רַב חָנָה אָמַר. לְמֵידִין מִסֵּפֶר מוּגָּה. כְּגוֹן אִילֵּין דְּאָֽמְרִין. סַפְרוֹי דְאִסִּי וּכְאִילֵּין אִיגְרָאתָא צְרִיכִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן. וּבִלְבַד שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת שֶׁלְּשְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כותב אדם עדותו. אם נמסרה לו עדות וירא שמא ישתכח ממנו כותבו על פנקסו ומעיד ע''פ אותו כתב אפילו לאחר כמה שנים:
והוא שיהא זכור עדותו. מעצמו אפי' בלא ראיית השטר נזכר קצת מאליו:
רבי יוחנן אמר אע''פ שאינו זכור עדותו. מעצמו כלל בלא השטר אלא לאחר שראה השטר נתן בלבו ונזכר הוי זכירה:
ואתייא דרב הונא כרבי ור' יוחנן כרבנן. כלומר דמפרש הא דפליגי ר' ורבנן במתני' אם העדות על כתב ידן הוא או על מנה שבשטר היינו דוקא כשזוכרין גם מעצמן המלוה ע''י ראיית השטר דאלו כשזוכרין המלוה אפי' בלא השטר אפי' לרבי אין צריך לצרף עמהן אחר דמתוך שהם באים להעיד על המלוה מעידין נמי על השטר ועיקר העדאתן על המלוה הוא וכשאין זוכרין המלוה אפי' ע''י ראיית השטר אפי' רבנן מודו דצריכין לצרף עמהן אחר דהא ע''כ אינן מעידין אלא על כתב ידן וכי פליגי היכא שזוכרין המלוה ע''י ראיית השטר דלרבנן חשיב זכירה והוי כאלו מעידין על מנה שבשטר והיינו כר' יוחנן דמתוך השטר הוי זכירה ור' סבר זכירה מתוך השטר לא הוי זכירה וכרב הונא ואינן מעידין אלא על כתב ידן הילכך צריך לצרף עמהן אחר:
ובלבד ג' שטרות של ג' בני אדם. הא דאמרינן לעיל דמקיימין משטר אפי' לא הוחזק בב''ד דוקא מג' שטרות והן של ג' בני אדם דאם ביד א' הן חיישינן שמא זייף לכולם:
למדין מספר מוגה. לענין קיום השטר מקיימין כתב ידי עדים מספר שכתבו:
כגון אילין דאמרין ספרוי דאסי. שם איש אחד מפורסם לכתוב ספרים וכלומר שידוע בודאי שזה כתבו כמו שהיו ניכרין ספריו של אסי והר''ן ז''ל פי' כגון דחתם שמו לבסוף כמו שהיה רגיל אסי לחתום שמו:
ובאילין איגראתא. ובכתב האיגרא אם מקיימין מהן:
צריכין. מסופקין אנחנו ומיבעיא לן דבכתב האיגר' אינו מדקדק כ''כ לכתוב כל זמן באופן אחד כמי בכתב ספרים:
הֵן אוֹמְרִים. כְּתָב יָדֵינוּ הוּא. וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ כְּתָב יָדָם. אָמַר רִבִּי מָנָא. נַעֲשֶׂה כִשְׁטָר שֶׁנִּקְרָא עָלָיו עִרְעֵר. אָמַר אִסִּי. וּבִלְבַד בִּשְׁטָר שֶׁנִּקְרָא עָלָיו עִרְעֵר וְנִתְקַייֵם בְּבֵית דִּין. 11b רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. לֹא נִתְקַייֵם בְּבֵית דִּין. אָמַר רִבִּי אִילָא. טַעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר. כֵּיוָן שֶׁהוּחְזְקוּ הָעֵדִים לִהְיוֹת חֲתוּמִין בִּשְׁטָר כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני בכתובות דבית רב. במס' כתובות שפירשו בבית מדרשו של רב דה''ט דפלוגתייהו דר' וחכמים. דברי רבי כמעיד על השטר גרסינן. כלומר דסבר כשמקיימין השטר בב''ד על כתב ידן הן מעידין ולפיכך צריך שנים על כל כתב וכתב:
כמעיד על המלוה. אבל חכמים סברי דלהעיד על המלוה באו אנחנו ראינו שהלוה אותו הילכך בתרי סגי ולא צריך לכל א' שיעיד על חבירו:
אמר ר' מנא. לא היא דלא ר' יוסי פליג אלכתחלה ולא ר' יונה בדיעבד דלדינא לא פליגי ולא מידי אלא כו' כלומר דלא פליגי אלא לענין הדמיון שרנה ר' יונה לדמות לחלבים והיינו טעמא דלא תנשא לכתחלה וצריכה גט מספק משום דדמיא לחלב ואמר ליה ר' יוסי דלא היא דמחלבין אין ראיה אבל לענין דינא כ''ע מודו דלכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא:
ובלבד כו'. כלומר שאע''פ ששתק הערער צריך שיתקיים בב''ד מאחר שקרא עליו ערער פעם א' חיישינן שמא מזויף הוא:
ר' לעזר אומר לא נתקיים בב''ד. אפי' לא נתקיים. בב''ד כיון ששתק העירער סגי כדמפרש ר' אילא טעמא דעדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב''ד ושוב מקיימין נמי שטר אחר ממנו:
נעשה כשטר שנקרא עליו ערער. וצריך שיוחזק בב''ד לקיימו הואיל ואיכא ערער על עדותן כדמפרש רב אסי לקמי' ואם הוחזק בב''ד מקיימין שטר אחר ממנו:
רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. נֶאֱמָנִין הָעֵדִים לוֹמַר. שְׁטָר אֲמָנָה וּשְׁטָר פִּוסְיטִיס הוּא. דְּרַב אָמַר. אָסוּר לַחֲתוֹם בִּשְׁטָר אֲמָנָה וּבִשְׁטָר פִּיסְיטִיס. מַה וּפְלִיג. אָֽמְרֵי בְשֵׁם רַב. נֶאֱמָנִין הָעֵדִים לוֹמַר. שְׁטָר אֲמָנָה וּשְׁטָר פִּוסְיטִיס הוּא. מִילְתָא דְרַב פְלִיגָא עַל מִילְתָא דְרַב. אָמַר רִבִּי חַגַּי. לֹא דְּרַב אָמַר. אָסוּר לַחֲתוֹם אֶלָּא אָסוּר לְקַייֵם. כְּהָדָא. אִם אָוֶן בְּיָ‍ֽדְךָ הַרְחִיקֵהוּ. זֶה שְׁטָר אֲמָנָה וּשְׁטָר פִּוסְיטִיס. וְאַל תַּשְׁכֵּן בְּאוֹהָלֶיךָ עַוְולָה. זֶה שְׁטָר פָּרוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שטר פוסיטי' הוא. שטר פסים שפייסו להלוות לו שטר בח''י:
דרב אמר אסור לחתום כו'. דעולה הוא:
מה ופליג. ומתמה הש''ס דאם פליג על דבריו הראשונים הא אמרי בשם רב נאמנין כו' וכיון דאסור לעשות כן לחתום על שטר כזה לא מצו משוי נפשייהו רשעים וא''כ מילתא דרב כו' קשיא דידיה אדידי':
אמר רב חגי כו'. כלומר לא תימא משמי' דרב דאסור לחתום קאמר אלא אסור לקיים בביתו כדדריש מקרא והילכך נאמנין העדים לומר אמנה היה לפוסלו דאינהו לא עבדי איסורא:
און בידך. משמע און ושקר מעיקרא הוי זה שטר אמנה כו':
ואל תשכן באהליך עולה. זה שטר פרוע שעתה עולה הוא אבל מעיקרא אמת הוה:
שטר אמנה. היה שלא הלווהו כלום אלא כתבנו לו כשיצטרך ילוה לו והאמינו לתתו בידו:
משנה: זֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה כְתָב יָדוֹ שֶׁלַּחֲבֵירִי וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה כְתָב יָדוֹ שֶׁלַּחֲבֵירִי הֲרֵי אֵילּוּ נֶאֱמָנִין. זֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי צְרִיכִין שֶׁיִּצְטָרֵף עִמָּהֶן אַחֵר דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיִּצְטָרֵף עִמָּהֶן אַחֵר אֶלָּא נֵאֱמָן אָדָם לוֹמַר זֶה כְתָב יָדִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הרי אלו נאמנים. דהא איכא תרי סהדי על כל חתימה וחתימה:
צריכין שיצטרף עמהן אחר. שיכיר כתב ידי שניהן דתרי סהדי בעינן על כל כתב וכתב כדמפרש טעמא בגמרא דסבר רבי על כתב ידן הן מעידין והלכה כחכמים:
הלכה: זֶה אוֹמֵר זֶה כְתָב יָדִי כול'. לְמָה נִצְרְכָה. לְרִבִּי. אַף עַל גַּו דְּרִבִּי אוֹמֵר. צְרִיכִין שֶׁיִּצְטָרֵף אַחֵר עִמָּהֶן. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהֵן נֶאֱמָנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' למה נצרכה. רישא דמתניתן:
לרבי. נצרכה דאי לרבנן אין צריך כל אחד להעיד על כתב חבירו כדקתני סיפא אלא אליבא דר' מיתניא דלא תימא דלעולם צריך לצרף עמהן אחר להעיד ואין נאמנין להעיד אחד על חבירו קמ''ל דאע''ג דר' אומר בסיפא צריך שיצטרף עמהן אחר מודה הוא ברישא שהן נאמנין דהוי כב' עדים על כל כתב:
אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תַּנֵּי בִּכְתוֹבּוֹת דְּבֵית רַב. דִּבְרֵי רִבִּי (לָֽעְזָר) עַל הַשְׁטָר וְדִבְרֵי חֲכָמִים בְּמֵעִיד עַל הַמִּלְוֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני בכתובות דבית רב. במס' כתובות שפירשו בבית מדרשו של רב דה''ט דפלוגתייהו דר' וחכמים. דברי רבי כמעיד על השטר גרסינן. כלומר דסבר כשמקיימין השטר בב''ד על כתב ידן הן מעידין ולפיכך צריך שנים על כל כתב וכתב:
כמעיד על המלוה. אבל חכמים סברי דלהעיד על המלוה באו אנחנו ראינו שהלוה אותו הילכך בתרי סגי ולא צריך לכל א' שיעיד על חבירו:
אמר ר' מנא. לא היא דלא ר' יוסי פליג אלכתחלה ולא ר' יונה בדיעבד דלדינא לא פליגי ולא מידי אלא כו' כלומר דלא פליגי אלא לענין הדמיון שרנה ר' יונה לדמות לחלבים והיינו טעמא דלא תנשא לכתחלה וצריכה גט מספק משום דדמיא לחלב ואמר ליה ר' יוסי דלא היא דמחלבין אין ראיה אבל לענין דינא כ''ע מודו דלכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא:
ובלבד כו'. כלומר שאע''פ ששתק הערער צריך שיתקיים בב''ד מאחר שקרא עליו ערער פעם א' חיישינן שמא מזויף הוא:
ר' לעזר אומר לא נתקיים בב''ד. אפי' לא נתקיים. בב''ד כיון ששתק העירער סגי כדמפרש ר' אילא טעמא דעדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב''ד ושוב מקיימין נמי שטר אחר ממנו:
נעשה כשטר שנקרא עליו ערער. וצריך שיוחזק בב''ד לקיימו הואיל ואיכא ערער על עדותן כדמפרש רב אסי לקמי' ואם הוחזק בב''ד מקיימין שטר אחר ממנו:
תַּנֵּי. כּוֹתֵב אָדָם עֵדוּתוֹ וּמֵעִידָהּ אֲפִילוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. רַב חוּנָא אָמַר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא זָכוּר עֵדוּתוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ שֶׁאֵינוֹ זָכוּר עֵידוּתוֹ. וַתְייָא דְּרַב חוּנָה כְרִבִּי וְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרַבָּנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כותב אדם עדותו. אם נמסרה לו עדות וירא שמא ישתכח ממנו כותבו על פנקסו ומעיד ע''פ אותו כתב אפילו לאחר כמה שנים:
והוא שיהא זכור עדותו. מעצמו אפי' בלא ראיית השטר נזכר קצת מאליו:
רבי יוחנן אמר אע''פ שאינו זכור עדותו. מעצמו כלל בלא השטר אלא לאחר שראה השטר נתן בלבו ונזכר הוי זכירה:
ואתייא דרב הונא כרבי ור' יוחנן כרבנן. כלומר דמפרש הא דפליגי ר' ורבנן במתני' אם העדות על כתב ידן הוא או על מנה שבשטר היינו דוקא כשזוכרין גם מעצמן המלוה ע''י ראיית השטר דאלו כשזוכרין המלוה אפי' בלא השטר אפי' לרבי אין צריך לצרף עמהן אחר דמתוך שהם באים להעיד על המלוה מעידין נמי על השטר ועיקר העדאתן על המלוה הוא וכשאין זוכרין המלוה אפי' ע''י ראיית השטר אפי' רבנן מודו דצריכין לצרף עמהן אחר דהא ע''כ אינן מעידין אלא על כתב ידן וכי פליגי היכא שזוכרין המלוה ע''י ראיית השטר דלרבנן חשיב זכירה והוי כאלו מעידין על מנה שבשטר והיינו כר' יוחנן דמתוך השטר הוי זכירה ור' סבר זכירה מתוך השטר לא הוי זכירה וכרב הונא ואינן מעידין אלא על כתב ידן הילכך צריך לצרף עמהן אחר:
ובלבד ג' שטרות של ג' בני אדם. הא דאמרינן לעיל דמקיימין משטר אפי' לא הוחזק בב''ד דוקא מג' שטרות והן של ג' בני אדם דאם ביד א' הן חיישינן שמא זייף לכולם:
למדין מספר מוגה. לענין קיום השטר מקיימין כתב ידי עדים מספר שכתבו:
כגון אילין דאמרין ספרוי דאסי. שם איש אחד מפורסם לכתוב ספרים וכלומר שידוע בודאי שזה כתבו כמו שהיו ניכרין ספריו של אסי והר''ן ז''ל פי' כגון דחתם שמו לבסוף כמו שהיה רגיל אסי לחתום שמו:
ובאילין איגראתא. ובכתב האיגרא אם מקיימין מהן:
צריכין. מסופקין אנחנו ומיבעיא לן דבכתב האיגר' אינו מדקדק כ''כ לכתוב כל זמן באופן אחד כמי בכתב ספרים:
רִבִּי זְעִירָא רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. אֵין הוּא וְאַחֵר מִצְטָֽרְפִין עַל חֲתִימַת הָעֵד הַשֵּׁינִי. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיָה אֶחָד מַכִּיר כְּתָב יָדוֹ וּכְתָב יָדוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ 12a וְאֶחָד אֵין אָדָם מַכִּירוֹ וַחֲבֵירוֹ מַכִּירוֹ. חֲבֵירוֹ מָה הוּא שֶׁיִּצְטָרֵף עִם אֶחָד מִן הַשּׁוּק לְהָעִיד עָלָיו. הָדָא הוּא דָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב. אֵין הוּא וְאַחֵר מִצְטָֽרְפִין עַל חֲתִימַת הָעֵד הַשֵּׁינִי. לֹא צוּרְכָה דְלֹא כְּשֶׁהָיוּ שְׁנַיִם. אֶחָד הַכֹּל מַכִּירִין כְּתָב יָדוֹ וְאֶחָד אֵין אָדָם מַכִּירוֹ וַחֲבֵירוֹ מַכִּירוֹ. חֲבֵירוֹ מָה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה כְּאֶחָד מִן הַשּׁוּק לְהָעִיד עָלָיו. אִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן נִמְצֵאת הָעֵדוּת מִתְקַייֶמֶת בְּעֵד אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְיֵאוּת. אִילּוּ שְׁנַיִם שֶׁיָּֽצְאוּ מֵעִיר שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִם כְּגוֹן הָדָא סוּסִיתָא. אֶחָד הַכֹּל מַכִּירִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד אֵין אָדָם מַכִּירוֹ חֲבֵירוֹ מַכִּירוֹ. מָהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה כְּאֶחָד מִן הַשּׁוּק לְהָעִיד עָלָיו. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצֵאת כָּל הָעֵדוּת מִתְקַייֶמֶת בְּעֵד אֶחָד. וָכָא נִמְצֵאת כָּל הָעֵדוּת מִתְקַייֶמֶת בְּעֵד אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אחד הכל מכירין וכו'. כלומר ה''ז דומה להא דאם אין אנו מכירין שחבירו ישראל אלא על פי זה אם גם בזה תאמר דיעשה כא' מן השוק להעיד עליו שהוא ישראל ותהא חתימתו כשר זה ודאי אינו דכל העדות תתקיים בעד א' וה''נ כן דמה לי אם מכירין שחבירו ישראל ואין מכירין חתימתו אלא ע''י עדות זה:
כגון הדא סוסיתא. עיר שרובה עכומ''ז הוה:
ויאות. דאפילו בכה''ג אין מצטרף עם א' מן השוק להעיד על חבירו דמה אלו שנים שיצאו מעיר. שרובה עכומ''ז דאיכא לספוקי בהו אם ישראל הם:
אם אתה אומר כן. ופשיט לה דאפי' בכה''ג נמי לא דהרי הוא בפנינו ואין אנו צריכין מה שמכירין אחרים חתימתו ואם אתה אומר שיצטרף נמצאת וכו' ולאו דוקא כל העדות אלא כלומר רוב העדות:
לא צורכה דלא כשהיו שנים כו'. כלומר לא צריכה למיבעיא לן אלא בכה''ג כגון שהיו שנים ואחד שהוא בפנינו הכל מכירין כתיבת ידו ואין אנו צריכין לעדות עצמו וזה שאינו בפנינו אין אדם מכירו אלא חבירו זה ובהא הוא דקמיבעיא לן חבירו מהו שיעשה כא' מן השוק כלומר שלא יעיד על כתב ידי עצמו כיון שהכל מכירין כ''י אלא יצטרף עם א' מן השוק להעיד על חתימת חבירו או דילמא לא כיון שהוא בפנינו ואין אנו צריכין לעדות אחרים על כתב ידו אכתי נפיק תלתא רבעי דממונא אפומי' דחד סהדא:
חבירו מהו שיצטרף כו'. וקס''ד דאין כאן מכירין אחרים לחתימת העד שבפנינו אלא הוא בעצמו מעיד על חתימתו והיינו דרב ולפיכך מתמה הש''ס הדא הוא דאמר ר''ז כו' ומאי קא מיבעיא ליה:
ואחד אין אדם מכירו. חתימת העד השני אין אדם אחר מכירו אלא שזה חבירו המעיד על כתב יד עצמו הוא מכירו וזה עד האחר אינו בפנינו בהאי קאמר רב דאין הוא ואחר מצטרפין להעיד על חתימת חבירו וטעמא כיון דקי''ל כרבנן דעל מנה שבשטר הן מעידין וזה המעיד על כתב ידו נפיק פלגא דממונא אפומיה וכי הדר מצטרף עם א' מן השוק להעיד על חתימת חבירו הרי דנפיק עוד ריבעא דממונא אפומי' ואישתכח דכולה ממונא נכי ריבעא נפיק אפומא דחד סהדא ואנן ע''פ שנים עדים בעינן חצי דבר ע''י זה וחצי דבר ע''י זה:
היה אחד מכיר כתב ידו. כלומר שאין כאן מכיר כתב ידו אלא הוא בעצמו ומכיר נמי כתב יד חבירו:
אין הוא ואחר. אין עד אחד מצטרף עם א' מן השוק להעיד על חתימ' חבירו כדמפרש ואזיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source