יַעֲקֹב בַּר בָּא בְעָא קוֹמֵי רַב. הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. בִּסְקִילָה. הַבָּא עַל הַבּוֹגֶרֶת מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. אֲנִי אֶקְרָא נַעֲרָה וְלֹא בוֹגֶרֶת. וּקְרָא נַעֲרָה וְלֹא קְטַנָּה. תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנָּה לִקְנָס. וּקְרָא תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ לְרַבּוֹת אֶת הַבּוֹגֶרֶת לִקְנָס. אָמַר רַב. אַף עַל גַּב דִּנְצָחֵיהּ יַעֲקֹב בְּדִינָה הֲלָכָה. הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה בִּסְקִילָה וְהִיא פְטוּרָה. רִבִּי אָבִין בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. וְלָמָּה. שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֵין לַנַּעֲרָה חֵט מָוֶת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָה חֵט מָוֶת. לְהָבִיא הַבָּא עַל הַקְּטַנָּה מְאוֹרָסָה בִסְקִילָה וְהִיא פְטוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
וכי אין אנו יודעין שאין לנערה חטא מות. מדכתיב לבדו וא''כ מה ת''ל עוד ולנערה לא תעשה וגומר אלא ללמד יש לך אחרת שאין לה חטא מות אלא הוא בסקילה והיא פטורה ואיזו זו קטנה:
שמע לה מן הדא. מזה המקרא שמענו זה:
ולמה. כן נימא נערה ולא קטנה:
אע''ג דנצחיה יעקב בדינה. אף שזכה אותי בדין אע''פ כן הלכה הבא על הקטנה הוא בסקילה והיא פטורה ממיתה:
וקרא וכו'. כלומר ועליה נמי אני דן מאי חזית לומר דרבתה התורה קטנה לקנס ולא לבוגרת ואימא לבוגרת נמי:
ה''ג אמר ליה ולית את מודי לי וכו'. כמו שהגהתי וכן הוא בסנהדרין שם כלומר ואין את מודה לי שהבא על הקטנה בקנס דכתיב תחת אשר עינה לרבות הבא על הקטנה לקנס וכן לסקילה:
ופריך וקרא. נמי נערה ולא קטנה:
הבא על הקטנה. מאורסה מהו:
אני אקרא נערה ולא בוגרת. דמיעטיה קרא מסקילה:
תַּמָּן תַּנִינָן. הַבָּא עַל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאוֹרָסָה בְבֵית אָבִיהָ. בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם. הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁינִי בְחֶנֶק. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. בְּרַם כְּרַבָּנִין אֲפִילוּ [קְטַנָּה]. מַאי טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר. נַעַר חָסֵר כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִין נַעַר. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נַעֲרָה אַחַת שְׁלֵימָה כָתוּב בַּפָּרָשָׁה. 22b לִימְּדָה עַל כָּל הַפָּרָשָׁה שֶׁהִיא גְדוֹלָה. מָתִיב רִבִּי מֵאִיר לָרַבָּנִין. הֲרֵי הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע הֲרֵי כָתוּב בּוֹ נַעַר וְהִיא גְדוֹלָה. דְּאֵין הַקְּטַנָּה נִסְקֶלֶת. מַה עָֽבְדִין לָהּ רַבָּנִן. אָמַר רִבִּי אָבִין. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ דֶּרֶךְ זָֽכְרוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. בפרק ד' מיתות:
דר''מ היא. דאמר אינו חייב סקילה עד שתהא נערה:
ברם כרבנן אפילו קטנה גרסינן וכן הוא שם:
נער חסר כתיב בפרשה. גבי נערה המאורסה ומשמע דאתא למעוטי גדולה אבל לא קטנה:
מה מקיימין רבנן נער. מנא להו דאפילו קטנה:
נערה אחת שלימה כתיב בפרשה. דמוציא שם רע בקרא דוענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה:
לימדה על כל הפרשה. של מוציא שם רע אפי' במקום שנאמר נער חסר שהיא גדולה ומדאיצטריך לגלות על נער שבפרשה שהיא גדולה ש''מ דכל מקום שנאמר נער חסר אפילו קטנה במשמע:
מתיב ר''מ לרבנן הרי המוציא שם רע הרי כתיב בו. נמי בחד קרא נער והוציאו את הנער אל פתח בית אביה וסקלוה והיא גדולה ע''כ דהא אין הקטנה נסקלת ומאי חזית דאמרת דנערה שלימה הכתוב בפרשה ללמד על האי נער דכאן דוקא גדולה דילמא האי נער חסר ללמדינו בא דבכל מקום נער דוקא גדולה ועוד דאי ללמדינו על מוציא שם רע גופיה למה לי תיפוק ליה דאין הקטנה בת עונשין:
מה עבדין לה רבנן. להאי נער חסר דמוציא שם רע:
תיפתר שבא עליה דרך זכרות. כלומר תפרש האי קרא דלדרשה אחריתא אתא דמוציא שם רע חייב אם בעל אפילו שלא כדרכה והוציא שם רע כדרכה ולהכי כתיב נער לשון זכר לומר דבא עליה דרך זכרות ולעולם כ''מ שנאמר נער אפי' קטנה במשמע:
משנה: הָאוֹמֵר פִּיתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי מְשַׁלֵּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס. הָאוֹמֵר גָּנַבְתִּי וְטָבַחְתִי וּמָכַרְתִי מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ וְאֵין מְשַׁלֵּם לֹא תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִישָּׁה. הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי אוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְשַׁלֵּם יוֹתֵר עַל מַה שֶׁהִזִּיק אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
זה הכלל. לאתויי מוציא שם רע והיוצא בשן ועין:
אינו משלם ע''פ עצמו. דקנס נינהו שאפילו אינו יפה דינר נותן שלשים:
עבדו של פלוני. והריני חייב שלשים סלע:
המית שורי את פלוני. והריני חייב בכופר משלם על פי עצמו דקסבר כופרא ממונא:
ואינו משלם קנס. דמודה בקנס פטור דאמר קרא אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו:
מתני' האומר פיתיתי את בתו של פלוני. בבבלי מפרש לא מיבעיא האומר אנסתי שהוא נאמן שאין פוגם אותה כל כך שאין לעז של אנוסה גדול כמו לעז של מפותה אלא אפילו האומר פיתיתי וסד''א דלא מהימנינן ליה להחזיק הלעז קמ''ל דניחא לה לדידה או לאביה להשתכר הממון:
הלכה: הָאוֹמֵר פִּיתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי כול'. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. מָהוּ שֶיְּשַׁלֵּם דְּמֵי הַעֶבֶד מִפִּי עַצְמוֹ. מַה צְרִיכָה לֵיהּ. כָּל שְׁלֹשִׁים קְנָס אוֹ יוֹתֵר מִדָּמָיו קְנָס. 23a אִין תֵּימַר. כָּל שְׁלֹשִׁים קְנָס. [אֵין] מְשַׁלֵּם. אִין תֵּימַר. יוֹתֵר מִדָּמָיו קְנָס. (אֵינוֹ) מְשַׁלֵּם. תַּמָּן תַּנִינָן. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא הֵמִית. מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי. וְאָמַר אָמֵן. [פָּטוּר]. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר שֶׁהֵמִית עֶבֶד מוּכֶּה שְׁחִין. אָמַר לוֹ. אָמוּר דְּבַתְרָהּ. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת בְּנִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא הֵמִית. מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי. וְאָמַר אָמֵן. חַייָב. וּפָֽתְרָהּ בְּמוּכֶּה שְׁחִין וִיהֵא פָטוּר. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר כְּמָאן דָּמַר. וְנָתַן פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ. שֶׁלַּמַּזִּיק. אָמַר לֵיהּ. וְאִין כְּמָאן דְּאָמַר. וְנָתַן פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ. שֶׁלַּמַּזִּיק. כּוּלּוֹ קְנָס. מָהוּ שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ. צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהִפִּיל שֶׁן טֵבִי עַבְדּוֹ. אָתָא גַבֵּי דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לֵיהּ. טֵבִי עַבְדִּי מָצָאתִי עִילָּה לְשַׁחְרְרוֹ. אָמַר לֵיהּ. וּמַה בְיָדָךְ. וְאֵין קְנָסוֹת אֶלָּא בְּבֵית דִּין וּבְעֵדִים. וְיֹאמְרוּ לוֹ. צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין אוֹמְרִין לוֹ צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. רִבִּי גַמְלִיאֵל בֵּירִבִּי אֲבִינָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל כְּמָאן דָּמַר. מוּתָּר לְשַׁחְרְרוֹ. אָמַר לֵיהּ. כָּליגַּרְמָהּ אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְשַׁחְרְרוֹ. דִּי לֹא כֵן הָיוּ לוֹ לְשַׁחְרֵר מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו שיאמרו לו צא ידי שמים. על מודה בקנס קאי אע''ג דמדינא פטור אם אומרים לו שישלם כדי לצאת ידי שמים:
נישמעינה. לזה מן הדא:
מעשה וכו' מצאתי עילה לשחררו. שהיה ר''ג שמח בדבר לפי שעבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו ובבבלי פ' מרובה דף ע''ד גריס סימא את עין טבי עבדו:
ומה בידך. אין בדבריך כלום מפני שהודית מפי עצמך ואין קנסות. להתחייב אלא בב''ד ובעדים:
ויאמרו לו צא ידי שמים. אי ס''ד דצריך לצאת ידי שמים בקנסות מפני מה לא אמרו כן לר''ג אלא ש''מ שאינו צריך:
ר''ג כמ''ד מותר לשחררו. אם ר''ג פליג אהא דאמרינן המשחרר עבדו עובר בעשה וקסבר מותר לשחרר דקס''ד הא דקאמר מצאתי עילה לשחררו משום דקסבר מותר אלא שחביריו לא הניחו לו ולפיכך קאמר מצאתי עילה עכשיו:
כל גרמה אמרה. כל עצמה של זו המעשה שמעינן מינה דקסבר אסור לשחרר דאם לא כן היה לו לשחררו משעה הראשונה קודם שהפיל שינו והרי לא היה מי שמוחה בידו:
סליק פירקא בס''ד
גמ' מאן תנא נערה. כלומר דמדייק דלא קתני בתולה אלא לאשמעינן נערה דוקא ולא קטנה ורבי מאיר היא דאמר בפרקין דלעיל קטנה אין לה קנס:
ה''ג אין תימר כל שלשים קנס אינו משלם אין תימר יותר מדמיו קנס משלם וכן הוא בשבועות. דאם תאמר שאין קרוי קנס אלא היותר על דמיו משלם דמי שויו ע''פ עצמו דאינו נפטר בהודאתו אלא מהקנס:
גמ' מהו שישלם דמי עבד מפי עצמו. כלומר דמיבעיא ליה הא דתנן במתני' אינו משלם ע''פ עצמו אם דוקא הקנס שהוא יותר מדמי שויו הוא דאינו משלם אבל דמי שויו של עבד משלם ע''פ עצמו דלאו בכלל קנס הן כדמפרש ואזיל:
מה צריכה ליה. מאי קא מיבעיא ליה הא קנס של עבד שלשים סלע הן ואם הוא פטור מהקנס מאי משלם ומפרש דהכי קמיבעי ליה:
כל שלשים קנס. אם כל השלשים סלע הקצובין בתורה נקראים קנס ואפילו דמי שויו:
או יותר מדמיו קנס. אין נקרא קנס אלא מה שחייבתו התורה לשלם יותר מדמי שויו של העבד:
ואין כמ''ד נפשו של מזיק. כלומר דדחי לה הש''ס דא''כ כולו קנס הוא ואמאי קתני בסיפא חייב:
תמן תנינן. בסוף פ' שבועות הפיקדון:
המית וכו' פטור. כלומר דפשיט ליה הבעיא מדקתני התם פטור וטעמא משום דאינו משלם קנס ע''פ עצמו וכל היכא דכי אודי לא מיחייב כי כפר ליה נמי לאו ממונא כפר ליה והילכך פטור על השבועה אלמא דכל שלשים סלע קנסא הוו דאל''כ אכתי כי הוי מודי מדמיו לא איפטר ואישתכח דממונא כפר ליה:
תיפתר שהמית עבד מוכה שחין. שלא היה יפה כלום ובהאי ודאי כל השלשים קנס הן:
אמור דבתרה. א''כ אמור הסיפא המית שורך את בני וכו'. לא מצאתי ברייתא זו ואולי באיזה תוספתא היא ונשנית על המתני':
ופתרה במוכה שחין ויהא פטור. ואם רישא במוכה שחין סיפא נמי תוקמי במוכה שחין ואמאי חייב הא אינו שוה כלום:
אמר רבי חגיי קומי רבי יוסי. ובשבועות גריס אמר רבי זעירא קומי ר' מנא ושם גריס על קושית רבי יוסי שהשיב לו לית יכול דתנינן המית בן חורין נותן את שויו:
תיפתר כמ''ד. בפרק שור שנגח ד' וה' דפליגי שם תנאי וכן בבבלי שם חד אמר ונתן פדיון נפשו דכתיב גבי כופר נפשו של מזיק וחד אמר נפשו של ניזק ולמ''ד נפשו של מזיק אע''פ שאינו שוה כלום הוא משלם ולעולם במוכה שחין איירי:
משנה: נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ וּקְנָסָהּ לְאָבִיהָ וְהַצַּעַר בִּתְפוּסָה. עָֽמְדָה בְבֵית דִּין עַד שֶׁלֹּא מֵת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאָב. מֵת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בְּבֵית דִּין עַד שֶׁמֵּת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלְּעַצמָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' נערה. והצער בתפוסה. באנוסה ולישנא דקרא נקט ותפשה ושכב עמה ונמי לאביה הוא:
עמדה בדין. דהאב אינו זוכה עד שתעמוד בדין עם הבועל:
מת האב. אח''כ הרי הן של אחין דכבר זכה בהן האב:
הרי הן של עצמה. דכיון דלא עמדה בדין לאו ממון הוא להורישו לבניו ואין אדם מוריש זכות בתו לבנו כדיליף בגמרא מקרא:
מתני' מת האב. משעמד' בדין בנערותה בין בגרה קודם מיתה בין לא בגרה:
הרי הן של אחין. דכיון דעמדה בדין זכה בהן האב:
הלכה: נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה כול'. מָאן תַּנָּא נַעֲרָה. רִבִּי מֵאִיר. בְּרַם כְּרַבָּנִין אֲפִילוּ קְטַנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו שיאמרו לו צא ידי שמים. על מודה בקנס קאי אע''ג דמדינא פטור אם אומרים לו שישלם כדי לצאת ידי שמים:
נישמעינה. לזה מן הדא:
מעשה וכו' מצאתי עילה לשחררו. שהיה ר''ג שמח בדבר לפי שעבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו ובבבלי פ' מרובה דף ע''ד גריס סימא את עין טבי עבדו:
ומה בידך. אין בדבריך כלום מפני שהודית מפי עצמך ואין קנסות. להתחייב אלא בב''ד ובעדים:
ויאמרו לו צא ידי שמים. אי ס''ד דצריך לצאת ידי שמים בקנסות מפני מה לא אמרו כן לר''ג אלא ש''מ שאינו צריך:
ר''ג כמ''ד מותר לשחררו. אם ר''ג פליג אהא דאמרינן המשחרר עבדו עובר בעשה וקסבר מותר לשחרר דקס''ד הא דקאמר מצאתי עילה לשחררו משום דקסבר מותר אלא שחביריו לא הניחו לו ולפיכך קאמר מצאתי עילה עכשיו:
כל גרמה אמרה. כל עצמה של זו המעשה שמעינן מינה דקסבר אסור לשחרר דאם לא כן היה לו לשחררו משעה הראשונה קודם שהפיל שינו והרי לא היה מי שמוחה בידו:
סליק פירקא בס''ד
גמ' מאן תנא נערה. כלומר דמדייק דלא קתני בתולה אלא לאשמעינן נערה דוקא ולא קטנה ורבי מאיר היא דאמר בפרקין דלעיל קטנה אין לה קנס:
ה''ג אין תימר כל שלשים קנס אינו משלם אין תימר יותר מדמיו קנס משלם וכן הוא בשבועות. דאם תאמר שאין קרוי קנס אלא היותר על דמיו משלם דמי שויו ע''פ עצמו דאינו נפטר בהודאתו אלא מהקנס:
גמ' מהו שישלם דמי עבד מפי עצמו. כלומר דמיבעיא ליה הא דתנן במתני' אינו משלם ע''פ עצמו אם דוקא הקנס שהוא יותר מדמי שויו הוא דאינו משלם אבל דמי שויו של עבד משלם ע''פ עצמו דלאו בכלל קנס הן כדמפרש ואזיל:
מה צריכה ליה. מאי קא מיבעיא ליה הא קנס של עבד שלשים סלע הן ואם הוא פטור מהקנס מאי משלם ומפרש דהכי קמיבעי ליה:
כל שלשים קנס. אם כל השלשים סלע הקצובין בתורה נקראים קנס ואפילו דמי שויו:
או יותר מדמיו קנס. אין נקרא קנס אלא מה שחייבתו התורה לשלם יותר מדמי שויו של העבד:
ואין כמ''ד נפשו של מזיק. כלומר דדחי לה הש''ס דא''כ כולו קנס הוא ואמאי קתני בסיפא חייב:
תמן תנינן. בסוף פ' שבועות הפיקדון:
המית וכו' פטור. כלומר דפשיט ליה הבעיא מדקתני התם פטור וטעמא משום דאינו משלם קנס ע''פ עצמו וכל היכא דכי אודי לא מיחייב כי כפר ליה נמי לאו ממונא כפר ליה והילכך פטור על השבועה אלמא דכל שלשים סלע קנסא הוו דאל''כ אכתי כי הוי מודי מדמיו לא איפטר ואישתכח דממונא כפר ליה:
תיפתר שהמית עבד מוכה שחין. שלא היה יפה כלום ובהאי ודאי כל השלשים קנס הן:
אמור דבתרה. א''כ אמור הסיפא המית שורך את בני וכו'. לא מצאתי ברייתא זו ואולי באיזה תוספתא היא ונשנית על המתני':
ופתרה במוכה שחין ויהא פטור. ואם רישא במוכה שחין סיפא נמי תוקמי במוכה שחין ואמאי חייב הא אינו שוה כלום:
אמר רבי חגיי קומי רבי יוסי. ובשבועות גריס אמר רבי זעירא קומי ר' מנא ושם גריס על קושית רבי יוסי שהשיב לו לית יכול דתנינן המית בן חורין נותן את שויו:
תיפתר כמ''ד. בפרק שור שנגח ד' וה' דפליגי שם תנאי וכן בבבלי שם חד אמר ונתן פדיון נפשו דכתיב גבי כופר נפשו של מזיק וחד אמר נפשו של ניזק ולמ''ד נפשו של מזיק אע''פ שאינו שוה כלום הוא משלם ולעולם במוכה שחין איירי:
וְהַצַּעַר בִּתְפוּסָה. בָּאֲנוּסָה. וּדְלֹא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הָאוֹנֵס מִן הַצַּעַר.
Pnei Moshe (non traduit)
ודלא כרבי שמעון. דקתני הצער באנוסה:
דר''ש וכו'. בפירקין דלעיל הלכה ה':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source