Vayedaber

שְׁתֵּי חֲזָקוֹת לִכְהוּנָּה בְארֶץ יִשְׂרָאֵל נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם וְחִילּוּק גְּרָנוֹת וּבְסוּרִיָּה נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם אֲבָל לֹא חִילּוּק גְּרָנוֹת. עַד מָקוֹם שֶׁשְּׁלוּחֵי הַחוֹדֶשׁ מַגִּיעִין עַד נִמְרִין וּבָבֵל כְּסוּרִיָּה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אַף בְּאַלֶכְסַנְדְּרִיאָה בְּשָׁעָה שֶׁבָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִין שָׁם. תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. כְּשֵׁם שֶׁהַתְּרוּמָה חֲזָקָה לִכְהוּנָּה כָּךְ מַעֲשֶׂר רִאשׁוֹן חֲזָקָה לִכְהוּנָּה. וְהַחוֹלֵק עַל פִּי בֵית דִּין אֵינָהּ חֲזָקָה לִכְהוּנָּה. אֲנִי אוֹמֵר. תְּרוּמָה נָֽפְלָה לוֹ מֵאֲבִי אִמּוֹ כֹהֵן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והחולק על פי ב''ד. ירושה עם אחיו ונטל תרומה בחלקו אינה חזקה לכהונה שאני אומר הך תרומה לאו מחלק ירושת אביו אלא מאבי אמו כהן נפלה לו:

כך מעשר ראשון חזקה בכהונה. והיינו בתר דקנסינהו עזרא ללוים ויהבי מעשר לכהנים וכגון דיהבי ליה בתורת חלוקה:

אף באלכסנדריאה. של מצרים בראשונה שב''ד היו יושבין שם ובודקין:

ובבל כסוריא. דהוי נמי חזקה בנשיאת כפים לפי שיש שם ישיבה וב''ד קבוע ובודקין אחר נושאי כפים:

עד נמרין. שם מקום הוי נשיאת כפים חזקה לפי שב''ד קבוע שם לקבל שליחות החדש של ב''ד הגדול:

עד מקום ששלוחי החדש מגיעין. להודיע לגולה יום שקידשו ב''ד את החדש לעשות פסח בזמנו והן היושבים בתוך מהלך ט''ו יום:

ובסוריא. ארם נהרים וארם צובה שכיבש דוד וחיברה לא''י וקסבר האי תנא כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש ותרומה דידה לאו דאורייתא והילכך נשיאת כפים הוי חזקה אבל לא חילוק גרנות:

נשיאות כפים. אם ראוהו נושא כפיו או שחלק תרומ' בגרנות:

שתי חזקות לכהונה. להעיד עליו שהוא כהן:

בארץ ישראל. ששם בתי דינין קבועין ובודקין:

הלכה: וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים כול'. 13b רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתִין לְעִנְייָן קָדְשֵׁי הַגְּבוּל. אֲבָל לְעִנְייָן מִשְׁפָּחָה וּלְקוֹדְשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים. וְהָא תַנֵּי. מַעֲלִין לִכְהוּנָּה לִלְוִיָּה לְיִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד. נִיחָא לִכְהוּנָּה לִלְוִיָּה. לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לְעִנְייָן מִשְׁפָּחָה. לִיתֵּן לוֹ מַעֲשֵׂר עָנִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ומשני ליתן לו מעשר עני. הוא דקאמר דעד א' נאמן ולא לענין משפחה והא דלא משני ללויה למעשר ראשון משום דס''ל מעשר ראשון לכהנים כדלקמן:

ללויה לישראל ולא לענין משפחה. על כרחך דלענין משפחה מיתפרשא להשיאו אשה כשירה וקתני מעלין ע''פ עד אחד:

והא תני מעלין וכו' ניחא. דלכהונה מפרשינן היינו לתרומה:

אבל לענין משפחה. ליוחסין ולהאכילו בקדשי המזבח צריך שני עדים להעיד עליו שהוא כהן:

לענין קדשי הגבול. להאכילו בתרומה הוא דנאמן:

גמ' מתניתא. דקתני דעד אחד נאמן בכהן:

אָמַר רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. מִיָּמַיי לֹא הֵעַדְתִּי עֵדוּת. וּפַעַם אַחַת הֵיעַדְתִּי וְהַעֲלֵיתִי עֶבֶד לִכְהוּנָּה. רִבִּי יִצְחָק חֲקוּלָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי. חַד הֶעֱלָה אָח מִפִּי אָחִיו וְחָרָנָה הֶעֱלָה בֶן מִפִּי אָבִיו. חַד לִכְהוּנָּה וְחַד לִלְוִיָּה. חַד בַּר נַשׁ אָתָא לְגַבֵּי דְרִבִּי אִילָא. אָמַר לֵיהּ. בְּנִי הוּא זֶה וְכֹהֵן הוּא. אָמַר לֵיהּ. בִּנְךָ הוּא וְאֵינוֹ כֹהֵן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה רוֹבָה. אִם מַאֲמִינוֹ אַתְּ שֶׁהוּא בְנוֹ הֶאֱמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן. וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ אַל תַּאֲמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן. אָמַר לוֹ. בְּנוֹ הוּא אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר. בֵּן גְּרוּשָׁה הוּא אוֹ בֶן חֲלוּצָה הוּא. אָמַר רִבִּי אָבִין. אָכֵין אָמַר לֵיהּ. אִם מַאֲמִינוֹ אַתְּ שֶׁהוּא בְנוֹ הֵאֱמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן. וְאִם אֵין אַתְּ מַאֲמִינוֹ שֶׁהוּא כֹהֵן אַל תַּאֲמִינוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ. וְייֵעָשֶׂה כְהַרְחֵק עֵדוּת וִיהֵא נֶאֱמָן עָלָיו. אָמַר לֵיהּ. בְּנוֹ הוּא אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר. בֵּן גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה הוּא. לֹא כֵן אָֽמְרוּ. רִבִּי יִצְחָק חֲקוּלָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי. חַד הֶעֱלָה אָח מִפִּי אָחִיו וְחָרָנָה הֶעֱלָה בֶן מִפִּי אָבִיו. נֵימָא. מִשֶּׁהֶעֱלָה רִבִּי אָח מִפִּי אָחִיו. 14a אֲפִילוּ תֵימָא בֶּן מִפִּי אָבִיו. לַלְּוִיָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

א''ל בנו הוא וכו. כלומר דשמא אחת מן הפסולות נשא ובנו זה חלל הוא ולפיכך אינו נאמן להעלותו לכהונה:

והעליתי עבד לכהונה. ובבבלי מסיק בסוף פירקין דה''ק בקשו להעלות דחזי העבד אוכל תרומה באתריה דר' יוסי דס''ל אין מעלין מתרומה ליוחסין ואזיל ואסהיד באתריה דר' יהודה דס''ל מעלין וגריס התם ר''א בר' יוסי:

ה''ג א''ר יצחק בן חקולה רבי ור''ש ברבי וכו' חד לכהונה. אחד העלה לכהונה וא' ללויה ולקמן מפרש לה:

חד בר נש אתא לגבי דר' גרסינן:

בנך הוא. נאמן אתה להחזיקו בבן שלך ואין אתה נאמן להעלותו לכהונה. ואם אין את מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו. ולא יהא נאמן כלל אפינו להחזיקו בבנו:

אכין א''ל. כן השיבו ר' חייא לרבי:

אם מאמינו וכו'. ואם אין אתה מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו:

ויעשה כהרחק עדות. כלומר יהא נאמן על הכל דמתוך שהיה רוצה היה נעשה כהרחק עדות שלא היה מודה שהוא בנו והיה נאמן להעלותו על פיו שהרי מעלין לכהונה ע''פ עד אחד:

בנו הוא. כלומר שכיון שהודה שהוא בנו שוב לא מהימנינן ליה במגו וחיישינן שמא חלל הוא:

לא כן וכו'. ומדייק הש''ס על דאמר לעיל חד העלה אח כו' ונימא דודאי מה שהעלה רבי אח ע''פ אחיו היה כלומר דהרי ר''ש ברבי לא פליג אאבוה ורבי הא ס''ל דאין אב נאמן על הבן להעלותו לכהונה וא''כ תסתיים דר''ש ברבי העלה אח מפי אחיו:

אפי' תימר בן מפי אביו. הוה בעובדא דר''ש ברבי וללויה העלהו ולא לכהונה. והיינו דקאמר לעיל חד לכהונה אח מפי אחיו וחד ללויה בן מפי אב:

משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אֵימָתַי בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ עוֹרְרִין אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁאֵין עוֹרְרִין מַעֲלִין לִכְהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן מַעֲלִין לַכְּהוּנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כרקום. מצור תרגום כרכומה:

אסורה. אפי' לבעלה ישראל דחיישינן שמא נתרצו כדי למצוא חן בעיניו שלא יהרגנה:

ע''י נפשות. שהיתה נדונת למות:

מתני' על ידי ממון מותרת לבעל'. דמרתתי להפסיד ממונם ואין מפקירין אותה ובבבלי מחלק דוקא כשיד ישראל תקיפה על העכומ''ז אז מותרת אפילו לבעלה כהן ולא דמי לשבויה משום דמתפחדין להפסיד ממונם אבל כשיד העכומ''ז תקיפה אפילו על ידי ממון אסורה לבעלה אם היה כהן ואם בעלה ישראל מותרת בכל ענין דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה לא חיישינן שמא נתרצית:

פסולות. אסורות לכהן דלבעול יש פנאי דתקיף להו יצרייהו ואשת כהן שנאנסה אסורה:

אפי' שפחה. חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה:

שאין. כמו ואין ומילתא אחריתא. היא דאין אדם מעיד ע''י עצמו אם העיד על שבויה שהיא טהורה ה''ז לא ישאנה אם הוא כהן מפני החשד. ואם פדה אותה מן השבי בממונו ה''ז מעיד עליה ונושאה דלא שדי אינש זוזי בכדי ואם לא ידע שהיא טהורה. לא נתן ממונה עליה:

המעון הזה. דרך שבועה היא:

רשב''ג אומר מעלין לכהונה ע''פ עד א'. בבבלי פריך רשב''ג היינו ר''א דודאי במקום שיש עוררין לא אמר ר''ש דחד נאמן ומסיק דפליגי בפלוגתא דרבי נתן ורבנן אם מצטרפין לעדות וכגון דמוחזק לך באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחתיניה אע''פ דקול בעלמא הוא משום דמעלה הוא בתרומה עד שיבדקו הדבר ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא ואסקיניה דבמקום קול הוי חד נאמן ואתו בי תרי ואמרו בן גרושה או בן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן מעליא הוא דר''א סבר אין מצטרפין לעדות בשנים אם בא זה בפני עצמו וזה בפני עצמו והוי כעדות אחד ואין מעלין במקום שיש עוררין ורשב''ג סבר מצטרפין עד אחרון עם העד הראשון ואמרין אוקי תרי דאמרי כהן הוא להדי תרי דאמרי בן גרושה הוא ואוקי גברי אחזקתי' כיון דמוחזק לן באבוה שהיה כהן והלכה כרשב''ג:

מתני' רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה ע''פ עד אחד. אפילו היכא דליכא למיחש לגומלין וכ''ש בהא דאמר ת''ק לעיל ובזמן שהן מעידין זא''ז דאיכא למיחש לגומלין העד אתה עלי ואני עליך:

במקום שיש עוררין. שקורין עליו שם פסול ואין ערער פחות מב' כדמפרש ר' יוחנן בגמרא:

מעלין. היכא דליכא גומלין והיינו דאיכא בין ר' אלעזר לת''ק דר' יהודה:

הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מַעֲלִין כול'. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין עִרְעֵר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהֶעֱלוּ אוֹתוֹ בְאֶחָד יוֹרִידוּ אוֹתוֹ בְאֶחָד. וְאִם בְּשֶׁהֶעֱלוּ אוֹתוֹ בִשְׁנַיִם אֲפִילוּ כַמָּה לֹא יוֹרִידוּ אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי הוּנָה. אַתְייָא כְרַבָּנִין דְּתַמָּן. בְּרַם כְּרַבָּנִין דְּהָכָא וּכְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. כְּשֵׁם שֶׁמַעֲלִין אוֹתוֹ בִשְׁנַיִם כָּךְ מוֹרִידִין אוֹתוֹ בִשְׁנַיִם.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ברם רבנן דהכא וכרב נחמן בר יעקב. דס''ל התם אנא אפיקתי' מראובן אנא מחזיר ליה לראובן דלא חיישינן לזילותא דבי דינא וה''נ כשם שמעלין אותו בב' דאתו מעיקרא כך מורידין אותו אם באו שני' אח''כ וערערו:

אתייא כרבנן דתמן. כרבנן דאמרי לעיל הלכה ב' גבי ראובן שאוכל שדה בחזקת שהיא שלו כו' דאמר התם רבנן דתמן סברי משעה שיצאת בעדות ברור' יצאת וה''נ הא דמקשת דאפילו כמה עדים לא יורידו אותו זה אינו אלא לרבנן דהתם דסברי כך כיון שהעלו אותו ע''פ ב' עדים ויצא הדין בעדות ברורה שוב אין מורידין אותו דחיישינן לזילותא דבי דינא:

ואם בשהעלו אותו. מתחילה בשנים אפי' באו אח''כ כמה עדים וערערו לא יורידו אותו מאחר שנתקיימה עדות הראשונים:

אם בשהעלו אותו באחד. כגון שלא היו מכירים אותו ולא הוחזק לן באבוה דכהן הוא והעלו אותו ע''פ עד אחד א''כ יורידו אותו נמי באחד דאוקי חד לגבי חד והא לית ליה חזקה ולמה לי ערער תרי:

מה אנן קיימין. בהא דקאמר דאין ערער פחות משנים:

גמ' אין ערער פחות משנים. ערער דקאמר ר''א דוקא בשנים שערערו:

גמ' שהורהנה. שנתמשכנה בידי עכומ''ז:

וריחקוה בני משפחתה. מן הכהונה:

ועדיה מעידין וכו'. אותן עדים שהעידו שהורהנה. ותנינן התם. דאמרו להם חכמים אם אתם מאמינים שהורהנה תאמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה:

ומדייק הש''ס דטעמא לפי שהעדים מעידין אותה הא אם אין עדים מעידין לא. ואסורה לכהונה וקשיא על מתני' דקתני על ידי ממון מותרת דקא ס''ד לא שני לן בין הורהנה לנחבשה:

שנייה היא בהירהון. דכיון שהרבים נוהגין לו בהיתר כלו' שנעשה להם כהיתר ונוהגין. כן מדעת להרהן אצלם וכיון דהגיע זמן ולא נפדית הרי היא של עכומ''ז בדיניהן ומשום הכי בעינן עדים מעידין שלא נטמאה אבל מתני' דנחבשה ואינה נחלטת להם הילכך מותרת ולא בעינן עדים:

משנה: הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִּידֵי גוֹיִם עַל יְדֵי מָמוֹן מוּתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ. עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרָקוֹם כָּל הַכֹּהֲנוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְתוֹכָהּ פְּסוּלוֹת וְאִם יֵשׁ עֵדִים אֲפִילוּ עֶבֶד אֲפִילוּ שִׁפְחָה הֲרֵי אֵילּוּ נֶאֱמָנִין שֶׁאֵין אָדָם נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ. אָמַר רִבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב הַמָּעוֹן הַזֶּה לֹא זָזָה יָדָהּ מִיָּדִי מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ הַגּוֹיִם לִירוּשָׁלֵם וְעַד שֶׁיָּֽצְאוּ. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין אָדָם מֵעִיד עַל עַצְמוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כרקום. מצור תרגום כרכומה:

אסורה. אפי' לבעלה ישראל דחיישינן שמא נתרצו כדי למצוא חן בעיניו שלא יהרגנה:

ע''י נפשות. שהיתה נדונת למות:

פסולות. אסורות לכהן דלבעול יש פנאי דתקיף להו יצרייהו ואשת כהן שנאנסה אסורה:

אפי' שפחה. חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה:

המעון הזה. דרך שבועה היא:

במקום שיש עוררין. שקורין עליו שם פסול ואין ערער פחות מב' כדמפרש ר' יוחנן בגמרא:

מעלין. היכא דליכא גומלין והיינו דאיכא בין ר' אלעזר לת''ק דר' יהודה:

הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִּידֵי גוֹיִם כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. הֵעִיד רִבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְרִבִּי זְכַרְיָה בֶּן הַקַּצָּב עַל תִּינּוֹקֶת שֶׁהוּרְהֲנָה בְאַשְׁקְלוֹן וְרִיחֲקוּהָ בְּנֵי מִשְׁפָּחָה. וְעֵידֶיהָ מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְלֹא נִטְמְאָה. לְפִי שֶׁהָעֵדִים מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְלֹא נִטְמְאָה. הָא אִם אֵין עֵידֶיהָ מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִסְתְּרָה וְלֹא נִטְמְאָה לֹא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. שַׁנְייָא הִיא בְהִירְהוֹן שֶׁהָרַבִּים נוֹהֲגִין לוֹ בְהֵתֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ואם בשהעלו אותו. מתחילה בשנים אפי' באו אח''כ כמה עדים וערערו לא יורידו אותו מאחר שנתקיימה עדות הראשונים:

מה אנן קיימין. בהא דקאמר דאין ערער פחות משנים:

גמ' אין ערער פחות משנים. ערער דקאמר ר''א דוקא בשנים שערערו:

גמ' שהורהנה. שנתמשכנה בידי עכומ''ז:

וריחקוה בני משפחתה. מן הכהונה:

עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת אֲסוּרָה. רִבִּי יוּדָן בְּרֵיהּ דְּרַב חָמָא דִּכְפַר תְּחֻמִין בְּשֵׁם חִזְקִיָּה. וְהוּא שֶׁנִּגְמַר דִּינָהּ לַהֲרִיגָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ לֹא נִגְמַר דִּינָהּ לַהֲרִיגָה. אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵשֶׁת לֵיסְטֵיס כְּלֵיסְטֵיס.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אשת ליסטים כליסטים. ואפי' היא לא נתחייבה להריגה אלא שבעלה נתפס מחמת ליסטות היא נמי כהפקר מפני שדרך המלכות להפקיר ביתם ונשיהם:

והוא שנגמר דינה. דאז כהפקר היא וחיישינן שמא נתרצית מחמת פחד:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source