כְּהָדָא. גָּנִיבָה אִיתְאַפַּק לְמִקְטְלָא. אָמַר. יָבוּן לְרִבִּי אַבּוּנָא זוּז מִן חַמְרָא דִכְפַר פַּנַּייָא. וְלָא יָבוּן לֵיהּ. חָשִׁין לְהָא דְרַב. דְּרַב אָמַר. הַיּוֹרֵשׁ כִּמְשׁוּעֲבָד. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִלְוֶה בְעֵדִים נִיגְבֵּית מִן הַמְשׁוּעֲבָד כָּךְ אֶינָהּ נִגְבֵּית מִן הַיּוֹרְשִין. וְלָא יִתְנוֹן לֵיהּ מִשּׁוּם חוֹב יִתְנוֹן לֵיהּ מִשּׁוּם מַתָּנָה. חָשִׁין לְהָא דְרִבִּי אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל. מַתָּנָתוֹ כְּמַתָּנַת שְׁכִיב מְרַע. אַייְתֵי דְּרִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשָׁיָא וְתַנּוֹן לֵיהּ. כְּגִיטִּין כָּךְ מַתָּנָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי בָּא. אוֹ מַה גִיטִּין אִם לֹא נָתַן בְּחַייָו לֹא נוֹתֵן. אַף מַתָּנָה אִם לֹא נָתַן בְּחַייָו לָאו שְׁמָהּ מַתָּנָה. אָמַר לֵיהּ. הָכָא אָתָא רִבִּי מַפְקַח חָכְמְתָה וּמַפְסְדָא לְרִבִּי אַבּוּנָא זוּזֵי. לֵית יְכִיל. דְּתַנִינָן תַּמָּן. תְּנוּ מְנָה לְאִישׁ פְּלוֹנִי. וּמֵת. יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיג יָבוּן לֵיהּ. דָּמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִלְוֶה בְעֵדִים נִיגְבֵּית מִן הַיּוֹרְשִׁין וּבִלְבַד יוֹרְשִׁין קַרְקַע. אָמַר רִבּי יוֹסֵה. הָדָא דְתֵימַר בְּהֵן דַּהֲוָה קָאִים גַּבֵּיהּ עַד שָׁעָה דְמִית. בְּרַם אִם עֲלִיל וּנְפִיק אֲנָא אֲמַר. כְּבַר יְהִיב לֵיהּ. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָה אֲמַר דְּלָא יְהִיב לֵיהּ. רִבִּי חֲנִינָה הֲוָה מִישְׁתָּעֵי אָהֵן עוֹבְדָא. לֵוִי פְרִיסָא הֲוָה עֲבַר מִן אֲתַר לַאֲתַר. נַפְקִין קְּרִיבֵיהּ דְּגָנִיבָא מֵיכוּל עִמֵּיהּ. אֲמַר. יֵיבוּן לְרִבִּי אַבּוּנָא זוּזֵיי וְאִיתְגָּרוּן לַחְמָא.
Pnei Moshe (non traduit)
לית יכיל. ואעפ''כ אין אתה יכול להפסידו דהא תנינן תמן סוף פ''ק תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה דמוקמינן התם בשכ''מ ונותנין:
כרבי שמעון. כלומר וכרבי שמעון שזורי דמתניתין דאמר אף המסוכן אלמא דמדמי שכ''מ והיוצא בקולר להדדי:
דרבי יוחנן פליג יבון ליה. כלומר השתא דסלקא לן דמתניתין היוצא בקולר כמתנת שכ''מ היא וא''כ מן הדין ליתן לרבי אבונא מאי אמרת דכתוב הוא ואין נגבית מן היורשין כרב לעיל אע''פ כן יתנו לו דהא ר' יוחנן פליג התם ואמר מלוה ע''פ נגבית מן היורשים אם ירשו קרקע דס''ל שעבודא דאורייתא וה''נ מיירי שירשו קרקע והנכון דגרסינן כד שמעין דר' יוחנן פליג יבון ליה כלומר כששמעו הקרובים דר''י פליג וס''ל דמלוה ע''פ נגבית מן היורשין נתנו לו לר' אבינא וע''ז שייך שפיר הא דבתרה מילתיה דר' חנינא אמרה דלא יהבין לי'. וטעות המדפיס הוא שהיה כתוב כד ונתחלף לו הד' בר' והדפיס כרבי והרבה כמו זה נמצא בספרי דפוס הירושלמי:
הדא דתימר. לפרושי מתני' דהאומר תנו מנה קאי דוקא באם היה עומד עליו עד שעה שמת וראינו שלא נתנו לו אי נמי אמילתיה דר' יוחנן מיתפרשא:
ברם אם עליל ונפיק. אבל ראינו יוצא ונכנס. כלומר שלא עמדו עליו ואין אנו יודעין ודאי שלא נתן לו חוששין שמא כבר נתן לו קודם שמת:
מילתיה דר''ח. ממעשה של ר''ח שמעינן שלא נתנו לו יורשי גניבה לר' אבינא דר''ח היה מספר המעשה בלוי פריסא משם מקום והיה עובר בדרך ממקום למקום ויצאו קרובים של גניבה לטעון ולהתלוות עמו על הדרך ואמר להם ייבון כלומר מפני מה אין אתם ניתנים לר' אבינא המעות:
ואיתגרון לחמא. והתגרו והתריסו נגדו ללחום עמו בדברים:
או מה גיטין. אם לגיטין מדמית לה מה גט אם לא נתנו לה בחיים לאו כלום הוא דהא אין גט לאחר מיתה וצריך שיתנו לה בעודו בחיים אף מתנה כן והכא הרי לא ניתן לו מחיים:
הכא אתא רבי. על רבי בא אמר דבא כאן להוציא דין מחכמתו ולהפסיד לרבי אבינא זוזי:
כהדא. מעשה בגניבה שהוציאוהו ליהרג למלכות ואמר יתנו לרבי אבינא מעות מיין דכפר פניא שהיה לו:
ולא יבון ליה. וקאמר הש''ס שלא נתנו לו משום דחשו להא דרב דאמר בפ' גט פשוט היורש כמשועבד דין היורשין כדין הלקוחות דמלוה ע''פ אין נגבית מהן:
ופריך ולא יתנו לו משום חוב אבל יתנו לו משום מתנה. דמתנת שכ''מ היא:
חשו להא דר''א. דר''א מסופק הוא אם כמתנת שכ''מ הוא או כמתנת בריא הוא ולא נקנה לו:
אייתי דרבי זעירא. תלמידי ר''ז הביאו לרבי יצחק ותנון לי' ברייתא:
כגיטין כן מתנה. כמו גט של היוצא בקולר כך המתנה מה גט כיון דאמר כתבו אע''ג דלא אמר תנו נותנין אף מתנה כיון דאמר תנו אע''ג דלא קנו מיניה:
אָמַר רִבִּי מָנָא. וְלֹא סוֹף דָּבָר בְּקוֹלָר שֶׁלַּסַּכָּנָה אֶלָּא אֲפִילוּ בְּקוֹלָר שֶׁלְּמָמוֹן. שֶׁכָּל הַקּוֹלָר בְּחֶזְקַת שֶׁלַּסַּכָּנָה. רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל. מַתָּנָתוֹ כְּמַתָּנַת שְׁכִיב מְרַע. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב אַרְמֵנַייָא. מַה דְהִיא צְרִיכָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן פְּשִׁיטָה לֵיהּ לְרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָאִשָּׁה שֶׁנֶהֶרְגָה נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ. בְּהֵמָה שֶׁנֶהֶרְגָה אֲסוּרָה בָהֲנָייָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. 37b בְּאוֹמֶרֶת. תִּינָּתֵן כְּבֵינָתִי לְבִתִּי.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא סוף דבר בקולר של סכנת. נפשות אלא אפילו נתפס בשביל ממון אמרינן נמי דבהול הוא ואגב טירדיה לא פריש תנו שכל הקולר בחזקת של סכנה היא:
מתנתו. של היוצא בקולר ליהרג כמתנת שכ''מ הוא או לא ונ''מ דלא בעי קנין דדברי שכ''מ ככתובין וכמסורין דמי:
מה דהיא צריכה לרבי אליעזר גרסינן. מילתא דמיבעיא ליה לרבי אליעזר פשיטא ליה לרבי יוסי בר חנינא:
דתנינן תמן. סוף פרק קמא דערכין:
האשה שנהרגה נהנין בשערה. וכדמוקי לה רבי יוסי בר חנינא באומרת כשיוצא' ליהרג תנו כבינתי לבתי קליעת שערה ופאה נכרית שלה דכיון דאמרה מחיים תנו לאו כגופה היא ולפיכך לא נאסרה בהנאה אלמא פשיטא ליה לרבי יוסי ב''ח דלא בעי קנין דדבריה ככתובין וכמסורין הן:
תַּנֵּי. אַף הַחוֹלֶה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי בִּמְסוּכָּן. מַה בֵין מְסוּכָּן מַה בֵין חוֹלֶה. חוֹלֶה כְדֶרֶךְ הָאָרֶץ. וּמְסוּכָּן כָּל שֶׁקָּפַץ עָלָיו הַחוֹלִי. דֶּרֶךְ הָאָרֶץ הַקְּרוֹבִים נִכְנָסִין אֶצְלוֹ מִיַּד וְהָרְחוֹקִים לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. וְאִם קָפַץ עָלָיו הַחוֹלִי אֵילּוּ וְאֵילּוּ נִכְנָסִין אֶצְלוֹ מִיַּד. דֵּלֹמָא. רִבִּי הוּנָא רִבִּי פִינְחָס רִבִּי חִזְקִיָּה סָֽלְקוֹן מְבַקְּרָא לְרִבִּי יוֹסֵי בָּתָר תְּלָתָא יוֹמִין. אָמַר לוֹן. בִּי בָעִיתוֹן מְקַייְמָה מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
דרך הארץ. של ביקור חולים:
תני אף החולה. לאו דוקא מסוכן קתני במתני' אלא אף החולה ומיירי נמי שהוא מסוכן מחמת חליו אלא שלזה שקפץ עליו חליו קראוהו מסוכן כדמפרש ואזיל:
דלמא. מעשה הי' שנכנסו ר' הונא ור' פינחס ור' חזקיה לבקר את ר' יוסי אחר ג' ימים:
בי בעיתון מקיימא מתניתא. בתמיה בי אתם רוצים לקיים האי ברייתא שלא לבקר מקודם ג' ימים ומפני שהיו חביריו אמר להם כן שדינם כדין הקרובים ומיודעים:
משנה: מִי שְׁהָיָה מוּשְׁלָךְ בַּבּוֹר וְאָמַר כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלִי יִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתִּי הֲרֵי אֵילּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. הַבָּרִיא שֶׁאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי רָצָה לְשַׂחֵק בָּהּ. מַעֲשֶׂה בְבָרִיא אֶחָד שֶׁאָמַר כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי וְעָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג וְנָפַל וָמֵת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָֽמְרוּ חֲכָמִים אִם מֵעַצְמוֹ נָפַל הֲרֵי זֶה גֵט. אִם הָרוּחַ דְּחָאַתּוּ אֵינוֹ גֵט.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ואמר כל השומע את קולי. ופי' שמו ושם אשתו ושם העיר:
הרי אלו יכתבו ויתנו. דכשעת סכנה היא:
רצה לשחק בה. הואיל ולא אמר תנו:
מעשה בבריא. בבבלי מפרש חסורי מחסרא והכי קתני ואם הוכיח סופו על תחלתו ה''ז גט ומעשה נמי בבריא כו':
אם מעצמו נפל ה''ז גט. דדעתו היה מתחלה לכך וסופו הוכיח והוי ליה כמפרש לים ומסוכן והלכה כרשב''ג:
משנה: אָמַר לִשְׁנַיִם תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי אוֹ לִשְׁלֹשָׁה כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי הֲרֵי אֵילּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. אָמַר לִשְׁלֹשָׁה תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי הֲרֵי אֵילּוּ יֹאמְרוּ לַאֲחֵרִים כְּתוֹבוּ מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וְזוֹ הֲלָכָה שָׁלַח חֲנַנְיָה אִישׁ אוֹנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין מְקוּבָּל אֲנִי בְּאוֹמֵר לִשְׁלֹשָׁה תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲחֵרִים כְּתוֹבוּ מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ אַף אָנוּ מְקוּבָּלִין שֶׁאֲפִילוּ אָמַר לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלֵם תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי צָרִיךְ שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. אָמַר לַעֲשָׂרָה כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין. כּוּלְּכֵם כְּתוֹבוּ אֵֶחָד כּוֹתֵב וְכוּלָּן חוֹתְמִין. לְפִיכָךְ אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן הֲרֵי זֶה גֵט בָּטֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמר לשנים תנו גט לאשתי. אע''ג דלא אמר כתבו ותנו הרי אלו וכתבו בעצמן ולא יאמרו לסופר אחר שיכתוב ולא לעדים לחתום דלאו ב''ד שוינהו לצוות על אחרים אלא עדים שוינהו והן הן שלוחיו והן הן עדיו:
או לשלשה כתבו גט ותנו. אע''פ שהן ראוין לעשות ב''ד כיון דבהדיא אמר להן כתבו לאו ב''ד שוינהו אלא עדים ויכתבו בעצמן ויתנו:
אמר לשלשה תנו. ולא אמר להן כתבו הרי אלו יאמרו לעדי' אחרים לכתוב ולחתום וליתן מפני שעשאן ב''ד:
מבית האסורין. משמו של רבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין:
נומינו לשליח. אמרנו לרבי חנינא שנעשה שליח בהלכה זו לאמרה בבית המדרש:
ילמדו. אם אינם יודעים לכתוב ילמדו לכתוב עד שיכתבו הן בעצמן:
שְׁחָטָהּ לִזְרוֹק דָּמָהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה וּלְהַקְטִיר חֶלְבָּהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַמַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת. רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר. אֵין הַמַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת. הָתִיב רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ. וְהָתַנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. קַל וְחוֹמֶר הַדְּבָרִים. מַה אִם בְּמָקוֹם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בַּמּוּקְדָּשִׁין וכו'. וּפִיגּוּל וְנוֹתָר הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת. אָמַר לֵיהּ. פִּיגּוּל וְנוֹתָר אִין הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת. אֲבָל אִם שְׁחָטָהּ לִזְרוֹק אֶת דָּמָהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה וְלִקְטוֹר חֶלְבָּהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה אֵין הַמַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת. שְׁחָטָהּ וְזָרַק דָּמָהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה וְהִקְטִיר חֶלְבָּהּ לָעֲבוֹדָה זָרָה. זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה בְקַיְסָרִין וְלֹא אָֽמְרוּ לֹא לְאִיסּוּר וְלֹא לְהֵיתֵר. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת לֹא חָשׁוּ. אִין תֵּימַר חָשׁוּ. הָיָה לָהֶם לְהוֹרוֹת אִיסּוּר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁחָשׁוּ. אִין תֵּימַר לֹא חָשׁוּ. לֹא הָיָה לָהֶן לְהוֹרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
והתנינן. בפ''ב דחולין תנן השוחט לנכרי ר''א פוסל שסתם מחשבת נכרי לע''ז א''ר יוסי ק''ו הדברים ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד דבעלים לא פסלי במחשבה כ''א דוקא הכהן מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין אינו דין שלא יהא הכל הולך אחר השוחט. והתם מפרש לה דאין המחשבה פוסלת בחולין דקאמר היינו בארבע עבודות לא פסלה כמו דפוסלת במוקדשין דאלו לא פסלה כלל ליכא למימר דהא מצינו זביחה דע''ז מיתסרא:
ופיגול ונותר המחשבה פוסלת. כלומר הרי דמצינו דהמחשבה פוסלת בפיגול ונותר מעבודה לעבודה ונימא נמי במחשב לע''ז כן. ונותר דקאמר לאו דוקא דנותר לא שייך במחשבה ואגב גררא דפיגול נקט לה. א''נ פיגול קרי ליה הכא למחשבת חוץ למקומו ונותר למחשבת חון לזמנו:
א''ל פיגול ונותר אין. ודאי בפיגול ונותר המחשבה פוסלת מעבודה לעבודה אבל אם שחטה לזרוק כו' אין המחשבה פוסלת מעבודה לעבודה דס''ל לר''ל דלא ילפינן חוץ מפני':
ה''ג שחטה וזרק דמה והקטיר חלבה לע''ז. שחטה וזרק סתם ואח''כ הקטיר חלבה לע''ז ובמחשבו' לע''ז אינן פוסלין אלא ב' עבודות שחיטה וזריקה:
זאת אומרת לא חשו. להא דרשב''ג דמתני' דס''ל הוכיח סופו על תחלתו דאין תימר חשו היה להם להורות איסור דה''נ הוכיח סופו על תחלתו דבשעת שחיטה וזריקה כבר הי' דעתו לע''ז:
רבי יוסי אמר אדרבה זאת אומרת שחשו לדרשב''ג דאין תימר לא חשו לא היה להן להורות. בתמיה כלומר מפני מה לא הורו בה היתר כחכמים אלא חשו משום כבודו דרשב''ג ולא אמרו בה היתר ולא איסור משום כבודם דחכמים:
אין המחשבה פוסלת. דאין מחשבין מעבודה לעבודה:
המחשבה פוסלת. דמחשבין מעבודה לעבודה:
שחטה לזרוק דמה לע''ז. אגב דלקמן נקטה:
סָפֵק מֵעַצְמוֹ נָפַל סָפֵק הָרוּחַ דָּחַתּוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אִם עַל אָתָר נָפַל הֲרֵי זֶה גֵט. וְאִם לְאַחַר זְמָן נָפַל אֵינוֹ גֵט. וְהָהֵן עַל אָתָר וְלֹא סָפֵק הוּא. הָדָא אָֽמְרָה. סָפֵק מֵעַצְמוֹ נָפַל סָפֵק הָרוּחַ דָּחִייַתּוּ הְרֵי זֶה גֵט.
Pnei Moshe (non traduit)
וההן על אתר. והרי האי על אתר ספק הוא דהא אע''פ כן לא נודע לנו בבירור שמעצמו נפל ואפ''ה אמרינן ה''ז גט ש''מ דהיכא שנפל מיד אפי' ספק הוא שמא הרוח דחתו הרי זה גט:
אם על אתר. אם מיד נפל ה''ז גט שאני אומר מעצמו נפל. כן היא גי' הרשב''א ז''ל ובספרים שבידינו חסר הרישא בתוספתא ע''ש:
נישמעינה. בזה מן הדא דתני בתוספתא:
ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחתו. מהו:
הלכה: מִי שְׁהָיָה מוּשְׁלָךְ בַּבּוֹר כול'. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. לִימְּדָנוּ רִבִּי יוֹנָתָן. וְהֵן שֶׁרָאוּ בּוּבְייָה שֶׁלְּאָדָם. תַּמָּן תַּנִינָן. מְעִידִין לְאוֹר הַנֵּר וּלְאוֹר הַלְּבָנָה וּמַשִּׂיאִין עַל פִּי בַת קוֹל. וָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. וְהֵן שֶׁרָאוּ בּוּבְייָה שֶׁלְּאָדָם. רִבִּי אָחָא בַּר חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. 38a הָדָה דְתֵימַר בַּשָּׂדֶה. אֲבָל בָּעִיר אֲפִילוּ לֹא רָאוּ בּוּבְייָה שֶׁלְּאָדָם. וְהָתַנִּינָן. מִי שֶׁהָיָה מוּשְׁלָךְ בַּבּוֹר. וְאָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. וְהֵן שֶׁרָאוּ בּוּבְייָה שֶׁל אָדָם. אָמַר רִבִּי אָבִין. הַמַּזִּיקִין הָיוּ מְצוּיִין בַּבּוֹרוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵן מְצוּיִין בַּשָּׂדוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אמר רבי חנינה כו'. בפרק האשה בתרא ושם מפורש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source