משנה: נַעֲרָה שֶׁנִּתְאָֽרְסָה אוֹ שֶׁנִּתְגָּֽרְשָׁה רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר אֵין לָהּ קְנָס. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר יֵשׁ לָהּ קְנָס וּקְנָסָהּ שֶׁל עַצְמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ה''ג מ''ט דרבי יוסי הגלילי אשר לא אורשה ורבי עקיבא אשר לא אורשה עד שלא נתארסה כו'. ובהעתקה חסר כאן מאשר לא אורשה קמא עד אשר לא אורשה בתרא וכן היא בבבלי ומוכרח' הגי' נמי הכא:
אין לה קנס. כדמפרש טעמא בגמרא דכתיב אשר לא אורשה הא אורשה פעם אחת אין לה קנס:
וקנסה של עצמה. דדריש אשר לא אורשה לאביה הא אורסה לעצמה והלכה כר''ע:
מתני' נערה שנתארס' ונתגרשה. דאלו לא נתגרשה חייב מיתה ואין שם קנס:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה אָסוֹן וְנָתַתָּ נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר אִם יִהְיֶה אָסוֹן לְרַבּוֹת אֶת הַמֵּזִיד בְּהַתְרָייָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלָאו מַתְנִיתָא הִיא שֶׁכָּל הַמִּתְחַייֵב בְּנַפְשׁוֹ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן. דְּלָא אַתְיָא אֶלָּא בְשׁוֹגֵג. אָמַר 19a חִזְקִיָּה. עוֹד תַּנֵּי מַתְנִיתָא. מַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמַת. מַה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִלַּקְתָּה בוֹ בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לְחַייֵב מָמוֹן. אַף מַכֵּה אָדָם לֹא תַחֲלוֹק בּוֹ בֵּין שּׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לִפְטוֹר מָמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית ליה מהאי ג''ש כסף כסף כתיב במפתה כסף ישקול וכתיב באונס חמשים כסף:
ולית ליה לרבי יוסי הגלילי חמשין. בתמיה דהא לדידיה איצטריך אשר לא אורשה למעוטי:
ומשני אשר לא אורסה. מיבעי ליה לג''ש דילפינן מפתה דלא כתיב ביה חמשים שקלים מאונס דכתיב ביה נמי אשר לא אורשה וב' אונס מפורש חמשים מה תמן וכו':
לית כתיב אשר לא אורשה. בתמיה הא ארוסה נמי ממעטה קרא:
שנייא היא. התם דכתיב כו' והכתוב ממעטן לגמרי:
על דעתיה דרבי עקיבא גרסינן. נערה נותן לאביה וכו'. כלומר דפריך לר''ע דמדייק קרא אשר לא אורסה הא אורסה לעצמה אלא מעתה הא דכתיב נערה בתולה ודרשינן נערה ולא בוגרת בתולה ולא מוכת עץ דאין להן קנס ולר''ע נידרוש נמי הכי נערה לאביה הא בוגרת לעצמה וכן מוכת עץ:
ממשמע שנאמר ולא יהיה אסון. ענוש יענש וממילא ידעינן הא אם יהיה אסון לא יענש בממון אלא חייב מיתה וא''כ מה ת''ל שוב ואם יהיה אסון וגו':
לרבות את המזיד בהתרייה. האי לרבות כמו להורות הוא כלומר דאי לא כתב רחמנא ואם יהיה אסון הוי אמינא דקרא באסון ממש משתעי שאם לא יהיה מיתה אז משלם ממון אבל אם יהיה אסון אע''פ שאין בו דין אסון כגון שהרג בשוגג או במזיד בלא התראה אינו משלם ממון הילכך כתיב ואם יהיה אסון ונתת נפש וגו' דע''כ דין אסון קאמר שהיה במזיד ובהתראה ולגלות על רישא דקרא דנמי בדין אסון הוא שאם לא יהיה דין אסון שהרגו בשוגג או בלא התראה משלם ממון:
ולאו מתניתא היא. ומאי קמ''ל ר' ירמיה הא האי מילתא ממתני' שמעינן לה דקתני כל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון והיינו במזיד ובהתריי' אלמא דתנא דמתני' נמי מפרש לקרא בדין אסון שאינו פטור ממון אא''כ מתחייב בנפשו הוא אבל אם הרג בשוגג משלם ממון הואיל ואין בו חיוב מיתה:
דלא אתיא אלא בשוגג. מסקנא דמילתא היא כלומר הכי הוי ליה לרבי ירמיה לפרש דקרא לא אתי אלא להורות אפי' בשוגג פטור מתשלומין. א''נ דלא אתיא אמתני' קאי וה''פ דרבי יוסי מקשה ולאו מתני' היא היכי אמרת דדוקא במזיד ובהתריי' פטור מתשלומין אבל בשוגג לא הא ממתני' שמעינן אפילו חייבי מיתה שוגגין פטורין מתשלומין דקתני כל המתחייב בנפשו וכו' שנא' ולא יהיה אסון ועל כרחך לא אתיא המתני' אלא אפי' בשוגג ומפרש לאסון דקרא באסון ממש ומתחייב בנפשו לאו דוקא הוא אלא שיש כאן צד מיתה קאמר אם היה במזיד דאם לא כן אלא דוקא אם היה במזיד פטור מתשלומין למה לי קרא דלא יהיה אסון תיפוק ליה מכדי רשעתו דמשום רשעה א' אתה מחייבו ולא ב' רשעיות אלא ע''כ להורות דאפי' חייבי מיתות שוגגין פטורין:
אמר חזקיה. נסיועי נמי דאפילו בשוגג פטור כדאשכתן ברייתא דמקיש מכה אדם וכו' כדלעיל הלכה א':
הלכה: נַעֲרָה שֶׁנִּתְאָֽרְסָה כול'. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. אֲשֶׁר לֹא אוֹרָשָׂה.
עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה נוֹתֵן לְאָבִיהָ. נִתְאָֽרְסָה נוֹתֵן לְעַצְמָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הָגָּלִילִי. נַעֲרָה נוֹתֵן לְאָבִיהָ. בּוֹגֶרֶת נוֹתֵן לְעַצְמָהּ. בְּתוּלָה נוֹתֵן לְאָבִיהָ. מוּכַּת עֵץ נוֹתֵן לְעַצְמָהּ. שַׁנְייָא הִיא דִכְתִיב נַעֲרָה. נַעֲרָה וְלֹא בוֹגֶרֶת. בְּתוּלָה. בְּתוּלָה וְלֹא מוּכַּת עֵץ. לֵּית כְּתִיב אֲשֶׁר לֹא אוֹרָסָה. אֲשֶׁר לֹא אוֹרָסָה מְלַמֵּד הֵימֶינָּה לִגְזֵירָה שָׁוָה. מַה תַּמָּן חֲמִשִּׁין אַף הָכָא חֲמִשִּׁין. וְלֵית לֵיהּ לְרִבַּי יוֹסֵי חֲמִשִּׁין. אִית לֵיהּ כֶּסֶף כֶּסֶף. מַה כֶּסֶף שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן חֲמִשִּׁין. אַף כָּאן חֲמִשִּׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית ליה מהאי ג''ש כסף כסף כתיב במפתה כסף ישקול וכתיב באונס חמשים כסף:
ולית ליה לרבי יוסי הגלילי חמשין. בתמיה דהא לדידיה איצטריך אשר לא אורשה למעוטי:
ומשני אשר לא אורסה. מיבעי ליה לג''ש דילפינן מפתה דלא כתיב ביה חמשים שקלים מאונס דכתיב ביה נמי אשר לא אורשה וב' אונס מפורש חמשים מה תמן וכו':
לית כתיב אשר לא אורשה. בתמיה הא ארוסה נמי ממעטה קרא:
שנייא היא. התם דכתיב כו' והכתוב ממעטן לגמרי:
על דעתיה דרבי עקיבא גרסינן. נערה נותן לאביה וכו'. כלומר דפריך לר''ע דמדייק קרא אשר לא אורסה הא אורסה לעצמה אלא מעתה הא דכתיב נערה בתולה ודרשינן נערה ולא בוגרת בתולה ולא מוכת עץ דאין להן קנס ולר''ע נידרוש נמי הכי נערה לאביה הא בוגרת לעצמה וכן מוכת עץ:
ממשמע שנאמר ולא יהיה אסון. ענוש יענש וממילא ידעינן הא אם יהיה אסון לא יענש בממון אלא חייב מיתה וא''כ מה ת''ל שוב ואם יהיה אסון וגו':
לרבות את המזיד בהתרייה. האי לרבות כמו להורות הוא כלומר דאי לא כתב רחמנא ואם יהיה אסון הוי אמינא דקרא באסון ממש משתעי שאם לא יהיה מיתה אז משלם ממון אבל אם יהיה אסון אע''פ שאין בו דין אסון כגון שהרג בשוגג או במזיד בלא התראה אינו משלם ממון הילכך כתיב ואם יהיה אסון ונתת נפש וגו' דע''כ דין אסון קאמר שהיה במזיד ובהתראה ולגלות על רישא דקרא דנמי בדין אסון הוא שאם לא יהיה דין אסון שהרגו בשוגג או בלא התראה משלם ממון:
ולאו מתניתא היא. ומאי קמ''ל ר' ירמיה הא האי מילתא ממתני' שמעינן לה דקתני כל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון והיינו במזיד ובהתריי' אלמא דתנא דמתני' נמי מפרש לקרא בדין אסון שאינו פטור ממון אא''כ מתחייב בנפשו הוא אבל אם הרג בשוגג משלם ממון הואיל ואין בו חיוב מיתה:
דלא אתיא אלא בשוגג. מסקנא דמילתא היא כלומר הכי הוי ליה לרבי ירמיה לפרש דקרא לא אתי אלא להורות אפי' בשוגג פטור מתשלומין. א''נ דלא אתיא אמתני' קאי וה''פ דרבי יוסי מקשה ולאו מתני' היא היכי אמרת דדוקא במזיד ובהתריי' פטור מתשלומין אבל בשוגג לא הא ממתני' שמעינן אפילו חייבי מיתה שוגגין פטורין מתשלומין דקתני כל המתחייב בנפשו וכו' שנא' ולא יהיה אסון ועל כרחך לא אתיא המתני' אלא אפי' בשוגג ומפרש לאסון דקרא באסון ממש ומתחייב בנפשו לאו דוקא הוא אלא שיש כאן צד מיתה קאמר אם היה במזיד דאם לא כן אלא דוקא אם היה במזיד פטור מתשלומין למה לי קרא דלא יהיה אסון תיפוק ליה מכדי רשעתו דמשום רשעה א' אתה מחייבו ולא ב' רשעיות אלא ע''כ להורות דאפי' חייבי מיתות שוגגין פטורין:
אמר חזקיה. נסיועי נמי דאפילו בשוגג פטור כדאשכתן ברייתא דמקיש מכה אדם וכו' כדלעיל הלכה א':
בָּא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה וְנִתְאָֽרְסָה וְנִתְגָּֽרְשָׁה. לֵית מִילְתָא דְרִבִּי אַחַי אָֽמְרָה שֶׁהוּא נוֹתֵן. וְהָתַנֵּי תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ. לְרַבּוֹת אֶת הַיְּתוֹמָה לִקְנָס. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. אָמַר רִבִּי אַחַי. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא מֵת אָבִיהָ וּמֵת אָבִיהָ כְּבָר נִרְאֶה לִיתֵּן לְאָבִיהָ. הוּא בָא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא מֵת אָבִיהָ וּמֵת אָבִיהָ וְהוּא בָא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה וְנִתְגָּֽרְשָׁה. רִבִּי זְעִירָא אָמַר רַב חִסְדָּא בְעָא. בָּא עָלֶיהָ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת וְנִישֵּׂאת. מִמַּה דְתֵימַר תַּמָּן תַּחַת בַּעֲלָהּ הִיא הוּא נוֹתֵן לְאָבִיהָ. וָכָא תַּחַת בַּעֲלָהּ הִיא הוּא נוֹתֵן לְאָבִיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בא עליה עד שלא נישאת ונישאת. מהו אם הקנס לאביה או לעצמה ופשיט לה ממה דתימר תמן כלומר בארוסה דנמי תחת בעלה היא ונותן לאביה והכא נמי אע''פ שתחת בעלה היא נותן לאביה:
הוא בא עליה עד שלא מת אביה ומת אביה וכו'. זה הדין בבא עליה עד שלא מת ומת וכן בבא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה דמאי שנא תרוייהו חד טעמא וחד דינא אית להו דחייב בקנס הואיל ובשעת ביאה כבר נראה ליתן לאביה:
לית מילתא דרבי אחי אמרה שהוא נותן. וקאמר הש''ס וכי לאו היינו דר' אחי דקאמר לעיל ומינה שמעינן שהוא נותן קנס הואיל ובא עליה מקודם שנתארסה ונראה הקנס לאביה דמקשינן לעיל על הא דקאמר לר''י הגלילי האונס והמפתה את היתומה פטור והתני תחת אשר עינה וכו' וקאמר רבי אחי עלה תיפתר הא דקתני חייב בקנס שבא עליה כו':
ונתגרשה ל''ג דמאי נ''מ אם נתגרשה או לא ואגב שיטתא דלעיל הוא:
בא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה. מהו אם יש לה קנס לר''י הגלילי או לא:
וְהַמְפַתֶּה לִכְשַיּוֹצִיא. אָמַר רַב חִסְדָּא. בְּשֶׁלֹּא רָצָה לְקַייֵם. אֲבָל אִם רָצָה לְקַייֵם אֵינוֹ נוֹתֵן כְּלוּם. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. כֶּסֶף יִשְׁקוֹל כְּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת. מַגּיד שֶהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן עָלָיו מוֹהַר. וְאֵין מוֹהַר אֶלָּא כְתוּבָּה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מוֹהַר וּמַתָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהוא עושה אותן עליו מוהר. כלומר אם רצה לכונסה אינו משלם קנס אלא עושה אותן עליו מוהר וכותב לה כתובה כשאר הבתולות:
בשלא רצה לקיים. האי לכשיוציא דקאמר שלא רצה לכונסה כדפרישית במתני' דהא עדיין לאו אשתו היא ולא שייך לכשיוציא:
הלכה: הַמְפַתֶּה נוֹתֵן שָׁלֹשׁ כול'. וּדְלֹא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פָּטַר אֶת הָאוֹנֵס מִן הַצַּעַר. לְמַה זֶה דוֹמֶה. לְחוֹתֵךְ יַבֶּלֶת חֲבֵירוֹ וְעָתִיד לְחַתְּכָהּ. לְמַה זֶה דוֹמֶה. לְקוֹצֵץ נְטִיעוֹת חֲבֵירוֹ וְעָתִיד לְחַתְּכָן. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵינוֹ דוֹמָה נִבְעֶלֶת בְּאוֹנֵס לַנִּבְעֶלֶת בְּרָצוֹן. לֹא דוֹמָה נִבְעֶלֶת בְּאַשְׁפָּה לַנִּבְעֶלֶת בַּחוּפָּה. מַה מְקַייֵם רִבִּי שִׁמְעוֹן תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ. אָֽמְרֵי בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. תִּיפְתָּר בְשֶׁבָּא עָלֶיהָ עַל הַקּוֹצִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר. הקרא בשבא עליה על הקוצי' והיינו אשר עינה ולא צער דבעילה:
מה מקיים ר''ש תחת אשר עינה. ומכאן ילפינן דנותן את הצער:
ועתיד לחתכה. בעצמו או לקצוץ נטיעותיו בעצמו דפטור זה וה''נ הרי סופה להצטער תחת בעלה:
גמ' ודלא כרבי שמעון. אתיא מתני' דאונס נותן את הצער:
משנה: 19b הַמְפַתֶּה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְהָאוֹנֵס אַרְבָּעָה. הַמְפַתֶּה נוֹתֵן בּוֹשֶׁת וּפְגָם וּקְנָס. מוֹסִיף עָלָיו הָאוֹנֵס שֶׁנּוֹתֵן אֶת הַצַּעַר וְהַמְפַתֶּה אֵינוֹ נוֹתֵן אֶת הַצַּעַר. הָאוֹנֵס נוֹתֵן מִיַּד וְהַמְפַתֶּה לִכְשֶׁיּוֹצִיא. הָאוֹנֵס שׁוֹתֶה בַעֲצִיצוֹ וְהַמְפַתֶּה אִם רָצָא לְהוֹצִיא מוֹצִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האונס שותה בעציצו. בכלי מאוס שבחר בו כלומר על כרחו ישאנה:
והמפתה לכשיוציא. כלומר כשלא יכנוס שאם יכנוס אינו נותן קנס כדכתיב מהר ימהרנה ואם מאן ימאן כסף ישקול אבל גבי אונס כתיב ונתן חמשים כסף ולו תהיה לאשה:
האונס נותן מיד. לאביה אע''פ שכונסה:
האונס נותן את הצער. כדמפרש טעמא בגמרא אינו דומה נבעל' באונס לנבעלת ברצון:
מתני' בושת ופגם. מפרש לקמן במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source