר' יוסי אומר גזל גמור. מדבריהם ונפיק בדיינים ומיהו מודה ר' יוסי דלא הוי גזל דאורייתא לעבור עליו בלאו ואין הלכה כר' יוסי:
המנקף. חותך כמו ונקף סבכי היער:
קופץ ונקפץ. רמיזה בידו ובראשו וקפיצה עקימת שפתים שנאמר קפצה פיה ואינו סימן ניכר כמו רמיזה:
במטלטלין. אם מכר מטלטלין אבל בגיטין ד''ה ברמיזה ואין הלכה כבן בתירה:
מתני' חרש רומז ונרמז. מה שהוא רומז קיים או מה שאחרים רומזין לו ונתרצה קיים:
בּוֹר הַקָּרוֹב לָאַמָּא מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן. וְהוּא שֶׁתְּהֵא אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת עַל גַּבָּיו. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ מִן הַצַּד. תַּמָּן אָֽמְרִין. דִּרְחִיק וְנִיחָא לְמִישְׁתֵּי קָדִים לֵיהּ דִקְרִיב וְקָשֶׁה לְמִישְׁתֵּי.
Pnei Moshe (non traduit)
והוא שתהא אמת המים עוברת על גביו. שמתמלא מאיליו על פי בורו בדרך הילוכו ואין צריך העליון הקרו' לאמה לסכור המים שלא ירדו למטה ולהמשיך דרך נגרים קטנים עד שתתמלא בורו אבל אם הוא מן הצד וצריך העליון לסוכרו שלא ירדו המים למטה אז התחתון מעכב עליו משום דמצי אמר נהרא כפשטה לימשוך וליזיל:
אפי' מן הצד. דס''ל אפילו בכהאי גוונא העליון מתמלא ראשון:
תמן. בבבל אמרין מי שהוא רחוק מהאמה ונוח לו להשקות יותר מהעליון כגון שבורו של עליון מן הצד הוא וצריך לסכור כדאמרן הוא קודם מהקרוב וקשה לו להשקות שדותיו:
מְעָֽרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן. אָמַר רִבִּי אָבִין. וּבְדִיּוּר יָשָׁן הִיא מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
ובדיור ישן היא מתניתא. כלומר שאפילו מדירה לדירה באותו בית אין משנין דאיכא נמי חשדא:
רִבִּי אָחָא וְרִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי שִׂמְלַאי. עִיר שֶׁכּוּלָּהּ כֹּהֲנִים כּוּלָּן נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן. וּלְמִי הֵן מְבָֽרְכִין. לַאֲחֵיהֶן שֶׁבַּצָּפוֹן וּבַדָּרוֹם. וּמִי עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן. הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים. תַּנֵּי אַבַּיֵּי בַּר בִּנְיָמִין. עַם הָעוֹמֵד אַחֲרֵי הַכֹּהֲנִים אֵינָן בִּכְלָל בְּרָכָה. הָעוֹמְדִים לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. אֲפִילוּ חוֹמָה שֶׁלְּבַרְזֶל אֵינָה מַפְסֶקֶת. הָעוֹמְדִין מִן הַצְּדָדִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. נִתְכַּוֵון לְהַזּוֹת לְפָנָיו וְהִזָּה לְאַחֲרָיו לְאַחֲרָיו וְהִזָּה לְפָנָיו. הַזָּייָתוֹ פְסוּלָה. לְפָנָיו וְהִזָּה עַל הַצְּדָדִין הַזָּייָתוֹ כְשֵׁירָה. הָדָא אָֽמְרָה. הָעוֹמֵד מִן הַצְּדָדִין בִּכְלָל בְּרָכָה הֵן. אָמַר רַב חִסְדָּא. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַחַזָּן יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַב חִסְדָּא. אִם הָיָה כֹהֵן אֶחָד. אוֹמֵר. כֹּהֵן. לִשְׁנַיִם. אוֹמֵר כֹּהֲנִים. וְרַב הוּנָא אָמַר. אֲפִילוּ לְאֶחָד אוֹמֵר. כֹּהֲנִים. שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא אֶלָּא הַשֵׁבֶט. שֶׁלֹּא תֹאמַר. אֵי אִישׁ פְּלוֹנִי מְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְשׁוֹפֵךְ דָּמִים וְהוּא מְבָֽרְכֵנוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמִי מְבָֽרֶכְךָ. לֹא אֲנִי מְבָֽרֶכְךָ. שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָֽרְכֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
נשמעינה. לזה מן הדא מתני' דפרה:
והזה לאחריו. שהיו גם שם כלים הצריכין הזייה:
הזייתו פסול'. דבעינן שיהא מתכוין להם:
לפניו והזה על הצדדין הזייתו כשרה. אלמא צדדין כלפניו חשיבי:
אם היה כהן אחד אומר. השליח ציבור כהן עם וגו' ולשנים קורא כהנים:
שאינו קורא אלא השבט. ולעולם שייך לומר כהנים:
שלא תאמר איש פלוני כו'. כלומר אם נחשד הוא בכך והעם מרננין אחריו אבל אם מגלה עריות ודאי או שוכך דמים קי''ל לא ישא את כפיו:
העומדין מן הצדדין. מהו אם חשיבי כלפניהן או לא:
העומדים לפני הכהנים. פנים כנגד פנים אפי' אינן לפניהן ממש אלא דמפסיק ביניהן מחיצה הואיל דלא קיימי אחורי העורף לא מיקרי הפסק דאפי' חומה של ברזל אינה מפסקת ביניהם לאביהם שבשמים:
אינם בכלל ברכה. דהני לא אניסי והן מראים שאין הברכה חשובה בעיניהם לעקור רגליהם ולבא לפני הכהנים דבברכה צריך להיות. פנים כנגד פנים דכתיב כה תברכו:
הנשים והקטנים. והתם קאמר כגון דלא אישתייר בי' עשרה הא אישתייר הם עונים אמן:
לאחיהם שבצפון ושבדרום. כלו' לאחיהן שבשדות. וכן הוא בבבלי פ' אלו נאמרין:
הלכה: אֵיּלּוּ דְּבָרִים אָֽמְרוּ מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם כול'. 32b מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵי תוֹרָה. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. וַיִּכְתּוֹב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי וגו‘. וְאַחַר כָּךְ וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן. דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מִייָמַיי לֹא בֵירַכְתִּי לִפְנֵי כֹהֵן וְלֹא הִינַּחְתִּי לְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לְפָנָיו. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָה אוֹמֵר שֶׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶן. דָּמַר רִבִּי חֲנִינָה. עִיר שֶׁכּוּלָּהּ כֹּהֲנִים יִשְׂרָאֵל קוֹרֵא רִאשׁוֹן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
מילתיה דרח''א. וכן ממילתיה דאמר ר''ח שמענו שסובר שהוא מדבריהן ועיקרה תקנה מה שהכהן קורא ראשון מפני דרכי שלום הוא והילכך בעיר שכולה כהנים ישראל קורא ראשון:
מילתיה דריב''ל. מדברי ריב''ל שמעינן דס''ל שהוא מדבריהן מדהיה משבת בעצמו בזה מימיי לא ברכתי לפני כהן ש''מ דלאו מן התורה הוא:
גמ' מילתיה דרשב''י אמר שהוא מדברי תורה. הא דכהן קורא ראשון ואחריו לוי כו' כדיליף מקרא דכתיב אל הכהנים והדר בני לוי והדר אל כל זקני ישראל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source