7a מְנַיִין אֲפִילוּ חָלָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַשְׁבִיעִית יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. יָכוֹל אֲפִילוּ בָרַח. תַּלְמוּד לוֹמַר שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד. מָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת זֶה וּלְהוֹצִיא אֶת זֶה. אַחַר שֶׁרִיבָה הַכָּתוּב מִיעֵט. מַרְבֶּה אֲנִי אֶת זֶה שֶׁהוּא בִרְשׁוּתוֹ וּמוֹצִיא אֶת זֶה שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה אָמַר. רַב הוֹשַׁעְיָה בְעָא. נִיחָא חָלָה וְאַחַר כָּךְ בָּרַח מַשְׁלִם. בָּרַח וְאַחַר כָּךְ חָלָה. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. 7b הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעֲלָהּ כּוֹתְבִין לוֹ אִיגֶּרֶת מֶרֶד עַל כְּתוּבָּתָהּ. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִיָּה. נִדָּה וְחוֹלָה וָאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם כּוֹתְבִין לוֹ אִיגֶּרֶת מֶרֶד עַל כְּתוּבָּתָהּ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁמָּֽרְדָה עָלָיו וְהִיא נִידָה. הַתּוֹרָה הִמְרִידָתָהּ עָלָיו. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁמָּֽרְדָה עָלָיו עַד שֶׁלֹּא בָּאָת נִידָּה וּבָאָת לַנִּידָּה. הֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לִמְרוֹד וְאַתְּ אוֹמֵר. כּוֹתֵב. אַף הָכָא בָּרַח וְאַחַר כָּךְ חָלָה מַשְׁלִם. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִילּוּ הֲוֵית גַּבַּאי לָא אַבְאַשָׁתָא. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. אֲפִילוּ עַל קַדְמִיתָא אַתְייָא הִיא. חָלָה וְאַחַר כָּךְ בָּרַח מַשְׁלִם. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. אִילּוּ הֲוֵיתָה גַּבַּאי אִינְשַׁמָת בִּפְרִיעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף הכא ברח ואח''כ חלה משלים. הואיל ובשעה שברח היה ראוי לעבוד אע''ג שחלה אח''כ מפני שיכול הרב לומר לו אלו היית אצלי לא חלית שמזלי היה גורם שלא תחלה:
אפי' על קדמייתא אתייא היא. האי טעמא אפי' על רישא דחלה ואח''כ ברח משלים נמי שייכא וצריך להשלים כל הימים אפילו אותן שחלה בהיותו שלא ברשות רבו מפני שיכול לומר לו אלו היית אצלי היה מזלי גורם שתתרפא במהרה:
ותני ר''ח. עלה נדה וחולה כו' ומפרשינן התם מה אנן קיימין הא דקאמר כותבין אגרת מרד על הנדה אם בשמרדה עליו כשהיא נדה התורה המרידתה עליו לאסרה ואמאי תפסיד משעת המרד אלא כן אנן קיימין בשמרדה עליו קודם נדתה ואחר כך כשהיא נדה אע''ג שאינה בת מרד עכשיו אפ''ה את אומר כותב הואיל דהתחלת המרד היה כשהיתה ראויה לתשמיש:
המורדת על בעלה. מתשמיש כותבין לו אגרת מרד כדמפרש התם שפוחתין מכתובתה ז' דינרים בשבת:
נישמעינה. להא מן הדא דתנן בפ' אע''פ:
ברח ואחר כך חלה. באשר הוא שם מאי מי נימא דהואיל וברח מתחלה משלים או דילמא יכול לומר לו אפילו הייתי ברשותך לא הייתי יכול לעבוד וחלה אין צריך להשלים:
ניחא. הא ודאי פשיטא לן שאם חלה ואחר כך ברח דמשלים הזמן שברח:
אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את זה שהוא ברשותו. של רבו ומאי הוי ליה למיעבד אם חלה:
מנין אפילו חלה. העבד שהוא יוצא בשש ואין צריך להשלים תלמוד לומר ובשביעית יצא מכל מקום:
וּבַיּוֹבֵל. דִּכְתִיב וּבַיּוֹבֵל יֵצֵא. וּבְגֵירָעוֹן כֶּסֶף. דִּכְתִיב אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים. וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאִם יֵשׁ רוֹב אֵין מִיעוּט. שֶׁאִם יֵשׁ מִיעוּט אֵין רוֹב. אָמַר רִבִּי הִילָא. פְּעָמִים שֶׁהַשָּׁנִים מְרוּבּוֹת עַל הַשָּׂכָר. וּפְעָמִים שֶׁהַשָּׁנִים מְעוּטוֹת מִן הַשָּׂכָר. מְנַיִין אַתָּה אוֹמֵר. נִמְכַּר מִמְּנָה מְנָה וְהִשְׁבִּיחַ וַהֲרֵי הוּא יָפֶה מִמָּאתַיִם מָאתַיִם. מְנַיִין שֶׁאֵינוֹ מְחַשֵּׁב עִמּוֹ אֶלָּא מִמְּנָה מְנָה. תַּלְמוּד לוֹמַר כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאוּלָּתוֹ. לָמַדְנוּ בְּנִמְכַּר לְגוֹי כְּשֶׁהוּא נִגְאַל יָדוֹ לָעֶלְיוֹנָה. מְנַיִין בְּנִמְכַּר לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהוּא נִגְאַל יָדוֹ לָעֶלְיוֹנָה. שָׂכִיר שָׂכִיר לִגְזֵירָה שָׁוָה. מַה שָׂכִיר הָאָמוּר לְגוֹי כְּשֶׁהוּא נִגְאַל יָדוֹ לָעֶלְיוֹנָה. אַף שָׂכִיר הָאָמוּר לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהוּא נִגְאַל יָדוֹ לָעֶלְיוֹנָה. רִבִּי אוֹמֵר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר. יִגְאָלֶנּוּ יִגְאָלֶנּוּ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים. לְרַבּוֹת כָּל הַגְּאוּלּוֹת שֶׁיְּהוּ כְּסֶדֶר הַזֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי אומר מה ת''ל יגאלנו. לא ס''ל ג''ש דשכיר שכיר והלכך דריש מיגאלנו יתירא דכתיב בנמכר לעכו''ם ללמדך שיהיו כל הגאולות כסדר הזה ואפי' בנמכר לישראל יד העבד על העליונה לעולם:
שכיר שכיר לג''ש. נאמר בנמכר לישראל כשכיר כתושב יהיה עמך ונאמר בנמכר לעכו''ם כימי שכיר יהיה עמו:
נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מנין אתה אומר שאינו מחשב עמו אלא במנה ת''ל כפי שניו ישיב את גאלתו. כפי השנים שהוא שוה עכשיו כך הוא נותן לו והיינו דקאמר קרא אם עוד רבות בשנים אם נתרבה כספו בשנים שהשביח מכסף מקנתו הולכין אחר שעת המקנה ואם מעט נשאר בשנים שנתמעט כספו בשנים כפי שניו ישיב את גאלתו ומהאי קרא למדנו דדרשינן מכסף מקנתו וכפי שניו לקולא ולא איפכא לחומרא:
חסר כאן בספרי הדפוס מת''ל קמא עד ת''ל בתרא וכך צ''ל כדאיתא בבבלי ת''ל מכסף מקנתו. אחר שעת מקנתו ישיב גאלתו:
מנין אתה אומר נמכר ממנה מנה. שלא היה שוה אלא מנה והשביח העבד אח''כ והרי הוא יפה מאתים ומנין שאינו מחשב עמו כשבא לפדות עצמו אלא ממנה מנה כמה מגיע ממנה לכל שנה ושנה ולפי שנים הנותרות נותן לו שתות מנה לכל שנה ולא אמרינן הואיל והשביח ושוה עבודתו מאתים שיהא נותן לו לפי ערך של מאתים לכל שנה:
א''ר הילא. בא הכתוב ללמדנו שפעמים השנים מרובות על השכר כלומר השנים שהוא עומד עכשיו לחשוב בהן הם יותר שוין מעל השכר שפסק עמו ופעמים איפכא והולכין להקל כדמפרש ואזיל:
וכי אין אנו יודעין כו'. ולא הוה ליה למיכתב אלא כפי שניו ישיב גאולתו:
ובגרעון כסף דכתיב. בנמכר לעכו''ם ואם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו ושמעינן דיוצא בגרעון כסף והשתא דריש לקראי:
וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּשָׁנִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִמְכַּר בְּפָחוֹת מִשֵּׁשׁ וְאֵינוֹ נִמְכַּר יוֹתֵר עַל שֵׁשׁ. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינוֹ נִמְכַּר לֹא בְפָחוֹת מִשֵּׁשׁ וְלֹא יוֹתֵר (עַל) שֶׁבַע. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. טַעֲמֵיהּ דְּהָדֵין תַּנָּייָא פְּעָמִים שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל וְהַיּוֹבֵל בָּא וּמוֹצִיאוֹ עַל כָּרְחוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טעמי' דהדין תנייא. כלומר דר' ירמיה מפרש דהני תנאי לא פליגי אהדדי אלא תנא קדמיא מיירי בשנמכר שתים ושלש שנים לפני היובל שהיובל מוציאו והיינו דקאמר נמכר פחות משש שלפעמים נמכר הוא בפחות משש והאי תנא אחרינא מיירי שנמכר שנים הרבה לפני היובל וקמ''ל שאינו יכול להתנות עמו להיות נמכר בפחות משש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source