הלכה: הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ כֵּיצַד. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ אֶלֶף זוּז כול'. וְעֵד אֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיני מתני' והנפרעת כו'. כלו' לאו דוקא כתובת אשה אלא כל הנפרע שלא בפניו לא נפרע אלא בשבועה כדאמרי' פ''ז דשבועות:
משנה: 56b הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ כֵּיצַד. הָֽיְתָה כְתוּבָּתָהּ אֶלֶף זוּז וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתוּבָּתֵיךְ וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבַּלְתִּי אֶלָּא מְנָה לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. עֵד אֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה כֵיצַד. הָֽיְְתָה כְתוּבָּתָהּ אֶלֶף זוּז וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתוּבָּתֵיךְ וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבַּלְתִּי וְעֵד אֶחָד מֵעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנְּכָסִים הַמְשׁוּעְבָּדִים כֵּיצַד. מָכַר נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִיא נִפְרַעַת מִן הָלָקוֹחוֹת לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כֵּיצַד. מֵת וְהִנִּיחַ נְכָסָיו לִיתוֹמִים וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַיְּתוֹמִים לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. שֶׁלֹּא בְּפָנָיו כֵּיצַד. הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְהִיא נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְפָנָיו לֹא תִיפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל זְמַן שֶׁתּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. אֵינָהּ תּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' ר''ש אומר. לעיל קאי אהא דאמרי רבנן המושיב אשתו חנוונית או אפטרופא משביעה כל זמן שירצ' ואם כתב לה נדר ושבועה אין לי וליורשי עליך אין יורשין משביעין אותה ואתא ר''ש לאפלוגי דכל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה ואפילו כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך ואם אינה תובעת כתובת' אין יורשין משביעין אותה על אפטרופא שבחיי בעלה ואפי' לא פטרה מן השבועה דלית ליה להא דר''א ומחלוקתו דאמר לעיל במתני' משביע' כל זמן שירצה ואין הלכה כר''ש:
אַשְׁכָּחַת אֲמַר. חָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. כְּמַה דָמַר (רִבִּי) חָנָן. לֹא תִשְׁבַּע אֶלָּא בְסוֹף. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. לֹא תִשְׁבַּע אֶלָּא בְסוֹף. כְּמָא דְאַתְּ אֲמַר. הֲלָכָה כְחָנָן. וְהָכָא הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשכחת אמר. מצינו אנו למדים חנן ור''ש אמרו דבר אחד חנן בריש פ' שני דייני גזירות מי שהלך למדינ' הים ואשתו תובע' מזונות דקאמר התם אין צריכה שבועה למזונו' ולא תשבע אלא לבסוף כשתבא לגבות כתובתה וכן ר''ש במתני' דאמר כל זמן שאינה תובעת כתובתה אין משביעין אותה. ובבבלי לא מסיק הכי אליבא דר''ש אלא כדפרישית במתני':
כְּהָדָא אַלֶכְסָא. אֲמַר לוֹ רִבִּי מָנָא. אֲנָן עָֽבְדִין טָבוֹת סַגִיא מִינְּכוֹן. אֲנָן כָֽתְבִין דִּין מוּגְמָרִין. אִין אֲתָא טַבָּאוֹת. וְאִין לָא אֲנָן מַחְלִטִין נִיכְסַייָא. אֲמַר לֵיהּ. אַף אֲנָן עָֽבְדִין כֵן. אֲנָן מְשַׁלְּחִין בַּתְרֵיהּ תְּלָת אִיגְרִין. אִין אֲתָא הָא טַבָּאוֹת. וְאִין לָא אֲנָן מַחְלִטִין נִיכְסַייָא. אֲמַר לֵיהּ. הַגַּע עַצְמָךְ דַּהֲוָה בַאֲתָר רְחִיק. אֲנָן מְשַׁלְּחִין בַּתְרֵיהּ תְּלָת אִיגְרִין. חָדָא גַוְא תַּלְתִין וְחָדָא גַוְ תַּלְתִין וְחָדָא גַוְ תַּלְתִין. אִין אֲתָא הָא טַבָּאוֹת. וְאִילָא אֲנָן מַחְלִטִין נִיכְסַייָא. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. וְהוּא שֶׁעָמַד בַּדִין וּבָרַח. אֲבָל אִם לֹא עָמַד בַּדִין וּבָרַח לֵית כָּאן מַחְלִטִין אֶלָּא מַכְרִזִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והוא שעמד בדין וברח. שאז מחליטין שלא בפניו אבל אם ברח קודם שעמד בדין אין מחליטין אלא מכריזין:
אנן משלחין כו'. כלו' שנותנין לו זמן ג' פעמים ל' יום ואם בא מוטב ואם לאו מחליטין הנכסי' שלא בפניו:
הגע עצמך דהוה. הנתבע במקום רחוק ואי אפשר להמתין או להוציא הוצאות כ''כ:
אמר ליה. רבי מנא אף אנן עבדין כן לאחר ששולחין אחריו ג' פתקאות להזמינו לדין ואם בא כו':
כהדא אלכסא. שם אמורא וכן הוא בריש פרק אע''פ א''ר אלכסא בשם חזקיה כו' ומבבל היה ואמר לרבי מנא אנן נוהגין יותר בטוב מכם שאנחנו כותבין פסק דין להתובע ואם בא הנתבע מוטב ואם לאו אנו מחליטין הנכסים שלא בפניו:
וְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְנִפְרָעִין מֵאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תִּיפְתָּר בִּשְׁטָר שֶׁהָרִיבִּית אוֹכֶלֶת בּוֹ. וּבֵית דִּין גּוֹבִין רִיבִּית. תִּיפְתָּר שֶׁעָרַב לוֹ מִן הַגּוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר שערב לו מן העכו''ם. שלוה מן העכו''ם ברבי' וכגון שקיבל עליו לדון בדייני ישראל ולא קיבל עליו שלא ליקח רבית כדלעיל:
בשער שהרבית אוכלת בו. וזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו:
ונפרעין מאדם שלא בפניו. בתמיה והתם קאי וכן איתא להא בשבועות שם ועל שאר הנפרעין שלא בפניו הוא דמקשה דלכתובת אשה איכא טעמא מפני מזונות או מפני חינה כדלעיל:
וב''ד גובין רבית. בתמיה:
משנה: הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְּתוּבָּתָהּ גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ. כְּתוּבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט הִיא אוֹמֶרֶת אָבַד גִּיטִּי וְהוּא אוֹמֵר אָבַד שׁוֹבָרִי וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוֹל הֲרֵי אֵילּוּ לֹא יִפָּרֵעוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר 57a מִן הַסַּכָּנָה וָאֵילָךְ אִשָּׁה גוֹבָה בְלֹא גֵט וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִפְרוֹזְבּוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרי אלו לא יפרעו. דחיישינן שמא כבר גבתה בגט זה וזה השמיטתו שביעית דמאן ציית ליה:
מתני' הוציאה גט ואין עמו כתובתה. בגמרא מפרש לה:
גובה כתובתה. ואינו יכול לטעון פרעתיך והחזרת לי שטר כתובתיך וקרעתיו משום דתנאי כתובה מעשה ב''ד הוא וכל מעשה ב''ד כמאן דנקיט שטרא דמי:
אבד גיטי. שלא הוצאתיו לגבות כתובתי על ידו כדתנן גובה כתובתה ולא קרעוהו ב''ד אלא אבד ממני:
והוא אומר אבד שוברי. כבר הוצאת בבית דין וגבו ב''ד הכתובה על פי הגט וקרעוהו ולי נכת' שובר על הכתובה שאם תבא לגבות עוד מיורשי מכח אלמנות לומר לא נתגרשתי ולא נפרעתי יהיה לי השובר לעד ואבד הימני:
וכן בעל חוב שהוציא שט''ח. אחר שביעית ואין עמו פרוזבול זה אומר השמיטתו שביעית וזה אומר פרוזבול היה לי שלא תשמטנו שביעית ואבד:
מן הסכנה ואילך. שגזרו עכומ''ז על המצות והיו יראין לשמור גיטיהן ומשקיבלו שרפתו וכן פרוזבוליהן:
פרוזבול. מפרש בגיטין בפרק השולח הילל התקין פרוזבול וכו':
הלכה: מִנְּכָסִים הַמְשׁוּעְבָּדִים כֵּיצַד. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹרֵא עֶרֶר עֵל מַעֲשֶׂה בֵית דִּין לֹא הַכֹּל הֵימֶינּוּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. הוֹצִיאָה גֵט וְאֵין עִמּוֹ כְּתוּבָּה גּוֹבָה כְתוּבָּתָהּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. בִּבְלָייָא. מִן דִּגְלִית לָךְ חַסְפָּא מִן מַרְגָלִיתָא אַתְּ אֲמַר לִי. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. רַב אָמַר. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה מַה דְהִיא מַפְקָה הִיא גוֹבָה. חָזַר וְאָמַר. אֲפִילוּ בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין כְתוּבָּה גּוֹבָה הִיא. מָן רַב חֵיילֵהּ מִתְבָה יְתִיב. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא תַנֵּי. גּוֹבָה גִיטָּהּ וּמַטְמֶנֶת כְּתוּבָּתָהּ וְחוֹזֶרֶת וְגוֹבָה. אֵין שָׁם בֵּית דִּין. בְּאִינּוּן רמֵתוֹן. וְאֵין שָׁם עֵדִים. הָבוּ. בְּשֶׁהָֽלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם. אֵין שָׁם אוֹמוֹלוֹגִייָה. וְלֵית רַב אוֹמוֹלוֹגִייָה. אִית רַב אוֹמוֹלוֹגִייָה. כָּהֵן דָּמַר. אבר ברטסין עֲבַד חוֹרָן. אִית לֵיהּ כְּהַהִיא דַּאֲמַר. אִי אֲבַד פֶרְונֵה עֲבַד חוֹרָן. הָתִיב רִבִּי בָּא. דְּהָא תַנֵּי. גּוֹבָה בְגִיטָּהּ וּמַטְמֶנֶת כְּתוּבָּתָהּ וּמַמְתֶּנֶת עַד שֵׁיָּמוּת וְחוֹזָרֶת וְגוֹבָה. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא עָלֵיהָ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁהָֽיְתָה מְשַׁמְּשָׁתוֹ עַד שֶׁמֵּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כרטיסן. הוא לשון אגרת ושטר בלשון רומי כלומר דמפרש טעמא דכותבין שובר משום האי דאמר וכו' שלפעמים אומר המלוה להלוה אבד שטרי עשה לי אחר וחיישינן לרמאות שמא אח''כ יוציא גם השטר הב' ויחזור ויגבה ולפיכך כשפורעו כותבין שובר:
אית רב אומלוגייא וכו'. אית ליה לרב דכותבין שובר:
ולית רב אומלוגייא. קס''ד דלרב אין כותבין שובר ופלוגתא היא בפרק גט פשוט דאיכא למ''ד דאין כותבין לפי שזה צריך לשמור שוברו מן העכברים:
ומשני אין שם אמולוגייא. בתמיה. אומלוגייא הוא בלשון יוני שטר שובר והודאה. הערוך. כלומר הא ודאי כתבת לו שובר כשפרעה וליכא למיחש למידי:
התיבו גרסינן בשהלכו להם למדינת הים. כלומר דאכתי הקשו ואם העדים ג''כ הלכו להם למדינת הים ואין כאן עדים אחרים מאי תקנתא איכא:
ומשני ואין שם עדים. בתמיה והרי יהיו עדים שיודעין מזה:
ופריך באינון דמתון. ובכה''ג שהב''ד מתו מאי איכא למימר דהא איכא למיחש דמפקא בבי דינא אחרינא וגביא:
ומשני אין שם ב''ד. בתמיה הרי הב''ד יודעין מזה שפרע לה כשהוציאה הגט:
היתיב רבי יוסי והא תני וכו'. כלומר לדבריך דאפילו במקום שכותבין כתובה גובה בגט א''כ תני התנא מילתא דאתי לידי הערמה בתמיה דהא איכא למיחש שתהא גובה בגיטה ומטמנת כתובתה וחוזרת וגובה בכתובתה. א''נ והא תני בברייתא דטעמא דסיפא דמתני' דאינה גובה בכתובה בלא גט דחיישינן שמא גבתה בגיטה וטמנה כתובתה וחוזרת וגובה וא''כ קשיא במקום שכותבין כתובה אמאי גובה מעיקרא בגט ליחוש שמא תטמין הכתובה ותחזור ותגבה ואכתי לא אסיק אדעתיה דכותבין שובר עד לקמן:
אית ליה כההיא דאמרה אבד וכו'. כלומר והכא נמי מהאי טעמא אית ליה דכותבין שובר משום דאיכא למיחש שתאמר אבדה כתובתי עשה לי אחר' ולאחר זמן תגבה בב' הכתובו' ולפיכך כותבין שובר והשתא טעמ' דרישא דגובה בגט משום דכותבין שובר ובסיפא שהוציאה כתובה והוא טוען שהיה לי שובר ואבד ולפיכך הוא נאמן:
התיב ר' בא. הא אכתי איכא למיחש שתמתין עד שימות ותחזור ותגבה מן היורשין בתורת אלמנה כדתניא דחיישינן להא דהא תני וכו' וס''ל להאי מקשה דשובר לא מהני אלא לגביה אבל לגבי יורשין איכא למיחש דלא ידעי משובר כגון בקטנים דלא ידעי במילי דאבוה כלום:
ולא עליה להביא ראיה. כשתרצה לגבות מן היורשין בתורת אלמנה הרי עליה להביא ראיה שהיתה אשתו עד שמת ולא תוכל לגבות מהם שהרי נתגרשה ולא תמצא ראיה לדבריה:
מן רב חייליה מיתבא. מי שהוא גדול בכחו להשיב על דברי יבא וישיב:
גמ' הקורא ערער על מעשה ב''ד. כגון כתובה ומזון האשה והבנות וטוען ואומר פרעתי שלא בעדים לא כל הימנו ולאו כלום הוא:
ולאו מתני' היא. ומאי קמ''ל ר''י דהא קתני במשנה דגובה בגט אפי' בלא כתובה משום דמעשה ב''ד הוא:
בבלייא מן דגלית לך. לאחר שגליתי לך החרס מן המרגלית את אמר לי ולא מתניתא היא שאני גליתי לך טעמו של דבר דמהכא נפקא לן דהטוען אחר מעשה ב''ד לאו כלום הוא. וכה''ג אמרינן בבבלי פרק שנים אוחזין דף י''ז:
רב אמר. מתני' במקום שאין כותבין שטר כתובה אלא סומכין על תנאי ב''ד ולפיכך היא גובה בגט והא דקתני בסיפא כתובה ואין עמה גט מפרש לה רבי זעירא לקמן:
מה דהיא מפקה היא גובה. כלומר אי נקיטה בידה הכתובה והוציאה לפנינו גובה ואי לא לא גביא:
חזר. רב מדבריו הראשונים ואמר אפילו במקום שכותבין כתובה עסקינן וגובה היא בגיטה:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אַבּוּנָה בְשֵׁם רַב. בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה. הוּא אוֹמֵר. כָּתַבְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא כָתַבְתָּ. עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁלֹּא כָתַב. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין שְׁטָר כְּתוּבָּה וְהוּא אוֹמֵר. כָּתַבְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא כָתַבְתָּ. עָלָיו לְהָבִיא רְאָייָה שֶׁכָּתַב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ז וכו'. כלומר דמוקי לרב נמי דאפי' במקום שכותבין כתובה ולעולם אין כותבין שובר ואם במקום שכותבין והיא אומרת לא כתבת ואין לי כתובה עליה להביא ראיה ובהכי מיירי רישא דמתני' שהביאה ראיה שלא כתב לה והילכך גובה בגיטה ואי במקום שאין כותבין והוא אומר כתבתי ושניתי ממנהג העיר וירא אני שמא תוציא הכתוב' ותחזור ותגבה עליו להביא ראיה שכתב ואם לא הביא ראיה גובה בגיט'. והיינו כרב ענן בבבלי דמפרש לה הכי אליבא דשמואל:
רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא אַשְׁכָּח פְּרוֹזְבּוֹלָא דְּרִבִּי יוֹנָתָן וַהֲוָה פָרִי מִיתַּן לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אֲנָא צְרִיךְ לֵיהּ. וְתַנֵּי כֵן. נֶאֱמָן הַמַּלְוֶה לוֹמַר. שְׁטָר זֶה פְרַעְתִּיו וּקְרַעְתִּיו. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מִן הַסַּכָּנָה וָאֵילָךְ אִשָּׁה גוֹבָה בְלֹא גֵט וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִפְרוֹזְבּוֹל. וְאֶיפְשַׁר כֵן. לֹא פְרַעְתִּיו וּקְרַעְתִּיו. וְהָכָא פְרַעְתִּיו וּקְרַעְתִּיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואיפשר כן. דקתני שלא בפרוזבול ומשמע דלא כתב פרוזבול כלל בתמיה אלא לאו פרעתיו וקרעתיו קאמר וה''נ כן:
אשכח פרוזבלא דרבי יונתן. שאבד ממנו:
והוה פרי מיתן ליה. והיה ר' חייה רץ אחרי ר' יונתן ליתן לו. פרי לשון ריצה וטובא איכא כה''ג בהאי תלמודא והוי כ''ע פריי וכן במדרש איכה והוי פרי אבתריה:
לית אנא צריך לי'. דנאמן המלוה לומר פרוזבול היה לי ואבד כדאמרי' בבבלי פ' השולח דל''ז:
נאמן המלוה לומר שטר זה פרעתיו. כלומר פרוזבול זה הנחתיו לילך לאיבוד ופרעתיו הוא לשון סתירה וביטול כמו תפריעו את העם ממעשיו וכדומה. וא''א לגרוס נאמן הלוה דמה שייך הכא וכן משמע מדלקמיה:
מתני' אמרה כן. דנאמן לומר היה לי ואבד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source