אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָא. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה אֶת הַיְּתוֹמָה פָּטוּר. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מַחֲלוֹקֶת כְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. בְּרַם כְּרִבִּי עֲקִיבָה יֵשׁ לָהּ קְנָס וּקְנָסָהּ שֶׁלְּעַצְמָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. וְלֹא כִיתוֹמָה הִיא. וְהָתַנֵּי. תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ. לְרַבּוֹת אֶת הַיְתוֹמָה לִקְנָס. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. אָמַר רִבִּי אַחַי. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא מֵת אָבִיהָ וּמֵת אָבִיהָ. כְּבָר נִרְאֶה לִיתֵּן לְאָבִיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
תיפתר. להאי ברייתא שבא עליה עד שלא מת אביה ואח''כ מת והילכך יש לה קנס דכבר נראה ליתן לאביה וקמ''ל אע''פ שמת האב עד שלא העמידו בדין אפ''ה חייב דכבר נראה הוא:
והתני. בברייתא דספרי תחת אשר עינה לרבות היתומה דברי ר''י הגלילי אלמא לר''י הגלילי יש לה קנס ליתומה:
מתניתא אמרה. כר''ע דיש לה קנס דקתני הגיורת שנתגיירה פחותה מבת ג':
ולא כיתומה היא. בתמיה דודאי הגיורת כיתומה היא וקתני יש לה קנס:
האונס והמפתה את היתומה פטור. מקנס דונתן לאבי הנערה כתיב והא לית לה אב:
מחלוקת. במחלוקת שנויה הא דר' יוסי בר''ח וכר''י הגלילי אתייא דאמר לקמן נערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס דפקע זכות אב מינה וכיתומה בחיי האב היא ומכ''ש ביתומה ממש דאין לה קנס:
ברם כר''ע. דס''ל יש לה קנס וקנסה לעצמה דדריש אשר לא אורשה לאביה הא אורסה לעצמה וה''נ ביתומה ונהי במפתה דפטור הוא דהא מחלה באונס מיהת חייב כדאמר ר' אליעזר לקמן הלכה ז' וכדמוקי לה התם דבשיטת ר''ע רבו אמרה:
כּוּתִית. אַתְיָא כְּמָאן דְּאָמַר. כּוּתִי כְיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. כּוּתִי כְגוֹי. לֹא בְדָא. דְּאִיתְפַּלְּגוּן. כּוּתִי כְגוֹי. דִבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כּוּתִי כְיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר. אֲפִילוּ תֵימָא. כּוּתִי כְגוֹי. כּוּתִים מִשּׁוּם מָה הֵן פְּסוּלִין. לֹא מִשּׁוּם גּוֹי וְעֶבֶד. גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוְולָד מַמְזֵר. וּמַמְזֶרֶת יֵשׁ לָהּ קְנָס. לְחוּמָרִין אוֹ לְעִנְייָן מִשְׁפָּחָה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוְולָד מַמְזֵר. 16a לְעִנְייָן קְנָס אַתְּ עֲבַד לֵיהּ כְּיִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה הַוְולָד גּוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
אתיא כמ''ד דכותי כישראל. ולפיכך יש לה קנס:
ברם כמ''ד כותי כעכומ''ז לא בדא. לא אתיא בזה כוותיה דהא עכומ''ז אין לה קנס דמי יהבינן לה קנסא ואזלא ואכלה בגיותה:
דאיתפלגון. דאשכחן פלוגתא דתנאי בהא:
כותי כעכומ''ז. קסבר כמ''ד כותים גירי אריות הן ולאו גרים ממש הוו:
כישראל לכל דבר. דקסבר גירי אמת הן:
אפי' תימא. דאתייא נמי כמ''ד כותי כעכומ''ז ואפ''ה יש לה קנס דכותים משום מה הן פסולין לא משום עכומ''ז ועבד שנטמעו בישראל ולקחו להם בנות ישראל ולפיכך פסלום וקסבר האי מ''ד עכומ''ז ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר וכדאמר ר' יוחנן בפ''ק דגיטין וא''כ כותית ממזרת היא וממזרת יש לה קנס:
לחומרין. ודחי לה הש''ס דלחומרא או לענין משפחה בהא שפיר את עביד ליה וכו' הוולד ממזר לענין שיהא אסור בבת ישראל וכן לענין משפחה שיהא כספק ממזר ואסור בודאן כדאמר פ' עשרה יוחסין ודאן בספיקן אסור וכו' וחשיב שם כותי:
לענין קנס. תאמר לענין קנס דלקולא הוא לא אמרינן דכממזרת היא אלא כישראל הבא על הגויה דהולד עכומ''ז. כמותה והילכך לא אתייא אלא כמ''ד כותי כישראל לכל דבר:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. וְתַנִּינָן. אֵילּוּ הֶן הַלּוֹקִין. הָכָא אַתְּ אָמַר לוֹקֶה. וָכָא אַתְּ אָמַר. מְשַׁלֵּם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתָה. אִם הִתְרוּ בוֹ לוֹקֶה. לֹא הִתְרוּ בוֹ מְשַׁלֵּם. סָבַר רִבִּי יוֹחָנָן לְמֵימַר. בִּמְקוֹם מַכּוֹת וְתַשְׁלוּמִין מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וְיִלְקֶה וִישַׁלֵּם. כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. מִשּׁוּם רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַייְבוֹ וְאֵי אַתָּה מְחַייְבוֹ מִשּׁוּם שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת. וִישַׁלֵּם וְלֹא יִלְקֶה. בְּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁתֵּי רְשָׁעְיוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְהִפִּילוֹ הַשּׁוֹפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בַּמִּסְפָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
וישלם ולא ילקה ומשני במי שיש בו שתי רשעיות הכתוב מדבר. מדכתיב רשעתו למיעוטא ש''מ שיש כאן עוד חיוב אחד והיינו ממון ואמר רחמנא והפילו השופט והכהו וגו' דהיכא דאיכא תרוייהו נעביד ביה הכאה:
כדי רשעתו. כתיב במלקות והכהו לפניו כדי רשעתו ודרשינן משום רשע' אחת עונש אחד אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות:
וילקה וישלם. ואמאי לא עבדינן ליה לתרוייהו:
לוקה ואינו משלם גרסינן. ולפיכך מוקי מתני' דמכות בשהתרו בו:
סבר ר' יוחנן למימר במקום מכות ותשלומין. כגון שהתרו בו ואיכא ממון ומלקות:
לא התרו בו משלם. ומתני' דתרומות ודהכא בשלא התרו בו איירי דקסבר ר' יוחנן חייבי מיתות בידי שמים אינן פטורין מתשלומין אם לא התרו בו וכן חייבי כריתות:
ומשני ר''י דלצדדין היא מתני' אם התרו בו לוקה. ובהכי איירי מתני' דמכו':
הכא את אמר לוקין. לח''כ ולחייבי מיתות בידי שמים והכא את אמר משלם והא קי''ל דאין לוקה ומשלם:
ותנינן אלו הן הלוקין. וקחשיב שם חייבי כריתות וכן חייבי מיתות בידי שמים לוקין וחדא מינייהו זר שאכל תרומה במזיד כדחשיב בברייתא סוף פרק הנשרפין ואיידי דמקשי ח''כ אהדדי פריך נמי אחייבי מיתות ובמס' תרומות שם גריס תנינן אלו הן הלוקין והתנינן אלו נערות וכו':
ואינו משלם את החומש. דלא חייבה תורה חומש אלא לאוכל בשגגה וקס''ד דבדאתרו ביה מיירי ולוקה ואפ''ה משלם את הקרן:
תמן תנינן. פ''ז דתרומות:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. וַאֲפִילוּ לֹא הִתְרוּ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. מֵאַחַר שֶּׁאִילּוּ מַתְרִין בּוֹ לוֹקֶה. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְחוֹמֶשׁ. וְאִלּוּ הִתְרוּ בוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּתַנִּינָן. אֵילוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס. אִילּוּ הִתְרוּ בוֹ אֵינוֹ לוֹקֶה. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִן הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע לָמַד רִבִּי מֵאִיר. וְיִסְּרוּ אוֹתוֹ מַכּוֹת. וְעָֽנְשׁוּ אוֹתוֹ מָמוֹן. רַבָּנִין אָֽמְרִין לְחִידּוּשׁוֹ יָצָא הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. דָּבָר שֶׁהוּא יוֹצֵא בְחִידּוּשׁוֹ אֵין לוֹמְדִין מִמֶּנּוּ. לְפִי שֶׁבְּכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מִתְחַייֵב מִדִּיבּוּרוֹ. וְכָאן אָדָם מִתְחַייֵב מִדִּיבּוּרוֹ. הוֹאִיל וְכֵן אֵי אַתָּה לָמֵד מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר. כָּאן אֵין אַתְּ לָמֵד מִמֶּנּוּ לֹא עוֹנְשִׁין וְלֹא מַכּוֹת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שׁוֹגֵג בְּחֵלֶב 16b מֵזִיד בְּקָרְבָּן מַתְרִין בּוֹ לוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן. וָכָא לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. שְׁנֵי דְבָרִים מְסוּרִין לְבֵית דִּין. אַתְּ תּוֹפֵס אֶחָד מֵהֶן. יָצָא דָבָר שֶׁהוּא מָסוּר לַשָּׁמַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
הואיל וכן. דחידוש הוא:
ר' שמעון בן לקיש. פליג וס''ל דחייבי מלקיות שוגגין פטורין ואפילו לא התרו בו פטור מן התשלומין דמאחר שאלו היו מתרין בו לוקה ולא משלם כי לא התרו ביה נמי פטור מתשלומין:
מתני' וכו'. קשיא לר''ל דקתני בשוגג משלם ואלו התרו בו אינו לוקה בתמיה ואפ''ה משלם בשוגג:
פתר לה. ר''ל למתני' כר''מ דס''ל במס' מכות לוקה ומשלם גבי עדים זוממין שהעידוהו שחייב לחבירו ר' זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלם והילכך כי לא שייכא ביה מלקות אינו פטור מתשלומין ומתני' דהאוכל תרומה במזיד אפי' אתרו ביה ולוקה משלם את הקרן:
מתני' דהכא פליגא כו'. ומשני דמוקי לה נמי כר''מ ובדאתרו ביה. מן המוציא שם רע למד ר''מ. לומר דלוקה ומשלם כמו דמצינו במוציא ש''ר דמחייבינא ליה לתרוייהו כדכתיב ויסרו אותו זה מכות וענשו אותו מאה כסף ומיניה גמר ר''מ בכל מקום דלוקה ומשלם:
לחידושו יצא המוציא שם רע. כדמסיק שלא מצינו בכל מקום שיהא אדם מתחייב בדיבורו ואע''ג דעדים זוממין נמי בדיבורייהו מיחייבי מ''מ לא הוי חידוש כולי האי דע''י דיבורם היה נפסד זה המעידין עליו אבל במוציא ש''ר לא איתעביד מעשה בדיבורו אלא ע''י עדים:
אי את למד ממנו דבר אחר. להתחייב בדיבור בשום מקום:
כן אין את למד ממנו לא עונשין ולא מכות גרסינן וכן גרסי' במס' תרומות. וכשם שאין למידין ממנו לדבר אחר כך אין למידין ממנו לא לעונשין ולא למכות דאין למדין ממנו ג''כ שיהא לוקה ומשלם:
לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן מזיד בחלב שוגג בקרבן גרסינן. וכן הוא בתרומות אלא דשם גריס ר' אבהו בשם ר''ש בן לקיש ויש לפרש שם דלטעמייהו דרבנן דמפרש ר''ל פריך:
מזיד בחלב. שהזיד וידע שהוא חלב ושגג בקרבן שלא ידע שחייבין עליו קרבן:
מתרין בו. משום חלב ולוקה ומביא קרבן הואיל ושוגג בקרבן הוא דאלמא דמחייבינן ליה בשתי עונשין:
וכא. וה''נ נימא לוקה ומשלם וקשיא לר' יוחנן מדידיה אדידי':
ומשני ר' בון דכדי רשעתו כתיב. ומינה דרשינן דאין חייב משום שתי רשעיות והיינו דוקא בשני דברים שהן מסורין לב''ד כגון מלקות ותשלומין דבהכי איירי קרא בזה את תופס אחד מהן ולא שתיהן:
יצא דבר שמסור לשמים. יצא קרבן שעונש לשם שמים הוא ולא מסור לב''ד מחייבינן ליה לתרווייהו דלא מיעטיה קרא:
הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה. מִן הָדָא מַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת. מַה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִלַּקְתָּה בָהּ בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לְחַייְבוֹ מָמוֹן. אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַחֲלוֹק בּוֹ בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד לְפוֹטְרוֹ מָמוֹן. מַה פְלִיגִין. בְּמָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה וְיֵשׁ מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה כָּךְ אֵין מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אף מכה אדם. פטור דממון דמכה אדם שאין בו אלא חיוב מיתה לא תחלוק בו בין שוגג למזיד דאפילו בשוגג שאין בו מיתה פטור מתשלומין הואיל ובמזיד איכא חיוב מיתה:
מה פליגין. כי פליגי ר''י ור''ל בממון אצל מכות ובשוגג אם הוא פטור מתשלומין:
אין ממון אצל מיתה. אפי' בשוגג דאיתקש למכה בהמה אבל יש ממון אצל מכות בשוגג דחייבי מלקיות לא איתקוש:
כך אין ממון אצל מכות. כדמפרש ר' אמי בבלייה טעמא דיליף ג''ש רשע רשע נאמר במחויבי מיתה אשר הוא רשע למות ונאמר רשע במחויבי מכות והיה אם בן הכות הרשע:
מה מכה בהמה לא חלקתה בו בין שוגג למזיד לחייבו ממון. דמכה בהמה חייב בתשלומין לעולם אפי' בשוגג כדאמרי' בסוף כיצד הרגל אדם מועד לעולם וכדדריש התם מקרא יתירא פצע תחת פצע לרבות שוגג כמזיד:
הכל מודים. ר''י ור''ל מודים שאין ממון אצל מיתה דאין מת ומשלם ואפי' חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין:
מן הדא. מזה המקרא ילפינן דהקיש הכתוב מכה אדם למכה בהמה במכה בהמה משלם ובמכה אדם יומת ולא ישלם מקיש פטור ממון דמכה אדם לחיוב ממון דמכה בהמה וכברייתא דתני דבי חזקיה בבבלי:
רִבִּי אִמִּי בַּבְלַייָא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רָשָׁע רָשָׁע. נֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּייְבֵי מִיתָה וְנֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּייְבֵי מַכּוֹת. מַה רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּייְבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה. אַף רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּייְבֵי מַכּוֹת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת.
נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה אָמַר. כָּאן בְּנַעֲרָה כָּאן בְּבוֹגֶרֶת. נַעֲרָה יֵשׁ לָהּ קְנָס וְאֵין לָהּ מַכּוֹת. בּוֹגֶרֶת יֵשׁ לָהּ מַכּוֹת וְאֵין לָהּ קְנָס. וְאֵין לָהּ בּוֹשֶׁת וּפְגָם. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין. תִּיפְתָּר שֶׁפִּיתְּתוֹ אוֹ שֶׁמָּחֲלָה לֹו. וְסָבַר נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה. בְּמָקוֹם מַכּוֹת וְתַשְׁלוּמִין מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. וְיִלְקֶה וִישַׁלֵּם. כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. מִשּׁוּם רִשְׁעָה אַחַת אַתָּה מְחַייְבוֹ וְאֵי אַתָּה מְחַייְבוֹ מְשּׁוּם שְׁתֵּי רִשְׁעָיוֹת. וִישַׁלֵּם וְלֹא יִלָּקֶה כְעֵדִים זוֹמְמִין. כְּמַה דְּתֵימַר תַּמָּן בְּעֵדִים זוֹמְמִין. מְשַׁלְּמִין וְאֵין לוֹקִין. וָכָא מְשַׁלֵּם וְאֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. טַעֲמָא דְרִבִּי נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה. כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. אֶת שֶׁמַּכּוֹתָיו יוֹצְאוֹת כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ. יָצָא זֶה שֶׁאָמַר לוֹ עֲמוֹד וְשַׁלֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
נתן בר הושעיה אמר. מהדר לעיל לתרץ רומיא דמתני' אהדדי:
כאן בנערה. מתני' דהכא בנערה דיש לה קנס ומשלם ואינו לוקה:
וכאן. מתני' דאלו הן הלוקין בבוגרת דאין לה קנס והילכך לוקה:
ואין לה בושת ופגם. בתמיה דהרי לא מיעט הכתוב בוגרת אלא מקנס דכתיב ביה נערה אבל בושת ופגם ודאי יש לה ואכתי ממון ומלקות איכא:
תיפתר שפיתתה גרסינן או שמחלה לו. כלומר דמתני' דמכות במפותה איירי וכיון דבוגרת בושתה ופגמה שלה שהרי יצאת מרשות האב במפותה דמדעתה עבדה או שמחלה לו אח''כ אין משלם כלום והילכך לוקה:
וסבר נתן בר הושעיא. הש''ס קאמר לה מדמוקי נתן בר הושעיא למתני' דמכות בבוגרת ולא מוקי לה בנערה ובשהתרו בו ומתני' דהכא בשלא התרו בו אלמא קסבר במקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה הוא והילכך ע''כ מוקי לההיא מתני' בבוגרת ומפותה דלא שייכא גבה תשלומין כלל:
וילקה וישלם וכו'. כדלעיל:
וישלם ולא ילקה כעדים זוממין. בניחותא הוא א''נ וילקה ולא ישלם גרסינן ומשני כעדים זוממין כלומר הואיל דאי אפשר לחייבו משום שתי רשעיות הילכך קאמר הא דמחייבינן ליה ברשעה אחת תשלומין הוא ולא מלקות משום דגמר מעדים זוממין:
בעדים זוממין משלמין ואין לוקין. דבפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין דמכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו יד ביד למה לי דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון:
וכא. וה''נ בכל מקום דאיכא תרוייהו משלם ואינו לוקה:
אמר רבי יונה. דלא צריכא למילף מעדים זוממין אלא טעמא דרבי נתן בר הושעיה דמגופא דקרא יליף דמשלם ואינו לוקה:
כדי רשעתו. אמר קרא דמשמע את שמכותיו יוצאות ידי רשעתו גרסינן וכן הוא בתרומות כלומר שהמכות פוטרין ממנו חיובו ורשעתו שאינו חייב אלא מלקות בלבד:
יצא זה. שהוא חייב ג''כ בתשלומין שאומרים לו עמוד ושלם דאין המכות פוטרין אותו מממון חבירו ולחייבו בתרוייהו אי אפשר דכדי רשעתו כתיב משום רשעה אחת וכו' הילכך משלם ואינו לוקה:
מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּנָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָה דְאָמַר. מְשַׁלֵּם. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר. אִם הִתְרוּ בוֹ לוֹקֶה וְאִם לֹא הִתְרוּ בוֹ מְשַׁלֵּם. פָּתַר לָהּ מֵזִיד בְּ[לֹא] הַתְרָאָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לא שַׁנְייָא. הִיא שׁוֹגֵג הִיא מֵזִיד. הִיא הִתְרוּ בוֹ הִיא לֹא הִתְרוּ בוֹ. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר דְּאָמַר. לוֹקֶה וּמְשַּׁלֵּם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. דתרומות פליגא על ר''ל דקתני האוכל במזיד משלם ואמאי הא אין לוקה ומשלם דבשלמא ע''ד דנתן בר הושעיה דאמר כל היכא דאיכא תרוייהו משלם ואינו לוקה ניחא וכן ע''ד דרבי יוחנן דאמר דבלא התראה משלם ואינו לוקה ניחא דמוקי למתני' במזיד ובלא התראה:
פתר לה מזיד בלא התראה גרסינן. וכן הוא בתרומות:
על דעתיה דר' שמעון בן לקיש. אלא לר''ל דלא שנייה היא אליביה בין שוגג למזיד דסבירא ליה אפי' חייבי מלקיות שוגגין פטורים מתשלומין אף על פי שאין בו מלקות וכן במזיד בלא התראה קשיא דאמאי משלם את הקרן:
פתר לה. ריש לקיש למתני' דתרומות נמי כר' מאיר דסבירא ליה לוקה ומשלם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source