רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲרֵי זוֹ עוֹלָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּמְכָרָהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. הֲרֵי זוֹ מְכוּרָה וְהֶקְדֵּישָׁהּ הֶקְדֵּשׁ. חָזַר וּלְקָחָהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם חַל עָלֶיהָ הֶקְדֵּישׁ עוֹלָה. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים לֹא חַל עָלֶיהָ הֶקְדֵּשׁ עוֹלָה. לֹא דַמְייָא עוֹלָה לְאִשָּׁה. מַה דַמְייָא אִשָּׁה לְעוֹלָה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. תִּיפְתָּר שֶׁמֵּת הַשֵּׁינִי וַהֲוָה לֵיהּ אָח. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא זְקוּקָה לְיִיבּוּם לֹא חָלוּ עֲלֶיהָ קִידּוּשֵׁי הָרִאשׁוֹן. מַה דַמְייָא עוֹלָה לְאִשָּׁה. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. תִּיפְתָּר שֶׁהִקְדִּישָׁהּ לְבַעֲלַת מוּם קָבוּעַ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. תַּמָּן אַתְ אָמַר. אֲמִירָתִי לַגָּבוֹהַּ כִּמְסִירָתִי לָהֶדְיוֹט. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן בָּאוֹמֵר. מִכְּבָר. בְּרַם הָכָא בָּאוֹמֵר. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
ברם הכא באומר. שההקדש לא יחול עד לאחר ל' וכיון שמכרה בתוך ל' יצאת מרשותו ושוב לא חל הקדש אע''פ שחזר ולקחה:
תמן באומר מכבר. באומר מעכשיו יהא חל ההקדש אי נמי דאמר סתם ולא קבע זמן שבאמירתו חל עליה הקדש מיד:
תמן. בפ''ק אתה אומר אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט שאם אמר הקדש על שום דבר אינו יכול לחזור בו והכא את אמר הכין דלאחר ל' לא חל עליה הקדש עולה אם מכרה אע''פ שחזר ולקחה לאחר ל':
תיפתר שהקדישה לבעלת מום קבוע. שמתחלה לא חל עליה קדושת הגוף אלא לדמים הוא שהקדישה ואותן דמים חייב הוא לעולם אפילו מכרה לאחר דהשתא לא איכפת לן אם הוא ברשותו או ברשות אחר שהרי אין ההקדש חל על גופה:
מה דמיא עולה לאשה. ובהי גוונא מצינו דבעולה נמי חל עליה הקדש לאחר ל' אע''פ שמכרה לאחר בתוך ל' ולא חזר ולקחה ממנו:
תיפתר שמת השני והוה ליה אח. שעכשיו זקוקה היא לו ליבום ובהא לא חלו קדושי הראשון לעולם שהרי לא יצתה מרשות השני וזקוקה ועומדת היא מחמת קידושין שלו וכמ''ד אין קדושין תופסין ביבמה:
מה דמיא אשה לעולה. ושואל הש''ס ובהי גוונא מצינו דדמיא אשה לעולה ממש בהא שלא יהו חלין קדושי הראשון לאחר ל' אפילו מת השני בתוך ל':
לאחר ל' יום. לקחה ממנו לאחר ל' לא חל עליה הקדש עולה:
חזר ולקחה. מן הלוקח בתוך ל' יום חל עליה הקדש עולה דבשעה שהוא ראוי לחול ברשותו הוא:
ומכרה בתוך ל' יום ה''ז מכורה. דעדיין אינו חל עליו שם עולה וכן אם הקדישה בתוך ל' להקדש אחר הקדש:
לא דמיא עולה לאשה. בהא שהרי באשה אם מת השני או גירשה בתוך ל' חלו קידושי הראשון ממילא כשיבא לאחר שלשים ואף על פי שלא חזר וקדשה בתוך ל' ובעולה דוקא שחזרה ולקחה בתוך ל' שחזר לרשותו קודם שיבא השעה שראוי להיות חל עליו שם הקדש עולה וטעמא דלא דמי עולה לאשה בהא מפרש לקמן דלא מצינו אשה יוצאה בלא גט ומצינו הקדש יוצא בלא פדיון:
31b לְפִיכָךְ אִם מֵת הַשֵּׁינִי בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ גֵירְשָׁהּ חָלוּ עֲלֶיהָ קִידּוּשֵׁי רִאשׁוֹן לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. מֵת לְאַחַר שְׁלֹשִׁים וְלֹא גֵירַשׁ לֹא חָלוּ עֲלֶיהָ קִידּוּשֵׁי הָרִאשׁוֹן. הָדָא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. כָּל תְּנַאי שֶׁנִּיתְקַייֵם אַף עַל פִּי שֶׁבָּטַל לְאַחַר מִיכֵּן הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. וְכָל תְּנַאי שֶׁבָּטַל בְּשְׁעַת קִידּוּשִׁין אַף עַל פִּי שֶׁמִּיתְקַייֵם לְאַחַר מִיכֵּן אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא דתני ר' חייא. דהכל הולך אחר שעה שהקידושין ראוין להיות חלין וכל תנאי שנתקיים באותו שעה מקודשת וכל תנאי שבטל בשעת קידושין בשעה שראוין לחול אע''פ שראוין להתקיים לאחר מיכאן אינה מקודשת הלכך אם מת לאחר ל' שוב אין קדושי הראשון חלין:
מת לאחר ל' ולא גירש. מקודם לא חלו עליה קידושי הראשון אפי' לאחר מכאן שבשעה שהיו ראוין קידושי הראשון לחול עדיין הי' השני קיים:
לפיכך אם מת השני. אמתני' קאי וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום מקודשת לשני ומדלא קתני ואינ' מקודשת לראשון ש''מ דלא פקעו קידושי הראשון לגמרי ולפיכך אם מת השני או גירשה בתוך שלשים יום חלו עליה קידושי ראשון לאחר ל' יום:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲרֵי זוֹ עוֹלָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. מְכָרָהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים אֵינָהּ מְכוּרָה. הִקְדִּישָׁהּ לֹא קָ‍ֽדְשָׁהּ. לֵיי דֶא מִילָּה אָמַר לֵיהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. לְשַׁייֵר לוֹ גִיזָה וַעֲבוֹדָה. תְּלוֹשׁ מִן הַקַּרְקַע הַזֶּה שֶׁיִּקָּנֶה לָךְ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. מְכָרוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ מָכוּר. הִקְדִּישׁוֹ לֹא קָדַשׁ. לֵיי דֶא מִילָּה אָמַר לֵיהּ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. לְשַׁייֵר לוֹ אֲכִילַת פֵּירוֹת. הֵילָךְ סֶלַע זֶה שֶׁתִּקָּנֶה לִי שָׂדָךְ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. מְכָרָהּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים אֵינָהּ מְכוּרָה. וּמַה בֵינָהּ לְאִשָּׁה. אֶלָּא מְכָרָהּ הֲרֵי זוֹ מְכוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' בא בשם ר' יוחנן גרסינן. דפליג על ר' אבהו בשם ר' יוחנן דלעיל וס''ל אם אמר ה''ז עולה לאחר שלשים אינו יכול למכרה ולא להקדישה להקדש אחר אע''פ שהוא בתוך שלשים:
ליידא מילה. ולאיזה דבר אמר לאחר שלשים אם אין לו רשות למכרה בתוך שלשים:
לשייר לו גיזה ועבודה. בתוך שלשים יום האלו שלא יאסרו עליו גיזה ועבודה בה אבל לא למכרה ושתצא מהקדש עולה לגמרי:
תלוש מן הקרקע הזה. הי' מוכר קרקע לחבירו ואמר לו תלוש מן קרקע הזה שתקנה לה בכך לאחר שלשים קנה זה ואינו יכול המוכר לא למכרה ולא להקדישה אפי' בתוך שלשים יום:
ליידא מילה. ולאיזה דבר א''ל שלא יקנה אותה עד לאחר שלשים:
לשייר לו אכילת פירות. להמוכר בתוך השלשים:
הילך סלע זה כו' אינה מכורה. ופריך הש''ס ומה בינה לאשה שאם קידשה בכסף לאחר שלשים יכולה היא שתחזור בה בתוך שלשים ולהתקדש לשני ומאי שנא בשדה דבשלמא בחלוקה הראשונה באומר לו תלוש מן הקרקע לק''מ דהתם כבר החזיק בגוף הקרקע והלכך אין המוכר יכול לחזור בו ולמכרה לאחר אבל הכא שנתן לו כסף יאמר שלא יקנה עד לאחר שלשים וכיון שקיבל זה כסף מיד אחר בתוך שלשים נתבטל מכר הראשון כמו בקדושי אשה:
אלא. תני מכרה הרי זה מכורה דדמיא לאשה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲרֵי זוֹ עוֹלָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. כָּל שְׁלֹשִׁים הֲרֵי זוֹ עוֹלָה. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם יָצָאת לַחוּלִין מֵאֵילֶיהָ. מְעִילָתָהּ מָה הִיא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְעִילָתָהּ בְּרוּרָה. רִבִּי זְעִירָא רְבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן אָ‍ֽמְרִין. 32a מְעִילָתָהּ סָפֵק. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי שְׁלֹשִׁים יוֹם. הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ וּמַה בֵין אִשָּׁה. מָצִינוּ הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא פִדְיוֹן וְלֹא מָצִינוּ אִשָּׁה יוֹצְאָה בְּלֹא גֵט. הֵן אַשְׁכַּחְנָן הֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְּלֹא פִדְיוֹן. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. נִכְנָסִין וְלֹא נוֹתְנִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר דִּבְרֵי הַכֹּל בִּשְׂדֵה מִקְנָה. הֲרֵי זוֹ גִיטָּהּ שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֵין זֶה גֵט כְּרִיתוּת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בְּרִבִּי לָ‍ֽעְזָר. הָדָא דְאַתְּ אָמַר מְקוּדֶּשֶׁת. בְּשֶׁקִּידְּשָׁהּ בְּכֶסֶף. אֲבָל אִם קִידְּשָׁהּ בִּשְׁטָר הוֹאִיל וְלֹא לָ‍ֽמְדוּ כְתַב קִידּוּשִׁין אֶלָּא מִגֵּירוּשִׁין. מַה בְגֵּירוּשִׁין אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת אַף בְּקִידּוּשִין אֶנָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
ה''ז גיטך ל' יום. שלא גרשה אלא לשלשים יום אינה מגורשת דלא הוי כריתות ואם בא אחר וקדשה בתוך שלשים לא תפסו הקדושין:
הדא דאת אמר. דבקידושין בכה''ג מקודשת בשקידשה בכסף אבל אם קדשה בשטר ואמר לה הרי את מקודשת לי לשלשים יום הואיל ולא למדו קדושי שטר אלא מגירושין מויצאה והית' לגירושין דמו:
אמר ר' יוסי בר' בון. ואפילו תימא תיפתר דברי הכל שהרי מצינו אפילו לרבי יהודה בשדה מקנה שדה שלקחה ולא באה לו בירושה שאין לה דין שדה אחוזה ואם הקדישה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו שהרי יוצאת לבעלים הראשונים ביובל ומ''מ עד היובל הוי הקדש וא''כ מצינו שיוצא ביובל מיד ההקדש בחנם בלא פדיון:
כר''ש. דר' שמעון אומר בפ''ז דערכין גבי שדה אחוזה דדין שדה אחוזה שהקדישה ולא גאלה מיד הגיזבר יוצאה לכהנים ביובל ותנן התם הגיע היובל ולא נגאלה הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה דברי ר' יהודה ומפרש התם טעמא דיליף ממקדיש בית שאין יוצא מן ההקדש בלא דמים ור' שמעון אומר נכנסים אבל לא נותנין דגמר הקדש הקדש מכבשי עצרת דכתיב בהו קדש יהיו לה' לכהן מה התם בחנם אף כאן בחנם וא''כ מצינו לר''ש הקדש יוצא בלא פדיון:
הן אשכחן. והיכן מצינו הקדש יוצא בלא פדיון:
מצינו הקדש יוצא בלא פדיון. כדלקמי' אבל לא מצינו אשה יוצאה בלא גט וכיון שנתקדשה לו לל' שוב אינה יוצאת ממנו בלא גט:
הרי את מקודשת לי ל' יום ה''ז מקודשת. לעולם:
מעילתה מעילתה ספק. דס''ל הואיל ולא הקדישה אלא לשלשים ולאחר ל' יוצאת לחולין ספק הוא אם מועלין בה כשאר קדשים או לא:
מעילתה ברורה. חייב עליה קרבן מעילה ודאי כל ל' יום:
מעילתה מה היא. בתוך אלו ל' יום אם מעל בה מהו:
הרי זו עולה ל' יום. שלא הקדיש אותה אלא לל' יום כל ל' יום ה''ז עולה ואינו יכול לשנות' לקדושה אחרת ולאחר ל' יוצאת לחולין מאיליה ואע''ג דקדושת הגוף הוא ס''ל דפקעה בכדי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source