משנה: נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים זְקֵנִים ייִמָּֽכְרוּ לְעֵצִים וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא תִמְכּוֹר מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה שהוציא הוציא. אם גירשה:
מתני' קימעא. דבר מועט ואפילו כל שהוא כדמפרש בגמרא:
הלכה: נָֽפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת כול'. מַתְנִיתָא בְּשֶׁאֵינָן עוֹשִׂין כְּדֵי טְפֵילָתָן. אֲבָל אִם הָיוּ עוֹשִׂין 49a כְּדֵי טְפֵילָתָן לֹא תִמְכּוֹר. שֶׁאַדַּיִין כְּבוֹד בֵּית אָבִיהָ קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאן בשאכל כאן בשלא אכל. כלומר דמאי קושיא רישא בשאכל והתם מפרשינן לאכיל' פירות אבל בסיפא דקאמר הוציא ולא אכל ישבע וכו' על בנין קאי. א''נ י''ל דה''פ ואי דמוקמית לברייתא בנטיעה אכתי מי ניחא דהא אמרת בשדה העשויה ליטע שמין להן וידן על העליונה והא במתני' אפילו בנטיעה קאמר דאפילו לא אכל אלא מלא חותלה מה שאכל אכל ומשני דברייתא בשלא אכל והילכך ידו על העליונה. אבל ממסקנ' הבבלי משמע דלעולם ידו על התחתונה ואין חילוק בין נטיעה לבנין:
מתניתא בנטיעה לא כן אמר רבי בא כו'. כלומר דמתמה הש''ס על דמוקי לברייתא בנטיעה ולהא דאסי בבנין והא מילתיה דאסי על מתני' קאי והא מתניתין בשדה מיירי דהא אכל קאמר וע''כ על אכילת פירות אמרו ולא על שכר בית דהא מפרש ד' בא לעיל דאפילו לא אכל אלא מלא חותלה:
ומשני מתניתא בנטיעה מאן דמר אסי בבנין גרסי' ול''ג פליגא ואגב שיטפא דלעיל הוא כלומר דברייתא מיירי בשדה העשויה ליטע דשמין לו וידו על העליונה ומאי דקאמר אסי בבנין הוא דכשדה שאינה עשויה ליטע הוא כדסיים בתוספתא היורד לחורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות ידו על התחתונה אם השבח יתר על ההונא' נותן לו את ההוצא' ואם ההוצא' יתר על השבח נותן לו את השבח וכן אמרינן בבבלי כ' המקבל דף ק''א:
מתניתא. תוספתא דמכלתין פליגא על אסי דקתני התם היורד לנכסי אשתו ונתן עיניו לגרשה היורד לנכסי שבויין כו' והמקבל שדה מחבירו אם יש שם מחוברין לקרקע שמין לו וכולן שמין להן בעדית כלומר ששמין להן בשבח וידן על העליונה וקשיא לרב אסי. ובבבלי פרק המפקיד דף ל''ט גריס וכולן שמין להן כאריס שיטלו בשבח קרקעות ופירות כמנהג אריסי המקום והיינו הך:
נותן לו את השבח. כלומר אין לו אלא הוצאה כשיעור השבח דידו על התחתונה. וכדמפרש רבא להא דרב אסי בבבלי דף פ':
אסי אמר כו'. הגירסא זו א''א להעמידה דא''כ רבי אסי סבר דידו על העליונה ומאי פריך לקמן לכך נראה דאיפכא גרסינן אסי אמר והוא שתהא השבח יתר על ההוצאה אבל אם הוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח וכלומר דהא דאמרינן ישבע כמה הוציא ויטול יציאותיו דוקא אם השבח יתר על ההוצאה וכן אם השבח הוא כנגד הוצאה ולאפוקי אם ההוצאה יתירה על השבח:
גמ' אפילו לא אכל אלא מלא חותלה. חותלה הוא כלי שעושין מחריות של דקל ומכניסין בתוכו תמרים. ובבבלי אמר רבי אסי ואפילו גרוגרת אחת והוא שאכלה דרך כבוד רבי אבא אמר אפילו שיגרא דתמרי תמרים הקבוצות יחד ואינן טובות כ''כ:
מתניתא. תוספתא מסייע להו לרבנן דתמן דקתני האומר לחבירו כרמא אני מוכר לך אע''פ שאין בו גפנים ה''ז מכור שלא מכר לו אלא שמו. ובבבלי ב''מ דף ק''ד מסיים והוא דמתקרי כרמא. אלמא דכרם אפילו בלא גפנים כרם מיקרי וה''נ כשנפלו לה זתים וקרקען אע''פ שאינם עושין פירות שייך בהו שבח בית אביה:
לא דמי בית זיתא דנפלו וכו'. בתמיה כלומר ע''כ זתים וגפנים דקתני שנפלו לה דמי בית זיתים או דמי בית גפנים והיינו זתים וגפנים עם קרקען דבלא קרקען לא שייכא למיקרי להו זתים וגפנים שהרי הזקינו ואינם עושין פירות אלא ע''כ על בית זית ועל בית גפנים קאי והא דקרי להו דמי בית זיתים שאינם עומדים אלא לדמים ואפי' בכה''ג ס''ל לת''ק דמתני' ימכרו דלא שייך שבח בית אביה בהו:
ורבנין דהכא אמרין אפילו נפלו לה זתים וגפנים עם קרקען. פליגי ולת''ק ימכרו לעצים:
בשנפלו לה זתים ולא קרקען. כגון שהיה לאביה זתים שקנה בלא קרקע ויאכל פירות עד שייבשו:
אבל אם נפלו לה זתים. וגפנים בשדה של בית אביה אפילו ת''ק מודה דלא תקוץ שעדיין וכו':
גמ' מתניתא. דפליגי ת''ק ורשב''ג:
בשאינן עושין. העבדים ושפחות:
כדי טפילתן. כדי אכילתן:
אבל אם היו עושין כדי טפילתן. אפילו ת''ק מודה שלא תמכור דעדיין כבוד בית אביה קיים הוא:
גמ' בשם רבנין דתמן. של בבל:
מתני'. דפליגי ת''ק ור' יהודה:
הלכה: נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים כול'. רַב אָבוּן בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. מַתְנִיתָא בְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וְלֹא קַרְקָעָן. גְּפָנִים וְלֹא קַרְקָעָן. אֲבָל אִם נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וְקַרְקָעָן גְּפָנִים וְקַרְקָעָן לֹא תִקּוֹץ. שֶׁאַדַּיִין שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ קַייָם. וְרַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. אֲפִילוּ נָֽפְלוּ לָהּ זֵיתִים וְקַרְקָעָן גְּפָנִים וְקַרְקָעָן. לֹא דְמֵי בֵית זֵיתָא דְנָֽפְלוּ וְלֹא דְמֵי בֵית כָּרְמָא דְנָֽפְלוּ. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרַבָּנִין דְּתַמָּן. כַּרְמָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גְפָנִים הֲרֵי זֶה מָכוּר. שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמוֹ. פַּרְדֵּיסָא אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אִילָנוֹת הֲרֵי זֶה מָכוּר. שֶׁלֹּא מָכַר לוֹ אֶלָּא שְׁמָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאן בשאכל כאן בשלא אכל. כלומר דמאי קושיא רישא בשאכל והתם מפרשינן לאכיל' פירות אבל בסיפא דקאמר הוציא ולא אכל ישבע וכו' על בנין קאי. א''נ י''ל דה''פ ואי דמוקמית לברייתא בנטיעה אכתי מי ניחא דהא אמרת בשדה העשויה ליטע שמין להן וידן על העליונה והא במתני' אפילו בנטיעה קאמר דאפילו לא אכל אלא מלא חותלה מה שאכל אכל ומשני דברייתא בשלא אכל והילכך ידו על העליונה. אבל ממסקנ' הבבלי משמע דלעולם ידו על התחתונה ואין חילוק בין נטיעה לבנין:
מתניתא בנטיעה לא כן אמר רבי בא כו'. כלומר דמתמה הש''ס על דמוקי לברייתא בנטיעה ולהא דאסי בבנין והא מילתיה דאסי על מתני' קאי והא מתניתין בשדה מיירי דהא אכל קאמר וע''כ על אכילת פירות אמרו ולא על שכר בית דהא מפרש ד' בא לעיל דאפילו לא אכל אלא מלא חותלה:
ומשני מתניתא בנטיעה מאן דמר אסי בבנין גרסי' ול''ג פליגא ואגב שיטפא דלעיל הוא כלומר דברייתא מיירי בשדה העשויה ליטע דשמין לו וידו על העליונה ומאי דקאמר אסי בבנין הוא דכשדה שאינה עשויה ליטע הוא כדסיים בתוספתא היורד לחורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות ידו על התחתונה אם השבח יתר על ההונא' נותן לו את ההוצא' ואם ההוצא' יתר על השבח נותן לו את השבח וכן אמרינן בבבלי כ' המקבל דף ק''א:
מתניתא. תוספתא דמכלתין פליגא על אסי דקתני התם היורד לנכסי אשתו ונתן עיניו לגרשה היורד לנכסי שבויין כו' והמקבל שדה מחבירו אם יש שם מחוברין לקרקע שמין לו וכולן שמין להן בעדית כלומר ששמין להן בשבח וידן על העליונה וקשיא לרב אסי. ובבבלי פרק המפקיד דף ל''ט גריס וכולן שמין להן כאריס שיטלו בשבח קרקעות ופירות כמנהג אריסי המקום והיינו הך:
נותן לו את השבח. כלומר אין לו אלא הוצאה כשיעור השבח דידו על התחתונה. וכדמפרש רבא להא דרב אסי בבבלי דף פ':
אסי אמר כו'. הגירסא זו א''א להעמידה דא''כ רבי אסי סבר דידו על העליונה ומאי פריך לקמן לכך נראה דאיפכא גרסינן אסי אמר והוא שתהא השבח יתר על ההוצאה אבל אם הוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח וכלומר דהא דאמרינן ישבע כמה הוציא ויטול יציאותיו דוקא אם השבח יתר על ההוצאה וכן אם השבח הוא כנגד הוצאה ולאפוקי אם ההוצאה יתירה על השבח:
גמ' אפילו לא אכל אלא מלא חותלה. חותלה הוא כלי שעושין מחריות של דקל ומכניסין בתוכו תמרים. ובבבלי אמר רבי אסי ואפילו גרוגרת אחת והוא שאכלה דרך כבוד רבי אבא אמר אפילו שיגרא דתמרי תמרים הקבוצות יחד ואינן טובות כ''כ:
מתניתא. תוספתא מסייע להו לרבנן דתמן דקתני האומר לחבירו כרמא אני מוכר לך אע''פ שאין בו גפנים ה''ז מכור שלא מכר לו אלא שמו. ובבבלי ב''מ דף ק''ד מסיים והוא דמתקרי כרמא. אלמא דכרם אפילו בלא גפנים כרם מיקרי וה''נ כשנפלו לה זתים וקרקען אע''פ שאינם עושין פירות שייך בהו שבח בית אביה:
לא דמי בית זיתא דנפלו וכו'. בתמיה כלומר ע''כ זתים וגפנים דקתני שנפלו לה דמי בית זיתים או דמי בית גפנים והיינו זתים וגפנים עם קרקען דבלא קרקען לא שייכא למיקרי להו זתים וגפנים שהרי הזקינו ואינם עושין פירות אלא ע''כ על בית זית ועל בית גפנים קאי והא דקרי להו דמי בית זיתים שאינם עומדים אלא לדמים ואפי' בכה''ג ס''ל לת''ק דמתני' ימכרו דלא שייך שבח בית אביה בהו:
ורבנין דהכא אמרין אפילו נפלו לה זתים וגפנים עם קרקען. פליגי ולת''ק ימכרו לעצים:
בשנפלו לה זתים ולא קרקען. כגון שהיה לאביה זתים שקנה בלא קרקע ויאכל פירות עד שייבשו:
אבל אם נפלו לה זתים. וגפנים בשדה של בית אביה אפילו ת''ק מודה דלא תקוץ שעדיין וכו':
גמ' מתניתא. דפליגי ת''ק ורשב''ג:
בשאינן עושין. העבדים ושפחות:
כדי טפילתן. כדי אכילתן:
אבל אם היו עושין כדי טפילתן. אפילו ת''ק מודה שלא תמכור דעדיין כבוד בית אביה קיים הוא:
גמ' בשם רבנין דתמן. של בבל:
מתני'. דפליגי ת''ק ור' יהודה:
משנה: הַמּוֹצִיא יְצִיאוֹת עַל נִיכְסֵי אִשְׁתּוֹ הוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל קִמְעָא קִמְעָא וְאָכַל הַרְבֵּה מַה שֶׁהוֹצִיא הוֹצִיא וּמַה שֶׁאָכַל אָכַל. הוֹצִיא וְלֹא אָכַל יִשְׁבַּע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטּוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה שהוציא הוציא. אם גירשה:
מתני' קימעא. דבר מועט ואפילו כל שהוא כדמפרש בגמרא:
הלכה: הַמּוֹצִיא יְצִיאוֹת עַל נִיכְסֵי אִשְׁתּוֹ כול'. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הִייָה בַּר אַשִּׁי. אֲפִילוּ לֹא אָכַל אֶלָּא מְלֹא חוֹתְלָא. אַסִּי אָמַר. וְהוּא שֶׁתְּהֵא הוֹצָאָה יְתֵירָה עַל הַשְּׁבָח. אֲבָל אִם הַשְּׁבָח יֶתֶר עַל הַהוֹצָאָה נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשְּׁבָח. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל אַסִּי. וְכוּלְּהֹם שָׁמִין לָהּ בְּעדים. מַתְנִיתָא פְלִיגָא בִּנְטִיעָה. מָאן דָּמַר אַסִּי בְּבִנְייָן. מַתְנִיתָא פְלִיגָא בִּנְטִיעָה. עַל כֵּן אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הִייָה בַּר אַשִּׁי. אֲפִילוּ לֹא אָכַל אֶלָּא מְלֹא חוּתְלָא. אָמַר לֵיהּ. כָּאן בְּשֶׁאָכַל. כָּאן בְּשֶׁלֹּא אָכַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאן בשאכל כאן בשלא אכל. כלומר דמאי קושיא רישא בשאכל והתם מפרשינן לאכיל' פירות אבל בסיפא דקאמר הוציא ולא אכל ישבע וכו' על בנין קאי. א''נ י''ל דה''פ ואי דמוקמית לברייתא בנטיעה אכתי מי ניחא דהא אמרת בשדה העשויה ליטע שמין להן וידן על העליונה והא במתני' אפילו בנטיעה קאמר דאפילו לא אכל אלא מלא חותלה מה שאכל אכל ומשני דברייתא בשלא אכל והילכך ידו על העליונה. אבל ממסקנ' הבבלי משמע דלעולם ידו על התחתונה ואין חילוק בין נטיעה לבנין:
מתניתא בנטיעה לא כן אמר רבי בא כו'. כלומר דמתמה הש''ס על דמוקי לברייתא בנטיעה ולהא דאסי בבנין והא מילתיה דאסי על מתני' קאי והא מתניתין בשדה מיירי דהא אכל קאמר וע''כ על אכילת פירות אמרו ולא על שכר בית דהא מפרש ד' בא לעיל דאפילו לא אכל אלא מלא חותלה:
ומשני מתניתא בנטיעה מאן דמר אסי בבנין גרסי' ול''ג פליגא ואגב שיטפא דלעיל הוא כלומר דברייתא מיירי בשדה העשויה ליטע דשמין לו וידו על העליונה ומאי דקאמר אסי בבנין הוא דכשדה שאינה עשויה ליטע הוא כדסיים בתוספתא היורד לחורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות ידו על התחתונה אם השבח יתר על ההונא' נותן לו את ההוצא' ואם ההוצא' יתר על השבח נותן לו את השבח וכן אמרינן בבבלי כ' המקבל דף ק''א:
מתניתא. תוספתא דמכלתין פליגא על אסי דקתני התם היורד לנכסי אשתו ונתן עיניו לגרשה היורד לנכסי שבויין כו' והמקבל שדה מחבירו אם יש שם מחוברין לקרקע שמין לו וכולן שמין להן בעדית כלומר ששמין להן בשבח וידן על העליונה וקשיא לרב אסי. ובבבלי פרק המפקיד דף ל''ט גריס וכולן שמין להן כאריס שיטלו בשבח קרקעות ופירות כמנהג אריסי המקום והיינו הך:
נותן לו את השבח. כלומר אין לו אלא הוצאה כשיעור השבח דידו על התחתונה. וכדמפרש רבא להא דרב אסי בבבלי דף פ':
אסי אמר כו'. הגירסא זו א''א להעמידה דא''כ רבי אסי סבר דידו על העליונה ומאי פריך לקמן לכך נראה דאיפכא גרסינן אסי אמר והוא שתהא השבח יתר על ההוצאה אבל אם הוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח וכלומר דהא דאמרינן ישבע כמה הוציא ויטול יציאותיו דוקא אם השבח יתר על ההוצאה וכן אם השבח הוא כנגד הוצאה ולאפוקי אם ההוצאה יתירה על השבח:
גמ' אפילו לא אכל אלא מלא חותלה. חותלה הוא כלי שעושין מחריות של דקל ומכניסין בתוכו תמרים. ובבבלי אמר רבי אסי ואפילו גרוגרת אחת והוא שאכלה דרך כבוד רבי אבא אמר אפילו שיגרא דתמרי תמרים הקבוצות יחד ואינן טובות כ''כ:
מתניתא. תוספתא מסייע להו לרבנן דתמן דקתני האומר לחבירו כרמא אני מוכר לך אע''פ שאין בו גפנים ה''ז מכור שלא מכר לו אלא שמו. ובבבלי ב''מ דף ק''ד מסיים והוא דמתקרי כרמא. אלמא דכרם אפילו בלא גפנים כרם מיקרי וה''נ כשנפלו לה זתים וקרקען אע''פ שאינם עושין פירות שייך בהו שבח בית אביה:
לא דמי בית זיתא דנפלו וכו'. בתמיה כלומר ע''כ זתים וגפנים דקתני שנפלו לה דמי בית זיתים או דמי בית גפנים והיינו זתים וגפנים עם קרקען דבלא קרקען לא שייכא למיקרי להו זתים וגפנים שהרי הזקינו ואינם עושין פירות אלא ע''כ על בית זית ועל בית גפנים קאי והא דקרי להו דמי בית זיתים שאינם עומדים אלא לדמים ואפי' בכה''ג ס''ל לת''ק דמתני' ימכרו דלא שייך שבח בית אביה בהו:
ורבנין דהכא אמרין אפילו נפלו לה זתים וגפנים עם קרקען. פליגי ולת''ק ימכרו לעצים:
בשנפלו לה זתים ולא קרקען. כגון שהיה לאביה זתים שקנה בלא קרקע ויאכל פירות עד שייבשו:
אבל אם נפלו לה זתים. וגפנים בשדה של בית אביה אפילו ת''ק מודה דלא תקוץ שעדיין וכו':
גמ' מתניתא. דפליגי ת''ק ורשב''ג:
בשאינן עושין. העבדים ושפחות:
כדי טפילתן. כדי אכילתן:
אבל אם היו עושין כדי טפילתן. אפילו ת''ק מודה שלא תמכור דעדיין כבוד בית אביה קיים הוא:
גמ' בשם רבנין דתמן. של בבל:
מתני'. דפליגי ת''ק ור' יהודה:
הלכה: הִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לָכֵן צְרִיכָא בְּמוּפְקָדִים אֶצְלוֹ. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וַאֲנִי הוּא הַיּוֹרֵשׁ שֶׁלִּי הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלא יאמר הואיל ואני היורש. שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים ועכשיו תחת ידי הן ושלי הן אלא מוציאין ממנו וילקח בהן קרקע והוא יאכל פירות:
גמ' לכן צריכה במופקדים אצלו. כלומר הא דקתני הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע ומאי קמ''ל פשיטא דיקח בהן קרקע דהא משועבדין הן לכתובתה אלא להכי צריכה במופקדים המעות אצל היבם:
גמ' הכא את אמר וכו'. עד סוף הסוגיא גרסינן לה לעיל בפרק החולץ דף י' ע''ב ושם פירשתי:
משנה: הִנִּיחַ לוֹ אָחִיו מָעוֹת יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. פֵּירוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. פֵּירוֹת הַמְחוּבָּרִין בַּקַּרְקַע אָמַר רִבִּי מֵאִיר שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בַּפֵּירוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵירוֹת וְהַמּוֹתָר יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַמְחוּבָּרִין לַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָהֶן. קָדַם הוּא זָכָה קָֽדְמָה הִיא יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרי היא כאשתו לכל דבר. שמגרשה בגט ומחזירה ולא אמרינן ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומי ראשונים עליה ולא תסגי לה בגט וכן כשגירשה נימא מצוה דרמי רחמנא עליה הא קעביד ותיקו עליה באיסור אשת אח ולא מצי להחזירה קמ''ל דאמרי רחמנא ולקחה לו לאשה כיון שלקחה הרי היא כאשתו:
כל הקודם זכה. קסברי מטלטלי לכתובה לא משתעבדי אא''כ תפסה ומחיים דבעל בעינן תפיסה והה''ד נמי דפליגי אכספים דמ''ש כספים מפירות תלושין והלכה כחכמים:
וחכמים אומרים פירות המחוברין לקרקע שלו. בבבלי פריך והא כל נכסיו אחראין וערבאין לכתובתה ומשני תני שלה:
שמין אותם. דכל מה שגדל ברשות המת אחראין לכתובה:
מתני' הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע. לפי שכתובתה על נכסי בעלה הראשון לפיכך נכסי המת אחראין לכתובתה אלא שהיבם אוכל פירות אם מייבם אותה וסבר האי תנא מטלטלי משתעבדי לכתובה:
יחלוקו יורשי הבעל. הוא היבם עם יורשי האב דספק נשואה היא שהבעל יורש את אשתו וזה דספק נשואה היא אצלו זוכה בחצי ובגמרא מפרש פלוגתייהו:
ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה. הן נכסי מלוג כשהיא נכנסה נכנסין עמה וכשהיא יוצא' מבעלה יוצאין עמה:
מה יעשה בכתובתה. מנה מאתים ותוספת ונדוניא שהכניסה לו וקבל עליו אחריות והן נכסי צאן ברזל:
שנפלו לה נכסים. מאביה ובגמרא מפרש לה:
מתני שומרת יבם. ממתנת ומצפה ליבם כמו ואביו שמר את הדבר:
תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יוֹרְשֶׁיהָ הַיּוֹרְשִׁין כְּתוּבָתָהּ חַייָבִין בִּקְבוּרָתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִי לָאו דְתַנִּיתָהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה הֲוָות צְרִיכָה לָן מֵאַחַר שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה אֵין לָהּ קְבוּרָה. וְקַשְׁיָא. אִילּוּ אִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה שֶׁמָּא אֵין לָהּ קְבוּרָה. אִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהּ כְּתוּבָּה יֵשׁ לָהּ קְבוּרָה. בְּרָם הָכָא. אִם יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה יֵשׁ לָהּ קְבוּרָה. וְאִם אֵין לָהּ כְּתוּבָּה אֵין לָהּ קְבוּרָה.
הלכה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים כול'. הָכָא אַתְּ מַר. מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. וְהָכָא אַתְּ מַר. יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אִין דְּאַתְּ אָמַר מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַייָם. בְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ עַד שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם. וְהֵן דְאַתְּ אָמַר. יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. בְּשֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם. וְנָֽפְלוּ לָהּ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם וְעָשׂוּ פֵירוֹת מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם כְּמוֹ שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנַּעֲשֵׂית שׁוֹמֶרֶת יָבָם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הָהֵן יָבָם דְּהָכָא צְרִיכָא לְבֵית שַׁמַּי. כְּבַעַל הוּא אוֹ אֵינוֹ כְבַעַל. אִם הוּא כְּבַעַל יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל. אִם אֵינוֹ כְבַעַל לֹא יוֹרֵשׁ כְּלוּם. מִסָּפֵק יַחֲלֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. דְּבֵית הִלֵּל פְּשִׁיטָא לוֹן שֶׁהוּא כְבַעַל וְיוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ אָח אֵין לוֹ עָלֶיהָ אֶלָּא אֲכִילַת פִּירוֹת בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלא יאמר הואיל ואני היורש. שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים ועכשיו תחת ידי הן ושלי הן אלא מוציאין ממנו וילקח בהן קרקע והוא יאכל פירות:
גמ' לכן צריכה במופקדים אצלו. כלומר הא דקתני הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע ומאי קמ''ל פשיטא דיקח בהן קרקע דהא משועבדין הן לכתובתה אלא להכי צריכה במופקדים המעות אצל היבם:
גמ' הכא את אמר וכו'. עד סוף הסוגיא גרסינן לה לעיל בפרק החולץ דף י' ע''ב ושם פירשתי:
משנה: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּֽפְלוּ לָהּ נְכָסִים מוֹדִין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁאִם מוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת קַייָם. מֵתָה מַה יֵעָשֶׂה בִכְתוּבָּתָה 49b וּבִנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יַחֲלוֹקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים נְכָסִים בְחֶזְקָתָן וּכְתוּבָּה בְחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל וּנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרי היא כאשתו לכל דבר. שמגרשה בגט ומחזירה ולא אמרינן ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומי ראשונים עליה ולא תסגי לה בגט וכן כשגירשה נימא מצוה דרמי רחמנא עליה הא קעביד ותיקו עליה באיסור אשת אח ולא מצי להחזירה קמ''ל דאמרי רחמנא ולקחה לו לאשה כיון שלקחה הרי היא כאשתו:
כל הקודם זכה. קסברי מטלטלי לכתובה לא משתעבדי אא''כ תפסה ומחיים דבעל בעינן תפיסה והה''ד נמי דפליגי אכספים דמ''ש כספים מפירות תלושין והלכה כחכמים:
וחכמים אומרים פירות המחוברין לקרקע שלו. בבבלי פריך והא כל נכסיו אחראין וערבאין לכתובתה ומשני תני שלה:
שמין אותם. דכל מה שגדל ברשות המת אחראין לכתובה:
מתני' הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע. לפי שכתובתה על נכסי בעלה הראשון לפיכך נכסי המת אחראין לכתובתה אלא שהיבם אוכל פירות אם מייבם אותה וסבר האי תנא מטלטלי משתעבדי לכתובה:
יחלוקו יורשי הבעל. הוא היבם עם יורשי האב דספק נשואה היא שהבעל יורש את אשתו וזה דספק נשואה היא אצלו זוכה בחצי ובגמרא מפרש פלוגתייהו:
ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה. הן נכסי מלוג כשהיא נכנסה נכנסין עמה וכשהיא יוצא' מבעלה יוצאין עמה:
מה יעשה בכתובתה. מנה מאתים ותוספת ונדוניא שהכניסה לו וקבל עליו אחריות והן נכסי צאן ברזל:
שנפלו לה נכסים. מאביה ובגמרא מפרש לה:
מתני שומרת יבם. ממתנת ומצפה ליבם כמו ואביו שמר את הדבר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source