משנה: הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה אוֹ אִשָּׁה אַחַת בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁילַּח סִבְלוֹנוֹת לְאַחַר מִכֵּן אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת שֶׁמַחְמַת קִידּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים שִׁילַּח. וְכֵן קָטָן שֶׁקִּידֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' סבלונות. דורונו' שדרך החתן לשלוח לאהובתו:
אינה מקודשת. ולא אמרינן יודע היה שאין קדושיו קידושין וגמר ושלח סבלונות לשם קדושין אלא אמרינן מחמת קדושין הראשונים שלח:
וכן קטן שקדש. ושלח סבלונות משהגדיל:
שֶׁכָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִים בַּכֹּהֲנִים פּוֹסְלִין בַּנָּשִׁים. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן בָּאִשָּׁה רֵיחַ הַפֶּה וְרֵיחַ הִזִּיעָא שׁוּמָא שֶׁאֵין בָּהּ שִׂיעֵר. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. 27b בְּעוֹר הַפָּנִים שָׁנוּ. וְהָתַנִּינָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר. אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן. וָזוֹ לֹא מִן הַמּוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי הוּא. תִּיפְתָּר בְּהַהִיא דְּמִטָּֽמְרָה לָהּ תַּחַת קֳלְֹסִיתָהּ דְרֹאשָׁהּ. תַּנֵּי. שׁוּמָא שֶׁיֵּשׁ לָהּ שִׂיעֵר בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה בֵּין בַּגּוּף בִּין בַּפָּנִים הֲרֵי זֶה מוּם. וְשֶׁאֵין בָּהּ שִׂיעֵר. בְּפָנִים מוּם. בַּגּוּף אֵינוֹ מוּם. בַּמֶה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּקְטַנָּה. אֲבָל בִגְדוֹלָה בֵּין בַּגּוּף בֵּין בַּפָּנִים הֲרֵי זֶה מוּם. עַד כַּמָּה הִיא גְדוֹלָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. עַד כְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. כְּגוֹן הָדֵין דֵּינָרָא קוֹרְדִייָנָא שִׁיעוּרוֹ כַּחֲצִי זָהוּב כָּל שֶׁהוּא. רִבִּי רְדִיפָה רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יִרְמְיָה שָׁאַל. אִשָּׁה קָרַחַת וְשִׁיטָּה שֶׁלְּשִׂיעֵר מַקֶּפֶת מֵאוֹזֶן לָאוֹזֶן. בָּעֵיי מִישְׁמְעינָהּ מִן הָדָא. הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן בָּאִשָּׁה רֵיחַ הַפֶּה וְרֵיחַ הִזֵּיעָא וְשׁוּמָא שֶׁאֵין בָּהּ שִׂיעֵר. וְלָא אַדְכְּרוֹן קָרְחָה. סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁאֵינוֹ מוּם. אָתָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בְרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשָם רִבִּי נִיסָא. מוּם הוּא. לֹא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא כֵעוּר בָּזֶה וּבָזֶה מוּם בָּזֶה וְאֵין מוּם בָּזֶה. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא נוֹי בָזֶהה וּמוּם בָּזֶה כְּגוֹן הָדָא קָרְחָתָה אַף עַל גַּב דְּהוּא מוּם לֹא תַנִּינָתָהּ. תֵּדַע לָךְ שֶׁהִיא כֵן. הֲרֵי זָקָן הֲרֵי נוֹי בָאִישׁ וּמוּם בָּאִשָּׁה. וְלֹא תַנִינָן. יֶתֶר עֲלֵיהֶן בָּאִשָּׁה זָקָן. הֲרֵי דַדִּים הֲרֵי נוֹי בָאִשָּׁה וּמוּם בָּאִישׁ. וְלֹא תַנִינָן. יֶתֶר עֲלֵיהֶן בָּאִישׁ דַּדִּים.
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ כול'. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ חָמֵשׁ. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ שֶׁחָמֵשׁ נָשִׁים מִתְקַדְּשׁוֹת כְּאַחַת. שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת קִידּוּשֶׁיהָ וְקִידּוּשֵׁי חֲבֵירָתָהּ. וּמְקַדְּשִׁין בִּגְזֵילָה. וּמְקַדְּשִׁין בְּפֵירוֹת עֲבֵירָה. וְאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּעֲרָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נישמעינה מן הדא. מתני' בריש איזהו נשך שאם היה חייב לו חטים ואומר תן לי החטים שאני רוצה למכרם וליקח בהן יין ואמר לו הרי חטיך נתונים עלי כשער של עכשיו והרי לך אצלי יין ויין אין לו דקאמר התם דאסור משום רבית מכיון שאין לו יין עכשיו ודייק דלענין קנייה נמי כן הוא אם יש לו נקנה לו וחייב ליתן לו ותני ר' חייא נמי כן אלמא אין המוכר יכול לחזור בו:
ואין קידושין תופסין בעריות. שאפילו אחת מהאחיו' אינה מקודשת:
שלח אמר לתמן. שלח לבבל ואמר להן הוו ידעין דהורי ר' יוחנן בקידושי מלוה לחומרא והורע בעיני רבי זעירא מה ששלח רבי שמואל:
למה. מפני מה הורע לו אם בגין דהוון נהגין מחמרין עליהון ואמרי דלא הוו קידושין כלל והוא עכשיו מיקל עליהן:
אמר ר' יוסי בר' בון. לא היא אלא בקולא הוון נהיגין שהיו אומרים המקדש במלוה מקודשת לגמרי ועכשיו החמיר עליהן בזה ששלח למיחש לחומרא ואם בא אחר וקדשה תפסו בה קידושין וצריכה גט משניהם מספק וזהו שלא הוטב בעיני ר' זעירא:
ערוה שאינה ערוה כל ספק שבא לפניך אם היא ערוה או אינה ערוה תפוס את שאינה ערוה וכלומר לחומרא דחיישינן שמא אינה אשת איש ותפסו בה קידושי אחר להצריכה גט:
גמ' את שמע מינה. ממתני' חמש:
שחמש נשים מתקדשות כאחת. דקתני אין האחיות מקודשות הא לאו הכי כולן מקודשות ולא תימא צריך לקדש לכל אחת בפני עצמה:
שהאשה מקבלת כו'. אפילו במקום שנעשית לה צרה:
ומקדשין בגזילה. בגזל שלה והאי תלמודא דייק הכי טעמא דשלהן היתה הא של אחרים אינה מקודשת ובגזל דידה מקודשת ואפילו לפני יאוש דמכיון דקבילתיה אחילתי' והא דקתני ושל שביעית הית' לומר שמקדשין בפירות עבירות ואפי' לכתחילה:
ביקש. הלוקח להעמיד לו מקחו והמוכר חוזר בו מאי:
בקידושי מלוה. אם קדשה במלוה לענין קידושין אזלינן לחומרא ובקרקעות אם אמר קנה בכסף מלוה שיש לך עלי לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין להלוקח למי שפרע אם חזר בו שא''צ לקבל עליו דלאו נתינת מעות בשעת מקח הוי:
היך עבידא. מאי יש מעשה בתחלתו אמר לה הריני מקדשיך בבעילה על מנת שירדו גשמים שהקדים המעשה לתנאי:
מאן תנא כל תנאי שהוא מעשה מתחלתו תנייו בטל. כדתנן בסוף פ' הפועלים דלא כר''ש הוא דלדידיה לא בטל לגמרי בקידושין אלא דלחומרא מיהת חיישינן וכמו דחושב לחומרא בדינא דמתניתין וכן אמר רבי יודן בשם רבי יוחנן:
כל תניי שהוא מעשה מתחלתו. שיש בו מעשה מתחלתו ובקדושין בתנאי כזה מקודשת לחומרין דאע''ג שאין התנאי כלום לחומרא חיישינן:
קנו לחומרין. שצריכה הימנו גט ואם בא אחר וקידשה צריכה נמי הימנו גט דלחומרא חיישינן שמא על דעת קידושין הראשונים בעל. א''נ אם קנו לדברי ר''ש קאי ואם קנו לענין זה הוא דקנו לחומרין וכן מוכח מדלקמן:
אם קנו. מה קנו לענין מאי קנו אם לכל וכאשתו גמורה היא:
ה''ג בתוספתא רבי שמעון בן יהודה אימר משום רבי שמעון אע''פ שבעל לא קנה שלא היתה בעילתו אלא לשם קדושין הראשוני':
גמ' תני וכולן שבעלו קנו. דאדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין דחזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:
משנה: הַמְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כְּאַחַת אֵינָן מְקוּדָּשׁוֹת. וּמַעֲשֶׂה בְחָמֵשׁ נָשִׁים וּבָהֶן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְלִיקֵּט אֶחָד כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵינִים מִשֶּׁלָּהֶן הָֽיְתָה וְשֶׁל שְׁבִיעִית הָֽיְתָה וְאָמַר הֲרֵי כּוּלְּכֶם מְקוּדָּשׁוֹת לִי בְּכַלְכָּלָה זוֹ וְקִיבְּלָתָהּ אַחַת מֵהֶן עַל יְדֵי כוּלָּם וְאָֽמְרוּ חֲכָמִים אֵין הָאֲחָיוֹת מְקוּדָּשׁוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אינה מקודשת. דאמר קרא ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו אין לך לקוחין אפילו באחת מהן וה''ה לכל עריות שיש בהן כרת שאין קידושין תופסין בהן:
משלהן היתה. בבבלי דייק הכי שמעינן מהאי מתני' המקדש בגזל ואפילו בגזל דידה אינה מקודשת ולא אמרינן מדקבילתיה אחילתי' מדקתני שלהן היתה ושל שביעית הית' טעמא דשל שביעית הית' והפקר הוא וכלאחר יאוש דמי הלכך שאר הנשים מקודשות אבל בשאר שני שבוע לא ואם כן ש''מ אפילו בגזל דידה אינה מקודשת ושמעינן נמי שהמקדש בפירות שביעית מקודשת ולא אמרינן דלא הוי ממינו לזכות בהן אלא כיון שזכה בהן ממונו הוא לכל דבר א''נ דלא תימא לאכלה אמר רחמנא ולא לדבר אחר ושמעינן נמי שאשה נעשית שליח לחבירתה אפילו במקום שנעשית לה צרה ואף על גב דבכל עדות שהאשה כשרה לה אין הצרה כשרה לה שליחותא מיהת כיון דעבדה עבדה שהרי בקידושין הללו הן נעשות צרות זו לזו על ידי זו שקבלתה וקתני האחיות אינן מקודשות הא נכריות מקודשות. ומתני' מיתרצא התם אליבא דהלכתא הכי המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה שתיהן כאחת אינן מקודשות הא אחת מאשה ובתה אחת מאשה ואחותה וכגון שאמר לשתיהן אחת מכם מקודשת לי ולא פירש לאיזו מהן מקדש וקבלה אחת מהן הקידושין על ידי חברתה או שתיהן קבלו הקידושין כאחת אע''פ שקידושין שאין מסורין לביאה הן דכל אחת מהן איכא לספוקי באחות אשתו מקודשות ושתיהן צריכות גט אבל אם אמר בפירו' הראוי' לביאה מכם מקודשת לי אינן מקודשות דאין שום אחת מהן ראוי' לביאה ומעשה נמי בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ואמר הראוי' מכם לביאה תתקדש לי ואמרו חכמים אין האחיות מקודשות אבל נכריות שהן ראויות לביאה מתקדשו' ואם אמר כלכם מתקדשות לי לא היתה שום אחת מהן מקודשת דכיון דאמר כלכם כללן כאחת וכי היכי דאין אחיות מקודשות כך אין הנכריות מקודשות:
הלכה: הַמְקַדֵּשׁ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּשָׁוֶה פְרוּטָה כול'. תַּנֵּי. וְכוּלָּן שֶׁבָּעֲלוּ קָנוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. וְכוּלָּן שֶׁבָּעֲלוּ קָנוּ. שֶׁלֹּא הָֽיְתָה בְעִילָתוֹ אֶלָּא לְשׁוּם קִידּוּשִׁין הָרִאשׁוֹנִים. אִם קָנוּ. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קָנוּ לַחוֹמָרִין. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל תְּנַיי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מִתְּחִילָּתוֹ מְקוּדֶּשֶׁת לַחוֹמָרִין. רִבִּי מָנָא בְעָא קוֹמֵי דְרִבִּי יוּדָן. מָאן תַּנָּא. כָּל תְּנַאי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מִתְּחִילָּתוֹ תְּנָייוֹ בָטֵל. דְּלֹא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. רִבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מְקוּדֶּשֶׁת לַחוֹמָרִין. הֵיךְ עֲבִידָא. הֲרֵי אֶנִי מְקַדְּשָךְ בִּבְעִילָה עַל מְנָת שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מְקוּדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּקִידּוּשֵׁי מִלְוָה לַחוֹמָרִין וּבְקַרְקָעוֹת לֹא קָנָה וּבִמְטַלְטְלִין אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. בִּיקֵּשׁ לְהַעֲמִיד לוֹ מִקְחוֹ נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַהֲרֵי לָךְ אֶצְלִי בָהֶן יַיִן. וְיַיִן אֵין לוֹ. הָא אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן הֲרֵי זֶה חַייָב. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן חַייָב לִיתֵּן לוֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שֶׁלֹּא אָמַר לְתַמָּן. הֲווֹן יָֽדְעִין דְּהוֹרֵי רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קִידּוּשֵׁי מִלְוָה לַחוֹמָרִין. וּבְאִישׁ לְרִבִּי זְעִירָא. 28a כָמָּה. בְּגִין דַּהֲווֹן מַחְמִרִין וְקָלִיל עֲלֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. בְּקוּלָּא הֲווֹן נְהִיגִין וְאַחְמַר עֲלֵיהוֹן. שֶׁאִם בָּא אַחֵר וְקידְּשָׁהּ תָּֽפְסוּ בָהּ קִידּוּשִׁין. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי חָנָן. עֶרְוָה שֶׁאֵינָהּ עֶרְוָה. תּוֹפֵס אֶת שֶׁאֵינָהּ עֶרְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נישמעינה מן הדא. מתני' בריש איזהו נשך שאם היה חייב לו חטים ואומר תן לי החטים שאני רוצה למכרם וליקח בהן יין ואמר לו הרי חטיך נתונים עלי כשער של עכשיו והרי לך אצלי יין ויין אין לו דקאמר התם דאסור משום רבית מכיון שאין לו יין עכשיו ודייק דלענין קנייה נמי כן הוא אם יש לו נקנה לו וחייב ליתן לו ותני ר' חייא נמי כן אלמא אין המוכר יכול לחזור בו:
ואין קידושין תופסין בעריות. שאפילו אחת מהאחיו' אינה מקודשת:
שלח אמר לתמן. שלח לבבל ואמר להן הוו ידעין דהורי ר' יוחנן בקידושי מלוה לחומרא והורע בעיני רבי זעירא מה ששלח רבי שמואל:
למה. מפני מה הורע לו אם בגין דהוון נהגין מחמרין עליהון ואמרי דלא הוו קידושין כלל והוא עכשיו מיקל עליהן:
אמר ר' יוסי בר' בון. לא היא אלא בקולא הוון נהיגין שהיו אומרים המקדש במלוה מקודשת לגמרי ועכשיו החמיר עליהן בזה ששלח למיחש לחומרא ואם בא אחר וקדשה תפסו בה קידושין וצריכה גט משניהם מספק וזהו שלא הוטב בעיני ר' זעירא:
ערוה שאינה ערוה כל ספק שבא לפניך אם היא ערוה או אינה ערוה תפוס את שאינה ערוה וכלומר לחומרא דחיישינן שמא אינה אשת איש ותפסו בה קידושי אחר להצריכה גט:
גמ' את שמע מינה. ממתני' חמש:
שחמש נשים מתקדשות כאחת. דקתני אין האחיות מקודשות הא לאו הכי כולן מקודשות ולא תימא צריך לקדש לכל אחת בפני עצמה:
שהאשה מקבלת כו'. אפילו במקום שנעשית לה צרה:
ומקדשין בגזילה. בגזל שלה והאי תלמודא דייק הכי טעמא דשלהן היתה הא של אחרים אינה מקודשת ובגזל דידה מקודשת ואפילו לפני יאוש דמכיון דקבילתיה אחילתי' והא דקתני ושל שביעית הית' לומר שמקדשין בפירות עבירות ואפי' לכתחילה:
ביקש. הלוקח להעמיד לו מקחו והמוכר חוזר בו מאי:
בקידושי מלוה. אם קדשה במלוה לענין קידושין אזלינן לחומרא ובקרקעות אם אמר קנה בכסף מלוה שיש לך עלי לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין להלוקח למי שפרע אם חזר בו שא''צ לקבל עליו דלאו נתינת מעות בשעת מקח הוי:
היך עבידא. מאי יש מעשה בתחלתו אמר לה הריני מקדשיך בבעילה על מנת שירדו גשמים שהקדים המעשה לתנאי:
מאן תנא כל תנאי שהוא מעשה מתחלתו תנייו בטל. כדתנן בסוף פ' הפועלים דלא כר''ש הוא דלדידיה לא בטל לגמרי בקידושין אלא דלחומרא מיהת חיישינן וכמו דחושב לחומרא בדינא דמתניתין וכן אמר רבי יודן בשם רבי יוחנן:
כל תניי שהוא מעשה מתחלתו. שיש בו מעשה מתחלתו ובקדושין בתנאי כזה מקודשת לחומרין דאע''ג שאין התנאי כלום לחומרא חיישינן:
קנו לחומרין. שצריכה הימנו גט ואם בא אחר וקידשה צריכה נמי הימנו גט דלחומרא חיישינן שמא על דעת קידושין הראשונים בעל. א''נ אם קנו לדברי ר''ש קאי ואם קנו לענין זה הוא דקנו לחומרין וכן מוכח מדלקמן:
אם קנו. מה קנו לענין מאי קנו אם לכל וכאשתו גמורה היא:
ה''ג בתוספתא רבי שמעון בן יהודה אימר משום רבי שמעון אע''פ שבעל לא קנה שלא היתה בעילתו אלא לשם קדושין הראשוני':
גמ' תני וכולן שבעלו קנו. דאדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין דחזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source