בַּכֶּסֶף. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. מֵאַחֵר לְרַבּוֹ. הָא מֵרַבּוֹ לְאַחֵר לֹא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אֲפִילוּ מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. מָהוּ מוֹצִיא. מֵרַבּוֹ לְעַצְמוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. הֵילָךְ כֶּסֶף זֶה שֶׁתֵּצֵא שָֽׂדְךָ לְחֵירוּת. אָמַר לֵיהּ. יָצָאת. שֶׁתֵּצֵא שָֽׂדְךָ לְהֶבְקֵר. אָמַר לֵיהּ. לֹא יָצָאת. מַה בֵּין זֶה לָזֶה. זֶה זִיכֶּה לְבֶן דַּעַת וְזֶה לֹא זִיכֶּה לְבֶן דַּעַת. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה חֵרֵשׁ. אָמַר לֵיהּ אִישׁ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה קָטָן. אָמַר לֵיהּ דַּרְכּוֹ לְהַגְדִּיל. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אַתְייָא דְּרִבִּי זְעִירָא כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דְּתַנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. אַף בִּשְׁטָר עַל יְדֵי אֲחֵרִים. לֹא עַל יְדֵי עַצְמוֹ. מָהוּ בִּשְׁטָר עַל יְדֵי אֲחֵרִים לֹא עַל יְדֵי עַצְמוֹ. לֹא רַבּוֹ נוֹתֵן שְׁטָר לַאֲחֵרִים שֶׁיֵּצֵא עַבְדּוֹ לְחֵירוּת. אוּף הָכָא רַבּוֹ נוֹתֵן כֶּסֶף לַאֲחֵרִים שֶׁתֵּצֵא שָׂדֵהוּ לְהֶבְקֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו בשטר ע''י אחרים. דקאמר לא שרבו נותן שטר לאחרים וע''י זה יצא לחירות אוף הכא נמי בכסף רבו נותן כסף לאחרים שיצא עבדו לחירות גרסינן:
אתייא דר' זעירא כרשב''א. אדלעיל קאי הא דקאמר ר' זעירא אפי' מרבו לאחר כרשב''א דפליג טל תנא דמתני' משמיה דר''מ וס''ל לא אמר ר''מ בשטר על ידי עצמו אלא אף בשטר ע''י אחרים דוקא אבל ע''י עצמו לא דאין לעבד יד לקבל גיטו ולית ליה גיטו וידו באין כאחד:
דרכו להגדיל. ואפי' בקטן אמרינן דזוכה בכה''ג שכן קבלתו של זה גרמה לו:
א''ל איש. כתיב בזכייה ואפי' חרש:
הגע עצמך שהיה חרש. זה הלוה:
זה זיכה לבן דעת. בשביל זה הלוה אבל כשאמר תצא השדה להבקר לא זיכה בה לאדם מסוים כלום:
א''ל יצאת. שכן זכין לאדם שלא בפניו:
הילך כסף זה שתצא שדך לחירות. היתה לו שדה משועבדת מיד הלוה וא''ל אחד הילך כסף זה שתצא שדך לחירות לאיש פלוני מהו:
א''ר זעירא אפי' מרבו לאחר. נמי מהני דמהו מוציא זה האחר מרבו לעצמו של עבד הוא מוציא וכלומר שקבלת אחרים נמי מהני שיזכו ע''י כן להעבד שיצא לחירות ודמיא לשטר שרבו נותן לאחרים והעבד יוצא לחירות לר''ש בן אלעזר דקאמר משום ר''מ הכי כדמסיק טעמיה דר' זעירא לקמן:
בכסף. הא דקתני במתני' בכסף ע''י אחרים ר' ירמיה אמר דוקא מאחר לרבו דאע''ג דס''ל לר''מ חובה הוא לעבד שיצא לחירות שאני גבי כסף שקבלת רבו גרמה לו ואין האחרים הללו חבין לו אלא קבלת הרב והוא עושה לצורך עצמו ומקנהו מאליו:
הא מרבו לאחר. שהרב נותן כסף לאחרים ומזכה על ידן להעבד שיצא לחירות לא דהואיל שאין הרב מקבל כלום אינו יכול לחובו שלא בפניו:
אִית מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. עֲבָדִים כְּקַרְקָעוֹת. אִית מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. כִּמְטַלְטְלִין. אִית מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. לֹא כְקַרְקָעוֹת וְלֹא כִמְטַלְטְלִין. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. עֲבָדִים כְּקַרְקָעוֹת. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. חֶזְקַת בָּתִּים בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת מֶרְחַצִּיּוֹת וְשׁוֹבְכוֹת בֵּית הַבַּדִּים וּבֵית הַשְּׁלָחִין וַעֲבָדִים. אִית מַתְנִיתָא אָֽמְרָה. עֲבָדִים אֵינָן כִּמְטַלְטְלִין. דְּתַנֵּי. אֵי זוֹ הִיא חֶזְקַת עֲבָדִים. נָעַל לוֹ מִנְעֲלוֹ. וְהִתִּיר לוֹ מִנְעָלוֹ. נָטַל לְפָנָיו לְמֶרְחָץ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אִם הִגְבִּיהוֹ הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. הִגְבִּיהַּ הוּא אֶת רַבּוֹ אֵין חֲזָקָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין אָֽמְרִין. עֲבָדִים כִּמְטַלְטְלִין. דָּמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם רַבָּנִין. אֵין שִׁיעְבּוּד לְמַתָּנָה. אֵין גּוֹבִין מִן הָעֲבָדִים כְּקַרְקָעוֹת. אָמַר רִבִּי מָנָא לְרִבִּי שַׁמַּי. מָאן אִינּוּן רַבָּנִין. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי אִימִּי. אַרְמָֽלְתָא תְּפָסָת אָֽמְתָא. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִצְחָק. אָמַר. תְּפָסָת תְּפָסָת. רִבִּי אִימִּי מַפִּיק מִינָּהּ. דְּהִיא סָֽבְרָה דְהִיא דִידָּהּ וְלֵית הִיא דִּידָּהּ. 12b וְלֹא בקַרְקָעוֹת. דְּתַנֵּי. קַרְקָעוֹת וַעֲבָדִים הֶחֱזִיק בַּקַּרְקָעוֹת. אִם אוֹמֵר אַתְּ. עֲבָדִים כְּקַרְקָעוֹת. כֵּיוָן שֶׁהֶחֱזִיק בַּקַּרְקָעוֹת הֶחֱזִיק בָּעֲבָדִים. דְּאָמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי שָׂדוֹת אַחַת בִּיהוּדָה וְאַחַת בַּגָּלִיל. הֶחֱזִיק בְּזוֹ שֶׁבִּיהוּדָה לִזְכוֹת בְּזוֹ שֶׁבַּגָּלִיל אוֹ בְּזוֹ שֶׁבַּגָּלִיל לִזְכוֹת בְּזוֹ שֶׁבִּיהוּדָה. קָנָה. לֹא במְטַלְטְלִין. אִם אוֹמֵר אַתְּ. עֲבָדִים כִּמְטַלְטְלִין. כֵּיוָן שֶׁהֶחֱזִיק בִּמְטַלְטְלִין הֶחֱזִיק בָּעֲבָדִים. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שֶׁהַנְּכָסִין שֶׁאֵין לָהֶן אֲחֵרָיוּת זוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אֲחֵרָיוּת לִישָּׁבַע עֲלֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא כמטלטלין. נמי דלא חשיבי שמעינן מהאי ברייתא גופה וה''ג אם את אומר עבדים כמטלטלין כיון שהחזיק בקרקעות החזיק בעבדים דתנינן תמן נכסים שאין להן אחריו' נקנין עם נכסים שיש להן אחריו'. כדתנן לקמן בפרקין:
ולא כקרקעות. השתא מפרש להאי מתני' דאמרה לא כקרקעות ולא כמטלטלין דלא הויין כקרקעות שמעינן מהאי ברייתא דתני קרקעות ועבדי' מכר לו שניהם החזיק. בקרקעות לא קנה עבדי' ואם את אומר עבדים כקרקעות כיון שהחזיק בקרקעות החזיק נמי בעבדים דלא יהא אלא מכר לו שתי שדות שקנה אחת בחזקה של חבירתה כדאמר ר' יסא בשם רבי יוחנן:
דאמר ר' יוסי בשם רבנן. אלין תרתי מילי אין שיעבוד אחריות נכסים למתנה אא''כ כתב לו בפירוש שמקבל עליו אחריות ועוד אמר בשם רבנן אין גובין מן העבדים כקרקעות ר' יצחק ור' אימי. הן דסברי דאין גובין מן העבדים דארמלתא אחת תפסה אמתא בשביל כתובתה ואמר ר' יצחק הואיל דתפס' תפסה וש''מ דלכתחילה אין גובין ור' אימי צוה להוציא מידה דתפיסה בטעו' הויא דסברה שהיא שלה דגובה מן העבדים ולית היא דידה לפי שעבדי' כמטלטלין הן ואין כתובה נגבית מן המטלטלין מדינא דגמרא:
מיליהון דרבנין. דלקמן אמרי עבדים כמטלטלין דאין גובין מן העבדים כקרקעות:
אית מתניתין אמרה עבדים אינן. כמו הינן כמטלטלין דנקנין במשיכה כמטלטלין דנטל לפניו למרחץ קאמר והיינו כמשיכה:
דתנינן תמן חזקת הבתים כו' והעבדים. אלמא יש לעבדים חזקה לאחר ג' שנים כקרקעות:
אית מתניתין. כדמייתי להו לקמיה:
וְלָמָּה לֹא תַנִּינָן. בְּרָאשֵׁי אֵיבָרִים שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַרֵייָה. מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. צָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין צָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולמה לא תנינן. במתני' שהעבד קונה עצמו בראשי האברין שאינן חוזרין:
מפני המחלוקת. דפלוגתא דתנאי היא דאיכא לתנא דסבר שאע''פ כן צריך גט שחרור והלכך לא קחשיב להו במתני' בהדי הנך שהעבד קונה את עצמו בחדא מינייהו:
הִגְבִּיהַּ אֶת הַמְּצִיאָה וְאָמַר. עַל יְדֵי שֶׁאֶזְכֶּה בָהּ אֲנִי וְלֹא רַבִּי. עַל כּוֹרְחוֹ זָכָה הוּא וְרַבּוֹ אוֹ זָכָה הוּא וְלֹא רַבּוֹ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמּוּדָּר הֲנָייָה מֵחַתְנוֹ וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת. אוֹמֵר לָהּ. הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵילּוּ נְתוּנִין לָךְ מַתָּנָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעֲלֵיךְ רְשׁוּת בָּהֶן אֶלָּא מַה שֶׁאַתְּ נוֹתֶנֶת לְפִיךְ. תַּנֵּי. וְלֹא לֵיךְ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מָאן תַּנָּא. וְלֹא לֵיךְ. רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבִיד יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. בְּמַתָּנָה כְּרִבִּי מֵאִיר הוּא יַד הָאִשָּׁה כְּיַד בַּעֲלָהּ. בִּמְצִיאָה כְּרַבָּנִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהוּא כְּזָכָה מִדַּעַת אַחֵר. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא כָּל שֶׁכֵּן הִיא. מָה אִם שֶׁהִיא כְּזָכָה מִדַּעַת אַחֵר אַתְּ אוֹמֵר. זָכָת הָאִשָּׁה זָכָה בַעֲלָהּ. כָּאן שֶׁהוּא כְּזָכָה מִדַּעַת עַצְמוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן וָכָה הָעֶבֶד יִזְכֶּה רַבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הגביה את המציאה. אסתם עבד קאי דקי''ל מציאת העבד לרבו ואם הגביה את המציאה ואמר על מנת שאזכה בה אני ולא רבי מהו:
על כורחו זכה הוא ורבו. כלומר בעל כורחו של רבו הוא שהרי זכה הוא זכה רבו דיד העבד כיד רבו או זכה הוא ולא רבו כיון דבשעת הגבהה אמר ע''מ שלא יזכה בה רבי:
נישמעינה מן הדא. דתנן בפ' בתרא דנדרים המודר הנאה מחתנו כו' ותני עלה דצריך נמי לומר לה ולא ליך שלא יהא לך רשות בהן לדבר אחר אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך דאי לאו הכי הרי זכתה היא וזכה בעלה:
א''ר זעירא. ואר''ז התם מאן תנא דבעי נמי ולא ליך ר''מ היא דקאמר הכא בכסף ע''י אחרים ולא על ידי עצמו דיד עבד כיד רבו וכן נמי ס''ל יד אשה כיד בעלה:
במתנה כר''מ. השתא פשיט לה דאם במתנה סתים לן תנא התם כר''מ דיד האשה כיד בעלה ויד העבד כיד רבו:
במציאה כרבנין. בתמיה כלומר דמכ''ש במציאה דאמרינן יד העבד כיד רבו כדמסיק לקמן:
שנייא היא. התם שהוא כזכה מדעת אחר שזכתה מיד אביה שנתן לה המתנה ולפיכך זכתה היא זכה בעלה:
ולא כ''ש היא. מה אם התם שהיא כזכה מדעת אחר ולה הוא שנתן אביה ואפ''ה את אומר זכת האשה זכה בעלה כאן במציאה שהעבד מדעת עצמו הוא דזוכה ואין כאן דעת אחרת מקנה לו לכ''ש דזכה הוא וזכה רבו:
אָמַר רִבִּי אָבוּן. אַתְייָא כְּרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. וְלֵית לְרַבָּנִין אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. אִית לוֹן בְּעֶבֶד שֶׁלְּשׁוּתָפוּת. אֲבָל בְּעֶבֶד שֶׁכּוּלּוֹ שֶׁלּוֹ שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהוּא כְּזָכָה מִימִינוֹ לִשְׂמאֹלוֹ. וְלֵית לְרִבִּי שֶׁהוּא כְּזָכָה מִימִינוֹ לִשְׂמאֹלוֹ. אִית לֵיהּ בִּמְזַכֶּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. 13a וְלֵית לְרַבָּנִין בִּמְזַכֶּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. סָֽבְרִין רַבָּנִין. הָרָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי עַצְמוֹ רָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי אַחֵר. וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי עַצְמוֹ אֵינוֹ רָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי אַחֵר. רִבִּי אוֹמֵר. אַף עַל פִּי שֶׁאֶינוֹ רָאוּי לִזְכוֹת עַל יְדֵי עַצְמוֹ רָאוּי לִזְכוֹת לוֹ עַל יְדֵי אַחֵרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סברי רבנן הראוי לזכות ע''י עצמו. אם משחררו לכוליה וראוי לקבל גיטו ע''י עצמו דגיטו וידו באין כאחד ראוי נמי לזכות ע''י אחר אבל זה חצי העבד שאינו ראוי לזכות ע''י עצמו דהוי כמימינו לשמאלו אינו ראוי לזכות ע''י אחרים ורבי ס''ל אפילו בכה''ג ע''י אחרים לעולם הוא ראוי לזכות:
ולית לרבנן במזכה לו ע''י אחר. ומ''ט דרבנן דפליגי בזה אדרבי הא ס''ל זכות הוא לעבד וכדאמרי במתני' בשטר ע''י אחרים:
אית ליה. כלומר ודאי אית לרבי האי סברא והכא מיירי במזכה לו השטר ע''י אחר לשחרר חציו והלכך אמר ר' דקנה:
ולית לרבי שהוא כזכה מימינו לשמאלו. ומ''ט דר' דאמר משחרר חצי עבדו קנה:
שהוא כזכה מימינו לשמאלו. כיון דעדיין הוא חצי עבדו אין חציו השני נמי משוחרר שהרי הוא כנותן שטר שחרור מימינו לשמאלו ולאו כלום הוא שאינו מזכהו ע''י אחר:
אבל בעבד שכולו שלו שנייא היא. לרבנן ולא קנה אם משחררו לחציו:
אית לון בעבד של שותפות. רבנן מוקמי להאי מתני' דהשולח בעבד של שני שותפין דמכיון שאין לו בו אלא חציו אפי' רבנן מודו דקנה כי שחרריה האי לפלגיה דלא שייר מידי בקנינו:
ולית לרבנן אדם משחרר חצי עבדו. כלומר אם מתני' דהשולח לא אתיא כלל אליבא דרבנן דודאי אדם משחרר חצי עבדו לית להו אלא אי לא משכחת לה חצי עבד אליבא דרבנן הוא דקבעי:
דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו. וקנה ורבנן פליגי עליה התם וס''ל דאין אדם משחרר חצי עבדו ובין בכסף ובין בשטר לא קנה:
אתייא כרבי. לאו אהאי מתני' קאי אלא אמתני' דפרק השולח מי שחציו עבד וחציו בן חורין כדגרסינן התם דמוקי לה כרבי ואגב דלקמן דאמר מזכה לו ע''י אחר נקט לה הכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source