רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לָזֶה פָרָה וְלָזֶה חֲמוֹר. הֶחֱלִיפוּ אֶת שֶׁלָּזֶה לָזֶה וְאֶת שֶׁלָּזֶה לָזֶה. 18b מָשַׁךְ בַּעַל הַחֲמוֹר אֶת הַפָּרָה וּבָא בַּעַל הַפָּרָה לִמְשׁוֹךְ אֶת הַחֲמוֹר וְנִמְצָא שֶׁמֵּתָה הַחֲמוֹר. בַּעַל הַחֲמוֹר צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁהָֽיְתָה חֲמוֹרוֹ קַייֶמֶת בְּשָׁעָה שֶׁמָּשַׁךְ אֶת הַפָּרָה. שֶׁכָּל הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָייָה חוּץ מִן הַחֲלִיפִין. וּמָאן דְלָא סְבַר דָּא מִילְּתָא לָא סְבַר בִּנְזִיקִין כְּלוּם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. וַאֲנָא לֵית נָא סְבַר לָהּ. אָמַר רִבִּי בָּא לְרִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. לֹא הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה לְהוֹצִיא קִידּוּשִׁין מֵרְשׁוּת הָאָב. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹנָה אָֽמְרִין. תִּיפְתָּר בְּקִידּוּשִׁים קְטַנִּים. דְּלֹמָא. רִבִּי חוּנָה וְרִבִּי פִּינְחָס וְרִבִּי חִזְקִיָּה סָֽלְקִין מִישְׁאוֹל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵף לְמֵילַף מִינֵיהּ. אָֽמְרוּ לֵיהּ. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לִשְׁמוּאֵל. נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל. הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה. וְלֹא הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה לְהוֹצִיא כְּתוּבָּה מֵרְשׁוּת הַבַּעַל. אָמַר לוֹן. לֹא מוֹדֶה שְׁמוּאֵל שֶׁאִם מָשַׁךְ בַּעַל הַפָּרָה אֶת הַחֲמוֹר שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁהָיוּ בָהּ מוּמִין אֵילּוּ עַד שֶׁלֹּא תִיכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ. וְזֶה כֵּיוָן שֶׁכָּנַס כְּמִי שֶׁמָּשַׁךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משך בעל החמור את הפרה. ובזה נקנה החמור שהוא בבית בעליו לבעל הפרה כדתנן הכא כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו בכל מקום שהוא. ונמצא שמתה החמור. ונולד לנו הספק בעל הפרה אומר עד שלא משכת את פרתי מת חמורך ולך מת ובעל החמור אומר משמשכתי מת וכבר היה קנוי לך:
וזה כיון שכנס כמי שמשך צריך להביא ראיה שהיו בה מומין אלו עד שתכנס לרשותו. כלומר והתם נמי היינו טעמיה דכל מי שנולד הספק בביתו צריך להביא ראיה:
אמר לון. מהא לא תסייעו מידי לשמואל דמי לא מודי שמיאל שאם משך בעל הפרה את החמור שהוא צריך להביא ראיה כלומר שאם מת החמור בביתו של בעל הפרה כגון שהכניסו שם בעליו לשומרו ואח''כ הסכימו להחליף זה על זה דהואיל שמת בבית בעל הפרה ונולד הספק בביתו עליו להביא ראיה:
דלמא. מעשה ברבי חונה ורבי פנחס ור' חזקיה שעלו לשאול בשלומו דרב יוסף וללמוד ממנו ואמרו לו מתניתא מסייע לשמואל דקתני התם בסיפא נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה אלמא דאמרינן על המוחזק להביא ראיה וכשמואל דאלת''ה קשיא ולא האב צריך להביא ראיה להוציא הכתובה מרשות הבעל:
תיפתר בקידושין קטנים. כלומר הא לא קשיא דיש לומר בקדושין פחותים מיירי שאינם שוין כפי הכתובה ולא מיקרי הבעל מוציא אבל לשמואל קשיא דלדידיה הבעל הוא דצריך להביא ראיה להחזיק דמי מותר הכתובה בידו:
אמר ר' זעירא לר' בא גרסינן. מתני' דפרק המדיר פליגא על שמואל דתנינן היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה נולדו בה מומין האלו ונסתחפה שדהו של הבעל אלמא דהאב מביא ראיה להוציא ולא הבעל להחזיק הכתובה בידו וקשיא לשמואל דקאמר בעל החמור מביא ראיה להחזיק הפרה:
אמר רבי זעירא ואנא לית אנא סבר לה. מכח האי קושיא דלקמיה:
ומאן דלא סבר דא מילתא. ואינו פוסק כן לא ידע במילי דנזיקין כלום:
שכל המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מן החליפין. כלומר אע''ג דבעלמא המוציא מחבירו עליו הראיה והרי בעל החמור מוחזק הוא ובעל הפרה הוא המוציא שאני הכא בחליפין אע''פ שמוחזק עליו להביא ראיה וטעמא הואיל ונולד הספק בעיקר הקנייה לאו מוחזק מיקרי:
לא הבעל צריך להביא ראיה. וליטעמיך דהמוציא צריך להביא ראיה נמי תיקשי הא הבעל צריך להביא ראיה להוציא הקדושין דקס''ד דהקדושין כנגד דמי הכתובה הן ומאי שנא דקרית ליה לאב מוציא ולהבעל מחזיק:
משנה: כָּל מִצְוַת הָאָב עַל הַבֵּן הָאֲנָשִׁים חַייָבִין וְהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת. כָּל מִצְוַת הַבֵּן עַל הָאָב אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַייָבִין. כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הָאֲנָשִׁים חַייָבִין וְהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת. כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַייָבִין. כָּל מִצְוָה בְלֹא תַעֲשֶׂה בֵּין שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא בֵּין שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַייָבִין חוּץ מִבַּל תַּשְׁחִית וּבַל תַּקִּיף וּבַל תִּיטַּמֵּא לַמֵּתִים. הַסְּמִיכוֹת וְהַתְּנוּפוֹת הַהַגָּשׁוֹת הַקְּמִיצוֹת הַהַקְטָרוֹת וְהַמְּלִיקוֹת הַהַזָּאוֹת וְהַקַּבָּלוֹת נוֹהֲגוֹת בָּאֲנָשִׁים וְאֵינָן נוֹהֲגוֹת בַּנָּשִׁים חוּץ מִמִּנְחַת סוֹטָה וּנְזִירָה שֶׁהֵן מְנִיפוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כל מצות האב על הבן. כדמפרש בגמרא מצות שהאב מצווה לעשות לבן ובנוסחת הבבלי ברישא כל מצות הבן על האב ומפרש לה דה''ק כל מצות הבן המוטלות על האב לעשות לבנו:
האנשים חייבין. האב חייב במצות הללו לבנו והאם פטורה:
כל מצות הבן על האב. שהבן מצווה לעשות לאב הבנים והבנות חייבין:
כל מצות עשה שהזמן גרמא. שהזמן גורם למצוה שתבא כגון שופר סוכה לולב ציצית:
שלא הזמן גרמא. כגון מזוזה מעקה אבדה ושילוח הקן והני תרי כללי לאו דוקא כדקי''ל אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ שהרי מצה בליל פסח ושמחה במועדים והקהל בחג הסוכות כולן מ''ע שהזמן גרמא הן ונשים חייבות ותלמוד תורה ופריה ורביה ופדיון הבן ממצות עשה שלא הזמן גרמא הן ונשים פטורות אבל כללא בתרא דכל מצות לא תעשה אחד אנשים ואחד נשים חייבין חוץ מבל תקיף כו' כללא דוקא הוא וילפינן ליה מדכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה:
חוץ מבל תקיף ובל תשחית. דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה דכתיב פאת זקנך ולא זקן אשתך אפילו העלתה זקן ליתה בהשחתה ליתנהו בהקפה ובל תטמא למתים דכתיב אמור אל הכהנים בני אהרן ולא בנות אהרן:
הסמיכות כו'. אינה סומכת ואינה מניפה ואינה מגשת מנחה בקרן מערבית דרומית כמשפטה אם היא כהנת ואינה קומצת ולא מקטרת ולא מולקת עוף ואינה מקבלת דם במזרק ואינה מזה דם חוץ מסוטה ונזירה שהן מניפות מנחתן בעצמן בסוטה נאמר ונתן על כפיה את מנחת הזכרון ובנזיר נאמר ונתן על כפי הנזיר ודין הנזיר והנזירה שוין בענין הקרבן:
אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹתַּ כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט. כֵּיצַד. לָקַח פָּרָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בְּמָאתַיִם. לֹא הִסְפִּיק לְהָבִיא מָאתַיִם עַד שֶׁעָמַד בִּמְנָה. מֵבִיא מָאתַיִם. הָדָא הִיא אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ כִּמְסִירָתוֹ לַהֶדְיוֹט. פָּרָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בִּמְנָה. לֹא הִסְפִּיק לְהָבִיא מְנָה עַד שֶׁעָמַד בְּמָאתַיִם. מֵבִיא מָאתַיִם. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְיָסַף חֲמִישִּׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם לוֹ. הָא אִם יוֹסִיף הֲרֵי הוּא קָם לוֹ וְאִם לָאו אֵינוֹ קָם לוֹ. שׁוֹר זֶה עוֹלָה וּבַיִת זֶה קָרְבָּן. קָנָה הֶקְדֵּשׁ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. דִּכְתִיב לַי֙י הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ וגו'. וּבְהֶדְיוֹט לֹא קָנָה שָׁעָה עַד שֶׁיַּחֲזִיק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הא אם יוסיף. כלומר הא שמענו מן המקרא הזה דוקא אם יוסיף שנתן כבר המנה ויסף חמישיתו אז וקם לו ואם לאו שלא הספיק ליתן עד שנתייקר השער אינו קם לו וצריך ליתן כשער של עכשיו. א''נ הא שמענו אם יוסיף הוא כשער של עכשיו הוא דקם לו:
ובהדיוט לא קנה עד שעה שיחזיק. כל אחד לפי קנינו שור במשיכה ובית בחזקה:
מַתְנִיתָא. רְשׁוּת הָגָּבוֹתַּ בְּכֶסֶף וּרְשׁוּת הַהֶדְיוֹט בַּחֲזָקָה. כֵּיצַד. גִּיזְבַּר שֶׁנָּתַן מָעוֹת הֶקְדֵּשׁ בִּמְטַלְטְלַין קָנָה הֶקְדֵּשׁ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. שֶׁנֶּאֱמַר לַי֨י הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני'. פיסקא דמתני' היא רשות הגבוה כו':
שנאמר לה' הארץ ומלואה. ובכל מקום שהן ברשות הגבוה הוו. מביא מאתים. מפני שכבר אמר במאתים:
רִבִּי בָּא רַב הַמְנוּנָא רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה בְשֵׁם רַב. מָֽכְרָה לוֹ פָרָה בְדָמִים. דַּחֲזָקֵיהּ אֲמַר לֵיהּ. הַב לִי אִינּוּן פְּרִיטַיָּא. אֲמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ בְּעִי מִינְּהוֹן. אֲמַר לֵיהּ. מִיזַבִּין לֵיהּ חֲמוֹר. מָשַׁך בַּעַל הַפָּרָה אֶת הַחֲמוֹר לֹא נִקְנֵית הַפָּרָה. חֲמוֹר מָהוּ שֶׁיִּקָּנֶה. רִבִּי בָּא אָמַר. נִקְנֵית. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֵינָהּ נִקְנֵית. סָבַר רִבִּי בָּא דְּאִינּוּן חֲלִיפִין. וְלֵית אִינּוּן חֲלִיפִין. רִבִּי מָנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. 19a פְּעָמִים שֶׁתְּחִילַּת מֶקַח לָזֶה וּתְחִילַּת מֶקַח לָזֶה. הֵיךְ עֲבִידָא. מָֽכְרָה לוֹ פָרָה בְדָמִים. סְמִיכָה גַבֵּי חָדָא פְּרִיטַייָא. לְמָחָר אַשְׁכְּחֵיהּ קָאִים תַּמָּן. אֲמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ עֲבִיד קְייַם הָכָא. אֲמַר לֵיהּ. בְּעָא אִינּוּן פְּרִיטַייָא. אֲמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ בְּעִי מִינְּהוֹן. אֲמַר לֵיהּ. מִיזְבִין לִי חַד חֲמוֹר. אֲמַר לֵיהּ. הֲרֵי חֲמוֹר לְפָנֶיךָ. מָשַׁךְ זֶה לֹא קָנָה זֶה. מָשַׁךְ זֶה לֹא קָנָה זֶה. אֶלָּא זֶה קָנָה לְעַצְמוֹ וְזֶה קָנָה לְעַצְמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא זה קנה לעצמו. כלומר אלא כל אחד צריך קנין לעצמו כדאמרן דהא ודאי לאו חליפין מיקרי:
משך זה לא קנה זה. כלומר בהא לא קנה זה במשיכת זה ולא נקנה לו החמור בשביל אותן הדמים שנשארו חוב עליו דכיון שלא היה החוב כנגד כל המקח כחוב שלא מחמת המכר הוא ובזה כ''ע מודים באומר מכור לי מטלטלין בחוב שיש לי אצלך אף על פי שנתרצו בניהם לא קנה עד שיקנה באחד מן הדרכים שהמטלטלין נקנין בהן:
סמיכה גביה חדא פריטייא. ונשארו עוד איזה פרוטות אצלו מן המקח וכשתבע ממנו מעות הנשארים אמר לו הרי חמור לפניך:
מכרה לו פרה בדמים ונתן לו מקצת הדמים:
פעמים שתחלת מקח לזה ולזה. ואפ''ה אינן קונין כדמפרש ואזיל:
סבר ר' בא. הש''ס קאמר לה דטעמיה דרבי בא דס''ל דאינון חליפין אבל באמת אינו כן ולית אינון חליפין דחליפין לא מיקרו אלא אם הוא בשעת המקח שאומר לו פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך ונתרצו להחליף כיון שמשך א' מהן נקנה זה לחבירו אבל זה שכבר נתחייב לו בדמים אינן אלא כמלוה ואינן קונין בחליפין:
משך בעל הפרה את החמור לא נקנית הפרה. כלומר הואיל ועכשיו אפילו אם משך בעל הפרה את החמור אין כאן קניית הפרה שהרי כבר היא קנויה לו מאז ודמים הוא שנתחייב לו והלכך מיבעיא לן חמור מהו שיקנה אם לא משך את החמור מהו שיקנה לו בשביל אותן הדמים שנתחייב לו מי אמרינן דהוי כחליפין בשעת המקח או דילמא הדמים כחוב בעלמא הן ואינן קונין:
דחזקיה. כד חזייה לזה א''ל תן לי המעות א''נ דחקיה גרסינן דחקו בשביל מעותיו וא''ל מה אתה רוצה לעשות בהן והשיבו שרוצה לקנות חמור ונתרצה זה ליתן לו חמור בשביל הדמים שנתחייב לו:
מכר לו פרה בדמים. ונשאר לו חייב דמים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source